פוליטיקאים, חשבתם ששנאת חרדים משתלמת? השנה האחרונה מוכיחה אחרת

מדינת ישראל ידעה לא מעט פוליטיקאים מכלילים ומסיתים בשבעים ושתיים שנותיה. אך נראה כי אלו שמובילים את מדד השנאה והעוינות שבין הפוליטיקאים בישראל הם בדיוק אותם פוליטיקאים שמניפים את דגל שנאת החרדים. בשנה האחרונה הובילו בכך שלושה פוליטיקאים שהפכו את שנאת החרדים ללחם חוקם. הם עשו זאת פחות מאידיאולוגיה, ויותר בשביל כיסאולוגיה, לאור ההנחה הרווחת בפוליטיקה כי שנאת החרדים מתורגמת לקולות בקלפי ולהצלחה פוליטית ביום שלאחר מכן. הפוליטיקאים הללו פעלו לפי התזה הזו וקיוו להצליח באמצעותה. אבל הם מצאו את עצמם נכשלים בניגוד לכל ההערכות.

אופי הפעולה של הפוליטיקאים שונאי החרדים דומה בכל המקרים. כמעט זהה. הכלל הראשון שהם פועלים לפיו הוא – תגובה: רגע אחרי שאדם אחד או קבוצה קטנה בציבור החרדי, שולית ככל שתהא, מבצעים מעשה כזה או אחר, הפוליטיקאי שונא החרדים עולה לראיון בכלי התקשורת, או מגיב באמצעות הרשתות החברתיות. האירוע שמוביל לתגובה יכול לנוע על מנעד שלם של נושאים, החל ממעשה של אדם אשר חציו מעורער בנפשו וחציו מנותק מכל הוויה חרדית אמתית שכוללת שמיעה להוראות הרבנים, או הפגנה קטנה בגלילות מאה שערים וסביבותיה של מספר קיצונים משולי השוליים של החברה החרדית.

השיטה השנייה של הפוליטיקאים הללו נקראת בשפת הפסיכולוגיה 'הכללה': תגובת הפוליטיקאי לאירוע שכולל חרדים בתוכו תתייחס ברוב המקרים לציבור החרדי כולו. הוא משתדל להשחיר את הציבור החרדי כולו בגלל כמה אנשי שוליים. מבחינתו הוא מתייחס כמה שפחות לאותם אנשים כבודדים, ויותר ככאלו שעושים את מעשיהם כחלק מדפוס פעולה דומה ואחיד של החברה החרדית כולה. הפוליטיקאי ששנאתו אמונתו, ממהר לקשור באופן הזוי בין אותם קיצוניים לרוב הציבור החרדי ולחברי הכנסת החרדיים, זאת למרות שהקיצוניים פועלים קודם כל נגד חברי הכנסת החרדיים ורוב הציבור החרדי עצמו. לאחר מכן מבטיח הפוליטיקאי לשנות זאת לאחר שייבחר לתפקידו.

הטקטיקה השלישית של הפוליטיקאים שונאי החרדים היא עיוות האמת. או במילים אחרות: פרסום שקרים שאין להם יד ורגל במציאות. כך נולד האברך החרדי, המקבל מהמדינה מדי חודש בחודשו 7,235 ש"ח. טוב, במקרה הזה לפיד באמת הלך רחוק, לכן גם התקשורת הכללית מיהרה להציג את הנתונים הנכונים שהפריכו את האמירה ההזויה. אבל, שלא תטעו, זה לא מרתיע את הפוליטיקאים מלפרסם טענה דומה יום למחרת הפרכת השקר.

בשלב הבא, התקשורת מתגייסת אל המשימה. פוליטיקאי שעוין את הציבור החרדי צפוי לקבל עמוד שער מחמיא בעיתון זמן קצר לאחר מכן. בהמשך מגיע טור של איש תקשורת המסביר מדוע אותו פוליטיקאי - הוא ולא אחר - מייצג את האזרח הקטן הנאנק תחת הקשיים, ומדוע ביום שאחרי שהוא ייבחר יהיה כאן טוב יותר.

כך נסללת הדרך עבור אותם פוליטיקאים לתפקיד הנחשק שאותו הם מבקשים. או שלא... השנה האחרונה הוכיחה למי שהיה עדיין צריך, כי שנאת החרדים אינה משתלמת. היא אולי נראית כמתכון הבטוח לניצחון, אבל בפועל יש יד מלמעלה שמכוונת ומונעת מתקוותיהם של אותם פוליטיקאים להתממש.

