נבואות
לא תישארו אדישים: נבואות התנ"ך התקיימו במלואן לפרטי פרטים
נבואות שהתגשמו, והפעם: ארץ ישראל ומצבה לפני החורבן, אחריו, ובעת טרום הגאולה. הדברים הובטחו לפני אלפי שנים, והתקיימו בדיוק מושלם
- הרב זאב זינגר
- פורסם י"ח אייר התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)כידוע, ארץ ישראל זכתה לתארים ושבחים רבים בדבר עושרה החקלאי ופוריותה.
המוכר שבהם הוא – "ארץ זבת חלב ודבש"[1].
וכך גם הבטיחה התורה לעם ישראל עוד בטרם כניסתם לארץ:
"כִּי ה' אלֹקיך מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ, אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ..."[2] .
ובאמת, ישנן עדויות רבות שבזמן בית המקדש הראשון והשני, עת עם ישראל היו על אדמתם, היה שפע רב בארץ ישראל וחקלאות משגשגת מאד.
כדוגמא נביא מס' מקורות:
בספר במדבר,[3] המרגלים שנשלחו לארץ ישראל לסייר בה, מביאים עמם בשורה ופירות להמחיש את פוריות הארץ:
"וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ"
באיגרת 'אריסטאס'[4] המתארת את רשמיה של משלחת נכבדים שביקרה בארץ ישראל בשליחותו של תלמי השני. מתייחס הכותב לתנובת הארץ, וכך הוא כותב:
"ובאמת, גדולה אהבתם לעמל עבודת האדמה. וארצם שופעת זית ותבואת הדגן וקטניות וגם כרמים ודבש לרוב. ועצי פרי משאר המינים ותמרים אינם נחשבים כלל, ומקנה מכל המינים לרוב ומרעה נמצא לו בשפע".
אמוראים שחיו בארץ ישראל במאות ה3-5 לספירה, מביאים את עדותם בתלמוד:
"אמר רבי יוחנן. זכורני, כשהיה תינוק בוצע חרוב, היה נמשך חוט של דבש על שתי זרועותיו"[5]
"רמי בר יחזקאל נזדמן לבני-ברק, ראה עיזים שאוכלות תאנים, והיה דבש נוטף מן התאנים וחלב מטפטף מן העיזים, ומתערבים זה בזה, אמר, זהו 'זבת חלב ודבש'"[6]
"אמר ר' יעקב בן דוסתאי, מלוד לאונו המרחק שלשה מילין. פעם אחת יצאתי קודם עלות השחר, והלכתי עד קרסולי בדבש של תאנים"[7]
יוספוס פלביוס[8] (יוסף בן מתתיהו), מתאר בספרו "מלחמת היהודים" את המצב החקלאי בארץ, בטרם גלו היהודים מארצם:
"כי כֻלה ארץ דשנה ואדמת־מִרעה, וגם עצים שונים צומחים בה, ועֹשר תנובת הארץ מושך גם את לב האנשים הרחוקים מאהבת עבודת האדמה. וכל הארץ נזרעה בידי יושביה ולא נמצא בה אף חבל שומם אחד. ובגלל ברכת האדמה הטובה ערי הגליל רבות, והמון הכפרים מלאים אדם וגם מספר יושבי הקטן שבכפרים הוא חמשה־עשר אלף"[9].
"לאורך ים גינוסר[10] משתרע שטח הדומה לו בשם, המפליא מאד בטבעו וביופיו. ומפני דושנה של הארץ אינה מונעת עצמה מלגדל כל נטיעה שהיא. ומשום כך נטעו בה איכריה נטעים מכל השמות. כי אוירה הממוזג, יפה לכל המינים השונים זה מזה בתכלית... ובאמת, הארץ הזאת, לא זו בלבד שהיא מגדלת פירות משונים זה מזה במידה שאין מעלים על הדעת, אלא אף מקיימת אותם..." [11].
עד כאן תואר מצבה החקלאי השופע של אדמת ארץ ישראל בזמן שיהודים היו בארצם.
