מה עובר על הילדים הטובים שלנו, אלו שאין להם בעיות?

נקדיש מאמר זה לכל אותם ילדים נערים ונערות המוגדרים כ"ילד טוב ירושלים", ילדים שמהיום שאנו מכירים אותם הם טובים ומשקיעים, מתנהגים בדרך ארץ – חלום של כל הורה. ילדים המסבים לנו רק נחת. לפעמים אנו פשוט שוכחים מהם. נדמה לנו שברוך ה' איתם הכול בסדר, ואת האנרגיה אנו מפנים אל הילדים המתמודדים עם קשיים מובנים.

יש חוסר מודעות משווע לקשיים ולהתמודדויות של ילדים הטובים. משל למה הדבר דומה? לאבן יהלום שנראית בתחילה יפה ומבריקה מאוד, אבל אם נתבונן בה היטב נראה שיש בה כמה פגמים, וגם הפינות והזויות זקוקות לליטוש ושיוף. והנמשל, שגם בילדים הטובים והמושלמים צריכים להשקיע.

ננסה להתבונן בתובנה חשובה זו ולהרחיבה. מטבע הדברים, נוטים להשקיע במי שזועק לעזרה, במסכן, בחלש. מי שזורם ומצליח גורם לנו להרגיש כאילו איתו הכול בסדר, והלוואי שהטוב הזה רק ימשיך. אנו בוכים ומתפללים בדרך כלל על הנחשלים, על אלו שנמצאים בסיכון, ושוכחים שגם הטובים זקוקים לתשומת לבנו, גם הם זקוקים לתפילות שלנו, כי גם הם מתמודדים ויש להם קשיים.

מתי ישבנו וחשבנו על הבן המוצלח שלנו, זה שמביא לנו רק נחת? האם קל לו? אולי הוא מתמודד עם איזו בעיה? ומה עם הבת המקסימה והמיוחדת, זו שמקבלת תשע-עשר?

כאן יש פספוס עצום. דווקא באלו שהם בעלי פוטנציאל להצליח ולצמוח, צריך להשקיע לא פחות. על ידי שנשקיע בהם, הם יגיעו לגבהים גבוהים עוד יותר, ומלבד זאת – יש לנו מאמר חז"ל ש"כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". דווקא אלו שניחונו בכוחות מיוחדים, הם גם אלו שמתמודדים עם דברים מיוחדים. הם נמצאים בתחרות מתמדת, ופעמים רבות הם גם דורשים מעצמם יותר ממה שהם מסוגלים. הם מרגישים כל הזמן שעליהם להגשים את הציפיות שיש לנו מהם, וגם נוטים להתמודד עם קנאה ועם דימוי עצמי שלילי.

על כן, מי שהקב"ה חננו בילד או בכמה ילדים מיוחדים ומוכשרים, חייב להקדיש זמן וכוח להתייחס אליהם ולהשקיע גם בהם.

שימו לב ליהלום שלכם!

כעת נרחיב על כמה סוגי התמודדות המאפיינים דווקא את הילדים הטובים.

קושי לשתף – ילדים כאלו חשים בושה לשתף בהתמודדויות. הם מתביישים לבקש עזרה, מחשש שמא כשיוודע מה הם חושבים ומה מפריע להם, הם יאבדו את המעמד וההערכה שבהם זכו. הם יעדיפו להתבוסס בקשיים, העיקר שהדברים לא יצאו החוצה.

חובה ללמד אותם שלכל אדם, גם לחשוב ביותר, היו ויהיו קשיים. אין מי שצמח ללא שעבר קשיי התחלה. דווקא הקשיים מראים על הרצון הפנימי ועל השאיפות הגבוהות שבהם, ולהיפך, לפעמים הכנות והרצון להיעזר מראים את היופי הפנימי.

חשוב מאוד לשתף את המתבגרים בהתמודדויות שחווינו אנו, כשהיינו בגילם. הם יראו שגם המבוגרים שגדלו והצליחו - עברו קשיים. השיתוף והאמפתיה לקשיים פועלים מאוד!

