גלגולה של מפה - סיפור מרגש ליום השואה

זמן קצר לאחר שהחל לכהן כרב, נשלח עם אשתו לעבודתם הראשונה בקהילה בברוקלין. אחת המשימות הראשונות היתה לפתוח מחדש את בית כנסת במקום.

הם הגיעו לשם בתחילת חודש פברואר, כשהם נרגשים מן ההזדמנות שנפלה בחלקם.

כשראו לראשונה את בית הכנסת, הוא היה מוזנח ונזקק לעבודת שיפוץ רבה. הם הציבו לעצמם מטרה - לסיים את כל העבודות, כך שיוכלו להיכנס ולקיים בו את התפילה הראשונה בליל פורים. עמל רב השקיעו בתיקון הספסלים הישנים, בסיוד הקירות, בצביעה וכד', ובעוד מועד, ביום ח' באדר (17 בפברואר) הם עמדו ממש לקראת סיום.

ב-19 בפברואר פקדה את האזור סערת שלגים איומה שנמשכה יומיים. ב-21 בפברואר הלך הרב לבית הכנסת, ורוחו נפלה כשראה שהגג דלף וגרם לנפילת הטיח משטח גדול של הקיר המזרחי - בדיוק מאחורי הבמה. הוא ניקה את הלכלוך מן הרצפה, אך הנזק היה רב. לא נותר לו אלא להחליט לדחות את תפילת הפתיחה שתכנן לליל פורים, וללכת הביתה.

בדרכו הביתה הבחין בבאזר לצרכי צדקה שהתקיים בבית עסק מקומי, ונכנס לשם. אחד הפריטים שעמדו למכירה הייתה מפת שולחן יפהפייה בצבע שנהב, רקומה בעבודה יוצאת מן הכלל ובצבעים נאים, כשמגן דוד רקום במרכזה. היא הייתה בדיוק בגודל הנדרש לכיסוי החור בקיר הקדמי של בית הכנסת.

הרב קנה אותה ופנה לחזור לבית הכנסת, חשב שכך יוכל לכסות בינתיים על מראה הנזק. בינתיים החל לרדת שלג. מן הכיוון הנגדי הבחין באישה מבוגרת רצה בכל כוחה במטרה להגיע לאוטובוס שעמד בתחנה, אך הוא נסע.

ריחם עליה הרב והזמין אותה להמתין בתוך בית הכנסת המחומם, עד שיגיע האוטובוס הבא, 45 דקות מאוחר יותר. הקשישה הודתה לו, ולקחה לעצמה כיסא בפינת בית הכנסת. בינתיים ניגש הרב להביא ציוד שיסייע לו לתלות את המפה בצורה הטובה ביותר.

כשפנה לאחוריו, הבחין הרב באישה שקמה ממקומה ופנתה למעבר המרכזי בין הספסלים - כשפניה ללא צבע. "רבי, מהיכן השגת את המפה הזאת"? שאלה בקול צרוד. סיפר לה הרב על הבזאר, והיא ביקשה ממנו לבדוק בפינה הימנית התחתונה של המפה, אם רקומות שם האותיות  EBG. הפך הרב את המפה, וגילה את האותיות הרקומות. "אלו ראשי התיבות של שמי", סיפרה האישה והרחיבה, כי את המפה היא רקמה בפולין, 35 שנה קודם לכן. היא סיפרה לרב כי לפני המלחמה היו היא ובעלה אנשים אמידים. כאשר הגיעו הנאצים היא אולצה לעזוב. בעלה היה אמור לבוא אחריה כעבור שבוע, אך הוא נתפס, נשלח למחנה - ומאז לא ראתה עוד את בעלה או את ביתה.

הרב רצה לתת לה את המפה, אבל היא שכנעה אותו להשאיר אותה למען בית הכנסת.

הדבר המינימאלי שיכול היה לעשות למענה, היה לקחת אותה לביתה בצדו השני של 'סטאטן-אילנד'. מסתבר שלברוקלין היא מגיעה למשך היום כדי לעסוק בעבודות ניקיון למחייתה.

בליל פורים הייתה להם תפילה מקסימה. בית הכנסת היה כמעט מלא. בסיום התפילה ברכו הרב ואשתו את כולם ליד דלת היציאה, ורבים אמרו שיש בכוונתם לבוא שוב.

אדם אחד זקן, שאותו הכיר הרב מן הסביבה, המשיך לשבת על אחד הספסלים ולהביט, והרב לא הבין מדוע הוא אינו עוזב. לבסוף קם האיש וניגש לרב. הוא שאל היכן השיג את המפה שתלויה על קיר המזרח, מפני שהיא זהה לזו שאשתו רקמה שנים קודם לכן כשגרו בפולין לפני המלחמה, וכיצד זה ייתכן שתהיינה שתי מפות כל כך דומות?!  הוא סיפר לרב כיצד הנאצים הגיעו, כיצד הוא אילץ את אשתו לברוח למען ביטחונה וכי היה אמור לבוא אחריה, אבל נעצר ונשלח למחנה. הוא לא ראה את אשתו או את ביתו מאז, זה 35 שנה.

הרב ההמום שאל אותו אם הוא מוכן להצטרף אליו לסיור קצר. הם נסעו ל'סטאטן-אילנד', לבית שאליו הסיע הרב את האישה שלושה ימים לפני כן. הוא עזר לו לטפס במעלה המדרגות אל דירתה של האישה, הקיש בדלת - וראה איחוד משפחה של ליל פורים, גדול מכל דבר שיכול היה לדמיין.

סיפור זה מבוסס על סיפור אמיתי. ה' אכן עושה את מלאכתו בדרכים נסתרות.