לחיות עם לב של אבן, או להסיר אבן מהלב?

"והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל, ל"ו).

"יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם", כתב יוסי גמזו.

אלו המילים אשר מעטרות את שיר "הכותל" הידוע, אשר נכתב ערב שחרורה של עיר הבירה לפני 53 שנה.

יום ירושלים נחגג כיום חג לאומי בכ"ח באייר, לציון איחוד העיר ולהבאתה תחת ריבונות ישראלית בכ"ח באייר תשכ"ז, זאת לאחר הקרב על ירושלים.

קרב דורש הקרבה וקורבנות. הוא ממית את החיים, ולעיתים גוזל חיות מהנותרים והקרובים אשר הקריבו קורבנם לאומה.

מציאות מלחמתית כמו זו שהיתה במלחמת ששת הימים תמיד תזרע בתוכה גם הרס וחורבן. כשיש חורבן, הוא הרבה יותר מאשר סבל לאומי, משום שהוא יוצר מציאות משברית גם לפרטים שבעם, ולא קלה המלאכה להתנקות ממנה.

במסעו של האדם כאן בעולם חוברים אליו המשברים, הניסיונות, הכישלונות והאכזבות, ולא פעם הוא נדרש להתמודד מול מציאות שתסטור על פניו, שתחתור תחת יסודות הוודאות שבנה עד כה, תהרוס אותם מן היסוד ותגרום לחורבנם.

יש מאתנו שאיבדו את יקיריהם בנסיבות טראגיות, יש שפקדה אותם מחלה, יש הנאנקים תחת עוני וקשיי כלכלה, יש מי שחיי המשפחה שלו מייצרים לו מכאובים נפשיים ללא הפוגה...

למעשה, עוד טרם קימת האדם ממיטתו ממתינה לו מכסת המשברים לאותו היום, ומשחרת לפתחו.

לעיתים, מחוסר יכולת להכיל את המציאות המשברית ואת הכאב והסבל הנלווים לה, מפתח האדם מבלי מודע מנגנון הגנה המכהה את חושיו.

מנגנון זה הוא "לב האבן" - אליו נכנסת כל חוויה משברית מבלי שעובדה רגשית, מבלי שהקדשתי לה זמן וניסיתי להתמודד עמה.

לב אבן הוא לב אטום וחסום, שהוכהה מעודף תחושות ורגשות.

אם אני לא מבין מהי מהותו של המשבר אשר הגיע לפתחי, אם אני לא חותר להבין את המטרה שלשמה הוא הגיע, הרי שאני מתמקד בתחושת הכאב העצומה, עסוק בכעסים ובסבל שהוא המיט עלי וחי כל העת בבלבול, ספק וחרדה נוראיים.

שלל התחושות הללו מצטברות ונערמות במשך הזמן ל"אבנים" בלב. כל משבר נוסף מתורגם בלבי לעוד "אבן" יצוקה, קשה ומכאיבה. אבן שאין לה הופכין, ואני נושא אותם עמי עד שהלב שלי הופך מלב בשר ללב אבן.

היכולת להכהות את חושי, להגיב במעין תגובה רגשית ורגעית למתרחש ולהימנע מהכלתו של המצב - היא טבעית, ומאפשרת את הישרדותי. אך לטווח הקצר היא יוצרת בי עומס רגשי רב מדי, שלאורך זמן לא רק שלא אוכל להכילו, אלא שאאבד את יכולתי הרגשית והאמפטית לכל המתרחש סביבי.

הדבר נעוץ בחוסר ההבנה הבסיסית, כי המשברים הם אותות עבורנו שסטינו מהדרך. לעיתים הם נועדו להביא אותנו אל מקום גבוה יותר המאפשר לנו ראייה פנימית, זכה ועמוקה יותר של המציאות.

משברים לא נועדו לכך שנמצא להם פתרונות מעשי ידי אדם ונמשיך את חיינו לצדם.

כי זה פשוט לא מתאפשר! ומה שנותר זו רק תחושת כאב חדה וסבל נוראי שאין לי כלים רגשיים להכילו ושהשכל חדל מלהבינו ולקבלו.

המשבר לא נועד להכאיב, הכאב הינו תולדה שלו... הוא נועד לעורר אותי, ודווקא לבשר לי כי אני יכול וצריך להגיע למקום אחר.

השכול מביא עמו שכל והתפכחות, ויוצר הבנה עמוקה של המציאות סביבי, שספק אם שכנה שם קודם.

והאבל – גם הוא מביא עמו את ה"אֲבָל" (BUT) הגדול. הוא שם סימן שאלה ענק ומערער דפוסי מחשבה מקובעים שאימצתי עד כה.

הכל היה נכון לי, ברור לי, תחת שליטתי, עד שהגיע אותו ה"אבל" וערער בנקל מגדל קלפים שעמד על תלו שנים.

רק כאשר עוברת החוויה הרגשית עיבוד נפשי נכון ועמוק, שאליו מתלווה ההבנה אודות מטרת המשבר, רק אם נשכיל לגעת בכאב מתוך אמונה, רק אם לא נחשוש להסתכל לו בעיניים ולראות את הטוב המסתתר מאחוריו - רק אז יוסרו האבנים שיצרנו בלבנו, ונתפנה להכיל מבחינה רגשית כל מציאות משברית.

תתרחש הרגשת שחרור פלאית, והמון תובנות אודות מהות חיי ימלאו את ישותי. זו הרגשה של "ירדה לי אבן מהלב". הכאב הנפשי החד שקודם איים על שלוותי וקיומי - יעלם כלא היה, ואני אוצף שמחה ואושר אמיתי פנימי, שכל מי שיפגוש בי לא יעלה על דל מחשבתו כי הרגשתי זו היא תוצר המשבר שחלף על פני.

גם בעת כתיבת שורות אלו, לדאבוננו ישנם אנשים שמרוב מצבור המשברים, הקשיים והמכאובים לא השכילו לרדת אל עומקם של דברים, ומתהלכים עם לב עמוס אבנים – לב של אבן, ויש מי שהשכילו לראות בכל משבר דווקא את "קול המבשר", הסירו אבנים מלבם והשיבו לעצמם את "לב האדם".

אין כוונת המאמר להפחית מעוצמת הטראגיות של אלו אשר הקריבו יקיריהם, אלא לעורר כיווני חשיבה אחרים אודות התנהלות עם מציאות משברית.

ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל nafshi@htv.co.il