רגשות - הוכחה לוגית למציאות רוחנית בעולם

הוכחה זו למציאות רוחנית בעולם, כמעט שאין שומעים. אך מי שיבין אותה, לא יוכל לראות בטבע אלא קליפה של המציאות הרוחנית הפועלת בתוך החומר. מדובר בהוכחה לוגית לקיומו של טבע רוחני יסודי בעולמנו, באדם ובכל היצורים החיים.

1. נתחיל בעובדה המדעית, שהטבע החומרי פועל על פי חוקי הסיבתיות, לא מתוך חשק או רצון.

אבן שנופלת מן ההר אינה "רוצה" ליפול מן ההר, וכח המשיכה אינו "רוצה" להפיל אבן מן ההר. אם עוצרים אבן מנפילתה, היא ודאי לא שמחה בכך, וכח המשיכה איננו מרגיש כעס או עצב על שמנעו ממנו להפיל את האבן. כל מה שיש בחומר הוא רק חוק, סיבה ותוצאה, ללא רצון או רגשות כלשהם.

2. מחשב הוא מכונה חומרית, ולכן פועל על פי סיבתיות ללא רגש ורצון. כך לדוגמה, מחשבון הוא מכונה של פלט-קלט, אין לו רצון ולא אי-רצון להשיב על השאלות החשבוניות שאנו שואלים אותו. המחשבון ודאי אינו מתרגז או עצב כאשר דורשים ממנו לחלק מספר כלשהו באפס, והוא נכנס ללופ ומסמן error, כל זאת נעשה בצורה סיבתית לפי פקודות מובנות-מראש, ללא כל רגש או רצון מצידו. אמנם מחשב הרבה יותר מורכב מאבן שנופלת מן ההר, אך אינו שונה מהותית ממנה. גם הדברים החומריים המורכבים ביותר, בסופו של דבר, פועלים לפי סיבתיות חסרת רצון ורגשות.

החומר המורכב של מחשב דומה למשחק דומינו, של אבן המפילה אבן בסדרה ארוכה מאוד של סיבות ותוצאות, אך חוקיו הטבעיים לא משתנים במאומה, כך שאין לו רצון יותר מאבן.

3. רגש ורצון מבטאים תכונה של הנפש, וניתן לדעת על קיומם רק מתוך חוויה אינדבידואלית פנימית. אני מאמין שאחרים מרגישים - רק מפני שאני עצמי מרגיש, וכך מודע לרגשותיהם. מסיבה זו לא היה ביכולתי להסביר מהם רגשות ליצור חסר-רגש, לדוגמה: לא הייתי מסוגל להסביר עצב או שמחה לרובוט.

במילים אחרות, לא אמורים להתקיים בטבע רגשות, כי הטבע איננו רוצה, אלא רק פועל. 

4. אנו בני-האדם יודעים שיש לנו רגשות, ומסוגלים לזהות רצונות ורגשות נמוכים בבעלי חיים (למרות שאין להם בחירה בין טוב לרע).

לפיכך, קיומם של רגשות מעיד על מציאות רוחנית בעולם, על-טבעית, אשר פועלת מעבר לגדרי הטבע חסר-הרצון.

היהדות מכנה מציאות זו בשם "נפש", "רוח", "נשמה". רבותינו מסבירים שבצמחים ישנה נפש נמוכה מאוד, בבעלי החיים ישנה נפש בהמית, בעוד האדם מורכב מנפש בהמית יחד עם רוח ונשמה המאפשרים לו לחוש הרגשים גבוהים ולהתחבר לרוחניות ולקדושה (הפילוסופים מכנים זאת 'אידאלים' ו'אתיקה', ובכך נגעו רק בקצה הקרחון של תכלית הבריאה).

5. אם העולם היה רק טבעי, חסר רוחניות, היו כל בעלי החיים ובני האדם פועלים כרובוטים חסרי רגש ורצון. ואסביר:

מבחינת הטבע, אין ספק שהמטרה הבסיסית ביותר של כל אורגניזם הוא הישרדות ורבייה. לכן לכל בעלי החיים יש אינסטינקטים (-תכונות מולדות) המחייבים אותם לפעול בדיוק כפי שהם פועלים לשם הישרדותם.

