השלימות של לימוד התורה – כשלומדים את הנגלה וגם הנסתר

בחסדי ה' יתברך, זכיתי להוציא לאור את סדרת הספרים "שיח יצחק" על הש"ס, אשר בהם מבוארים מאמרי התלמוד עם האגדות שבהם, עם הרבה חידושים ופירושים נפלאים, מגאוני הדורות הראשונים והאחרונים, ובעיקר דברים השווים לכל נפש, שבהם יוסיף אדם לעצמו הרבה ידיעות חשובות, הן בענייני הלכה הן בענייני אגדה, כמעט על כל דף ודף שבש"ס (ומתאימים חיבורים אלו ביותר, ללומדי "דף היומי" די בכל אתר ואתר).

אמנם לא הסתפקתי בכך, עד שחיברתי כמה חיבורים נוספים, המבארים את דברי התלמוד לפי חכמת הקבלה, מתורת האריז"ל על פי דברי הזוהר הקדוש והתיקונים. והם ספר "פרדס יצחק" על הע"ח, שנקבצו בו כל מאמרי הש"ס בבלי וירושלמי, אשר נתבארו בספר הקדוש "עץ חיים" על פי הסוד, ומלבד מה שכתבתי לבארם על פי הפשט רמז ודרש, הוספתי תמצית דברי האריז"ל מע"ח, עם ביאורי זקני זלה"ה בספרו הקדוש "בית לחם יהודה" (בצורה מתומצת ומובנת, עם תוספת נופך). וכן הוצאתי לאור תעלומה, ספר "ליקוטי הש"ס" וספר "שער מאמרי רז"ל", שעד עתה היו סתומים וחתומים ללא פירוש, ולפיכך עמלתי הרבה לתקנם מטעיות הדפוס, ולבארם בפירוש "פרדס יצחק", עם עיון נפלא והרבה חידושים, הנכתבים בצורה בהירה ביותר, עם המקורות לכל דבר ודבר, כאשר תחזינה עיני הלומד מישרים.

שש דרכים של פלפול

והנה נודע, שהיה המהרח"ו זלה"ה תלמידו המובהק של מרן האריז"ל, אשר סמך ידו עליו, ומלבד מה שגילה לו סתרי תורה בתורת הקבלה ובלימוד הזוהר הקדוש, הוסיף עוד ללמדו נגלות התורה בלימודי הש"ס בבלי ירושלמי ומדרשים והלכות, ולבארם בעומק הדברים עם הסוד הטמון בהם, לאחר שהיה לומד ומלמד על פי הרוב, ששה אופנים בדרך הפשט, וכמובא ב"שער המצוות" (פרשת ואתחנן), וזה לשונו השייך לענייננו: "ואמנם מורי ז"ל, היה מהיר וקל העיון בתכלית, ורוב הפעמים היה מעיין בכל הלכה והלכה ששה דרכים של פלפול כנגד ששת ימי החול, ואח"כ היה מעיין דרך שביעי על דרך הסוד, כנגד יום השבת שאין בו קליפות".

כי כן שלימות לימוד התורה, היא כאשר האדם לומד כראוי את הנגלות שבה עם הנסתרות שבה, וכמו שאי אפשר ללמוד את עומק הדברים ללא לימוד פשוטם, כן אי אפשר ללמוד את נסתרות התורה, ללא הבנת נגלותיה. אמנם צריך לידע שאין להסתפק בלימוד הנגלה בלבד, כאשר סבורים מרבית הלומדים בישיבות ובכוללים, מאחר שהתורה באמיתותה היא בעמקי מסתוריה, ואין מאמריה בכל ענייני העולם הזה, כי אם בדרך כיסויים והלבשות מרובים לאורות הנסתרים הגנוזים בה, להיות כל התורה שמותיו של הקב"ה, דאסתכל באורייתא וברא עלמא, והיא רוחנית נעלמת ונסתרת מעיני כל חי, וכל מה שזוכים לטעום ממנה בעולם הזה, אף חכמי וצדיקי הדור גאוני עולם ומצוקי ארץ, בחכמה מרובה בבינה והשכל בטוב טעם ודעת, אינו כי אם חלק זעיר ודקיק ביותר מאורה הגדול והרב.

לכן עיקר ביאת הנשמה לעולם הזה, הוא בשביל לדעת את ה' בלימוד נסתרות התורה, וכאשר נדרש בזוהר חדש שיר השירים על הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים", וכמבואר בהרחבה בהקדמת המהרח"ו זלה"ה לע"ח. (יעויין שם בהרחבה, ובמה שכתבתי על ההקדמה בביאור פרדס יצחק). וכן בלימוד נגלות התורה ולאחר מיכן בעומק הדברים על פי נסתרות התורה, זוכה האדם לקשר כל ענייני עולם הזה הנזכרים ונמצאים בנגלות התורה, אל בחינת עולם הבא אשר בנסתרות התורה, ובזה מעלה ומתקן את הבריאה לשרשה העליון, וכן מקשר כל העולמות מלמטה למעלה, וזוכה בזה לראות באור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, בסוד מה שכתוב "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", להיות זה האור גנוז ונעלם בתורה הקדושה הנקראת טוב, וצפון הוא ליראי ה' ולחושבי שמו, אשר נכנסו לבקר בהיכלו, ולזכות לאוצר של יראת שמים.

