סיון רהב מאיר
סיון רהב מאיר: השנה, מגילת רות הופכת לרלוונטית יותר מתמיד
הנעימות של נעמי, המעשים הקטנים שהופכים להיסטוריים, והמסר הברור של בעז: כל אדם ראוי לכבוד ולא להטרדה
- סיון רהב מאיר
- פורסם ח' סיון התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)
כל כך הרבה טקסטים קראנו מחג שבועות שעבר ועד חג שבועות זה. כל כך הרבה כתבי אישום והדלפות של חקירות, כל כך הרבה הסכמים קואליציוניים מפותלים, כל כך הרבה דיווחים ומחקרים על הקורונה. והנה אנחנו מתייצבים שוב למרגלות הר סיני, בחג מתן תורה, שבו נהוג לקרוא טקסט אחר לגמרי – מגילת רות. חג השבועות הוא הזדמנות למפגש שנתי עם סיפורה של רות, והשנה המגילה המיוחדת הזאת נראית לי רלוונטית במיוחד.
נעמי - להיות אנשים נעימים
נתחיל בפרטי העלילה: משפחה ישראלית אחת יורדת מהארץ, ומתבוללת. אבי המשפחה, אלימלך, נפטר וכך גם שני בניו, מחלון וכליון, שהתחתנו עם נשים לא יהודיות ולא הביאו לעולם ילדים. אם המשפחה, נעמי, רוצה לחזור לארץ ישראל, וכלתה המואבייה, רות, רוצה לחזור איתה. רות דבקה בנעמי, ויחד הן שבות לארץ.
מה גורם לרות להשתנות כך? עד עתה, ראינו שני סוגים של הצטרפות לעם היהודי. אברהם היה הראשון. אצלו זה הגיע אחרי מחקר, לוגיקה והסקת מסקנות. הוא התבונן בבריאה כולה והבין שחייב להיות כאן בורא. אחר כך הגיע יתרו. הוא הצטרף לעם היהודי בגלל הניסים שעליהם שמע – יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומלחמות עם ישראל. לא החשיבה הובילה אותו פנימה, אלא ההיסטוריה רבת־הרושם ששמע עליה, הסיפור של העם היהודי.
רות היא השלישית, ואצלה הסיפור אחר לגמרי. היא לא מחפשת הוכחות מדעיות ולא ניסים היסטוריים. נעמי, כשמה כן היא, פשוט נעימה. היא מפיצה סביבה נועם. זו הפעם הראשונה שרות פוגשת אישיות כזו, והיא פשוט רוצה להצטרף, ומכריזה: "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹקַיִךְ אֱלֹקָי".
לפעמים כדי לחנך ולהשפיע, צריך פשוט שיהיה נעים וטוב.
רות - מהפכה קטנה-גדולה
העובדה שרות ונעמי הן אלמנות ועניות לא משפיעה על המלכותיות ועל האצילות שלהן. החברה מסביב אלימה, מושחתת וגסה. זוהי תקופת השופטים, שעליה נאמר "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". אבל הן פועלות אחרת. לרות חשוב להמשיך את השם ואת הנחלה של משפחת נעמי. היא מתחתנת עם בועז, ודווקא ממנה נולד לבסוף דוד המלך. אישה דחויה הופכת לאם המלכות היהודית.
רות עשתה היסטוריה, אבל בזמן התרחשות האירועים, אף עיתון לא כתב עליה. כולם דיברו על דברים אחרים, שנראו אז חשובים יותר. המגילה מלמדת אותנו לאמץ ראייה אחרת, עמוקה יותר. לדעת שלא רק האירועים הגדולים הם דרמטיים ומשפיעים. להבין שהעשייה הצנועה שלנו בחיי היומיום יכולה לשנות לבסוף את העולם כולו. עובדה: בנייה של משפחה קטנה ומאמינה – נגעה לבסוף בנצח.
בתקופת הקורונה למדנו הרבה על כוחו של כל יחיד, על עוצמתו של כל מעשה קטן. אדם אחד שהפר בידוד – סיכן רבים. ממש במקביל, אדם אחר שהרגיש חולשה ונשאר בבית מתוך אחריות – הציל אחרים. זה נראה תחילה כמו עיסוק בזוטות – לשטוף ידיים, להתעטש למרפק, לעטות מסכה, לא ללחוץ ידיים. בזכות כל הפרטים הקטנטנים והקריטיים האלה, ישראל ניצלה.
בועז - מיהו מנהיג אמיתי?
וכאן בועז נכנס לתמונה: "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז". מה עושה אותו "איש גיבור חיל"? המגילה לא מתארת שום מלחמה, שום גבורה צבאית. מדוע? כי גבורה לא מתבטאת רק בשדה הקרב. בועז מוכיח שאיש חיל יכול להיות מי שמעולם לא השתמש בכוח פיזי.
זה מתחיל ביחס שלו לעובדים שלו. "ה' עִמָּכֶם", הוא מברך אותם כשהוא מגיע לשדה ורואה אותם עובדים. מיד אחר כך, איש החיל הזה הוא הראשון שמבחין בקיומה של רות. עד אז היא מסתובבת בעיר כמו רואה ולא נראית. אנשי בית לחם לא מתייחסים אליה, היא משוטטת שם בלי שום קשר אנושי, חסרת שם וזהות. הראשון שממנו היא זוכה לסבר פנים יפות הוא בועז. בניגוד לכל המוסכמות של אותה תקופה חשוכה, בועז מאיר אור אחר. "אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר", הוא אומר לה, ומציע לה לא רק מזון אלא גם הגנה: "הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְְ". הקוצרים הצעירים לא ייגעו בה ולא יציקו לה, הוא מבטיח, ואף אומר להם: "וְלֹא תִגְעֲרוּ־בָהּ".
המסר של בועז הוא ברור: כל אדם ראוי לכבוד ולא להטרדה ולביזוי. רות הופכת מקבצנית לאורחת רצויה. לצערנו, עד היום יש מי שלא מבין שיש צלם אלוקים בכל אדם. בועז הוא מנהיג כי הוא קודם כל מנהיג את עצמו. הוא מצליח לשלוט באישיותו וביצריו ולתעל אותם לכיוון חיובי. ראינו לא מעט מנהיגים בכירים שהנהיגו את העולם כולו, אבל לא הצליחו להנהיג את עצמם. הוא איש חיל במלחמת העולם הבלתי נגמרת, מלחמת החיים, שבה כולנו נלחמים. כלי הנשק שלו הם מוסר, אנושיות וחוכמה. הוא מעז, על רקע המוסכמות החברתיות, להתנהג אחרת. האיש שמתואר כ"איש חיל", מוצא את אשת החיל שלו. כך הוא עצמו אומר לרות: "כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ".
* * *
חוקרת התנ"ך ד"ר יעל ציגלר כתבה על מגילת רות את הדברים הבאים: "אין בה ניסים חריגים או אירועים דרמטיים, אבל היומיום השגרתי שבה – מוכיח איך המיעוט יכול לשנות את כיוון ההיסטוריה. נעמי, רות ובועז מראים שאפשר גם אחרת, והופכים את הכיוון שאליו האומה כולה מתדרדרת. דמויות המופת האלה יכולות לתרום רבות לחברה הישראלית, בשלב שבו אנחנו בונים פה מחדש את ביתנו". הלוואי.
חג שבועות שמח.
הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".