מה כדאי לאכול כדי לטפל בתופעה של אנמיה?

אני בת 40. השבוע קיבלתי תוצאות בדיקות דם, ונודע לי שכמות ההמוגלובין שלי נמוכה הרבה יותר מהפעם הקודמת. שאלתי היא - מה המשמעות, ואיך אוכל לטפל בכך בדרך טבעית?

כאשר כמות ההמוגלובין פוחתת אל מתחת לנורמה, המשמעות הרפואית של זה היא אנמיה. אנמיה פירושה חוסר דם בגוף. הסימפטומים הם בדרך כלל סחרחורת, עייפות, כאבי ראש קלים, עלייה בלחץ הדם ובדופק וחולשה.

לעתים מופיעה האנמיה בצורתה השקטה, ואז אינה מורגשת כלל.

אחת הסיבות השכיחות להופעת אנמיה אצל נשים היא איבוד דם רב. אצל גברים, לעומת זאת, הסיבה היא בדרך כלל תוצאה של דימום פנימי, טחורים או כיב קיבה. מכל מקום, הסיבה העיקרית לחוסר ברזל אצל גברים ונשים כאחד הוא תפריט דל בברזל.

כאשר מרכיבים תפריט יומי, יש להביא בחשבון - מלבד כמות קלוריות, שומן וסיבים תזונתיים - גם את כמות הברזל. אישה עד גיל 50 זקוקה ל-18 מ"ג ברזל ביום.

חוסר ספיגה מקסימלית של ברזל עלול להוות אף הוא סיבה נוספת לאנמיה. שינויים קלים בתזונה עשויים לפתור את הבעיה:

- כמות סידן גדולה בתפריט עלולה לעכב ספיגת ברזל. לכן יש להקפיד על הפרדה בין מוצרי עתירי סידן לבין מוצרים עתירי ברזל.

- קטניות כמו שעועית יבשה, אפונה וחומוס הן עשירות בברזל. יש לכלול אותן באופן קבוע בתפריט.

- שילוב מזון עשיר בוויטמין סי עם מזון עשיר בברזל מבטיח ספיגה טובה של ברזל.

- כמות הסיבים בתפריט לא תהיה מעל 30 גרם ליום. עודף סיבים מעכב ספיגת ברזל.

- שתיית קפה ותה מונעת את ספיגת הברזל. מומלץ לשתות תה וקפה צמחיים.

בכל מקרה מומלץ להיוועץ באיש מקצוע, על מנת לקבל טפול אינדיבידואלי.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אני אמא לשלושה ילדים העובדת בבית ומחוצה לו. למרות היותי מתנהלת ומנהלת את ביתי באופן עצמאי, אני מוצאת עצמי מתייעצת המון עם אנשים מסביבי, ולא פעם חושפת בפניהם את לבטי האישיים. מצב זה מעמיד אותי במבוכה, והייתי חפצה להפסיקו. מה עלי לעשות?

הנטייה להתייעצות הינה טבעית, משום שאנשים אוהבים להרגיש שהם קיבלו החלטה מתוך מירב השיקולים שעמדו בפניהם. הם גם ירצו לדעת שזו היתה החלטה נכונה, שזכתה גם לתמיכה סביבתית.

אך כשמדובר בהתייעצות יתר ובחשיפת לבטים אישיים כמו שאת מתארת, השורש לכך הוא אחר.

הצורך להתייעץ ללא גבול ומידה על כל נושא ובפני כל אדם נובע מתוך תחושה פנימית, מודחקת ולא מודעת שאני חסר את הכלים לסייע לעצמי, שאני לא מספיק סומך על עצמי.

תחושת הריקנות המלווה את זהותי מאפשרת לי להכניס לתוכי מגוון פרשנויות ודעות של אנשים שלאו דווקא מייעצים לי מתוך הבנת מקומי, אלא מתוך תפיסת עולמם הפרטית.

בהתייעצות מעין זו אני יוצא כששכרי בהפסדי, משום שאני חשוף לבליל של עצות ודעות אשר אינן מקדמות אותי במאום, אני מותש נפשית מלשמוע ולהשמיע, ונוספת לכך המבוכה אותה אני חווה בעקבות החשיפה.

לפיכך, יש לחזק את ההכרה כי התשובות מצויות אצלך, וכי ראוי לך לסמוך על עצמך. הדבר יפחית את רצונך להתייעץ, וגם כשזה יקרה - זה יהיה במינון המתאים ובתכנים הראויים, ומתוך הקשבה סלקטיבית.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

רציתי לדעת איך, כאמא, אוכל לשמש דוגמה אישית לילדי. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי כועסת, רוטנת, וממש מטריד אותי לחשוב שהילדים שלי ילמדו להתנהג כמוני... מה עושים?

ילדים הם חקיינים מקצועיים, במיוחד כאשר הם קטנים. כשהם גדלים הם יודעים "לסנן" ולבחור איך וכדאי להם להתנהג ואת מי לחקות.

שאלתך היא שאלה מצוינת, משום שהורה הוא דמות חיקוי הכי טובה לילדיו, אם נעשה זאת נכון, כמובן.

כפי שתיארת, ישנם מצבים שבהם קשה להיות בשליטה על כעסים, ישנן התנהגויות מסוימות ואפילו קשיים בקיום מצוות בדקדוק, לדוגמא ברכה בכוונה.

הלחצה עצמית היא הדרך הכי פחות טובה להצליח להיות דוגמא טובה לילדים. והדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לומר לעצמך שאת עושה את ההשתדלות הטובה ביותר כדי להוות דוגמא אישית לילדים שלך, וגם אם נכשלת ליד הילדים - זו הזדמנות טובה לנצל כדי לשמש דוגמא אישית, בכך שאת מודה בכישלונך ואומרת "סליחה חמודי שלי, כעסתי עליך ודיברתי בצורה לא יפה, אני מצטערת".

לפעמים עצם ה"כישלון" הוא הניצחון, כך ששימשת דוגמא אישית נאותה.

עידוד ומילים טובות לעצמך יכולים בהחלט לתת כוח במקום להתייאש. העיקר הוא הרצון והשאיפה קדימה.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)