וכן מבואר בדברי זוהר הקדוש ובתיקונים בהרבה מקומות, להיות עיקר התורה בלימוד נסתריה בחכמת הקבלה, ושאין לימוד הנגלה כי אם מסך וקליפה ולבוש ללימוד הנסתר. וכן מבואר בכמה מקומות בכתבי האריז"ל המוסמכים, על פי הנזכר בזוהר בכמה מקומות, להיות לימוד תורת הקבלה בעולם האצילות, מה שאין כן לימוד התלמוד בעולם הבריאה (ולימוד המשנה בעולם היצירה, ולימוד המקרא בעולם העשיה), אלא שחכמי התלמוד והמשנה, הטמינו במתק לשונם את נסתרות התורה בדבריהם, וכאשר נזכר בזוהר הקדוש (פרשת פנחס רמ"ד), "ורבנן דמתניתין ואמוראין, כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה". והיינו שמלבד מה שנמצאו סודות התורה בדבריהם באגדות ומדרשים, נמצאים הם כמו כן בעצם התלמוד בביאור המשניות ודיני התורה, רזין דאורייתא ונסתרות התורה הגנוזות בתוכו.

ונביא לדוגמא ממה שכתב הרמ"ע מפאנו זלה"ה בספר "מאה קשיטה", וב"ניצוצי שמשון" להר"ש אסטרופלי זלה"ה, וב"פאת השלחן" בשם הגר"א זלה"ה, לבאר את מאמר רז"ל (סוכה מ"ט) על הפסוק "חמוקי ירכיך", מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר. שנרמז בתיבת חמו"ק, ראשי תיבות "חסורא מחסרא והכי קתני", והיינו שנמצא כן במשניות, מחמת העלם נסתרות התורה שצריכים להאמר דוקא באופן זה. ומכאן תשובה לסוברים להיותה התורה כפשטה, שאין שום טעם וריח למה שחסרו חכמי המשנה וכתבו פעמים היפך ממה שצריך להיות, עד שבאו חכמי הגמרא וביארום באופנים מסוימים עם כמה אוקימתות, שרחוקות מאוד מן הנזכר בדברי התנאים, אמנם לפי האמור הדברים מיושבים היטב, דודאי הקפידו חכמי המשנה להזכיר הדברים כן, בשביל הסודות הטמונים בהם.

אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש

עוד אביא דוגמא נוספת, ממאמר רז"ל (ברכות ט"ו), "אמר רבי חמא ברבי חנינא, כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, מצננין לו גיהנם, שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, אל תקרי בפרש אלא בפרש, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות". ולפי פשוטו הדברים מופלאים ביותר, מה עניין קריאת שמע עם הדקדוק באותיותיה, למה שמצננים לו עבור זה גיהנם. אמנם לפי האמור בדברי הזוהר הקדוש והאריז"ל בכמה דוכתי, להיות הגיהנם מן היצר הרע של האדם עצמו, מחמת המשכת רוח הטומאה השורה עליו, וכאשר קורא ק"ש ומתאמץ לדקדק באותיותיה, הרי הוא כעניין מה שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב, קידושין ל), אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הרי הוא מתפוצץ, וכן בזה מצטנן יצר הרע מלפעול פעולתו להחטיא את האדם, ומסיר רוח הטומאה מעליו על ידי הק"ש, ובזה יבואר הנזכר בזוהר הקדוש פרשת בלק (קפ"ו), באותו הינוקא שראה על התנאים שלא קראו ק"ש, ואכן הודו לו אלא שהיו עסוקים במצווה, יעו"ש.

וכן נודע להיות עיקר התגברות יצר הרע על האדם, מחמת מה שמטשטש בעיניו את העבירות, ומבלבל דעת האדם עד שנעשה כשוטה, וכמו שאמרו רז"ל (סוטה ג:) אין אדם עובר עבירה, עד שנכנסה בו רוח שטות. אמנם כאשר קורא ק"ש ומפרש אותיותיה היטב, זוכה להסרת ערפול היצר, עם בהירות גדולה ונפלאה, והיינו מה שדרשו מדכתיב "בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון". ויש להוסיף, להיות הדקדוק באותיותיה דוגמת מה שברא הקב"ה את כל העולמות ואמר לעולמו די, וכאשר נדרש על שם שד"י (במסכת חגיגה י"ב.), וכן נודע מה שדרשו רז"ל (סנהדרין צ"ט: ובכמה מקומות בזוהר הקדוש) על הפסוק "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה", להיות האדם זוכה לברוא עולמות רבים לאין קץ על ידי התורה, מלבד מה שמקיים את השמים ואת הארץ של עולם הזה. וכן נודע להיות ישראל בני מלכים, מחמת התורה שנאמר בה "בי מלכים ימלוכו", וכאשר דרשו רז"ל (במסכת יומא ע"ב: וגיטין ס"ב.). ובזה יתפרש הכתוב כמין חומר, "בפרש שדי מלכים", ודוק.

