חוקר החלל החרדי: "לא שולחים עוד אסטרונאוטים לירח, וזה הגיוני"

אחת לכמה זמן אנו שומעים על התקדמויות נוספות שיש בחקר תחום החלל. לעתים זה בתחום שיגור חלליות (כמו החללית בראשית), לעתים אלו מחקרים חדשניים של נאס"א, ולפעמים מדובר על בשורות פורצות דרך בתחום, כמו זו שנפוצה לאחרונה, על כך שהאמריקאים עובדים על בניית חללית חדשה, שיכולה להטיס עד שבעה אסטרונאוטים בתא אחד.

אם גם עבורכם נשמע החלל כמו עסק רחוק, לפחות כמו מרחק הירח מכדור הארץ, מסתבר שיש גם כאלו שעבורם העיסוק בתחום הוא תחביב מובהק. כזה הוא יוסי זכותא, אשר חוקר את הנושא הזה לעומק ומתעדכן בכל פרט ופרט.

(צילום: shutterstock)

"את העיסוק בחקר החלל התחלתי כבר בגיל חמש", מספר זכותא, "השנה הייתה אז 1969, והעולם התרגש מאוד עם הבשורה שישנם שני אסטרונאוטים אמריקאים שנחתו על הירח".

זכותא מציין שעד היום הוא זוכר כיצד שב עם אביו מבית הכנסת, ובדרך הביתה סיפר לו האב על ההישג ההיסטורי. "אבא אמר לי: 'אתה יודע? בזמן שאנחנו הולכים על המדרכה יש אנשים שהולכים על הירח'. זה הדהים אותי ממש, ואני זוכר את עצמי מגיע הביתה ורץ ישר אל המרפסת, מתבונן בירח במשך שעות ומנסה לראות שני אנשים שהולכים עליו".

ההתעניינות הזו שהחלה לפעם אצלו עוד כילד קטן, המשיכה ללוותו גם בשנים הבאות. "התגוררנו בתל אביב", הוא מספר, "ובמרפסת ביתנו הייתה עמדת תצפית טובה שאפשרה לנו לראות את כל המטוסים שעוברים מעל הבית שלנו. אני זוכר את עצמי יושב, מתבונן על המטוסים ולא מפסיק להרהר ולחשב חשבונות.

"בהמשך למדתי בתלמוד תורה של החינוך העצמאי. אמנם לא למדו שם הרבה על מדע, וגם בבית הוריי שהיה חרדי מאוד לא מצאתי ספרים רבים בנושא. אבל שאבתי מידע מקטעי עיתונות ומכל מקום שרק התאפשר לי. זה עניין אותי מאוד, וכך עם השנים צברתי יותר ויותר ידע בנושא".

"הגמרא מקדימה את נאס"א באלפי שנים"

זכותא לרגע לא חשב שהידע הרב שברשותו יכול לעניין מישהו מלבדו, אלא שבאחד הימים, כשבתו הצעירה כבר למדה בכיתה ד', היא חזרה הביתה ובישרה שהמורה למדעים ביקשה שכל אחת מהתלמידות תבחר נושא ותכין עליו עבודה. "בחרתי עם בתי את נושא הטיסות לירח, ובתוך יום אחד כבר ארגנתי לה עבודה בנפח של 20 דפים. היא הגישה את העבודה וסיפרה למורה על כך שאני עזרתי לה בהכנה. המורה התרשמה מאוד ושאלה את בתי אם אוכל להגיע למסור הרצאה בנושא. כמובן שנעניתי בשמחה, וכך הגעתי לכיתה ומסרתי הרצאה על נחיתות האסטרונאוטים על הירח. הבנות ישבו  מרותקות, והמורה סיפרה על כך למורה נוספת, כך שמהר מאוד הוזמנתי לעוד כיתה, ואחר כך גם למוסדות נוספים. משם הדברים התגלגלו, ומאז אני מוזמן להרבה קעמפים של בני ישיבות, לכנסים, לאירועים ולעוד הרבה פורומים שונים".

מהו הדבר שגורם לנושא להיות כה מרתק ולהעסיק אנשים בכל גיל ובכל רמה?