2 הבטחות נבואיות והתגשמותן המדוייקת
כעת נתבונן בשתי הבטחות נבואיות שנאמרו בתורה על מצבה של אדמה זו אחרי חורבן הבית וגרוש היהודים לגלות בת אלפיים שנה:
1. במספר פרשיות בתורה, הקב"ה מזהיר את עם ישראל שלא יעזבו את התורה ומצוותיה, מפני שבכך יפרו את הברית שנכרתה עמהם בהר סיני, ויסבלו מעונשים קשים. אך בתוך דברי התוכחה, אנו פתאום נתקלים בהבטחה מנחמת, וכך מתואר בתורה[12]:
"וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם [13]... וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ, וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם..."
כלומר, מתגלה בפסוקים כך- הקב"ה מבטיח לעם ישראל, שבעקבות מעשיהם הרעים הם יצאו לגלות וארץ ישראל תהיה חרבה ושוממה, אך בניגוד לטבע וההיגיון ולמרות שארץ ישראל נמצאת במקום מאד מבוקש[14] ולמרות שאדמת ארץ ישראל טובה ופוריה עד מאד, כל העמים שינסו להתיישב בה לא יצליחו להפריחה.[15]
2. לפני כ-1,500 שנה נכתב בגמרא[16], בעניין הזמן של תחילת תהליך הגאולה:
"אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא'".
רש"י[17] שם מפרש:
"כשתיתן ארץ ישראל פרייה בעין יפה, אז יקרב הקץ. ואין לך קץ מגולה מזה".
כך גם מבאר המהרש"א[18] שם:
"כל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותיה, זהו קץ מגולה, שקרוב לבא זמן הגאולה שיחזרו ישראל אל אדמתם".
במילים אחרות, אומר רבי אבא, הסימן הכי מובהק שהתחילה תקופת אחרית הימים והגאולה, הוא כאשר תראו שטרם חזרת העם היהודי לארצו, תחל הארץ לתת פירות כבעבר ותוריק את פניה לקראת ילדיה השבים אל נחלתם.
כעת רק נשאר לבחון את אשר היה באמת בהיסטוריה...
עדויות שונות על ישראל במהלך ההיסטוריה
נתחיל בעדויות שונות המתארות את מצבה של ארץ ישראל ואדמתה במהלך ההיסטוריה, כל זמן שעם ישראל לא היו בארצם:
ההיסטוריון הגרמני מינטר, כותב על שהתרחש בארץ ישראל (המכונה 'פלסטינה') לאחר כישלון המרד ברומאים ונפילת העיר ביתר[19]:
"מעתה אחרי שנלכדה ביתר, בא הכל תחת עול רומא, אבל פלסטינה היתה לתל שממה..."
הרמב"ן[20] שעלה מספרד לארץ ישראל בשנת 1267, שלח איגרת[21] למשפחתו ובה הוא מתאר את מצבה העגום:
"ומה אגיד לכם בעניין הארץ, כי רבה העזובה וגדול השיממון... כל הקדוש חרב יותר מחברו. ירושלים, יותר מן הכל, וארץ יהודה, יותר מן הגליל... ובירושלים רק שני אחים (יהודים) צבעים... ואליהם יתאספו עד מנין מתפללים בשבתות".
אל פונס דה-לה מרטין, סופר ומדינאי צרפתי, ביקר בארץ בשנת 1845 וכך הוא תיאר את התרשמותו:
"מחוץ לחומות ירושלים לא ראינו שום חי, לא שמענו שום קול חי. מצאנו אותה ריקנית... דממת עולם גמורה שוררת בעיר, בדרכי המלך בכפרים... קברו של עם שלם".
הסופר האמריקאי הנודע מארק טווין, מתאר את אשר ראו עיניו בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת 1867, וכך הוא כותב[22]:
"ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושית – מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור... כל הדרך לא ראינו נפש חיה... בשום מקום כמעט לא היה עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט אין בארץ.
