הרב דוד כפיר: "אושרי נפטר, ואנשים לא מבינים איזו התמודדות הוא עבר"

"הרגע הזה, בשבוע שעבר, בו שמעתי על פטירתו של אושרי, היה רגע נוראי", אומר לי הרב דוד כפיר, וקולו רועד. "עד עכשיו קשה לי להיזכר בכך".

הרב כפיר שותק מעט, ואז ממשיך: "ראיתי עוד קודם לכן הודעה על כך שישנו בחור שהפך לטענת בית החולים לקרבן הצעיר ביותר של נגיף הקורונה, אבל לא העליתי בדעתי שזהו אושרי, ופתאום שמעתי את שמו וראיתי את תמונתו... בבת אחת הבנתי שזהו אושרי שלי, הבחור שבזכותו הוקמה המדרשיה שאני מנהל בכפר סבא, ויש לו זכויות רבות כל כך. הוא זה שנלקח מאתנו. ברגע הראשון הרגשתי הלם מוחלט, ברגע השני פרצתי בבכי. זה היה בלתי נתפס", הוא מתאר.

הרב כפיר מציין כי עבור רוב האנשים השם 'אושרי אסולין' אינו אומר הרבה. "כל אחד שנפטר מקורונה זה כואב ומייסר, וכולם מבינים שכאשר מדובר בבחור צעיר ובריא הטרגדיה גדולה בהרבה, אבל לא מבינים כמה זכויות היו לו. אף אחד לא מעלה בדעתו איזו התמודדות שאושרי עבר בשנים האחרונות ובאלו כוחות נפש עצומים הוא פילס את דרכו ליהדות".

אושרי אסולין (צילום: מתוך פייסבוק)

"הוא אמר לי: 'אני לא צדיק, אתה צדיק'"

הרב כפיר עוסק כבר עשר שנים בפעילות של קירוב, כחלק ממגוריו ביישוב 'צופים' שהינו יישוב דתי-חילוני. בין היתר הוא מקרב בני נוער ואף מנהל מדרשיה לבני נוער בכפר סבא.

"המדרשיה הוקמה בזכות אושרי", הוא קובע, ומשחזר את מה שארע לפני כחמש שנים: "באותם ימים הסתובבתי במשך תקופה ארוכה עם חלום לפתוח מדרשיה שתיועד לבני נוער. הרצון היה קיים, אך הפתיחה לא הייתה פשוטה, ובעיקר לא היו בחורים. מצאתי את עצמי מסתובב ומהרהר במשך ימים ארוכים אם לקפוץ למים ולהתחיל, או פשוט לוותר. ניסיתי לחשוב איך למשוך בחורים ללימוד התורה, והמחשבות ליוו אותי לכל מקום: 'האם אצליח או לא? כדאי בכלל לנסות? יש טעם?'

"באחד הימים הגעתי לתחנת דלק באזור כפר סבא, חיפשתי לעצמי שתייה חמה, וכשנכנסתי לחנות 'Yellow' גיליתי את המוכר - בחור צעיר עם כובע, עגיל והמון קעקועים על הגוף. הוא התקרב אליי וחייך חיוך גדול וכובש. ביקשתי ממנו: 'צדיק, אתה יכול לעשות לי חשבון?' והוא ענה לי: 'אני לא צדיק, אתה צדיק'. התחילה להתגלגל בינינו שיחה. אני רגיל לפתח שיחות עם בני נוער וכך יצא ששאלתי אותו איפה הוא גר, והוא סיפר לי שהוא מתגורר בכפר סבא, ממש מול בית הכנסת בו אני מתפלל. באותו רגע התקבלה אצלי החלטה. אמרתי לו: 'אני פותח מדרשיה, ואתה תהיה הבחור הראשון שתלמד בה. אתה מוזמן להגיע מחר'".

והוא הגיע?

"כן, אושרי באמת בא. בתחילה עוד לא גיבשתי בחורים נוספים, כך שהיינו במדרשיה רק שנינו. אבל זה לא היה אכפת לו, הוא התיישב ופשוט התחיל ללמוד".

הרב כפיר עוצר לרגע ולוקח נשימה ארוכה. "הוא היה מאוד אצילי, אושרי", הוא אומר בלחש, "מאוד עדין... הרגשתי בזה כבר מהרגע הראשון. אני חושב שבתחילה הוא בכלל לא הגיע למדרשיה כי עניין אותו ללמוד, אלא כי הוא פשוט רצה לכבד אותי. בזכותו פתחתי את המדרשיה, ואני יכול לומר באופן ברור שאם לא הייתי פוגש אותו, ספק גדול אם היא הייתה נפתחת".

