נישואיהם של רות ובעז: על תהליך בניית הקשר בנישואין שניים

את סיפור מגילת רות אנו קוראים בחג השבועות. במגילת רות אנו פוגשים מדי שנה במספר דמויות שעוברות טלטלות קשות של עוני ושכול. הדמות המרכזית בסיפור המגילה היא רות. כבר בגיל צעיר מאוד היא מאבדת את בעלה, אך למרות זאת, מתוך השכול והאובדן הקשה שלה, היא בוחרת להתנער מהקושי ולשוב ליהדות, וגם להקים חיים חדשים עם בועז. בין הפסוקים ניתן ללמוד על התהליך ששניהם עשו כדי להינשא. "ויען בועז ויאמר לה הגדי לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואימך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אחר אשר לא ידעת תמול שלשום". מפסוק זה ומהפסוקים הבאים ניתן ללמוד מעט כי למרות בדידותו של בועז לאחר מות אשתו, הוא אינו ממהר לשאת את רות, אלא הוא מברר פרטים שחשובים לו אודותיה. הוא מברר את הרקע לבדידותה, מאין היא מגיעה, היכן חונכה והיכן גדלה, מהי הרמה הרוחנית שלה ומי היא הדמות הרוחנית ממנה היא שואבת ערכים ומוסר. יתירה מכך, בהמשך הוא מעמיד אותה במבחן שאותו רות עוברת בהצלחה. גם רות, לעומתו, מבררת אודותיו, כפי שניתן ללמוד מהמשך הפסוקים. לאחר כל זאת היא בוחרת לקום מתוך השכול ולהתנחם בבועז כפי שמבקשת ממנה נעמי (ג', א'), "הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך". ואכן, דווקא מנישואין אלו נולדה הגאולה.

נישואים שניים הם ניצוץ של תקווה חדשה. תקווה שהחיים החדשים יטשטשו את העבר הכואב, ויקרינו על מסך החיים מציאות נעימה יותר. את האמת, לא מדובר ב"פוליטיקלי קורקט". נישואין שניים אכן יכולים לתת את המענה לתקווה חדשה, אך התנאי הבסיסי ביותר שנדרש מבני הזוג כדי להצליח הוא להכין את עצמם לתהליך. נכון, אין מדובר בתהליך פשוט, ואולי לא פעם מדובר בתהליך קצת נוקשה, אך דווקא בשל העובדה כי נישואין שניים הופכים למורכבים יותר, רצוי שלא לחזור על טעות ישנה שעושים זוגות בפרק א'. מרבית הזוגות הניגשים לעולם הנישואין אינם עוברים הדרכה טרם הנישואין. לו היו עושים זאת, אין ספק שאחוזי הגירושין היו צונחים. למרבה הפלא, אף על פי שנישואין שניים מורכבים יותר, בשל העובדה שהם נושאים בתוכם בעיקר רגשות כבדים מהעבר, וכן ילדים שמגיעים יחד עם בן או בת הזוג, ועוד מספר אלמנטים שיוצרים מורכבות לא פשוטה, מרבית מהזוגות שנישאים במועד ב' חוזרים על הטעות, ונכנסים לתוך מערכת זאת מתוך חוסר ידע ובורות על תפקודה של מערכת זאת.

במאמר זה ננסה לתת סקירה קצרה על המורכבות של נישואין שניים. יש בזה לא מעט סיוע ותרומה לעומדים בשלב זה, שכן עצם המודעות יוצרת רגישות.

מיהו הפרטנר?