...ארץ ישראל יושבת בשק ואפר, מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה. ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה..."[23]
כך גם כותב הארכיאולוג צ'ארלס וורן:
"הארץ שהיתה בעבר ארץ זבת חלב ודבש עודנה עומדת בשיממונה... מעטים יתכחשו לעובדה שארץ ישראל נתונה בכבלי קללה"[24].
הכומר סמיואל מאנינג שטייל בארץ בשנת 1874 כותב את רישומיו:
"רכבנו על פני השפלה... אבל היכן היו התושבים? שפלה פוריה זו העשויה לכלכל אוכלוסיה עצומה, שוממה כמעט לחלוטין. שניים-שלשה כפרים זעירים, עלובים, לא יותר מציבורים של בקתות חומר... פה ושם נראה ערבי בודד חורש במחרשה שאינה שונה מזו של אבות אבותיו. אלה היו סימני החיים היחידים שמצאנו".
נסיים בדבריו של הפרופסור סיר ג'ון ויליאם דוסון אשר בשנת 1888 מסכם[25] את ההיסטוריה של הארץ, מאז יצאו עם ישראל לגלות:
"עד היום הזה לא הצליחה שום אומה להתבסס כאומה בארץ ישראל. שום אחדות לאומית ושום רוח לאומית לא קנו להם אחיזה שם. אותו ערב רב של שבטים מדולדלים שישבו בה החזיקו בה רק כאריסים סתם, כבעלים ארעיים, שכפי הנראה בעליל הם מחכים לאלה הזכאים לבעלות קבע על האדמה".
אין שום הסבר הגיוני או טבעי למצב הזה. ארץ שכביכול נועלת שעריה בפני זרים! כיצד על אף העושר החקלאי העצום שקיים בה, אף אומה לא הצליחה ליישב אותה, חוץ מעם ישראל עצמו.
ההסבר היחיד לתופעה המופלאה – הבטחת התורה
ההסבר היחיד שיכול להיות הוא הבטחת התורה: "והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה".
על פסוק זה כתב הרמב"ן[26]: "מה שאמר 'ושממו עליה אויביכם', היא בשורה טובה מבשורת הגלות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל היישוב, ארץ אשר היא טובה ורחבה, ואשר הייתה נושבת מעולם (=מיושבת בעבר), והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה, לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".
וכעין זה כותב גם רבינו בחיי[27]: "...וזה הוא סימן גדול לישראל שמיום שגלו ממנה לא נתיישבה שם אומה כלל אבל היא חרבה ושממה עד שישובו אפרוחיה לתוכה"[28].
עד כאן ראינו כיצד התקיימה הבטחת 'השממה' במלואה. עתה נמשיך בציר הזמן ונבחן כיצד ההבטחה השניה, היינו פריחת הארץ מחדש, בעקבות שובם של יהודים אל ארצם, התקיימה!
התבוננות בהיסטוריה היהודית מעלה, כי מאז היציאה לגלות אחרי חורבן בית המקדש השני, לא נעשו נסיונות לאומיים לשוב אל ארץ ישראל. אמנם במהלך השנים התרחשו מספר עליות מועטות, כגון: לאחר גרוש ספרד, עליית תלמידי הבעל שם-טוב ועלייתם של תלמידי הגאון מוילנה. אולם היו אלו עליות קטנות וזניחות עד למאד.
החזרה ההמונית לארץ ישראל החלה במחצית השניה של המאה ה-19, ובשנת 1878 המתיישבים הראשונים הקימו את המושבה הראשונה בארץ ישראל מאז החורבן[29], וקראו לה 'פתח תקוה'[30]. בעקבות כך, ב1879 ובפעם הראשונה מאז חורבן בית המקדש, יהודים עלו לירושלים עם תבואה שגידלו בארץ ישראל, בשביל לקיים בקהל רב את המצוות התלויות בארץ – לקט, שכחה ופאה, תרומות ומעשרות.[31]
לפני כ-100 שנה החלו יהודים רבים לעלות לארץ[32], העליה הראשונה ולאחריה העליה השניה והשלישית וכו'.