אחרי הפעם הראשונה בה ביקר אושרי במדרשיה הוא המשיך להגיע שוב ושוב. "נוצר בינינו קשר קרוב", מספר הרב כפיר, "ולעולם לא אשכח את הפג'ו הקטנה שלו ואת המשמרות שהוא היה מחשבן כדי שיוכל ללמוד תורה. בכל פעם שאני מסתכל על התמונה של אושרי עולות לי הדמעות לעיניים, כי אני נזכר בחיוך הביישני שתמיד אפיין אותו כשהוא הגיע למקום. יצא לנו גם לשוחח לא מעט והוא סיפר לי על אביו שחזר בתשובה ומתגורר בבני ברק. הוא אמר לי שוב ושוב: 'אבא שלי צדיק'. מידי פעם גם הזדמן לו לדבר על נושא הקעקועים שעל גופו והוא בכל פעם מחדש אמר לי בעצב: 'איך אצליח לחזור בתשובה על זה? תראה כמה עבירות עשיתי'".

מה לדעתך גרם לו להתקרב?

"כפי שציינתי, הוא הגיע בפעם הראשונה סתם כך כי הוא בחור נחמד, אבל בתוך ארבעה חודשים התחולל אצלו שינוי עצום: הוא הלך והתקדם, הוריד את העגלים והתחיל ללבוש ציצית ולחבוש כיפה.

"אני זוכר שבאחד הערבים ביקש ממני אושרי להתלוות אליו לחנוכת הבית של בן דוד שלו, הוא רצה שיהיו שם דברי תורה, וכשאני נשאתי דברים הוא התערב והוסיף על דבריי עוד ועוד. הוא היה כולו אש קודש, ראו עליו שלא מספיק לו רק ללמוד אלא הוא רוצה גם ללמד, ואחרי זמן קצר הוא עשה את הלא יאומן והתחיל למסור בעצמו שיעורי תורה. בימי השבעה, כשבאתי לנחם את בני המשפחה, הם סיפרו לי שבשנים האחרונות הוא היה יושב בכל בוקר, בין שעות העבודה, וכותב חידושי תורה על פרשת השבוע. הוא השאיר אחריו 17 מחברות מלאות בחידושי תורה. זה לא פלא שבימים אלו מנסים בני המשפחה להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו. השאיפה להנציח אותו דווקא בכזו דרך, מובנת מאליה".

"אושרי מחייב אותנו"

מתי הייתה הפעם האחרונה בה שוחחתם?

"דיברתי עם אושרי לפני בערך שלוש שנים, באותם ימים הוא כבר הרגיש שאין עוד טעם להישאר לגור בכפר סבא, ועבר להתגורר אצל אבא שלו בבני ברק. שוחחנו אז בטלפון, והוא סיפר לי איך שהוא מאושר בחייו החדשים, שהוא מבקר אצל רבנים שונים בבני ברק וגם מוסר שיעורי תורה דרך קבוצת פייסבוק.  אחר כך באמת סיפרה לי מישהי שהיא חזרה בתשובה והתחזקה בזכות השיעורים שאושרי מסר. גם באותה שיחה אושרי הזכיר את נושא הקעקועים, ואמר לי שזה הדבר שמפריע לו יותר מכל והוא חושב על זה כל היום. כשסיימנו לשוחח איחלתי לו הצלחה והזכרתי לו שכל המדרשיה שלנו בזכותו. הוא כהרגלו הצטנע ואמר לי: 'מה פתאום? זה ממש לא אני'.

"אושרי לימד אותי כמה גדול כוח הרצון שלנו", אומר הרב כפיר לסיום, "הוא צעיר ממני בשנים רבות, אבל בכל זאת למדתי ממנו המון והבנתי איך בעזרת רצון קטן של יהודי אפשר להאיר עולמות. חשבו על כך – הוא עלה למעלה כשברשותו יש אלפי שעות התחזקות וקבלת מצוות של עשרות צעירים, וכל זה בזכות הצעד הקטן שהוא עשה בתחילה, כאשר הסכים להיות הבחור הראשון במדרשיה".

ובאופן אישי, מה הדבר החזק ביותר שילווה אותך מאושרי?

הרב כפיר מהרהר מעט בטרם משיב: "את החיוב להתעקש על כל נפש של יהודי, להבין את החובה העצומה שיש לנו לזהות את הניצוץ ופשוט לתפוס אותו בזמן, כי אתה לעולם לא יכול לדעת להיכן זה יכול להוביל".

ליצירת קשר עם הרב דוד כפיר: 6764615@gmail.com