שילוב של גרושה עם אלמן ולהפך, יכול להוליד קונפליקטים על גבי קונפליקטים (אין הכוונה שיש להימנע מקשר מסוג זה. אלא שצריך להגיע למערכת כזאת מתוך מודעות והכנה). שכן לעיתים קרובות, ניתוק קשר של מערכת נישואין קודמת על רקע גירושין נעשה בד"כ מתוך תהליך של הכלה הדרגתית, ומתוך רצון ובחירה, ובעיקר מתוך תחושת שחרור מתח. לעומת זאת, ניתוק של מערכת נישואין בנסיבות של אלמנות, הוא ניתוק שנעשה מתוך אי רצון ובעל כורחו של בן הזוג המנסה להקים חיים חדשים, ולכן יכול מאוד להיות שהניתוק מלווה בגעגועים למערכת הנישואין הקודמת, ולהשוואות בין השתיים. במקרים קיצוניים, הוא אף עלול להוביל לסחבת של רגשות אשם ותחושת בגידה בבן הזוג הנפטר, שמלווים אתם באופן טבעי על כך שהקימו חיים חדשים ולא היו "נאמנים" לבן זוגם הקודם. לכן ברור שחיבור בין שני עולמות כאלו עלול להוביל את בני הזוג לקונפליקטים.

אין ספק שהקושי אותו חווה בן הזוג על רקע אלמנות, הוא גדול. אך למרות הקושי הגדול, התאבלות היא תהליך בחירתי, ולכן בזהירות וברגישות גדולה אומר שככל שידע בן הזוג האלמן או האלמנה להיפרד מהעבר ולעבור את האבל מתוך מקום נכון, יקל מעליו/ה לפתוח דף חדש. אחת המתנות היפות שניתנה לנו מאת הבורא, היא יכולת הבחירה. בשלב מסוים האבל הופך למקום של בחירה (לא של שכחה, חלילה), בו על האדם לבחור האם לקבל את המצב החדש מתוך דיכאון וייאוש, או מתוך קבלה לפתיחות של מציאות חדשה (תהליך שוודאי איננו פשוט וקל, ולא פעם דורש תמיכה רבה, ולכן מומלץ לפנות לקבלת עזרה מאיש מקצוע רלוונטי). וכפי שאמרה נעמי לרות "אבקש לך מנוח אשר ייטב לך".

אך גם שילוב של רווקות עם רקע של אלמנות או גירושין מנישואין קודמים, הוא מתכון לקונפליקטים כאשר נכנסים למערכת נישואין כזאת ללא הכנה, בעיקר כאשר בן הזוג מביא לנישואין את ילדיו, שכן לבן זוג הרווק אין שום ידע ורקע כיצד מנהלים מערכת משפחתית עם ילדים - בפרט שאלו אינם ילדיו. מעבר לכך, שנת הנישואין הראשונה היא שנת ביסוס הקשר הזוגי, שהיא היסוד להמשך הקשר בשנים הבאות. אין ספק שבנישואין מעין אלו, דבר זה הופך להיות מורכב לזוג. אין זה עניין של מה בכך, שכן התורה רואה בשנה הראשונה שנה שבה נדרשת עבודה והשקעה משותפת מבני הזוג יחד. כפי שמורה לנו התורה ("בספר דברים" פרק כד' פסוק ה') "כי יקח איש אישה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר – לקח". התורה רואה חובה בסיסית של זוג להיות שמחים בשנה הראשונה, וכן ערך נעלה וחשוב יותר מלרדת לשדה הקרב וללחום לצד אחיו הלוחמים בחזית. ולכן לשם כך התורה דורשת מהכהן המשוח להחזיר את החתן לביתו משדה הקרב רק כדי לשמוח עם אשתו. את טעם החשיבות בציווי זה מסביר בעל ספר החינוך (מצווה תקפ"ב) כי השנה הראשונה נועדה כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב. ולכן למרות המורכבות של נשואי רווק גרושה/אלמנה בשל הילדים הנמצאים בתווך, עדיין חשוב ואף רצוי שלא לוותר על בניית השנה הראשונה. ובחכמה גדולה ומעט לוליינות, רצוי לנסות לתת לשנה זאת מענה הוגן.

בהצלחה, וחג שבועות שמח.

בנימין זר הינו יועץ נישואין ופסיכותרפיסט מטעם מחלקת שלום בית של ארגון הידברות.