הנמלה עמלה מבוקר ועד לילה, הולכת בשיירה, בונה את הקן וכו'. יש בראשה תוכנה מובנית שאומרת לה בדיוק מה עליה לעשות. הבה נתאר לעצמנו שהיינו מוסיפים לה כעת רגשות - אם היו עוצרים אותה מהליכתה היתה נעשית עצובה וכועסת, ואם היו נותנים לה להמשיך בעבודתה היא היתה שמחה ומרוצה. האם הרגשות הללו היו משנים במאומה את פעולותיה לשם הישרדות? התשובה היא לא, כי בין אם הנמלה מרגישה או לא, היא מחוייבת לפעול על פי האינסטינקטים שמורים לה מה עליה לעשות לשם הישרדותה.

כלומר, רגשות אינם מוסיפים ערך-מוסף להישרדות.

אם הכלב מתוכנת לנבוח בפני סכנה, או לרדוף אחרי חתול, אין זה משנה כלל אם הוא רוצה או לא רוצה לעשות זאת, אם הוא שמח בפעולתו או עצוב בגללה.

[להמחשת הרעיון, נתאר לעצמנו אפשרות דמיונית להוסיף לפתע רגשות למחשבון, מעכשיו, בתוך תוכו יהיה שמח להשיב לשאלותינו החשבוניות, ויחוש עצב ותסכול כשלא יהיה מסוגל להשיב על שאלות כמו 8 לחלק לאפס. האם המחשבון היה מתנהג בצורה אחרת עם רגשות? הרי בכל מקרה התוכנה שבו מחייבת אותו לפעול לפי פקודות, להמשיך לבצע בדיוק אותן פקודות שתוכנתו לתוכו מראש, להשיב אותן תשובות ולבצע אותם חישובים. אם כן, במה יועילו לו רגשות? התוכנה של המחשבון, היא בנמשל, האינסטינקטים ההישרדותיים של בעלי החיים. רגשות לא אמורים להתקיים בהם כלל, כי הם אינם תורמים להישרדותם!].

לכן, אם הטבע היה חסר רוחניות (נפש), היו כל בעלי החיים פועלים בו כרובוטים, באופן מכאני, ללא רגשות וללא רצון. נראה שהרגשות הם שגורמים לבעלי החיים ובני האדם לנהוג לעתים באופן לא-רציונלי, שפוגע בסיכויי ההישרדות והרבייה שלהם, כאן טמונה אפוא העדות החזקה ביותר לכוח לא-טבעי בתוך הטבע החומרי.

6. אתאיסטים שלא רוצים להכיר ברוחניות שבבריאה, עלולים ליפול לטיעון מעגלי כשיאמרו בביטחון: "רגשות הם חלק בלתי נפרד מן הטבע החומרי, כי עובדה שאנו רואים אותם בטבע אצל בעלי החיים".

טיעון שגוי זה נכשל בכשל לוגי של הנחת המבוקש ("קודם יורה את החץ, ורק אז מסמן את המטרה סביבו"). 

כאשר חוקרים ברצינות את השאלה "האם קיימת רוחניות בעולם", עלינו לבחון את כל האפשרויות הקיימות בצורה אובייקטיבית, את האפשרות שיש רוחניות ואת האפשרות שהכול חומרי. עלינו להגדיר כל אחת מהאפשרויות הללו, ולבדוק למה המציאות תואמת. אך מי שטוען שרצון ורגשות הם חומריים - למעשה קובע מראש שהכול הוא חומר, ולכן לא נותן אפשרות לדיון וחקר של האמת.

אם אתאיסטים "מחליטים" מראש שהכול הוא חומר, אז אפילו אם יתקלו בתופעות רוחניות לחלוטין במציאות, יפרשו אותן "בכוח" בתור חומריים רק מפני שהניחו את המבוקש מראש... בדרך משל, הרשל'ה מחפש תחת פנס הרחוב את המטבע שאיבד במקום חשוך, רק מפני שתחת הפנס יש אור.   

אמירה כזו אינה אלא עצימת עיניים מפני בדיקה רציונלית של המציאות.

רק כאשר חוקרים באובייקטיבית כיצד פועל החומר (חוק הסיבתיות), ומגדירים את יכולותיו ואי יכולותיו הטבעיות, אז נגלה שרגשות לא אמורים להתקיים בו.

לפיכך, קיומם של רגשות, רצון (וכמובן מודעות גבוהה באדם), מוכיחים את קיומה של מציאות רוחנית בעולם.

מציאות זו כמובן מעידה על יוצרה, בורא עולם אשר שיתף וקישר בין שתי מציאויות נפרדות בבריאה, ברא נפש בבעלי החיים החומריים, ונפח נשמה רוחנית באדם.