יובל שם טוב: "לא היינו במעמד גבוה, ולא הבנתי למה לאחרים יש ולנו אין"

נעים להכיר

"יובל שם טוב, 48, נשוי ואב לשבעה, מתגורר בנווה ירק, אמן בידור לילדים".

ניצוץ של שורשים

"נולדתי בגבעה הצרפתית בירושלים למשפחה פרסית מסורתית. היינו עושים קידוש בשישי, ולפעמים הייתי הולך לבית כנסת עם אבא. הבסיס של הקשר שלי ליהדות היה הבית, אבל החיפוש המעמיק יותק הגיע בהמשך מתוך רצון פנימי שלי. מהבית ספגתי את ה'מה', אבל לא את ה'למה'. כשהייתי בצבא התחלתי לחקור וללמוד את הדברים. השתתפתי בהמון מבצעים מסוכנים, חברים שלי נהרגו, וחשבתי מה יקרה אם אני אמות, מה יש מעבר לחיים האלה, מה בחירה אישית, מה גורל, וכו'. ידעתי שהמקור שהכי טוב ללמוד בו את הדברים הוא היהדות. לכל שאלה יש תשובה, וגם כשאין תשובה - שם נכנסת האמונה.

"לא היינו במעמד גבוה, ולא הבנתי למה לאחרים יש ולנו אין, למה אני לא יכול ללכת לחוגים או ללבוש את הבגדים האלה והאלה, והחסך הזה ליווה אותי הרבה שנים. היום אני רואה איך הכל לטובה מה', ומבין שדווקא בזכות זה שלא היה לי נוצר בי דחף חזק להתקדם בחיים ופיתחתי דמיון עשיר. היום אני לא רוצה להשלים את החסר, אלא להשלים עם החסר.

"כשהתחלתי להצליח הגיע הכסף, והתחלתי לקנות המון דברים ולפצות את עצמי על כל השנים שבהן לא קנו לי. הבעיה היא שזה בור ללא תחתית, ולפעמים צריך לעבור דרך קשה וארוכה כדי להגיע לתובנות. אני זוכר שיום אחד קניתי טלוויזיה גדולה, פלזמה, ושמחתי ממנה יום-יומיים, אבל אחר כך הרגשתי ריקנות. שאני חייב עוד משהו. טלוויזיה יותר גדולה, מחשב חדש, שעון יקר. ואין לדבר הזה סוף".

ניצוץ של מצווה

"לאחרונה התחלתי להתחבר מאוד לברכות על שתייה ואוכל. כשאני מברך אני מרגיש שאני מקדש את מה שאני מכניס לגוף שלי. אני מרגיש שהמילים הללו יוצרות אנרגיה טובה במה שאני מכניס אליי לגוף, ואני גם מרגיש שדרך זה אני מתחבר לאלוקות. אלוקות זה הכל. וכמובן גם המים והאוכל. זה ההבדל בין לעשות דברים בקדושה לבין לעשות דברים לא בקדושה".

ניצוץ של חינוך

"תודה לאל יש לנו שבעה ילדים, ואני מנסה להעביר להם, כל אחד ברמתו ובדרך שמתאימה לו, את הערכים החשובים בחיי. אני יודע ששבעה ילדים זה לא נפוץ במשפחות לא דתיות, אבל עלינו תמיד אומרים שאנחנו דתיים גם בלי להיות דתיים. העקרונות של להביא ילדים, ליצור חיים, להקים משפחה גדולה - הם עקרונות מאוד יהודיים. בדרך הזו בן תמותה יכול לגעת בנצח".

ניצוץ של למידה

"אני לומד המון מהילדים שלי. ברור שאני גם משתמש בטריקים מהעבודה כדי להסתדר איתם בבית, אבל מה שיותר משמעותי בעניין הזה הוא שבעזרתם אני יודע מה מעניין, מה מצחיק ומרגש, ואת זה אני מביא לבמה ולדברים שאני כותב. לפני שהיו לי ילדים יצרתי מתוך אמת פנימית, ובהופעות, בעיקר בימי הולדת, הייתי רואה מה עובד. אפרופו ימי הולדת, זה משהו שאני מאוד מתגעגע אליו. אני כבר הרבה שנים לא עושה ימי הולדת.

"מטבע הדברים, אחרי שנהייתי מפורסם, הופעה שלי ביום הולדת עלתה יחסית הרבה כסף. יום אחד הופעתי איפשהו, ואחרי ההופעה ילד אחד אמר לי שהוא רצה להזמין אותי להופיע ביומולדת שלו אבל לא היה להורים שלו מספיק כסף. באותו יום הפסקתי עם זה. גם אני הייתי ילד שלהורים שלו לא היה, ולא רציתי לגרום תחושות כאלה לילדים אחרים. הצגות זה משהו שהוא יותר שווה לכל כיס, אז אני ממשיך להופיע".

