הפטיטיס – דרכי טיפול, תזונה ומידע רפואי שחשוב לדעת

היא מוכרת קצת גם בשם "צהבת", בגלל התופעה של הצטברות בילירובין הגורמת להצהבה של העור והעיניים. אבל הפטיטיס היא למעשה דלקת הכבד, והצהבת היא רק אחד מן התסמינים שלה.

(לא) נעים להכיר: מהי מחלת ההפטיטיס?

הפטיטיס, או דלקת הכבד, היא מחלה של מערכת העיכול. במרבית המקרים היא נגרמת בגלל נגיפי הפטיטיס, ובמקרים מועטים – בגלל פגיעה מטבולית או צריכת יתר של אלכוהול או תרופות.

ההפטיטיס הנגיפי מתחלק למספר סוגים ותתי סוגים, אולם הנפוצים והמוכרים שבהם הם הפטיטיס A, הפטיטיס B והפטיטיס C.

הפטיטיס A היא דלקת שנגרמת מנגיפי הפטיטיס A. זוהי מחלה מדבקת, אשר פוגעת בעיקר בילדים – הסובלים ממנה לרוב כמחלת ילדים קלה, ולעיתים ללא סימפטומים כלל. כאשר צעירים או מבוגרים נדבקים בה, היא מופיעה בצורה קשה יותר, ולעיתים קרובות גם גורמת לסיבוכים, עד לכשל חמור של הכבד – כשל כזה נדיר מאד אצל צעירים הלוקים במחלה, אך מופיע אצל כ-80% מהחולים המבוגרים. מי שנדבק במחלה והחלים – מחוסן ממנה למשך כל חייו

כיום, ווירוס הפטיטיס A נפוץ בעיקר במדינות מתפתחות, בהן רמת ההיגיינה נמוכה. חיסון נגד נגיף הפטיטיס A ניתן כיום כבר לתינוקות במסגרת חיסוני שגרה, ולכן בישראל ובשאר המדינות המפותחות הוא כמעט שאינו קיים. חיסון מונע ניתן גם לאנשים אשר נוסעים לטייל במדינות בהן הנגיף נפוץ.

הפטיטיס B היא מחלה שנגרמת מנגיפי הפטיטיס B, ומדבקת באמצעות הפרשות או מגע שחודר את העור (כמו למשל שימוש במחטים שאינן סטריליות, ועוד). גם אם שחולה בהפטיטיס B עלולה להעביר את המחלה לתינוק בזמן הלידה. במרבית המקרים, המחלה חולפת לאחר ההתפרצות, בדומה להפטיטיס A, אולם במקרים מסוימים היא מתפתחת והופכת למחלה כרונית. ככל שגיל המטופל צעיר יותר – כך עולה הסיכון להתפתחות של מחלה כרונית.

כיום, גם למחלה זו ניתן חיסון במסגרת חיסוני השגרה של הינקות, כך שגם היא אינה נפוצה.

הפטיטיס C, לעומת זאת, היא סוג ההפטיטיס הנפוץ היחיד שאין לו חיסון, נכון להיום. מחלת הפטיטיס C מדבקת כתוצאה מחשיפה לדם המזוהם בנגיף. אנשים שקבלו מנות דם לפני שנת 1992 נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בהפטיטיס C, משום שרק בשנה זו החלו לבדוק את כל מנות הדם לנוכחותו של הנגיף.

הפטיטיס C יכול להימצא בגופו של אדם במשך שנים רבות של נשאות, ללא תסמינים. הנגיף אינו "רדום", כפי שקורה בסוגים שונים של נגיפים, אלא פעיל – אך לא גורם לנזק מידי ולא לתסמינים. עם זאת, לאחר שנים של נשאות, עלול להיגרם נזק משמעותי לכבד, ובעקבותיו – תסמינים של הפטיטיס. הפטיטיס C היא מחלה כרונית, והיא דורשת מעקב רפואי צמוד וממושך. אם מצליחים לזהות את קיומו של הנגיף לפני התפרצות המחלה עצמה, ניתן לפעמים לבצע טיפול רפואי יעיל ולמגר את הנגיף לחלוטין.

אבחון: איך אדע שיש לי הפטיטיס?

מחלת ההפטיטיס, על כל סוגיה, מתבטאת בתסמינים דומים, חלקם דומים לתסמיני שפעת: עייפות וחולשה, כאבי בטן והקאות, לעיתים גם שלשולים, אובדן התיאבון, כאבי פרקים ולעיתים גם חום. בהמשך ניתן לראות תסמינים של צהבת – גוון צהבהב של העור ושל לחמיות העיניים, ושתן כהה יותר. בבדיקה רפואית ניתן לראות גם הגדלה של הכבד. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, ושהפגיעה שלה בכבד גדולה יותר, כך יהיו התסמינים בולטים יותר, וחלקם יופיעו רק במצב שבו נוצרו סיבוכים של ההפטיטיס, כמו שחמת הכבד (הרס של רקמת הכבד והחלפתה ברקמת חיבור). במקרים שבהם המחלה אינה מטופלת, ונוצרת שחמת כבד ברמה חמורה, עלולה להופיע גם פגיעה מוחית, עם תסמינים כמו פגיעה אינטלקטואלית, שינויים באישיות ועד לאובדן הכרה.

אם מופיעים תסמינים כלשהם המעוררים חשד להדבקה בנגיף הפטיטיס כלשהו, האבחון נעשה באמצעות בדיקת דם פשוטה לגילוי הנגיף.

