במה הנשמה שלי שונה מנשמות אחרות?

לירן שואל: "שלום וברכה. יש לי שאלה שעלתה בי לאחרונה: במה הנשמה שלי שונה מכל נשמה אחרת? האם כל הנשמות זהות? ואם לא, אז במה אני מיוחד? ועוד שאלה שעליה חשבתי: מדוע חיי האדם מחולקים לגיל הינקות, ילדות, נעורים, בגרות וזקנה? מדוע נבראנו בידי הקב"ה באופן זה? תודה"

שלום לירן, ותודה על שאלתך.

ודאי שאיננו זהים, כי אילו היינו זהים, לא היו נשמות שבוחרות ברע או בטוב, אלא כולן היו בוחרות תמיד אותן בחירות באותם מצבים בדיוק. עצם העובדה שאנו שונים זה מזה, גם בתכונות שלו וגם במעשים, מוכיחה שכל נשמה היא ייחודית, בעלת בחירה חופשית, ונבראה על מנת שתבחר בין טוב לרע, כך שבחירותיה ייחודיות רק לה. במילים אחרות, אתה שותף בתהליך הבריאה של עצמך כל הזמן, ובוחר מיהו האדם שתהיה.

על דוד המלך ע"ה אמרו חז"ל שנברא במזל מאדים, ולכן היה צריך להיות שופך דמים, אלא שהוא בחר להשתמש בתכונה שקיבל כדי להילחם באוייבי ישראל. כך לימדו חז"ל  (מסכת שבת, דף קנו, עמוד א), שגם כאשר אדם נברא עם תכונה מסויימת, כמו למשל שפיכות דמים, יש לו עדיין בחירה מלאה כיצד לנתב את חייו בין טוב לרע, ובמקום רוצח הוא יכול להיות שוחט, מוהל, או אפילו להציל חיים בתור מנתח או מתנדב במד"א (עובדה שיש אנשים שפחות מתרגשים ממראה של דם). זוהי כוחה של הבחירה החופשית, ההופכת כל אחד מאיתנו לייחודית.

ובכל זאת, ניתן להמשיך ולשאול: הרי צדיקים כמו משה רבינו ורבי עקיבא כבר הגיעו לשלמות, ואם כך, מדוע ה' ברא גם אותי ואותך? מה צורך יש בנו הקטנים, כשכבר יש בעולמו של הקב"ה נשמות גדולות וצדיקות מאיתנו? התשובה לשאלה זו, היא מה שאמרו חז"ל: "כל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (במשנה, מסכת סנהדרין, ד, ה).

החיים שלך שונים מחייו של כל אדם אחר, כי קיבלת נסיונות המיוחדים רק לך, והקב"ה מלווה אותך לכל אורך חייך. כל נשמה היא מיוחדת במינה, כי היא נבראה עם יכולות רוחניות (וגם חסרונות) שאין לאף נשמה אחרת, ונבראה בחיים המיוחדים רק לה, באופן כזה, שכל נשמה מסוגלת לקדש שם שמים באופן שאף נשמה אחרת אינה מסוגלת לו! משה רבינו מילא את ייעודו, אך מה עם לירן? ללירן יש נסיונות מיוחדים משלו בדור הזה, ועליו לתקן בעולם דבר שאף נשמה אחרת לא נבחרה לתקן.

אתה נשמה אחת ומיוחדת שירדה לעולם על מנת להתקדש ולהתעלות. אף אחד אחר לא זהה לך, כי הנסיונות והבחירה שקיבלת בעולם מיוחדים רק לך. לכן נאמר, שכל אדם הוא עולם מלא.

כדי לבחון אותך - אלוקים הכניס אותך בתוך גוף מסויים בעולם הזה. בגוף שאתה נמצא בו יש יכולות וחולשות מסויימות שנקבעו משמים, וגם נטיות מסויימות באופי.

אבל אתה לא חיה - אלא נשמה אלוקית, ובגלל שאתה נשמה יש לך היכולת להתגבר על המידות הבהמיות של הגוף שלך ולהתעלות מעל האופי שלך, לתקן את המידות בזכות המצוות של היהדות, ולקיים את משמעות חייך בעולם.

כך אמרו חז"ל, שיפתח בדורו כשמואל בדורו (ראש השנה, דף כה, עמוד ב). פירוש הדבר שכל אדם יכול להגיע לגבהים אדירים, כי הקב"ה בוחן את האדם לפי גודל המאמץ והנסיונות האישיים שלו, ולא רק לפי גודל ההצלחה החיצונית.

לגבי שאלתך השנייה, האדם הוא באמת נשמה בוגרת, ומטרת הגעתו לעולם היא הבחירה החופשית והנסיון.

המטרה של הילדות והבגרות היא להוביל את הנשמה במסלול שיקדם אותה.

הילדות - מביאה את הנשמה להכיר את העולם שברא הקב"ה כביכול בכל פעם מחדש, כאילו היתה הפעם הראשונה, ולאפשר לו להתפעל מהבריאה ולשנות את דרכיו.

הנערות - מביאה את הנשמה להתמודד עם יצר הנעורים, המרדנות והתאווה. כך אמרו חז"ל: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (אבות פרק ד, א). תקופה זו היא הטובה ביותר לבניית האישיות שלך לקראת חיים בוגרים ואחראים.

הבגרות - מביאה את הנשמה לקראת חיי משפחה, זוגיות וילדים, אשר נועדו ללמד אותה להתגבר על אנוכיותה באמצעות הנתינה לאחרים, דרכם לומדת הנשמה לתת ולאהוב, ובכך להתפתח.

הזקנה - מתרחשת בשלבים, ונועדה להביא את הנשמה להכרה השכלית שהחומריות בעולם הזה חולפת, היא גורמת לחשוב מחדש על החיים ומשמעותם באור חדש, במטרה להשיג את התכלית האלוקית ולחנך את הצעירים להכיר בה.

כך לימדו אותנו חז"ל בפרקי אבות (פרק ה, כא): "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחפה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם".

כל גיל נועד ללמד את האדם משהו על עצמו ועל החיים, ולקרב אותו לאמת האלוקית, במטרה לקדם את נשמתו האמיתית, שמסתתרת מאחורי הגוף ועולם החומר.