האופוזיציונר הנצחי

ראינו זאת כאשר הפרויקט הפוליטי המצליח ביותר של השנה האחרונה, קרס לאחרונה בקול תרועה רמה.  גוש השמאל ומפלגת 'כחול לבן', התנפצו לרסיסי מפלגות, לאחר שהיה נראה כי המפלגה בת למעלה מ-30 המנדטים, יחד עם שיתוף הפעולה ההדוק של אביגדור ליברמן, עומדים לשנות את הפוליטיקה הישראלית ולהביס לראשונה זה כעשור את גוש הימין.

המטרה, כך היה נראה אך לפני תקופה קצרה, הושלמה. ראש הממשלה בנימין נתניהו עמד להידחק מהחיים הפוליטיים, לראשונה זה עשור; המפלגות החרדיות היו בדרכן אל ספסלי האופוזיציה, ונסללה הדרך לפגיעה אנושה בתקציב הזעום שהציבור החרדי מקבל מהמדינה (כן, הציבור החרדי זוכה לתקציב בסדר גודל נמוך בהרבה מהתקציב שמוענק לציבור החילוני, בניגוד לטענות "הסחטנות". אבל זה נושא לכתבה אחרת). וחברי 'יש עתיד' החלו להיערך לקראת כניסה לקואליציה, לראשונה זה שש שנים.

אבל, ברגע האחרון, האיש ההגון ברשימה, חבר הכנסת, בני גנץ, פרש מהמיזם המצליח ללא כל הסבר. 'כחול לבן' עמדה באותם ימים לגזור את דינו של נתניהו לשבט, באמצעות קידום הצעת החוק שנועדה למנוע מאדם להתמנות לתפקיד ראש הממשלה לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. נתניהו עמד לפני דרך ללא מוצא. אבל, לב מלכים ושרים ביד ה', וגנץ ערק ברגע האחרון, ללא סיבה הגיונית, כשהוא מותיר את חבריו לשהות שנים ארוכות באופוזיציה.

לפיד (צילום: גילי יערי, פלאש 90)

עבור יאיר לפיד זו הייתה מכה קשה במיוחד. יו"ר 'יש עתיד' מתכנן זה שנים ארוכות את הרגע שבו יכהן כראש ממשלה. למען האמת, זמן קצר לאחר כניסתו לפוליטיקה, כשהוא ללא כל ניסיון פוליטי, הוא כבר הצהיר כי בכוונתו לרוץ בקדנציה שלאחר מכן לתפקיד ראש הממשלה. אך לפיד נכשל פעם אחר פעם. בשלב מסוים הוא הבין את הטעות שעשה; הגיע אל הכותל והצטלם במקום כשהוא עטור בטלית, אבל שנאתו את החרדים הביאה אותו לשוב לסורו זמן קצר לאחר מכן.

המפסיד הפוליטי הגדול של השנה האחרונה

אביגדור ליברמן עמד אך לפני תקופה קצרה לפני הגשמת חלומו הגדול של כל פוליטיקאי באשר הוא: מינוי לראש ממשלה. מנהיג מפלגת 'ישראל ביתנו', קיבל הצעה חלומית לכהן בתפקיד שר הביטחון במשך שלוש שנים תמימות, כשלאחר מכן הוא צפוי היה לקבל את תפקיד ראש הממשלה ברוטציה, וכל זאת כשיש בידו מפלגה שאף מניין אין בה. טוב, מניין זה לא בדיוק מה שמפריע לעולה ממולדובה.

ליברמן לא שעה לתחינות ולהפצרות, והחליט להילחם בנתניהו על גבם של החרדים. הקמפיין שהעלה בעברית, ובעיקר ברוסית, היה מהסוג הגרוע ביותר. האנטישמיות נטפה ממסרי הקמפיין, ואם הבחירות לא היו מסתיימות מדי מהר, כנראה שהקופירייטרים של המפלגה היו מספיקים להשיג באופן מסודר את ארכיוני עיתון ה'דר שטירמר' של המפלגה הנאצית, כדי להרים קמפיין מדויק יותר...

