קל להבטיח "לעשות הכל" – אך קשה לשנות הרגלים

אחת המצוות אותה מלמדת אותנו פרשת בהר היא האיסור על מסחר בפירות שביעית. חז"ל מלמדים אותנו עד כמה גרוע מי שעושה כן, וקוראים עליו את הפסוק (משלי כ"ח) "נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו". במדרש תנחומא מתואר מסלול ההידרדרות של אותו אדם שחשב להתעשר מהמסחר בפירות שביעית, ובסופו של דבר יורד מנכסיו, מחזר על הפתחים ואף נאלץ למכור את עצמו לעבד.

"נבהל להון" הינו אדם שחי בבהלה מה יקרה אילו לא ישיג את ההון. הוא חי בחרדה ורודף אחרי ההון כמי שבורח בבהלה מאריה. במרוץ המבוהל להשיג עוד רכוש, עוד ממון, עוד דמיון ועוד אשליית שליטה ועוצמה, הוא נעשה משועבד לבהלה ולא עוצר לחשוב. שהלא שנת השמיטה אינה צריכה להפחיד אותו מאחר שהתורה כבר מבטיחה "וציוויתי את ברכתי" (ויקרא כ"ה), אך הוא שבוי בבהלה ואין לו זמן ומקום בלב לעצור ולחשוב אולי אפשר אחרת.

ומידה כנגד מידה, כשם שבבהלה שלו הוא לא עצר לחשוב אולי אפשר אחרת, כך כשהוא מתחיל בתהליך הנפילה, הוא נופל ומאבד את כספו, את שדהו ובסוף את חירותו ונמכר לעבד. הוא לא חשב בדרכו למעלה מרוב בהלה להשיג הון, וכך לא עוצר לחשוב כשהוא בהתרסקות, למרות ההידרדרות הכלכלית ולמרות התמרורים והאיתותים שהוא צריך להירגע. הבהלה להשיג עוד הון היא שהיוותה את מקור הכוח שלו, והיא שעומדת בעוכריו ולא עוצרת אותו עד ההתמוטטות.

קשה לשנות הרגל - ההרגל חזק מההיגיון. ההיגיון מבין את מחיר אי שינוי ההרגל השלילי ומנגד את הרווח שניתן להפיק אם כן נעשה שינוי אך ההיגיון חלש מההרגל מכמה סיבות.

ראשית, לאדם אורך זמן להבין שעליו לשנות את ההרגלים ולעיתים הוא גם שבוי בהרגלים שאפילו נדמים ככאלו שמביאים לו תועלת, ולכן אורך זמן עד שהוא שוקל לעשות שינוי, מאחר שהוא לא ער לכך שישנה בעיה בהתנהגותו. אדרבה, כעת הוא רק מרוויח מההתנהגות השלילית, ורק לאחר זמן היא תתגלה כלא בריאה, לא חכמה ואולי אף פוגעת.

לעיתים אדם לוחץ על חברו שיפעל בצורה מסוימת עד כדי שהוא משתלט על הזולת. באותו זמן הוא בטוח שהוא פועל בצורה חכמה ונכונה, ובסך הכל עושה טובה לזולת כשהוא מדריך אותו בחינם בצעדים שעליו לנקוט כעת. ההתנהלות השתלטנית הזו נובעת בין היתר בשל העובדה שבשלבים מסוימים של החיים, זו הצליחה מאוד. כך כשהיה ילד קטן הוא בכה וכעס על הוריו והם נכנעו והעניקו לו את שרצה, וכך בנה לעצמו זווית ראייה עקומה שהעולם אמור להתנהל לפי איך שהוא מרגיש.

מאחר שההתנהלות הזו הצליחה פעם אחת, הוא המשיך בה כאדם צעיר, אך במשך החיים וככל שהוא מתבגר אנשים מתחילים לסלוד ממנו, ואורך זמן רב עד שהוא מבין שהוא סובל ממערכת חשיבה מעוותת, שהוא לא פועל מתוך חכמה ויעילות, שהוא טועה בגישה ואנשים מתרחקים ממנו כי הוא אדם לא נעים. הוא צריך לסבול רבות כדי לפקוח את עיני השכל.

בשלב הזה, אם הוא טרם בנוי לשינוי, הרי כשננסה להסביר לו שהוא פועל מתוך גישה עקומה, הוא עדיין עלול לגלות התנגדות - יאמר שאנחנו לא מכירים את העולם, שאנחנו רכרוכיים, עדינים, פחדנים, בעוד הוא אדם החלטי וחזק ורק בשיטה שלו אפשר להצליח. הוא מתבלבל בין אסרטיביות ונחישות שכוללות התחשבות בזולת, לבין אגרסיביות ושליטה על הזולת.