בהפטיטיס C, הנפוצה יותר בימינו, לעיתים קרובות לא מזהים את הנשאות לנגיף עד להתפרצות משמעותית של המחלה, משום שכאמור, הוא נמצא בגוף מבלי לגרום לתסמינים. זיהוי של הנגיף עשוי להתבצע באקראי, במסגרת בדיקות דם אחרות. לעיתים ניתן לזהות אותו בשלב מוקדם של התפרצות המחלה, באמצעות ערנות לתסמינים.

(צילום: shutterstock)

אז יש לי הפטיטיס. איך מתקדמים מכאן?

נתייחס כאן לטיפול בהפטיטיס C, שהוא כאמור הנפוץ יותר כיום. הטיפול בהפטיטיס נעשה על ידי רופא גסטרואנטרולוג אשר מתמחה בכבד. הטיפול בהפטיטיס C לא ניתן באופן אוטומטי, ולעיתים אין צורך בטיפול כלל. ההחלטה לגבי טיפול מתקבלת על פי שיקולים כמו רמות הנגיף בדם, מידת הנזק שכבר נגרם לכבד והמצב הבריאותי הכללי של המטופל. כאשר יש צורך בטיפול, הוא ניתן באמצעות מספר תרופות אנטי ויראליות. הטיפול נמשך מספר שבועות ועד מספר חודשים, ובמהלכו מבצעים הערכות כדי לבדוק את יעילות הטיפול. ישנם מספר סוגים של טיפולים רלוונטיים, כך שבמקרה שטיפול אחד אינו יעיל, ניתן לשנות את המערך הטיפולי. דבר נוסף שעשוי לגרום להחלטה לשינוי בטיפול הוא תופעות לוואי – אל הטיפול עלולות להתלוות תופעות כמו חולשה, אנמיה וחום, וכאשר הן מופיעות בצורה חמורה – מחליטים בדרך כלל על החלפת הטיפול. כך או אחרת, מדובר בטיפול אינטנסיבי, והוא נעשה אך ורק בהשגחה רפואית צמודה.

הטיפול בהפטיטיס C נועד למנוע נזק לכבד או התרחבות של הנזק שכבר קיים, ובמצב אידיאלי – לחסל את הנגיף לחלוטין. הטיפול בהפטיטיס אינו יכול לתקן נזק שכבר נגרם לכבד לפני כן.

אצל מי שנמצא בשלב השקט של המחלה, כאשר הנגיף אינו פעיל, ומודע לקיומה של הנשאות, ישנה חשיבות גבוהה במיוחד לשמירה על אורח חיים בריא. מומלץ לשמור על משקל תקין, להימנע מעישון ולבצע פעילות גופנית קבועה. לנשאי הפטיטיס מומלץ שלא לצרוך אלכוהול כלל – משום שהאלכוהול עלול להחמיר את הפגיעה בכבד.

כאמור, המחלה עשויה להתגלות בשלבים שונים שלה. כך או כך, מרגע האבחון, חשוב להקפיד על מעקב רפואי קבוע ומסודר, ליטול בקביעות את התרופות הנדרשות ולהיות ערניים לכל שינוי במצב הבריאותי ולכל תסמין שעלול להצביע על סיבוכים של ההפטיטיס – כמו חום, חולשה משמעותית, כאבי בטן שלא היו מוכרים בעבר, שינויים בצבעי ההפרשות וכן הלאה.

תזונה: מה כדאי לי לאכול אם יש לי הפטיטיס?

כאמור, לחולי הפטיטיס מומלץ מאד לשמור על אורח חיים בריא. תזונה בריאה לבדה אמנם אינה יכולה לרפא הפטיטיס, אך היא יכולה בהחלט לעכב התקדמות של הפטיטיס כרונית, ולשפר את איכות החיים של המטופל. חשוב לשמור על תזונה דלה בשומן, על מנת למנוע מצב של כבד שומני. כבד שומני הוא מצב שמופיע אצל אנשים רבים בעקבות השמנה או בעקבות צריכה מוגברת של אלכוהול. הכבד השומני עלול לגרום להחמרה בהתקדמות של מחלות כבד אחרות – ביניהן, כמובן, הפטיטיס לסוגיה.

לכן, כאמור, לחולי הפטיטיס מומלץ להימנע לחלוטין מצריכת אלכוהול, ובמקביל גם מבשר שמן – כמו בשר כבש או בשר בקר שמן או טחון (המבורגרים, נקניקיות וכו'). מומלץ להעדיף דגים, עוף והודו ללא עור. כדאי להימנע גם ממאכלים מטוגנים לסוגיהם. יש להימנע ממאכלים שמנים כמו חמאה ומרגרינה (וכמובן, ממאכלים שמכילים אותם), וכן מקוקוס, אשר מכיל כמות גבוהה של שומן רווי.

במקביל, מומלץ גם להימנע ממאכלים עתירי סוכר.

לחולי הפטיטיס מומלץ לחלק את התזונה לארוחות קטנות הפזורות על פני שעות היום, ולהעדיף אכילה כזו על פני אכילה של ארוחות גדולות ומלאות. במיוחד בכל הנוגע לפירות – מומלץ לאכול עד 2 מנות פרי ביום – אך לא בבת אחת, אלא לאורך היום, בין הארוחות.

פעילות גופנית סדירה חשובה גם היא, כאמור, להאטת ההתקדמות של המחלה, וכאמור, מעקב רפואי צמוד בכל החלטה או שינוי תזונתי או טיפולי הם הכרחיים.