"אני מדבר בהרצאותיי על נושאים רבים הנוגעים לחלל, אבל אחד הדברים שאני לא שוכח אף פעם להדגיש והוא לדעתי זה שמרגש את כולם - הוא הקשר המדהים שיש בין היהדות והמקורות בתלמוד שמספרים לנו את סיפור החלל ומערכות הכוכבים, לבין מה שהמדע מסיק כיום. בנושא זה אני מתבסס הרבה על מאמרים והרצאות של הרב זמיר כהן. הוא כותב דברים מופלאים ממש, וכשאני מצטט אותו אנשים ממש נדהמים. אפשר לראות כל מיני ממצאים שחוקרים עמלו על גילויים במשך שנים על גבי שנים, ואילו מפרשי התורה מזכירים אותם עוד הרבה לפני שהוכרו בעולם".

זכותא נוקב לדוגמה בנושא חישוב המולד. "במסכת ראש השנה מופיע שרבן גמליאל היה מחשב את המולד עד לרמה של אלפיות השנייה, ומציינים שם גם את המסקנה המספרית שהוא הגיע אליה. הדבר המדהים הוא שבנאס"א הגיעו למסקנות זהות בדיוק באמצעות ציוד יקר מאוד והשקעות כספיות עצומות, 2000 שנה אחריו, בעוד שהוא עשה זאת  פשוט מתוך כתבי הקודש".

מעבר לנושא הרוחני, בסך הכל הסיפור של הטיסה לירח הוא די מוכר, מה כבר יש לחדש בו?

"הו, הרבה מאוד", משיב זכותא. "אמנם מבחינה טכנית רוב האנשים שאני משוחח איתם יודעים לספר על הנחיתות לירח, חלקם גם יודעים פחות או יותר איך הן נעשו, אבל כשאני מוסר את ההרצאה ומספר פרט אחר פרט מבחינה טכנית, לא יוצא כמעט אף פעם מישהו שלא אומר שחידשתי לו דברים. כי רוב האוכלוסייה מכירה את התמונה הכוללת של הנושא, אבל לא כולם יודעים כמה מורכבות היו הטיסות לירח, כמה סבוכות וכמה מסוכנות הן היו. גם לא כולם יודעים כמה אנשים נהרגו במהלך הניסיונות הללו".

אחד הסיפורים הקשים ביותר, שהיו לדבריו בעת טיסה לחלל, הוא סיפורם של שלושה אסטרונאוטים שהיו בתוך תא הפיקוד של החללית 'אפולו 1', אך עוד לפני שהספיקו להמריא, הם כבר נשרפו. במקרה אחר היו אסטרונאוטים על 'אפולו 13' שהצליחו לעשות את הדרך לירח, אך כשכבר היו קרובים אליו מאוד וכמעט הגיעו, התפוצצה פתאום החללית ומהר מאוד הם גילו שנשארו להם 15 דקות עם חמצן בלבד ומעט מאוד חשמל, כל זה כשהם במרחק של יומיים וחצי מכדור הארץ ובמרחק של 320 אלף קילומטר ממנו. "היה ברור שאין שום סיכוי הגיוני לשרוד במצב כזה, אך הם לא אבדו עשתונות", הוא מספר, "האסטרונאוטים יצרו קשר עם מערכת התמיכה האדירה שבמרכז הבקרה וכך הצליחו לאלתר בתוך זמן קצר מאוד פתרון לבעיה, ולהחזיר בשלום את האסטרונאוטים לכדור הארץ. אמנם הם לא נחתו על הירח, אך לפחות חייהם נצלו". 

ויש לדבריו גם את הסיפור של מעבורת החלל צ'לנג'ר שהתפוצצה 73 שניות בלבד לאחר ההמראה. על המעבורת הייתה באותה עת האסטרונאוטית היהודייה ג'ודית רזניק שכבר טסה לחלל בעבר ושבה בשלום, אך במקרה זה היה גורלה שונה. "הסיפור של הצ'לנג'ר התפרסם לא בזכות רזניק, אלא בגלל סיבה אחרת", מציין זכותא. "באותן שנים נאס"א וארה"ב כבר הרגישו ש'הן מטיסות כל כך הרבה לחלל והעסק הפך להיות בטוח, אז למה לא לקחת אזרח לחלל?' אחרי מיונים קפדניים נמצאה מורה שהביעה את רצונה העז להצטרף ולהעביר לתלמידיה שיעור מהחלל. היא הייתה אמורה להיות האזרחית הראשונה שמגיעה לחלל, אך כאמור, זה הסתיים בהתפוצצות טראגית של 73 שניות לאחר ההמראה".

