במחשבה תחילה לפרשת בהעלותך: הקיסר שהדליק לרב היהודי סיגריה

"לא ידעתי את התשובות", מתמוגג הבעל שחזר מראיון עבודה במשטרה.

"אם לא ידעת את התשובות", תוהה הגברת בהיגיון, "מה אתה שמח כל כך?!".

"שאלו כל מיני שאלות ולא ידעתי לענות. החוקר התרשם מאוד מיכולת העמידה שלי בלחצים, ושאל אותי 'מי הרג את הבל?'. ראית? על היום הראשון נתנו לי לפענח רצח"...

* * * 

מצוות הדלקת נרות המנורה הפותחת את פרשתנו, מעלה תהייה בחז"ל: "וכי לאורה הוא צריך?!".

הרי הקב"ה הוא המאיר לעולמו מדי יום על ידי המאורות הגדולים, אין הוא חסר מאומה ומדוע יבקש שמדי יום ידליק הכהן את נרות המנורה במקדש?

משיבים חז"ל:  "אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". הדלקת המנורה הייתה עדות מיוחדת שהשכינה שורה בישראל. והגמרא מסבירה שם מהי העדות.

אלא שבימינו, אין הטבת הנרות ואין העלאת אור במנורה הטהורה. מה אנו יכולים ללמוד ממצוות הדלקת הנרות?

הגינה המהודרת מוקפת הגדר הגבוהה מצאה חן בעיניו. כך יוכל לאכול בצנעה. הגאון רבי רחמים פרנקו, רבה הראשי האחרון של העיר חברון, נכנס לגינה וישב בה על אחד הספסלים. מצרורו הוציא תפוח, חתך אותו לפלחים, בירך בכוונה ואכל.

לאחר מכן הוציא הרב מכיסו טבק לעישון. בשנת תרל"ג עדיין לא נודעה סכנת העישון כבימינו. הרב החל לגלגל את הטבק לאט לאט, ואז הופיע במקום בעל הגינה.

"איך נתתם לו להיכנס?", תבע בעל הגינה מהשומרים.

"ראינו שהוא נכנס בביטחון עצמי", הצטדקו השומרים, "היינו בטוחים שנקבעה לו פגישה כאן".

רבי רחמים פרנקו הובהל על ידי השומרים אל בעל הבית. כשהגיע, הזמין אותו בעל הבית לשבת לצידו על הספסל. "מי אתה?", שאל בחביבות.

"אני רבה של חברון", הסביר הרב פרנקו בנחת, בעוד ידיו ממוללות מחדש את הטבק לעישון. "המוסלמים מעוללים צרות רבות ליהודי חברון, ואף מטילים עלינו מיסים כבדים. נשלחתי הנה, לווינה, על מנת לאסוף כסף מאחינו היהודים כדי שנוכל להמשיך לקיים את היישוב היהודי בחברון. אני אף מקווה שאוכל להיכנס לקיסר האדיר פרנץ יוזף ולפעול אצלו לטובת יהודי חברון".

רבי רחמים הפסיק מעט וביקש מבעל הבית: "אולי אפשר לקבל אש בשביל הטבק?".

אחד המשרתים נרמז וחיש הגיש אש דולקת. הרב החל לעשן והמשיך לספר על היישוב היהודי ותלאותיו.

"חקרת אותי מי אני", סיים רבי רחמים, "אבל עדיין לא אמרת לי מי אתה"...

"שמי פרנץ יוזף", הבליע קיסר אוסטריה האדיר חיוך מרוצה לנוכח היהודי ש"מרגיש בבית" בנוכחותו.

רבי רחמים זינק על רגליו ובירך בהתרגשות, "שחלק מכבודו לבשר ודם".

הקיסר הפיקח התעניין לשמע המשפט, ורבי רחמים הסביר לו שזו ברכה מיוחדת שמברכים יהודים על מלך באשר הוא.

כשמוע פרנץ יוזף את ההסבר של הרב שהקב"ה ממנה את המלכים ונותן בידם ממשלה, קרא לשלישו וציווה עליו: "תן ביד הרב איגרת מלכותית לעשירים היהודים בווינה. תאמר להם שביקשתי לדעת כמה תרם כל אחד מהם"...

תוך שלוש שעות היה בידי הרב סכום עתק, ואף הקיסר הוסיף לו מתת מכובדת. מהעודף של סכום זה נבנה ביישוב היהודי בחברון "בית הדסה" המפורסם.

בספר "ישמח ישראל" מבאר הרה"ק מאלכסנדר מוסר השכל שניתן ללמוד מהעלאת האור במנורה: המנורה מלמדת שהמצוות לא ניתנו רק לכהן גדול ולאנשי המעלה הקדושים, אלא "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל!".

ב"ישראל" - בכל יהודי. ולא משנה מה היא דרגתו ומה מצבו.

מאומה לא חסר לקב"ה. כל רצונו בהדלקת המנורה הוא להראות שהשכינה שורה בישראל. גם בך!

גם מצוותיו של אדם גדול אין בהן משהו ש'חסר' לקב"ה. התענוג שלו הוא אך ורק מזה שהוא ציווה וישראל קדושים מקיימים.

המנורה באה להזכיר: יש בך חלק אלוק ממעל והקב"ה מצפה שגם אתה תיטיב ותדליק את הנרות, נר ה' נשמת אדם שלך.

* * *

איך מדליקים את הנר?

השלב הראשון הוא להאמין בעצמך! לזכור שנשמתך היא חלק אלוק ממעל, כל עוד אתה חי - משמע הקב"ה רוצה שחלק האלוק שנמצא בך - יקיים את רצונו. 

גם אם אתה "לא יודע את התשובות", תבטח בחלק הרוחני שבך שהוא חשוב לפני הקב"ה ופשוט תקיים את רצונו.

כשיש לאדם אמון וביטחון בעצמו - אפילו הקיסר יביא לו אש...