שיעור חשבון – הדרך לבנות את האדם בעולם הזה לקראת העולם הבא

מאבק איתנים בלתי פוסק מתנהל בין שני כוחות המנסים להשיג שליטה במוח – השכל והדמיון. השכל מייצג מציאות אמתית, ברורה ובריאה, ואילו הדמיון מנסה "לשטוף" את השכל ולהוליך את האדם שולל, וכפי שכותב רבי ישראל מסלנט באגרת המוסר: "האדם חופשי בדמיונו, ואסור במושכלו". השכל "אסור" וכבול למציאות, ואילו הדמיון "מוליכו שובב בדרך לב רצונו".

רבים מאתנו נסחפים יתר על המידה במערבולות הדמיון. שעות רבות במהלך היום, המצטרפות עם הזמן לחודשים ושנים, הולכות לאיבוד כתוצאה מ"ריחוף" על כנפי הדמיון.

כשיודעים לנתב את הדמיון לאפיקים חיוביים – אין כלי עזר נהדר ממנו, אולם כשמשתמשים בו לשלילה – אין אויב גדול ממנו. מה עלינו לעשות? להטות אוזן קשבת אל השכל. כשאדם משליט את השכל ומצרף את הדמיון "לשירותיו", אזי האדם מסוגל לצעוד במסילה העולה. אולם כל עוד המוח נשלט על ידי הדמיון, והדעת נמצא ממנו והלאה - מצבו של האדם עלול להיות בכי רע.

פעמים רבות השכל מושפע מנגיעות ואינטרסים, ועל האדם להיזהר בכך.

בפרשתנו, פרשת חוקת, מופיע הפסוק הבא: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן" (במדבר כ"א, כ"ז). בפשט הדברים פסוק זה נאמר כחלק מן השירה של בני ישראל על ניצחונם מול סיחון, ועל כיבוש עיר הבירה – חשבון.

התלמוד (בבא בתרא, עח ע"ב) מציג את רובד הדרש של הפסוק, שהחשבון המוזכר כאן הוא חשבון החיים, והפסוק עוסק במלחמת האדם עם יצרו.

נצטט את התלמוד: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון – על כן יאמרו המושלים ביצרם: בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. תִבָנה ותִכונן – אם אתה עושה כן, תִבָנה בעולם הזה ותִכונן בעולם הבא". הדרך היחידה לבנות את האדם בעולם הזה ולבסס אותו על כנו בעולם הבא, היא רק על ידי חישוב חישובים - ממשלה של השכל (כמובן יש לצרף רגש ודמיון, אולם רק כשהם בכפוף למחשבה).

היטיב להגדיר זאת בעל ספר "חובות הלבבות" – "שים תמורת רוב דבריך, אורך מחשבתך והתמדת בחינתך והחשבון עם נפשך" – כלומר, תמיר את הדיבור במחשבה, ותעדיף מחשבה מרובה על פני פטפוט מרובה, "כי המחשבה נר שתכניסהו אל לבך, והחשבון שמש תאיר קדרות מצפונך" (שער הפרישות, פרק ה'). מחשבה המופעלת באופן רצוני ומציאותי, הרי היא מאירה את דרכו של האדם כנר באפילה. חשבון נכון מסוגל להאיר כשמש את מבוך החיים.

כשאדם משליט בעיקר את השכל, הוא מדליק נר אל תוך מנהרת חייו, דרכו הוא מסוגל לראות את המציאות כפי שהיא באמת, וממילא, הדמיון – כלי המלחמה המרכזי של היצר הרע – מתפוגג לו. נדגיש ונאמר, שהדמיון וכוח הציור מהווה אחד מכלי העזר הנהדרים ביותר שיש לאדם, אולם הוא חייב "לשרת" בצמוד לשכל, ולא כיחידה בפני עצמה, משום שמהר מאוד אדם עלול לצרף את הדמיון לנטיות לבו, והתוצאות עלולות להיות הרסניות.

למדנו שאחת מדרכי פעולות היצר הרע, היא שימוש לרעה בכוח הדמיון, שהוא אחד הכלים החזקים שלנו. מוטל עלינו לחשב חישובים, להשליט את השכל על המוח ולגייס לשרות השכל את הדמיון, שיפעל לטובתו.

רבי ישראל מסלנט במכתבו הראשון כותב כך: "הלא תראו במנהג הידוע המשוטט על פני תבל, לתת עיון והתבוננות בכל העניינים הגשמיים. הסוחר במרכולתו – בכמה התבוננות ישתמש טרם יבצע העסק, אם לעשות או לחדול, יחשוב בנפשו ויתייעץ עם רעיו הנאמנים לו, יתור על הפרטים, יבקש מקום הטעות עד יוציא הדבר לאור כפי כוחו... לא כן בדרכי המוסר, אשר ההתבוננות בו – החיפוש בכל דרכי ומעשי האדם... עצלות האדם רבה בזה, למעמסה תהיה לו אם יפנה את עצמו זמן קצר לזה, עד אשר לביטול זמן יחשב לו".

הרב חסמן מוסיף, שהפסוק מדגיש "בואו חשבון", וכפי שמוסיף התלמוד "בואו ונחשב חשבונו של עולם", "בואו" בלשון רבים. מדוע? המושל בנפשו קורא לכל הצדדים שבתוכו – בואו ונשתתף יחד בעשיית החשבון, אתה – היצר הרע, תביא את סחורתך, ואני – האני האמתי, היצר הטוב שבי, אביא את סחורתי. לי יש ניסיון העבר ולך יש ניסיון העבר. כל אדם זוכר את הרגעים המתוקים של כבישת היצר ושליטה עצמית, אל מול אותם רגעים שכולנו רוצים לשכוח – התפרצות וחוסר ריסון. מי שמכיר את הטעם המתוק מן הצד האחד, ואת הטעם המר מן הצד השני – קל לו יותר לעשות חשבון.

דגש נוסף ניתן לשים על המילה: "באו ונחשב חשבונו של עולם". לא כתוב חשבונו של "אדם", אלא של "עולם". משום שאדם אינו אחראי רק על עצמו, אלא על העולם כולו. למעשי האדם "הבודד" יש השפעות מרחיקות לכת על בני משפחתו, חבריו וכל הסובבים אותו. אדם יכול להשפיע הן לטוב והן למוטב, כך שחשבון נכון הוא חשבון של עולם מלא, לא של אדם בודד ("לב אליהו", פרשת תזריע-מצורע).

בואו יחד לשיעור חשבון.