לאישה
אמא עייפה, כורעת תחת עומס המטלות? המילים הללו יתנו לך כוח
את יודעת במי את מתעסקת? את יודעת איזה אוצרות את מעמידה לקב"ה? את יודעת שזו הקריירה האמיתית שלך? זה ה"מים הקרים" והיחידים שיכולים להשיב "נפש עייפה". מילים שנותנות כוח, להדפיס ולתלות על המקרר
- הרב שמואל פולק
- פורסם ד' חשון התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)בחומש במדבר מספרת התורה על פטירתה של מרים הנביאה, והתוצאה הישירה היתה שפסקה הבאר.
ברגע שמרים נפטרה – נעלמה הבאה.
מה הקשר בין מרים הנביאה לבאר מים?
מים זה חיים. בקיץ אין צורך להסביר את זה: חם, צמאים, ובכל לגימה של מים ניתן להרגיש את החיים. אדם שמתחיל לשתות מרגיש מיד שהחיים חוזרים אליו. לא לחינם מים נקראים 'מים חיים', כי מים זה המפגש הכי בולט עם החיים.
אבל כמובן שאי אפשר לחיות על מים, ואחרי שיש מים במקרר צריך למלא את המקרר בעוד הרבה דברים אחרים: יש לחם, עופות, ביצים, חלב, פירות וירקות, ובשלב מסוים, מרוב דברים שיש במקרר, יתכן שהמים נדחקים לפינה ואף אחד לא רואה אותם, אבל גם כשאף אחד לא רואה אותם – הם יודעים להעריך את עצמם! הם יודעים שבסופו של דבר הם החיים, וכשאני אהיה צמא - רק הם יוכלו להושיע אותי.
עד כאן המשל וכעת ניגש לנמשל:
מרים היא פועה! מרים היא אמאלה בכל רמ"ח ושס"ה.
למרים היתה קריירה אחת ויחידה: אני צריכה לגדל את הנשמות של הקב"ה.
והיא עשתה את זה עם כל הנשמה. לא ידוע לנו שמרים היתה רבנית שמתפללת שעות ארוכות, לא ידוע לנו שהיא היתה מוסרת הרצאות מאלפות, לא ידוע לנו שהיא היתה עומדת בארגון חסד כלשהו.
הדבר האחד ויחיד שאנחנו יודעים במעלתה של מרים - שהיא היתה אמא!
וזו היה הקריירה היחידה שלה. היא הכירה בתפקיד הנורא הזה, היא ידעה להעריך מה זה להיות שותפה של הקב"ה להעמיד את "בני בכורי ישראל".
וזו היתה נקודת הנבואה שלה: להבין שילד יהודי בן יום - זה הערך הכי קדוש בעולם.
להבין כזה דבר - זו נבואה לכל דבר! זו מרים הנביאה. הנבואה שלה היתה עצם ההכרה הזו לדעת להעריך לא רק את משה רבינו איש האלוקים, אלא להעריך את משה הקטן והבוכה.
וכשמרים הנביאה מתה - הערך הקדוש הזה מת!
כבר אין מי שיגיד לנשות ישראל הצדקניות וישבר את אזנם: אתן יודעות מה המעלה הנשגבה שלכן? אין מי שתלחש לאמא יהודיה ותאמר לה שהקריירה הגדולה ביותר בעולם זה לגדל את האוצרות של הקב"ה.
אין, אין מי שיאמר את זה!
ובדור האחרון בפרט, אנחנו ממש חווים את פטירתה של מרים.
מרים הנביאה מתה - מתה ההרגשה הפשוטה הזו. אנחנו מקבלות חינוך שצריך לבנות בית של תורה, מקבלות חינוך שצריך לצאת לפרנס כדי שהבעל ילמד, מקבלות חינוך לחסד ולמצוות ולהתחזקויות, ושמירת הלשון, ועצרות התעוררות והכל - אבל מישהו חינך אותנו שצריך להיות אמהות??? מישהו אמר לנו שעיקר הקריירה של אשה בישראל זה להעמיד לקב"ה את "בני בכורי ישראל"??
את זה שכחו לגמרי!
מרים הנביאה מתה, וכשמרים הנביאה מתה - התוצאה הישירה היא שפסקה הבאר. אין מים.
יש במקרר הכל! יש בית של תורה, יש התחזקויות, ומדקדקים קלה כבחמורה.