שינויים מבלבלים

אמנם אחרי הייסורים שמיישרים את האדם, אחרי תוצאות החיים שמראות שהוא נכשל רבות פעמים, אחרי שהוא מאבד חברים יקרים ולא מצליח לתקשר עם הקרובים אליו שגם הם מתרחקים ממנו, וכשהוא מתחיל לסבול רגשית, או אז הוא מתחיל להיות פתוח לחשיבה חדשה ולשינויים, אך גם אז הוא עדיין לא מבין מה משמעות הדברים, ולא קולט את העמל והיגיעה שהשינוי דורש. הוא רק מבין שיש צורך בשינוי, אך כשהוא מתחיל לחשוב על השינוי הוא מרגיש פחד ואי נעימות - מה יהיה אם הוא יאבד את שגרת החיים המוכרת כתוצאה מהשינוי?

לדוגמא – אם שינוי בהתנהגותו יהפוך אותו פחות שתלטן, אולי לא יקשיבו לו עוד, אולי ינצלו אותו? הוא מתחיל אפוא להרהר ולערער על הצורך בשינוי ושוב מנסה לשמור את הדעה הישנה, אולי כדאי להמשיך להיות שתלטן (הוא כמובן לא מגדיר את עצמו ככזה). וכך הוא עלול להצדיק את האופי ולקבע את הדעה שלו – "זה אני, ומי שלא טוב לו, זו בעיה שלו".

זה השלב שבו הוא מבולבל בשל המחיר שדורש השינוי, ולכן מגלה גישה דו כיוונית - מצד אחד כדאי לעשות שינוי ומצד שני המחיר נראה גבוה מדי.

אנשים רבים נתונים שנים רבות בשלב ההרהורים, מתחבטים ומתלבטים אם להיכנס לתהליך השינוי או לא. לדוגמא אדם הסובל מעודף משקל שנים, יכול לומר, "מצד אחד אני מבין שכך אני לא יכול להמשיך, מצד שני חיים רק פעם אחת". או: "מצד אחד אני מבין שאני ממש לא יכול להמשיך ולהיראות כך, מצד שני עוד לחמנייה אחת לא תעשה את הנזק הגדול...". וכך הוא ממשיך שנים עם הרצון לשינוי וחי באשליה שאחרי העוגייה הזו, "האחרונה", מתחילה הדיאטה.

כדי לבצע שינוי, מוכרח אדם כזה להגיע לרמת ייאוש גבוהה מהמצב הנוכחי, על מנת לעכל את העובדה ששינוי הוא חובה ולא המלצה. לכן בספרי המוסר והחסידות אנו למדים, שאדם שרוצה לעשות שינוי בהנהגותיו עליו לצייר מול עיניו שאם לא יעשה שינוי הוא בהכרח יגיע למקום רע. רק אם לא יקל על עצמו, הוא יוכל לזרז את תהליך הפנמת החובה לעשות שינוי ולהביא לכך שהשינוי יהיה בגדר חובה ולא רק המלצה.

בלי קסמים

ועדיין, בהרבה מקרים אנשים מגיעים ליועץ או לרב ואומרים לו: "בבקשה תעזור לי, כל מה שתגיד לי לעשות אני אעשה. אחצה נהרות אם זה מה שיידרש". בפועל מתברר שאולי הם מסוגלים לחצות נהרות, אבל לבצע שינוי בהרגלים זה כבר לא כל כך פשוט, מאחר שהם אמנם חושבים שאכן יבצעו כל מה שיידרש כדי ליצור שינוי, אך במקרים רבים זו אשליה. האדם אמנם אומר לעצמו "אני אעשה כל מה שיאמרו לי", אבל כשהוא מקבל עצות הוא מתחיל לפקפק בטיבן, ולחשוב שהוא מבין יותר טוב. ובהמשך עתיד לספר, "הייתי אצל עשרות רבנים ויועצים ואף אחד לא עזר לי".

אנשים הולכים ליועץ ומצפים לנס – אני מביא את עצמי, אתה תתקן אותי. הם מחפשים אשליות כדי להימנע מ"אדם לעמל יולד", וכשאינם מקבלים את התרופה הנסית, אומרים "ניסיתי הכל ושום דבר לא עבד", ואכן, בשיטה הזו זה לא עבד ולא יעבוד.

עלינו להפנים שאין קסמים, אך ישנם תהליכים קסומים.