ויש כמובן את אילן רמון, הישראלי הראשון שטס לירח. "רבים מכירים את פרטי סיפורו של רמון", אומר זכותא, "הרי מדובר במאורע שכולנו דיברנו עליו לפני כ-17 שנה. רמון וחבריו האסטרונאוטים המריאו בשלום לחלל ואף היו בחלל במשך 16 יום, אך כשחזרו לכדור הארץ, הסתיים המסע באסון כבד מאוד בו נהרגו כולם. לא כולם יודעים, אך מאוחר יותר התגלה כי סיפורו של רמון מופיע במלואו בפרשת חיי שרה, בדילוגי אותיות, כולל השם שלו. זה מפחיד ומרעיד".

בנוסף להישג של שליחת רמון לירח, היה לפני כמה חודשים גם הישג ישראלי נוסף – שיגור החללית 'בראשית', או שמא זה לא היה ממש הישג?

זכותא עושה סדר בדברים: "'בראשית' אמנם לא הייתה חללית מאוישת, והיא גם לא השלימה את תפקידה כפי שקיוו, שכן היא לא נחתה בפועל על הירח. אבל למרות זאת – שיגורה הוא לא סיפור של כישלון אלא של הצלחה. כי עצם שליחת חללית לירח זהו דבר מורכב וסבוך מאוד, הכניסה למסלול ההקפה סביב הירח אף היא מסובכת ביותר, וביצוע ההקפה מסובך אף הוא. את כל זה עשתה 'בראשית' בהצלחה. הבעיה היחידה שלה הייתה כאשר היא ביקשה לנחות על הירח, ואז כבה המנוע באמצע הנחיתה, ובמקום לנחות נחיתה עדינה היא נחתה נחיתת ריסוק. אבל עצם ההגעה לירח היא כבר הישג עצום. אמנם האמריקאים והרוסים הגיעו להישג דומה עוד בשנות ה-60, אבל מלבדם ומלבד סין, לא הייתה שום מדינה שהצליחה מאז לבצע נחיתה רכה על הירח. אנחנו עמדנו להיות המדינה הרביעית שעושה זאת, וללא ספק זה מקדם אותנו בתחום באופן משמעותי".  

(צילום: shutterstock)

"השמיים שמיים לה'"

איך אתה מסביר את זה שעל אף שחלפו שנים כה רבות מאז שנחת האדם הראשון על הירח, עדיין הטיסות לשם סבוכות ומורכבות, וכמעט לא נעשות?

"זה נכון", מסכים זכותא, "מאז הפעם הראשונה בה הגיע האדם לירח היו רק עוד חמש פעמים בהן נחתו שם אסטרונאוטים. עד היום היו בסך הכל שש טיסות של אסטרונאוטים שהגיעו לירח, בכל אחת מהן נחתו שניים, כך שבסך הכל נחתו שם 12 בני אדם ולא יותר. המספר הנמוך בהחלט מעורר פליאה, ואף יותר מזה – אחרי שנחתו שש טיסות על הירח, נותרו אצל נאס"א עוד שלוש חלליות מוכנות לנחיתה, וגם צוותים שהיו אמורים לטוס והיו מוכנים ומיומנים. מדובר כאן בהשקעות בסכומים של מאות מיליוני דולרים, ובכל זאת הוחלט בשלב זה שלא לשגר עוד אסטרונאוטים אל הירח. ההחלטה הזו התקבלה מכיוון שהגיעו למסקנה שהשיגורים עולים המון כסף, ולמעשה אין הרבה מה לחפש על הירח, כי לא מוצאים שם הרבה מלבד חול ואבנים". 

אז מה עשו בחלליות שנותרו?

"בחללית אחת נאס"א השתמשו כדי להקיף את כדור הארץ ולהגיע לתחנת החלל. החללית הזו כונתה 'סקיילאב' והאסטרונאוטים השתמשו בה במשך מספר שבועות. בחללית השנייה השתמשו לצורך פרויקט 'אפולו סויוז'. זהו פרויקט בו החליטו שתי המעצמות הגדולות – ארה"ב ורוסיה, לצאת בשיתוף פעולה מיוחד בו הן מפגישות בחלל חללית רוסית ואמריקאית. לשם כך השתמשו בחללית האמריקאית 'אפולו' ובחללית הרוסית 'סויוז'.  

"החללית השלישית נמצאת במוזאון נאס"א. אפשר לראות שם את הטיל בגודלו העצום והאמתי, בגובה 111 מטרים. מבקרים רבים מגיעים למקום ומצטלמים עם הטיל הענק הזה".