וכך, בשנים שלאחר מכן, עוד ועוד ישובים קמים[33], וארץ ישראל מתחילה להתקשט.
החקלאות מתפתחת במהירות, גנות ופרדסים צצים מכל עבר, עמק יזרעאל והשרון נותנים פירות בשפע, והכל מתמלא ריח הדרים.
פתאום, בפרק זמן קצר מאד[34], הפכה הארץ האבלה והשוממה את פניה ועטתה שמלת ירק פירחונית.
עד כדי כך, שהחלה לגדל ולייצא פירות רבים ומגוונים, אשר הינם מן המובילים בעולם בטיבם ובטעמם.
מופלא: המהפך שעברה ארץ ישראל
על כך כותב העיתונאי ד. לביא: "מבחר הירקות והפירות הגדלים בארץ, איכותם ורמת היבול שלהם מהווים אתגר לארצות רבות. אספקת הירקות לשוק המקומי מתקיימת במשך כל ימות השנה, ומרבית הפירות זמינים חודשים רבים מעבר לעונה. יבול הכותנה בישראל נחשב לאחד הגבוהים בעולם, וכך יבול אגוזי האדמה, תפוחי האדמה ועוד. גידול הפרחים ליצוא הוא ענף משגשג, ומהווה כיום כשליש מהיצוא החקלאי הטרי מישראל. גידול ההדרים הוא עדיין מרכיב חשוב ביצוא החקלאי, ולמרות התחרות הקשה בארצות מגדלות הדרים באזור אגם הים התיכון, עדיין נחשב הפרי הישראלי למוביל בשוקי אירופה. הפירות הסוב-טרופיים שאוקלמו בארץ, זוכים להצלחה מרובה, במיוחד האבוקדו, שמפאר את התפריט במדינות רבות בעולם"[35].
ד"ר חיים ויצמן אשר התפעל מאד מהמהפך שעברה ארץ ישראל, תיאר זאת בהופיעו לפני ועדת פיל[36] ב-25.11.36 וכך הוא אמר:
"בשנת 1930 אמר לי לורד פספילד[37], איש מעשי וכלכלן גדול: האם אינך רואה שאין מקום בארץ ישראל אפילו לחתול אחד? אחר שיחתי זו גדל מספר תושבי ארץ ישראל ב-200,000 בקירוב..."[38].
אם כן, 6 שנים בלבד הפרידו בין אדמה שלא יכלה לפרנס עוד חתול אחד, לבין אדמה שקלטה ופרנסה עוד חמישית מליון יהודים.
יתרה מזאת, כתוב במדויק במקורות היהדות, באיזו שנה כל זה יתרחש...
וכך כתוב[39]:
"תניא, רב סימאי אומר: נאמר ולקחתי אתכם לי לעם וגו' (שמות ו פס' ז) ונאמר והבאתי אתכם אל הארץ... ונתתי אותה לכם (שמות ו פס' ח), מקיש (=מדמה) יציאתם ממצרים לביאתם לארץ, מה יציאתן ממצרים - בששים ריבוא (=שש מאות אלף) וכניסתם לארץ ישראל (בערבות מואב) - בששים ריבוא. כן לימות המשיח בשישים ריבוא".
כלומר, חז"ל מגלים לנו, שגם הכניסה לארץ ישראל והתקומה של העם היהודי לקראת ימות המשיח תהיה בשש מאות אלף איש.
האם באמת כך היה מבחינה דמוגרפית?
באנצקלופדיה העברית בערך 'ארץ ישראל' מובא כך:
בשנת 1880 יש 20,000 יהודים בארץ ישראל.
בשנת 1914 יש קרוב ל- 80,000 יהודים בארץ ישראל.
לאחר מכן, בעקבות מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1918), ישנה ירידה דרסטית של מספר היהודים, ולאחריה- הגרף מתחיל לעלות.
