סיפורה של רחל ומה שנותן לה כוח

אחרי הכרות של עשור, סיפרה לי לראשונה רחל על ההתמודדות הלא פשוטה שחוותה עם הריון בסיכון גבוה לפני הרבה שנים.

רחל הייתה אם צעירה לשלושה קטנטנים, כשמצאה את עצמה עם ממצאים מדאיגים בשל הריון בסיכון גבוה מאוד.

 בשלב ממש מוקדם הורו לה הרופאים חוזי השחורות לשכב במיטה ללא ניע.

הרופאים לא הסתפקו בהוראות, אלא הכינו אותה ללידת תינוק שגם במידה ויחזיק מעמד - לא יזכה לחיות, ואם יזכה, צפויים לו נזקי מוח כבדים ל"ע.

רחל שמעה להוראותיהם, שכבה במיטה והתפללה לילד בריא ושלם.

כל אותו הזמן היא הרגישה, מבחינה פיזית, מצוין. לא כאב לה כלום וגם לא הרגישה חולשה.
הייתה לה אמונה איתנה שה' יהיה בעזרה, ולא אבתה לשמוע לדברי הרופאים שדיברו על לבה השקם והערב להיפטר מההריון, ועדיף בהקדם, כי מי יודע איזה ילד יוולד...

רחל שכבה כפי ההוראות, שבוע ושבועיים, שלושה וארבעה. ילדיה הקטנטנים הכירו אותה רק בשכיבה.
היא רצתה כל כך להרים אותם, להלביש, לסדר קצת את הבית לבשל משהו, אבל אפס.
היא ידעה שהמצווה שלה כרגע היא לשכב ולנוח, אז היא נחה ונחה, וכך עברו להם גם חמישה ושישה שבועות.

זה היה קשה.

חוץ מהסיפור של הסיכון שבו היה העובר, זה שהיא לא יכלה "לעשות משהו מועיל", או לפחות להרגיש שהיא עושה משהו, לא היה פשוט.

היא ידעה, כמובן, שחוסר העשייה שלה כרגע הוא המועיל ביותר, והתפללה לבשורות טובות.

אחרי עשרה שבועות של שכיבה היא ילדה בשעה טובה פג בחודש שביעי.

לתדהמת כל אנשי הסגל הרפואי חוזי השחורות, שהציעו לה "להיפטר מהסיפור הזה", נולד ילד בריא ושלם בחסדי ה'!

רחל ובני משפחתה ערכו סעודת הודיה ויצאו מגדרם בשמחה.
רחל באופן אישי הרגישה שיצאה מ"בית כלא", והחלה להסתובב חופשי, איזו חויה!

לא צריך יותר לשכב, לא צריך לנוח, אפשר להלביש, להסתובב, ללכת מחדר לחדר, ממקום למקום.
היא יכולה להיכנס למטבח, לחתוך סלט, לטגן חביתה, איזה אושר!
היא יכולה להכניס בגדים למכונת הכביסה, לקפל, לשים במקום. התגשמות חלום.

"עכשיו כבר היו לי ארבעה קטנים, ב"ה בריאים. הקטן היה פג, והעומס שנפל עלי היה גדול", מספרת לי רחל.
"אבל את יודעת מה חיזק אותי?", היא שואלת. "כל הזמן אמרתי לעצמי: זה מה שרצית, לעשות לטפל, לסדר, רק לא לנוח!".

והיא ממשיכה "זה נתן לי כוח. ידעתי להעריך את המתנה. ביצוע המטלות הכי בסיסית בבית ובילדים כבר לא היה מובן מאליו, וכשקבלתי את המתנה הזו בחזרה הושטתי שתי ידיים, ופשוט הייתי אמא מאושרת".
 
כבר עברו הרבה שנים מאותו מקרה. ב"ה, בנה גדל, התפתח וצמח לתפארת.
רחל חזרה לשגרה ברוכה, וים החיים סחף אותה לתוכו.

ברגעים של עומס, כשהיא צריכה לעשות כל-כך הרבה דברים ונראה שנהיה טיפ'לה קשה, היא אומרת לעצמה: "זה מה שאת רוצה – לסדר, לארגן, חופש ושחרור. אז הנה, יש לך".

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com