היום כולנו יודעים היכן ליברמן ומפלגתו עומדים. השנאה וההסתה לא סייעו להם והם נותרו לשבת בספסלי האופוזיציה, למרות שהיו בידיו הבטחות שונות שהתבררו לבסוף כחצאי אמיתות. אפילו הדרך שבה קיבל מנהיג 'ישראל ביתנו' את הבשורה הקשה הייתה מבחינתו מאכזבת במיוחד. רק יום קודם שאל את בני גנץ האם בכוונתו לשבת עם נתניהו באותה ממשלה וקיבל תשובה שלילית. למחרת הוא כבר שמע את הידיעה בחדשות כמו כל עם ישראל.

ליברמן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

אם נשוב מעט אחורה, נראה כי ליברמן היה עד לא מזמן אחד המנהיגים הבולטים והמשפיעים בישראל. הוא שימש כשר חוץ ולאחר מכן כשר ביטחון, ואף הוביל למינויו של משה ליאון לראשות עיריית ירושלים כאיש אמונו. מפלגתו הייתה קטנה, אבל כוחו הפוליטי היה רב, כל עוד היה בן ברית של הציבור החרדי ושיתף פעולה עם נציגיו בכנסת. אבל, לאחר שהחליט לפתוח במלחמת חורמה נגד הציבור החרדי – הוא מצא את עצמו יושב על ספסלי האופוזיציה האחוריים לצד איימן עודה והיבא יזבק.

האיש שעשה היסטוריה, ולמרות זאת נכשל

בחצי הומור-חצי רצינות נשאל רון קובי, ראש העיר המודח של טבריה על ידי שדרן גלי צה"ל, האם ניתן לסכם את הצלחותיו כראש עיר טבריה בהעלאת מפלס הכינרת... ההסתה החמורה של רון קובי נגד הציבור החרדי והמאבק בקדוש וביקר לעם היהודי לא הביאה את האיש מתל-אביב למקום שבו רצה להיות.

רון קובי הוא אחד מהדמויות הטראגיות ביותר בפוליטיקה הישראלית של השנים האחרונות. קובי ניצח בבחירות שנערכו בטבריה, נבחר לראשות העיר, וגם הביא הישג מרשים כאשר הכניס למועצה שישה נציגים. מדובר היה בהישג גדול, שאף ראש עיר בטבריה של השנים האחרונות לא הביא. בנוסף, קובי הצליח לגרום לעריקת נציג נוסף לשורותיו, כך שהיו לו שבעה נציגים. לראש העיר החדש של טבריה נותר להעביר לצדו חבר מועצה אחד בלבד כדי להקים קואליציה חזקה ומתפקדת. באורח פלא, הוא לא הצליח במשימה הפשוטה הזו.

זמן קצר לאחר שנבחר החלו החריקות מצדו של קובי. חברי המועצה שכנגדו, אשר חלקם כמעט ערקו אליו, החליטו לכרות ברית נגדו והובילו מאבק ארוך ועיקש שהוביל להדחתו. נקל לשער כי ברגעים קשים, כאשר אף את חלום משרד הפנים ואף תכניתו להיות שותף במפלגתו של ליברמן לא צלחו, הופך קובי בדעתו ותוהה: אולי כן הייתי צריך לשתף פעולה עם הציבור החרדי ולקדם את ערכיו? הרי במצב כזה הוא יכול היה לכהן כעת כראש העיר האהוד של טבריה.

בינתיים לא נראה כי שלושת הפוליטיקאים הללו עומדים לשנות את דרכיהם. נראה לכאורה כי הם צפויים לשוב ולהסית, ולהמשיך לרדוף את הציבור החרדי. ובעזרת ה', גם להיכשל הלאה.

אירועי השנה האחרונה לימדו אותנו גם, כי הנציגים החרדים הם הערכיים שבנציגי ישראל. בעוד מפלגות אחרות עוסקות חלקן בפילוג ושיסוי העם; חלקן דוחפות לבחירות רביעיות ובזבזניות, בעוד האחרות נאבקות עבור כיסא, לשכה ותואר, הנציגים החרדיים הציגו התנהלות שונה. חברי הכנסת של הסיעות החרדיות שתקו לאורך כל הדרך בלי לפגוע באף קבוצה באוכלוסייה הישראלית. הם היו אלו שהובילו את מהלך האחדות החשוב ומנעו בחירות נוספות, וגם לאחר מכן הם נמנעו מלדרוש לעצמם תפקידים מיניסטריאליים רבים, והסתפקו בשלושה שרים בלבד ל-16 נציגים. ויש עוד כאלו שמאפשרים לעצמם לכנות דווקא את הנציגים הללו "סחטנים"...