עד שבשנת 1948 (=הקמת מדינת ישראל), למרבה הפלא, ישנם 600,000 יהודים בארץ ישראל!
ואם זה לא מספיק, נוסיף רק עוד פרט אחד-
כידוע, אחרי מלחמת העולם הראשונה נוסד ארגון בינלאומי בשם 'חבר העמים' (בשנת 1920) שמטרתו היתה, בין היתר, למנוע מלחמות וליישב סכסוכים בין מדינות.
אך בעקבות מלחמת העולם השניה ולאור כישלונו של הארגון, הוקם (בשנת 1945) ארגון חדש בשם האו"ם (האומות המאוחדות).
אולם אם נתבונן במקורות, נראה שהסיבה האמיתית שהאו"ם נוצר, היא רק בשביל עם ישראל...
בשביל להיוכח בזאת נקדים, שבצורה אולי אירונית, ההחלטה היחידה של האו"ם למען העם היהודי היתה ההצהרה על הקמת מדינת ישראל. לאחר שהמדינה הוקמה, כל ההחלטות שהאו"ם קיבל היו נגד המדינה.
נבואות התנ"ך התקיימו במלואן לפרטי פרטים
וכך כותב הרמב"ן בשנת 1268 בעניין אופן כניסתן של עם ישראל לארץ:
"ברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לארץ ישראל, כדכתיב: 'והביאו את כל אחיכם מכל הגוים וגו'(ישעיהו סו פס' כ)"[40].
כלומר, כבר כ700 שנה קודם הצהרת בלפור (בשנת 1917) או החלטת 'חבר הלאומים' בסן-רמו (בשנת 1918), הרמב"ן ידע לומר על סמך הפסוקים בישעיהו, שחזרת העם היהודי לארץ ישראל תהיה ברשיון מלכי האומות ובעזרתם.
(צילום: shutterstock)
מקור נוסף לענין זה, הוא פירושו של הרד"ק וכך הוא כותב:
"כי לה' לבדו התשועה, והוא יסובבנה על ידי בני אדם, כמו שסובב תשועת גלות בבל על ידי כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגויים שיעיר את רוחם לשלחם"[41].
וכך גם כותב אברבנאל[42]:
"ולפי שציון תתפלא על שיבת בניה לתוכה, לכן אמר הנביא בשם הא-ל הנה הדבר הזה יהיה בכח גבורתי ועל ידי הגוים עצמם יהיה הנס הזה"[43].
ישנם מקורות נוספים, אלא שקצרה היריעה מלהכיל.[44]
סיכומו של דבר: נבואות התנ"ך הכתובות זה אלפי שנים התקיימו במלואם, בדיוק רב ולפרטי פרטים.
[1]. שמות פרק ג פס' ח
[2]. דברים פרק ח פס' ז - ט
[3]. פרק יג, פסוקים כו-כז
[4]. המאה ה-2 לפני הספירה.
[5]. מסכת בבא בתרא דף צא ע"ב.
[6]. מסכת כתובות דף קיא ע"ב.
[7]. שם
[8]. היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול ברומאים, חיבר כמה ספרים חשובים על תולדות היהודים והמרד שבו השתתף.
[9]. "תולדות מלחמות היהודים" ספר ג פרק ג.
[10]. בקעה המשתרעת לאורך החוף המערבי של ים כנרת, מצפון לטבריה. ועוד מובא במסכת מגילה דף ו ע"א: "כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה כינרת - דמתיקי פירא כקלא דכינרי" (תרגום: שמתוקים פירותיה כקול הכינור).
[11]. "תולדות מלחמות היהודים" ספר ג פרק י.
[12]. ויקרא פרק כו פס' לא-לג
[13]. בלשון רבים, מרמז על שני בתי מקדש שיחרבו.
[14]. שכן, מלבד שארץ ישראל נחשבת קדושה לכל הדתות הגדולות, היא גם ממוקמת בצומת מרכזי המחבר בין היבשות אסיה אירופה ואפריקה, ובזמנם שלא היו מטוסים, מיקום זה היה נחשב אסטרטגי מאד, כיוון שנתן שליטה על כל המעברים בין היבשות.