ובכל זאת, עדיין לא ברור - ביחס ליותר מ-50 שנה של חקר החלל, לא נראה שקיימת התקדמות משמעותית

"אולי ההתקדמות שהייתה עד היום אינה משמעותית, אך בוודאי שיש התקדמות, אם כי לא בנחיתות פיזיות נוספות על הירח, אלא למשל בהקמת תחנת חלל בינלאומית שמקיפה את כדור הארץ ללא הפסקה. נמצאים בה שישה אסטרונאוטים באופן קבוע, כך שלמעשה, אין כיום מצב שאין בכלל אנשים בחלל".

על תחנת החלל הייחודית הזו מספר זכותא: "היא ממוקמת בגובה 400 מטרים מעל פני הארץ, ולעתים קרובות ניתן לראות אותה חוצה את השמיים. למי שמעוניין יש דרך פשוטה מאוד לקבל מידע כדי לדעת היכן היא נמצאת בכל רגע, ואף לצפות בה באופן מוחשי. התחנה משמשת כיום כבסיס להרבה מאוד מחקרים שנעשים במעבדות שמנוהלות בתוכה. בין היתר בודקים בה את האפשרויות לייצר תרופות בתנאים של חוסר כבידה, וכן מנסים להבין מה עובר על חומרים כאשר בוזקים אותם בתנאים כאלו. נעשים שם גם הרבה מחקרים הנוגעים לרעידות אדמה, במטרה לנסות לצפות אותן מראש, כמו גם לנסות לצפות גלי צונאמי לפני שהם מתרחשים. יש גם אסונות טבע וסופות שמנסים לחזות באמצעות תחנת החלל. כבר היום היא מציעה מחקרים רבים ומועילים לאנושות, ויש תקווה גדולה שהיא תסייע לנו אף יותר בעתיד".

זכותא מציין שיש גם תועלת עקיפה מהעיסוק בשליחת אסטרונאוטים לחלל. "עצם השליחה של האסטרונאוטים הוביל לפיתוח טכנולוגיות מעניינות שמאוד עוזרות לנו בחיינו", הוא מבהיר. "כך למשל פיתחו תרופות שונות, פיתוחים באופטיקה, מזונות מיובשים, ועוד – כל אלו בעקבות הצורך לספק תנאי חיים מתאימים לאסטרונאוטים. אמנם ברור שאלו דברים שהיו מגיעים אלינו ממילא במוקדם או במאוחר, אך הטיסות לחלל זירזו את פיתוחם".

"מצד שני", הוא מדגיש, "בכל הנוגע לטיסות לירח, דווקא לצד התחושה שהתקדמנו, ניתן לראות שעם השנים מתגבשת ההבנה של 'השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם'. הקב"ה הוכיח לנו באופן מוחשי – הנה, נתתי לכם אפשרות להגיע לירח, ומה יצא לכם מזה?"

האם נראה שבקרוב יחודשו הטיסות לירח?

"כעת ישנם דיבורים על הטסת אסטרונאוטים לירח בשנת 2024, אך אני לא מאמין שזה יקרה. להערכתי מהר מאוד יבינו שזה בזבוז כספים אדיר, ואין בכך תועלת אמתית. כבר מזמן זנחו את הרעיון להקים על הירח מושבות, והדבר היחיד שגילו שניתן להביא ממנו הוא כמות גדולה של גז הליום 3, שקיים בארץ בכמות מועטה, ואילו שם יש בשפע. מצד שני, זה לא משתלם כלכלית, כי עצם הטסת האסטרונאוטים לשם עולה מיליארדים. יש גם הצעה להשתמש בירח כקרש קפיצה כדי להנחית בני אדם על המאדים. אלא שגם כאן נראה שמדובר בסיפור שלכאורה מיותר. הרי ממילא כבר הוטסו רובוטים וחלליות למאדים, כך שלא נראה שדווקא הבאת בני אדם לכוכב המרוחק, היא שתחשוף תגליות מרעישות. לא נשכח גם שהטיסה למאדים היא מאוד מסוכנת. בעוד שטיסה לירח מסתכמת בשלושה ימים לכל צד, טיסה למאדים נמשכת כשנתיים וחצי, ואי אפשר לקצר. כך שהסיפור יהיה הרבה יותר מורכב ומסובך. אני לא מאמין שהוא יתרחש בקרוב".