ניצוץ של עשייה

"החיבור למסורת זה דבר שתמיד היה קיים בי. לכן היה לי חשוב לתת לזה ביטוי גם ביצירה שלי. ליובל המבולבל יש כוכב על החולצה, והוא מסמל את הניצוץ האלוקי שיש בכל אחד ואחד מאיתנו. את החיבור לבורא עולם. בהתחלה הייתה לדמות שלי חולצה עם כתמים, משהו שקשור לדמות ה'מבולבל', אבל אז חשבתי לא על מעט על מי אני באמת ואיך אוכל להביא את האמת שלי לבמה, וזה אחד הדברים שעשיתי.

"מעבר לכך, אני משתדל גם ששאר התכנים שלי יהיו חיוביים. למשל, אני אמנם מבולבל, אבל גם אחד שבסוף מוצא את הדרך. אני שר הרבה על כך שצריך להאמין, לשמוח, לעזור לאהוב. 'ואהבת לרעך כמוך' הוא ערך עליון עבורי. בכלל, בשירים שאני יוצר יש המון קשר ליהדות. גם בחיי היום יום שלי אני מקפיד על הרבה דברים, ומחשיב את עצמי כאדם מאוד מאמין. אני מניח תפילין כל בוקר וכמעט לא מופיע בשבתות. כשאני מופיע בשבת זה רק כי אני מחויב לכל מיני הסכמים, אבל בקרוב בעזרת ה' אפסיק עם זה לגמרי. בנוסף לזאת, אני גם קובע עתים לתורה, ואוהב במיוחד לשמוע את הרב זמיר כהן. הוא משהו מיוחד בעיני. אחד הדברים שאני הכי אוהב אצלו זה שהוא מדבר על התורה ועל המדע ומוכיח איך העולמות הללו מסתדרים יפה יחד".

ניצוץ של השפעה

"מאוד חשוב לי להשפיע טוב, וככל שאני מתחזק ומתקרב ליהדות אני רוצה יותר לקדש שם שמיים ברבים, כמו למשל בהופעות של ל"ג בעומר שאני עושה עם חב"ד. אמנם יש אנשים שכועסים על זה שאני משתמש בדמות שלי למען הדתה, אבל אני לא מבין את הטענות האלה. זה מי שאני. היהדות היא השורש שלי. יש לי כוח להשפיע על ילדים, ואני משתדל לעשות איתו דברים טובים וחשובים בדרך נעימה.

"באחת ההופעות שלי עם חב"ד חילקנו לילדים ספרי תורה והיו כאלו שכעסו, אז אמרתי להם: 'מה רציתם שאחלק להם, קוראן'? ספר התורה זה היסוד של העם שלנו. אז גם כשיש כלפי ביקורת בשוליים, אני מאוד שלם עם מה שאני עושה. להשפיע טוב על אנשים זו זכות ומתנה, ובגילאים הצעירים אפשר להשפיע יותר. לא סתם קוראים לזה 'הגיל הרך'. הילדים בגיל הזה הם כמו פלסטלינה, אתה יכול לעצב אותם בקלות יחסית לגילאים המאוחרים יותר". 

ניצוץ של התמודדות

"רציתי להיות שחקן, איש בידור וטלוויזיה, אז ניסיתי להתקבל ללהקת הנח"ל. התקבלתי ללהקה, אבל היה לי פרופיל קרבי, אז גייסו אותי לקרבי, ועברתי שירות לא פשוט. אחד המצבים הקשים שנקלעתי אליהם היה בחברון, באירוע של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. שירתתי בעורב נח"ל, היינו בסיור בחברון ממש ליד מערת המכפלה, ופתאום התחלנו לשמוע יריות. לא הבנו מה קורה, ואחרי כמה שניות ראינו שמתחילים להוציא מהמערה המון גופות.

"הבנו שאנחנו חייבים לעשות משהו, המצב היה מלחיץ, המוני ערבים התחילו לצעוק ולהתקדם אלינו, אז עלינו למקום גבוה ותפסנו עמדה שולטת. היינו מוכנים לכל תרחיש, גם לירות אם נצטרך, אבל ברוך ה' לא תקפו אותנו, וזו רק דוגמה אחת לדברים שחוויתי בשירותי הצבאי. בגלל שעברתי שירות כל כך מורכב, לא מעט פעמים שאלתי את ה' למה הייתי צריך לחוות את הקשיים האלה, ולא את השירות שרציתי בלהקת הנח"ל. היום אני מבין שמלמעלה נותנים לך את מה שאתה צריך, לא את מה שאתה רוצה.

"בשירות הצבאי שלי כלוחם עברתי דברים שנתנו לי חוסן נפשי, למדתי איך לקדם את עצמי בצורה נכונה, וקיבלתי המון כלים לחיים. אחרי השחרור התחלתי לבנות את הקריירה שלי, והשתמשתי בכלים שמדתי בצבא לטובת בניית הקריירה. עזרו לי ערכים שספגתי כמו דבקות במשימה, השגת מטרות ויעדים, עזרה לזולת, ועוד. כשחבר שלי צריך עזרה בלבנות מופע, אני מיד בא ועוזר לו. אנשים אומרים שאם אתה עוזר זה בא על חשבונך, אבל אני לא חושב שזה נכון. אני מאמין שהכל מה', ומה שצריך להיות שלי יהיה שלי. יש לי בית ספר לאמני ילדים, ויש אמנים שאני שותף לעשייה שלהם כי עזרתי להם לפרוח, ושום דבר לא נלקח ממני".