[15]. מהבטחה זו ניתן לראות את חסד השם כלפי עם ישראל, שהרי אם היה הקב"ה נותן לגויים להתיישב ולהפריח את הארץ, לא היה לעם ישראל לאן לחזור אחרי אלפיים שנות גלות.
[16]. מסכת סנהדרין דף צח ע"א
[17]. רבי שלמה יצחקי, גדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, חי לפני כ-1,000 שנה.
[18]. רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (1555-1631) מפרש התלמוד ומגדולי האחרונים.
[19]. מתוך "תולדות עם ישראל בימי קדם" עמ' 321. (135 לספירה).
[20]. רבי משה בן נחמן (1270-1194) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.
[21]. ספר "אגרות ארץ ישראל" עמ' 85.
[22]. מתוך ספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש"
[23]. יש שראו בעצם מסעו של מארק טווין, קיום נבואה כשלעצמה, מהכתוב בספר דברים פרק כט פס' כא-כב: "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב".
[24]. "ירושלים של מטה", עמ' 287
[25]. Modern Science in Bible Lands London,1888, p.449-450
[26]. בפרושו על ויקרא כו פס' טז.
[27]. רבי בחיי בן אשר אבן חלואה (1340 – 1255) מתלמידיו של הרשב"א, נחשב אחד מפרשני המקרא החשובים, חי בסראגוסה שבספרד.
[28]. בפרושו על בראשית פרק יז פס' כד.
[29]. בניגוד לדעה הרווחת, היו אלו יהודים שומרי תורה ומצוות. בין היתר: הרב עקיבא יוסף שלזינגר ותלמידיו: רבי יואל משה סלומון, זרח ברנט, יהושע שטמפפר, יהודה ראב ודוד גוטמן.
[30].שם זה נילקח מהפסוק: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה" (הושע פרק ב פס' יז) וסימל את המהפך שעברה הארץ בתקופה זו מ"עמק עכור" שומם ואבל ל"פתח תקוה" של פרדסים ושדות ירוקים.
[31]. וכך טוביה סלומון מתאר בזכרונותיו: "היום ההוא עשה רושם כביר על כל תושבי ירושלים".
[32]. כידוע, העולים הראשונים שהגיעו לארץ, מצאו בה – שממה, ביצות, מלרייה, קדחת וכו'.
[33]. כגון: יסוד המעלה, ראש פינה, תל אביב, ועוד.
[34]. למרות שתהליך כעין זה יכול לקחת גם עשרות שנים, המהפך נעשה בשנים בודדות בלבד.
[35]. מתוך הספר "אישים ומעשים בישראל", חמישים שנות הישגים במחקר החקלאי.
[36]. אחת הוועדות ששלחו הבריטים לבדיקת המצב בארץ ישראל, בעקבות הסכסוך בין היהודים לערבים.
[37]. שר המושבות הבריטי. אמר את דבריו לאור ממצאי ועדת בדיקה ששלח לארץ בראשותו של השופט וולטר שאו.
[38]. המאה ה-20, ד"ר אמיל פוירשטיין, עמ' 51
[39]. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קיא ע"א. ילקוט שמעוני הושע רמז תקיח.
[40]. רמב"ן בפרושו על שיר השירים פרק ח פס' יג
[41]. רד"ק בפרושו על תהילים פרק קמו פס' ג.
[42]. רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל (1437 – 1508) רב, פילוסוף, פרשן מקרא וממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גרוש ספרד.
[43]. אברבנאל בפרושו על ישעיהו פרק מט.
[44]. ראה: רבינו בחיי בפרושו על פרשת תולדות – בראשית כח פס' ו, הרב צבי הירש קאלישר בספרו "דרישת ציון" (מוסד הרב קוק, תשס"ב) עמ' 40, הרב יהודה חי אלקלעי – "כתבי הרב יהודה אלקלעי" עמ' 532.