"תקרא לי אהרן": על ענוותנותו המיוחדת של הרב שטיינמן זצ"ל

בספר "כאיל תערוג – הדרכות והנהגות" מתוארת ענוותנותו הגדולה של הרב שטיינמן זצ"ל.

1. הרב מישקובסקי מספר כי אביו, שהיה משגיח בישיבת "גאון יעקב", שאל פעם את הרב שטיינמן באיזה תואר לכבד אותו, השיב לו הרב שטיינמן בטבעיות: "תקרא לי אהרן"...

2. את מהותה של מידת הענווה הגדיר הרב שטיינמן כך: "מידת הענווה משמעותה אין הכוונה שבחור מוכשר יחשוב שאינו מוכשר, אלא בדרגה בה נמצא – לא יחשוב כי מגיע לו דבר מה כתמורה על כך, כשם שאומר התנא במסכת אבות: 'אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת'".

3. "אנשים גדולים", אמר הרב שטיינמן באחת ההזדמנויות, "מעולם לא מודדים את עצמם לפי הדור בו הם חיים, אלא לפי מה שבאמת היו יכולים להגיע, כמו שאמרו: 'אימתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי'".

4. הרב מישקובסקי מספר שבאחת משנות השמיטה הגיעו קבוצת חקלאים לקבל את ברכתו ועידודו של הרב שטיינמן. הרב נשא בפניהם דברי חיזוק אודות חשיבות המצווה שעומדת בפתחם, ולאחר מכן עברו בפניו איש איש כדי להתברך ביחידות.

כשאחד החקלאים ניגש לרב, החל הטלפון הנייד שלו לצלצל בקול רם. החקלאי לא התייחס לצלצול, אלא המשיך לדבר עם הרב באריכות. "היה מפליא לראות", מספר הרב מישקובסקי, "איך הרב שטיינמן ממשיך לדבר עמו בהארת פנים ובנחת למרות הרעש הגדול שהיה ברקע וההיפך מכבוד התורה שנעשה שם, ואשר דבר שכזה מפריע אף לאדם מן השורה, ואף על פי כן 'וענוותך תרבני'".

5. הרב מישקובסקי מוסיף כי הוא זוכר שפעם הגיע לפני הרב שטיינמן בחור מאחת מארצות דרום אמריקה. "הבחור שוחח עם הרב בגוף ראשון, כדבר איש אל רעהו ולא כמי שמדבר עם רב כה גדול. ואף על פי כן, לא היה ניכר אצל הרב שטיינמן אף פחיתות כבוד אצלו. הרגשנו בחוש את שלמותו במידת הענווה, בבחינת 'ואנוכי עפר ואפר'".

6. "גיסי התפלל על ידו חדשים רבים באחד מבתי הכנסת בבני ברק", ממשיך לספר הרב מישקובסקי, ומציין כי באחת הפעמים שאלו בתמיהה: "זה הרב שטינמן?! הרי אני יושב על ידו בתפילה והוא לפעמים מגיש לי סידור וכדו', ומעולם לא ראיתי שמתנהג כראש ישיבה?!"...

7. באחת הפעמים, בהם מסר הרב שטיינמן שיעור כללי בישיבת "ארחות תורה", בתום השיעור הוא פנה לעבר הדלת, אך שוב חזר למקומו, ואמר בפני הבחורים: "אולי השיעור לא היה כ"כ מובן, וגם אני הייתי צריך להכין יותר טוב"...

8. בעשרים וחמש השנים האחרונות לחייו, נטה הרב שטיינמן שכמו לשאת את עול הנהגת הציבור. למרות זאת המשיך בהנהגתו הפשוטה, והפקיר את עצמו לגמרי עבור הכלל, ביתו היה  פתוח לרווחה במשך כל שעות היממה, הכל היה הפקר, לא היתה לו פינה סגורה של עצמו.

"אצלו בבית לא היה מושג של 'זה הכסא של הראש ישיבה ולא יושבים עליו', או: 'זה הסטנדר של הראש ישיבה ולא משתמשים בו'", מספר הרב מישקובסקי בהתפעלות עצומה. "על כסאו – ישבו, ובסטנדר-  השתמשו, ואפילו המיטה שלו היתה הפקר לכל, פשוט מזיזים את הכר ומתיישבים, או שיושבים על המיטה, שווה בשווה יחד עם הרב עצמו".

"והרי הרב היה איסטניס ונקי הדעת, ובגדיו היו נקיים ולא נראה עליהם אף פעם רבב, כבגד של תלמיד חכם, ולמרות כל זאת הכל היה הפקר, ויד הכל משמשת בהם בלי שום הגבלה ומחיצה, בלי שום  מקום פרטי ואישי", ממשיך הרב מישקובסקי בתיאורו.

9. "ולא רק שהפקיר את ביתו כמדבר, אלא הוסיף והפקיר את עצמו לגמרי לכלל ולפרט, בין לנער ובין לזקן, לתלמידי חכמים ולפשוטי העם. במשך כל שעות היום והלילה היה אפשר לגשת  אליו", מסיים הרב מישקובסקי את דבריו.

גדלותו של הרב שטיינמן זצ"ל והקשר להידברות. צפו בדבריו של הרב זמיר כהן: