יואליש קרויס: "אנו יודעים את האמת שהמשטרה לא מספרת לכם"

ייתכן שאנו כבר מביטים על היום של אחרי הקורונה, אבל ההשפעות של היחסים בין החרדים לחילונים נמצאות עדיין בעיצומן, ובשפל חסר תקדים.

זה התחיל מהכותרות על קורונה בבני ברק ובירושלים, ולצערנו המשיך עם אלימות דו צדדית בשכונת מאה שערים. במאבק שמתחולל בשכונה הקיצונית דומה כי קשה מאוד להיות בתפקיד השופטים ולקבוע מי צודק ומי טועה, מי התחיל ומי סיים. מה שבטוח זה שמדובר בקבוצה קיצונית שאינה מעידה כלל על המגזר כולו. מה שעוד בטוח שדווקא בימים אלו מרתק לשמוע את יואליש קרויס, המכונה 'קצין המבצעים' של הקיצוניים, אשר טוען: "הקורונה מסוכנת, אך יחד עם זאת גם הציונות שמטרתה לעקור את הדת, היא מסוכנת עבורנו".

קרויס (47) הוא תושב שכונת מאה שערים וחסיד תולדות אהרון. הוא למד במוסדות של החסידות, אולם עוד בצעירותו התקרב לפלג הקיצוני יותר המכונה 'תורה ויראה' של הנטורי קרתא. קרויס אינו מחזיק בתעודת זהות מטעמים אנטי ציוניים, שמו גם אינו מופיע ברישום האוכלוסין, מאחר שלא נולד בבית החולים, אלא בבית הוריו. הוא נשוי לרחל, בת רבי אברהם יעקב אפשטיין, שהיה מרבני ישיבת 'תורה ויראה' ונכדתו של רבי אהרן קצנלבוגן, הנמנה על מייסדי נטורי קרתא. לזוג יש שמונה עשר ילדים. 

יואליש קרויס (צילום: פלאש 90)

"מתראיין לתקשורת החילונית. למה לא?"

תוכל להסביר לנו למה מכנים אותך "קצין המבצעים"?

"זה לא מינוי רשמי, זה משהו שהתקשורת הלבישה עליי, בעקבות העובדה שאני הובלתי מאבקים גדולים נגד חפירות הקברים, ועוד מאבקים בארץ ישראל. כבר שמונה עשרה שנה שאני מנהל מאבקים, אבל לאחרונה הפסקתי עם זה".

למה הפסקת? שינית אידאולוגיה?

"לא. הסיפור התחיל במאבק רב השנים שניהלנו בכביש 6, נגד חפירות הקברים. הוצאנו מידי יום כמה אוטובוסים, עם עשרות מוחים שכאב להם על חילול הקברים. קיבלנו מכות חזקות, אבל שום דבר לא עצר אותנו מהכאב של הנפטרים שקבורים מתחת לכביש. יום אחד נכנס לכולל אברך שמופיע בכל ההפגנות, ואמר שהיום לא צריך ללכת להפגין, כי היה כתוב בעיתון שהחפירות נעצרו. בדקתי את הנושא, והתברר שזה לא נכון, החפירות המשיכו במלוא המרץ. ישבנו עם הרבנים שלנו, ואמרנו להם: 'אם אחד משלנו הצליח להתבלבל מידיעה לא נכונה בעיתון, אז זה אומר שאנו חייבים לצאת לתקשורת, ולומר את דעתנו וידיעותינו'. מאז מינו אותי לדובר של הנטורי קרתא".

להבנתו של קרויס, הוא לא התקדם להיות דובר, אלא "נפל לתקשורת" כפי שהוא מתבטא. "מאז שהתחלתי לדבר, הפסקתי לעשות. אבל דווקא המאבק שהתרחב גם לתקשורת הביא להסדר מול כביש 6, לאחר שהם בנו שם גשר בעלות של 60 מיליון שקל, שיעקוף את הקברים. כי התחלנו לדבר בתקשורת החילונית, ושמעו את דעתנו. זה הוביל לכך שמצאו פתרון לשוכני עפר, שאין מי שיצעק את זעקתם".

קצת מפתיע לשמוע שאתה מתראיין בכלי תקשורת חילוניים

"למה מפתיע? אני מרגיש שזו ההזדמנות שלי להעביר מסרים חשובים, ואכן, אני מדבר לאנשים מכל השכבות של הציבור החילוני, וגם מדריך כאן קבוצות שרוצות לשמוע".

לכל אורך הריאיון, קרויס דבק בדעתו הקיצונית, ולא נשמע אצלו קמצוץ של רצון להתפשר. "אני מאמין שאם יש לאדם דעה, הוא צריך ללכת איתה עד הסוף", הוא טוען בלהט. "זה המוטו היחיד שמנחה אותי".