ניצוץ של התפכחות

"לפני כשנתיים עשיתי שינוי מאוד גדול בחיים. פתאום שמתי לב שבעקבות אור הזרקורים נסחפתי הרבה שנים אחרי השקר, ואז האמת התגלתה בפני. מכל התובנות האלה בניתי הרצאה, קראתי לה: 'הדרך שלי', ואני משלב בה גם דברים נוספים שקשורים לסיפור החיים שלי.

"הרובד הבסיסי של האמת שגיליתי קשור למה הוא באמת אושר. מהי הצלחה. בעבר מדדתי הצלחה לפי כמות הפרסום ואור הזרקורים. רציתי להיות מפורסם כי חשבתי שמי שמפורסם, מי שמזמינים אותו לכל המסיבות וההשקות ומי שמקבל הכי הרבה לייקים הוא המצליח. זה הביא אותי למרדף אחרי דבר שאין לו סוף. כי אחרי מאה לייקים אתה רוצה אלף. ואז עשרת אלפים. מי שרודף אחרי פרסום לא ישבע ממנו, ובמהלך הקריירה פשוט נכנסתי לסחרור מסוים. ואז קלטתי שאני במקום שהוא מאוד לא אני.

"ההבנה הזו גרמה לי ללכת אחורה, להיזכר במה שאני רוצה באמת, במי שאני, ונזכרתי שמה שתמיד רציתי באמת זה לעשות טוב לאנשים, ולא להיות מפורסם שמזמינים אותו למסיבות הכי שוות. היום, ברוך ה', אני הרבה יותר מחובר למטרה שלשמה נכנסתי למקצוע הזה של לשמח אנשים, במקרה שלי בעיקר ילדים, ולעשות להם טוב.

"בהסתכלות כללית, אם בוחנים את הדברים לעומק, רואים שיש בעולם שקר מאוד גדול. 'עולם' מלשון 'נעלם'. פעם רציתי עצה מהאדם החכם בעולם אז פתחתי את ספר קהלת והוא מתחיל בכך שהכל הבל הבלים. הכל נעלם, הכל הבל, ובתוך זה צריך למצוא את האמת, הנסתר. הנסתר הוא מהם הערכים החשובים באמת, מהם שמחה ואושר אמיתיים, מהי הצלחה אמיתית. הרבה פעמים אנשים לא יודעים מה האמת ומה השקר. האמת הרבה יותר נסתרת מהשקר. למשל, הרבה אנשים לא יודעים להבדיל בין כיף ושמחה. אם אני אוכל משהו טעים - זה כיף לי. אבל הכיף הזה עובר מהר. שמחה זה משהו מתמשך, ולא רגעי. הוא יותר קשה להשגה, אבל הוא הדבר האמיתי.

"היום, ברוך ה', אני מוצא את השמחה האמיתית בנתינה, במעשה טוב, בקיום מצוות, שהם דברים נצחיים, דברים שאין להם סוף. למשל, פעם בשבוע אני משתתף בשיעור של הרב יובל אשרוב, ואני יודע שזה ילך איתי תמיד. אגב, הקורונה מאוד עזרה לי להפנים את המסרים האלה. פתאום הייתי הרבה בבית והפסקתי את המרדף. התקופה הזו למדה אותי שלא צריך הרבה. אין טעם לקנות ועד ועוד. אפשר להסתדר מצוין רק עם הבסיס – אוכל, מים, משפחה. והעולם ממשיך להסתובב. השמש זורחת. הכל בסדר. אז נכון שצריך להשתדל למען הפרנסה, ולא טוב להיות מנותקים מהמציאות, אבל צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. המשפחה חשובה, הבריאות, עשיית המעשים הטובים. האושר לא תלוי באיזה שעון קניתי או באיזה רכב מפואר אני נוסע".

ניצוץ של נתינה

"לאחרונה השתלבתי במרכז 'בית המתנדב' בהוד השרון, ובעיקר עבדתי עם  ילד עם פיגור מאוד קשה. נקשרנו, הילד מאוד אהב אותי, ובאחת הפעמים ששימחתי אותו אמא שלו התחילה לבכות ואמרה שהיא בחיים לא ראתה את הילד שלה כל כך שמח. הרגע הזה, לבדו היה שווה עבורי הכל. מעבר לזה, הופעתי גם מול מבוגרים ושימחתי קשישים ואוכלוסיות חלשות נוספות. האושר הכי גדול מגיע כשאתה נותן ממה שהקב"ה נתן לך למישהו אחר".