קנאת סופרים – למעלה, בצמרת, אין ענפים רבים. הטובים והמיוחדים, אלו ששואפים, נמצאים כל הזמן בתחרות. ותחרות, ככל שהיא מפתחת ומזרימה אדרנלין, היא מעייפת ומתישה. ילדים שחייבים להוכיח את עצמם תמיד – מתעייפים מהחיים. מהמעמד המיוחד שבו הם נמצאים אין דרך חזרה, זה נתיב חד סטרי, במקום הזה חייבים רק להצליח!

חשוב להסביר להם שגם למוכשר ולמיוחד מותר לפעמים להיכשל, ולהיפך, תחרות יתר הורסת יותר ממה שהיא בונה. ידועים דברי המהרש"א, שקנאת סופרים משובחת רק בדרך אל היעד. אך כשהאדם כבר נמצא בעליה - חשוב שיעבוד לפי כוחותיו. 

חוסר תשומת לב – ככל שזה נראה מופרך, לפעמים דווקא המיוחדים אינם זוכים לתשומת לב! החלשים מקבלים עידוד על כל התקדמות, גם הבינונים זוכים בתמיכה. אבל המצוינים – הם על הסוס, הולך להם, ולפעמים נוצר מצב שבחור מיוחד, המשקיע כל כולו בלימודים ובמידות טובות, וכן בחורה מיוחדת העוזרת בבית ומסייעת לתלמידות חלשות - כמהים ליחס או למילה טובה. זה צורך בסיסי שכל אדם זקוק לו! חייבים להיות ערניים לזה: לעודד, להעריך, להקדיש את מלוא תשומת הלב, לילדים המובחרים!

ניתוק – פעמים רבות, הטובים מרגישים מנותקים: מנותקים מהרצונות, מהיכולות. הם מרגישים שהם חייבים תמיד לעזור, גם כשאינם מסוגלים. הם חייבים להשתתף בכל מסגרת התנדבותית או לימודית, ללא בדיקת היכולות והכוחות שלהם.

אין להם מרחב תמרון כמו כל בינוני, שיכול לקחת לעצמו יום-יומיים חופשה מהשתדלות וממצוינות. הם, לעומתו, חייבים תמיד להוכיח ולהצדיק את הציפיות. הם חייבים להיות מושלמים בכל מצב.

מחויבות זו מולידה תסכול והרגשת ניתוק מהאמת. הם מרגישים שחלק גדול מחייהם הם בתחפושת. הם לא מחוברים לעצמם. הם עושים מה שהסביבה חושבת שעליהם לעשות, ולא מה שהם רוצים לעשות.

פער – פעמים רבות נשים לב שאותם ילדים שבבית הספר הם מיוחדים כל כך,  בבית עשויים להיות נוראים, אינם מושיטים יד ולפעמים גם מתחצפים קצת. ההורים אינם מבינים, איך זה ייתכן? איך זה תואם את המידע שהם מקבלים מאנשי החינוך? ועוד חשוב לציין, שאצל המצוינים, הבית הוא מקום של פריקת המתח, מקום שבו מותר לי להיות קצת אני... מקום שבו אני מרשה לעצמי...

הורים רבים מתלוננים - איך זה שכשהוא מגיע הביתה הוא בקושי פותח ספר ולומד, או קם מהמיטה ברגע האחרון. גם תופעות אלו הן סוג של פריקת מתח, וחשוב לתת לזה מקום.

כשמבינים זאת, וגם מסוגלים לדבר על כך עם הילד, הדברים משתנים.

(נתפרסם במגזין "מרווה לצמא" - תמוז תשע"ט)

יהושע שמעון שאול הוא יועץ נישואין ומשפחה במחלקת שלום בית של הידברות, מוסמך ומומחה בחינוך ילדים. לפניות למחלקה: 073-2221310 או Eliyahun@htv.co.il