יש במקרר כל טוב: המקרר עמוס בכל הערכים הרוחניים האפשריים, אבל כשצמאים למים – לא רוצים שום דבר אני רוצה מים! ואם אין לי מים - אין לי חיים.
אין לך כבר כוח? מחכה ל-7:00 בערב שילכו הילדים לישון?
יש הרבה אמהות שמרגישות ליאות, עייפות, כבדות. אני לא עומדת בעומס המטלות, אני כל הזמן מחכה לשעה שבע בערב שהם ילכו לישון, איך אומרים אצלנו? הילדים חמודים משעה שבע בערב... די, אין לי כוחות נפש לשוטף, ליום - יום הזה.
לזה קוראים נפש עייפה! והדבר היחיד שיכול להשיב נפש עייפה זה - מים קרים על נפש עייפה.
לנפש העייפה הזו לא יעזור יציאה לצימר, לא נסיעה לסוף שבוע, ולא טיסה לחו"ל. הנפש העייפה הזו צריכה מים קרים. היא צריכה את מרים הנביאה שתעצים לה מה היא עושה, שתסביר לה: את יודעת במי את מתעסקת? את יודעת איזה אוצרות את מעמידה לקב"ה? את יודעת שזו הקריירה האמיתית שלך? זה ה"מים הקרים" והיחידים שיכולים להשיב "נפש עייפה".
את הבאר הזו, של המים הקרים האלו, את זה הפסדנו בפטירתה של מרים.
ואין ברירה, חייבים מים: "ויצמא שם העם למים". חייבים למלא את החיסרון הזה, אין ברירה.
כל אם בישראל חייבת לחשב מסלול מחדש, להבין שנכון שבדור שלנו התפיסה המודרנית חדרה אלינו, וכיום כל אשה חייבת לצאת לעבוד בשביל להרגיש שהיא עושה משהו אבל לפחות לזכור שבמקור זה לא ככה.
על פי התורה, הקריירה הגדולה ביותר של אשה זה להעמיד לקב"ה נשמות (וכמובן: אלו שעדיין לא זכו, יברכם ד' במהרה, או אלו שכבר סיימו - יש להם תפקידים אחרים בשלב זה)
וכשמבינים את זה - בבת אחת משהו חי מתחיל לזרום בעורקים, מים חיים מתחילים להחזיר את הצבע לפנים, ומרים הנביאה חוזרת לחיים.
זה בסדר, אנחנו לא הולכים לשנות סדרי עולם. אם גזרה חכמתו יתברך והיום כולנו יוצאות לעבוד - אז נקבל גזירת מלך ונצא, אבל תמיד נזכור שהקריירה האמיתית מחכה לנו בבית. תמיד נשמור את עיקר האנרגיות לשם, לבית, למקום הטבעי שלנו!
תמיד נעמיד את הבית ואת גידול הילדים - כעיקר וכל דבר אחר כטפל. לא נתבייש לומר בפה מלא לבוס: הבית חשוב לי יותר מהכל! לא נאבד אף פעם את הצפון, וכשהעבודה תזלוג לבית ותשכח את מקומה - נדע תמיד לחשב מסלול מחדש, ולא לתת לשפחה – העבודה, לירש את גבירתה - את הבית.
יוצאים לעבוד, אבל בערבון מוגבל!
אנחנו תלמידותיה של מרים הנביאה, שאי שם במצרים, כשעבדו בפרך במלאכת האנשים לנשים – שם היא כבר שימשה לנו כתמרור דרך! שם אותה פועה הזכירה לנו שלא כאן המקום ולא זו המנוחה.
גם כיום כשנמצאים אנחנו בסוף כל הגלויות, ושוב נשות ישראל נאלצות לעבוד בפרך של מלאכת האנשים לנשים - לא נשכח לרגע שזו גלות וזה לא המצב הטבעי, וזה לא צריך להיות כך.
אמנם איננו דוחקים את הקץ, אבל לא שוכחים שזו גלות!
אנא, מרים, אל תעזבי אותנו לעת כזאת, תמשיכי לנסוך בנו מים חיים, ותזכירי לנו את גודל שליחותנו.
האם היהדות נגד נשים?! הרב זמיר כהן בסרטון שאסור לפספס:
הדברים מבוססים על מאמרו הנפלא של הרבי מלובביץ'