ומוטל על האדם לעיין בתלמוד, ולטרוח בהבנת הדברים לפי פשוטם הדק היטב, עד שיבוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ולאחר מיכן להכנס לפני ולפנים תוך נסתרות הטמונים בתוכו, ולהוציא לאור תעלומה, להאיר נשמתו הקדושה ולזכות לאור תורה באמיתות, וכאשר מבואר בשער הכוונות בסוף דרושי תפילת שחרית, בביאור הנזכר באהבת עולם "והאר עינינו בתורתך וכו', כי התורה נאמר בה ותורה אור, והיא המאירה עינינו להבין בכוח הפלפול ידיעת התורה". כי כן לימוד נגלות התורה נזכרו לפני כן בברכה, במה שאנו מתפללים "ותן בלבנו בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה". וכל זה נמצא מואר על ידי אור פנימיות התורה, אשר נותנת הסתכלות אחרת ועומק נפלא, לכל אשר נמצא בנגלות התורה, ומבואר בהקדמת המהרח"ו זלה"ה, שעל זה הוא מה שאמרו חז"ל להיות הקב"ה עוסק בתורה ומלמדה במתיבתא דרקיעא, ולא כלפי נגלות התורה אשר משתייכים לענייני עולם הזה, יעו"ש.

ויעוין במה שכתבתי בהקדמה לספרי פרדס יצחק על הע"ח, בגודל נחיצות לימוד תורת הסוד בחכמת הקבלה, ובמה שהבאתי מדברי זוהר הקדוש והאריז"ל ושאר מפרשים, עם דברי זקני זלה"ה בהקדמתו לספרו בית לחם יהודה על הע"ח, ועם דברי דוד זקנתי ריש גלותא דבבל בהקדמתו לספרו דעת ותבונה, וודאי שחיזוק גדול נמשך מדברי קדשם בהקדמתם לחיבורם, ובפרט שהיו דוגמת למופת בגדלותם הן בתורה הנגלה, שהיו בקיאים בכל הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, ומאידך גיסא נכנסו לפני ולפנים בנסתרות התורה, וזכו לחדש חידושים נפלאים, עם ביאורים ועיונים אשר כמעט כל ההוגה בתורת האריז"ל, נצרך לחיבורם הנוראים בתורת הח"ן.

להתחזק בתורה בעד הכלל

ועתה בזמנינו לקראת סיום הגלות, אנו רואים התעוררות הקדושה מצד אחד, במה שתרבה הדעת והרצון ללמוד כל חלקי פרדס התורה הקדושה, ונכתבים ספרים רבים לאין קץ, בכל מכמני התורה הקדושה, ומאידך גיסא מתעוררת הקליפה מאידך גיסא, בכוחות הטומאה עם פגעים נוראים ברוחניות, לדרדר נשמות ישראל עד באר שחת, ולהסיתם מדרך הישר והטוב, מתלמודי התורה והישיבות והכוללים, לצאת אל הרחוב הפרוץ ולהתחבר אל אינשי דלא מעלי המסיתים אותם לפרוק מעליהם עול תורה ומצוות, ולהיותם חופשיים ללא יראת שמים ואמונת ה', עד שמגיעים ח"ו לידי כפירה בעיקר רח"ל. וודאי שכל חיזוק בעניין לימוד התורה הקדושה, מוסיף הרבה הן בעד הכלל והן בעד הפרט, ועל אחת כמה וכמה בלימוד זה של תורת הנסתר כראוי, שנמשכת מזה שמירה עליונה לכל המתעלים שם, בסוד "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". ומלבד זאת, מבואר בהרבה חיבורים אשר מקורם טהור מדברי זוהר הקודש וכתבי האריז"ל, שקירוב קץ הימין, עם ביאת הגאולה העתידה, בחסד וברחמים גדולים, היא על ידי לימוד תורת הקבלה בפרט, וגילוי נסתרות התורה יהיו ביותר על ידי משיח צדקנו, עם מה שתתמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, עד שיזכו כלל ישראל להגיע למעלות הנבואה והחכמה העליונה, יהי רצון שנזכה לכך בקרוב, עם בניין בית קדשנו ותפארתנו, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

הרב יצחק בצרי, בן אאמו"ר המקובל הגה"צ רבי דוד שלום בצרי שליט"א