"אנו שומעים להנחיות"

כאמור, בשונה מכל מדינות העולם, בהן הדיווחים סביב הקורונה היו על כמות הנדבקים, על הסגרים, על מחלימים ועל טרגדיות אנושיות, בישראל כלי התקשורת עסקו שוב ושוב בדיווחים על קבוצות ממאה שערים שמפרות את כללי משרד הבריאות ומקיימות כינוסים בבתי כנסת. בעקבות זאת המשטרה נאלצה לפזרם בכוח ואף להשתמש בכוח מופרז, עד שילדה בת תשע קיבלה רימון הלם ונפצעה.

למה אתם לא שומעים לכל ההוראות של משרד הבריאות? זה נועד להציל חיים, גם את החיים שלכם.

"אנחנו יודעים שקורונה מסכנת חיים, אבל מי שלא מכיר את תושבי מאה שערים, לא יבין מה שאני אומר. אתה צריך לדעת שאנו מנותקים לגמרי מכל העולם החיצון, אנו לא יודעים שום דבר, ומתעדכנים בהחלטות שמתקבלות רק יום למחרת. אין מי שמדבר אתנו, ואין שום גוף שמתנהל מול הממשלה, ביישום החלטות או בהסברה שמתאימה לציבור שמתגורר כאן.

מאה שערים (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

"אתן לך דוגמה: הייתה ישיבת ממשלה בה החליטו על איסור קיום מניינים בבתי הכנסת. אנו לא ידענו מההחלטה, לפחות רובנו, ופתאום, לאחר כמה שעות, מגיעות לכאן כמה ניידות עם שוטרים, והם מתנפלים על המתפללים. זה יוצר שנאה ורצון לפעול בדיוק הפוך ממה שצריך".

אבל בכל אופן, הבד"ץ כן הוציא הנחיות זהירות. מי עדכן אותם?

"יש רק ארגון אחד, 'יד אברהם', שעובד עם בית חולים הדסה, והוא היחיד שמעדכן את הרבנים שלנו בהתפתחויות".

קרויס מוסיף עוד: "יש לי סבא בן תשעים ושש, ניצול שואה, שלא הבין מה אנו רוצים ממנו. הסברנו לו שאסור לו ללכת לתפילה בבית הכנסת, והוא לא הבין. היה צריך ללכת לאדמו"ר שלנו שיסביר לו שעכשיו אסור ללכת, ורק אז הוא הבין. כמוהו יש כאן מאות כאלה, ולא לכולם יש מי שיסביר ומי שידאג".

לקרויס יש גם תובנות. "כשהיינו ילדים, הרב'ה אמר לנו בחיידר 'דע לפני מי אתה עומד, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה', ובשביל להמחיש לנו את זה, הוא היה אומר, שזה כמו הטלפון - אתה מדבר כאן ומישהו באמריקה שומע אותך. גם אנחנו עושים משהו כאן, והקב"ה שומע. אבל היום, לצערי, זה בדיוק הפוך - מה שלא מצולם, לא קיים, כאילו לא קרה בכלל".

הוא עוצר לרגע ואז חושף פרט בלתי ידוע: "הילדה בת התשע שחטפה רימון בפרצוף צולמה, ולכן כולם דיברו על זה. אבל הייתה עוד בחורה, כלה לפני חתונתה, שגם היא קיבלה רימון הלם, והפנים שלה נשרפו. אבל זה לא צולם, אז אף אחד לא מדבר על זה".

יש לו גם דוגמה למקרה נוסף: "שלשום, באמצע הלילה, הגיעו כוחות משטרה גדולים לבצע מעצרים בשכונה, בעקבות הפרות סדר שהיו כמה ימים קודם. ואז דובר המשטרה הוציא באמצע הלילה הודעה: 'מפגינים חרדים שפכו שמן על הכביש המוביל לשכונה, על מנת לעכב את כוחות המשטרה'. קמנו בבוקר ושמענו שמפגינים חרדים שפכו שמן. החלטנו לבדוק במצלמות האבטחה של החנויות המשקיפות על הכביש, ואז התברר לנו סיפור אחר לחלוטין - רואים בכביש משאית שממיכל השמן שלה נטף שמן, אבל היא המשיכה הלאה. לאחר מכן עברו מכוניות ומרחו את השמן על כל הכביש. בעקבות זאת בחורים שראו את הסכנה להחלקה, לקחו מחסומים וחסמו את הכביש. הראינו למשטרה את הסרטון. הם אמרו: 'אהה זה שמן ממשאית, הבנו'. אבל אף אחד לא חזר בו מההודעה, וגם לא התנצל על ההכפשה של הציבור שלנו, כי אין מי שיזעק את זעקתנו. זה מקרה אחד שבמקרה צולם. אבל יש עוד עשרות  מקרים שלא מצולמים, ואנחנו יודעים מה האמת, וזה לא מה שהמשטרה מספרת לכם".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

אם אתם אכן שומעים להנחיות, אז למה עד היום אנו עדים לתפילות שמתקיימות בבתי הכנסת שבשכונה?

"כאן יש הבנה אחרת. הרי יש הוראה של משרד הבריאות, שבאוטובוס מותר לנסוע עד עשרים איש. ואני שואל - למה באוטובוס מותר? בגלל שזה נחוץ לאנשים להגיע לעבודה. בלי עבודה הם לא מסתדרים. אז גם אנחנו, נחוץ לנו מאוד להתפלל בבית הכנסת עד עשרים אנשים. למה אוטובוס כן ותפילה לא?"

קרויס רוצה להדגיש, שהרגישות לבית הכנסת היא ברמה גבוהה מאוד. "בקרית יואל שבאמריקה, האדמו"ר אמר לא ללכת לבית הכנסת בגלל הסכנה, אבל גם לא לסגור את בית הכנסת, כי בית כנסת לא סוגרים. היה מקרה בבית שמש בו אחד התושבים שהתמוטט מהקורונה והיה במצב קשה מאוד. יום אחד הילד שלו אמר לי: 'מחר אבא שלי מתעורר'. חשבתי שסתם הוא אומר, כמו כל ילד שרוצה שאביו יתעורר. אבל למחרת אבא שלו התעורר. שאלתי אותו: 'מניין ידעת?' הוא אמר שהוא הבין שאביו התמוטט בגלל שסגרו את הישיבה שבה היה מוסר שיעורים, ולא הייתה תורה שתגן עליו. אבל אמרו אתמול שפותחים היום את הישיבה, אז הבנתי שאבא צריך להתעורר. תמימות של ילד. אבל ככה אנחנו מאמינים".

יהיו שישאלו אם בגלל האמונה הזו אתם חושבים שמותר לזרוק אבנים על שוטרים

"מה פתאום? אין זו דרכה של היהדות להתנהג באלימות. המנהיג שלנו, רבי עמרם בלוי ז"ל מעולם לא הרים יד על שוטר. הוא  חטף הרבה מכות, אבל לא נהג באלימות, אין זו דרכנו. חשוב לי להדגיש שאלו שזורקים כאן אבנים הם אפילו לא מיעוט קיצוני, אלא פרחחים מזדמנים. הם לא קשורים אלינו ואנו משתדלים לסלקם מהשכונה, רק שזה לא תמיד פותר את הבעיה, כי בעקבותיהם מגיעים חדשים".

"מאה שערים זה לא גוש אחד"

שמו של קרויס עלה לכותרות גם בשנת 2016, כאשר המשטרה עצרה אותו וסגרה את המשחטה שהייתה בבעלותו, בשל פעילות שלא כחוק. קרויס נידון לשבעה חודשי מאסר ולקנס של 50 אלף שקלים. לאחר ערעור בבית המשפט המחוזי, קוצר עונש המאסר לחמישה חודשים, וקרויס פתח בהליך ערעור בבג"ץ, שלא התקבל. בשנת 2017 נפתח פרויקט כדי לסייע לו לשלם קנס של 250,000 ש"ח שהוא חייב למע"מ ולמס הכנסה, וכדי לעזור לו ולמשפחתו בתקופה קשה זו. ב-10 במאי 2017 החל לרצות את עונשו בכלא מעשיהו. כעבור כחודש וחצי, ב-29 ביוני 2019, זכה קרויס לחנינה מהנשיא ראובן ריבלין.  

למה הנשיא החליט להעניק לך חנינה?

"הקב"ה זיכה אותי, ויש לי כיום שמונה עשר ילדים, בלי עין הרע, כן ירבו. בזמן שהייתי בכלא היו לי שישה עשר ילדים, ואשתי עמדה לפני לידת הילד השבעה עשר. הגשתי בקשה לחנינה, ושרת המשפטים דאז, איילת שקד, לא הסכימה לבקשה. לאחר מכן, חבר שלי ביקר בביתי וראה איך אשתי מתמודדת לבד עם הילדים. הוא צילם את זה, ושלח למי שהיום שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ. הוא התקשר לשרת המשפטים, והסביר לה שחייבים לתת לי חנינה, ואז הוגשה בקשת החנינה שלי לנשיא, שאישר אותה. זו הייתה החנינה הראשונה שהוא נתן כנשיא".

לשאלתי האם הוא חש הכרת הטוב לנשיא, אומר קרויס: "הנשיא הוא לא זה שקובע, הוא רק חותמת גומי של שרת המשפטים".

האם לשרת המשפטים אתה כן חש הכרת הטוב?

קרויס מושך בכתפיו. "הפה שאסר הוא הפה שהתיר. מי שהעליל עלי את כל העלילה, זה משרד המשפטים, אז אין לי מה להודות לו על כך שהוא לא מעניש אותי על העלילות שלו".

קרויס נאלץ לסיים את הראיון, בשל מספר שיחות שהוא צריך לבצע, אך רגע לפני כן מבקש לציין דבר מה לסיום: "אנחנו יכולים לדבר ולדבר ולעולם לא נקיף את כל הנושאים, אך מה שחשוב לי זה שאנשים יבינו שמאה שערים היא לא חתיכה אחת, או גוש אחד של אנשים. יש כאן מגוון רחב של כל מיני דעות ורבנים".