הבדואים משתלטים על הנגב? דובר תנועת ’רגבים’ בראיון סוער

זה קרה לאחרונה. קבוצת בדואים מהפזורה הבדואית בנגב הגיעה לבסיס הגדול של צה"ל בצאלים. הבסיס הלא-מאובטח היה יעד קל עבור הבוזזים הבדואים. הם פרצו למקום ללא כל בעיה, ויצאו מהבסיס זמן קצר לאחר מכן כשבידיהם שלל צה"לי.

"לצערנו, מדובר באירוע שמתרחש אחת לתקופה קצרה", אומר לנו אברהם בנימין, דובר תנועת רגבים, ששם לו למטרה להילחם עבור הריבונות הישראלית בנגב, הנשחקת בגלל אוזלת היד שמציגה מדינת ישראל מול מעשי הוונדליזם וההשתלטות הבלתי חוקית של הבדואים בנגב. "ככלל, יש שם מכת גניבות של כלי נשק מהבסיס הגדול בנגב", הוא מציין. אך האירוע ההוא היה שונה מקודמיו בגלל תגובת החיילים. קצין ששהה במקום החליט לפתוח במרדף נדיר אחר הפורעים, שנמלטו לעבר אחד מיישובי הפזורה באזור, שם כבר המתינו לחיילים חבריהם של הגנבים, אשר לא הותירו לחיילים הישראלים ברירה ואילצו אותם לעזוב את המקום, לא לפני שאחד החיילים נאלץ לירות באוויר מחשש לשלומו.

"הסיפור הזה יכול היה להסתיים אחרת", אומר בנימין המלווה את הנעשה בנגב זה 7 שנים. "המצב בשטח בעייתי במיוחד, והבדואים שולטים דה-פקטו על חלקים נרחבים מהנגב, ללא הפגנת ריבונות מצדה של ישראל. השליטה הבדואית במקום מתבטאת גם בתחום הבנייה שנעשית ללא כל פיקוח ותוך היעדר אכיפה מצד הרשויות, וגם בהתנהלות הפראית של חלקם בכבישי הדרום, כאשר גם תיעודיים של תופעת ההתפרעות הבדואית בכבישי ישראל לא סייעו למיגור הבעיה.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

פן נוסף להתנהלות הבדואית הבעייתית באזור היא תופעת הפרוטקשן שנפוצה בנגב. "לפעמים זה נראה כי מדינת ישראל וויתרה על האזור", אומר בנימין.

איזו מדיניות אתם מציעים להפעיל במטרה למגר את תופעת גניבת כלי הנשק מצה"ל?

"זמן קצר לאחר סיפור המרדף של החיילים אחרי הבדואים, הורה הצבא לחיילים שלא לקיים מרדפים נוספים אחרי הגנבים הבדואים, אלא לפנות למשטרה במקרים כאלו", אומר אברהם. "זו פקודה שאיננה מחזקת את הריבונות הישראלית באזור, אלא פוגעת בו עוד. מדינת ישראל לא יכולה לאפשר את המשך גניבות הנשק המסוכנות הללו, שנמשכות כבר 15 שנה. ולכן, המאבק מול הגנבים הבדואים צריך להיעשות באמצעות הגברת האבטחה במקום והקצאת כוחות ללכידת הגנבים, לצד פתרון נוסף וחשוב מאוד, שכולל הגברת הענישה כלפי הגנבים.

"אנו מציעים להטיל עונשים חמורים בהרבה על הגנבים, וגם לקנוס אותם בקנסות כבדים. אבל בשלב זה מגיע בית המשפט שלא ממהר לשפוט בחומרה את העבריינים הללו, וזה גורם לכך שהמצב כיום בנגב מתכתב היטב עם הפסוק בשופטים: 'בימים ההם איש הישר בעיניו יעשה'".

בית המשפט מתייחס אלינו אחרת בגלל שאנו אנשי ימין

"כמו שלנהג האוטובוס, רופא השיניים והמוכר במכולת יש עמדות פוליטיות, כך גם לשופטי ישראל יש עמדות פוליטיות ברורות, ומערכת המשפט בישראל כמו גם חלק מהתקשורת, מתעלמים מכך ומציגים את השופטים כאנשים מורמים מעם שאין להם יד ורגל בהתנהלות הפוליטית של ישראל, מה שפוגע באמינות של בית המשפט", מאשים דובר רגבים בפתח השיחה.

הראיון שאנו עורכים עמו מתקיים ברקע המעורבות הגוברת והולכת של מערכת המשפט בישראל בהחלטות ובחוקים המתקבלים על ידי הכנסת והמערכת הפוליטית. המעורבות הזו עלתה שוב אל הכותרות, עם הגעתו של ראש הממשלה נתניהו לפתיחת משפטו לפני כחודש. מקרה זה חידד את ההבנה כי מי ששולט באמת במדינת ישראל אלו השופטים ולא העם. אומנם נתניהו הגיע לבית המשפט בנסיבות משפטיות ולא חוקתיות, אך המסר שהדהד מהמשפט היה ברור לכל: הריבון במדינת ישראל אלו השופטים ולא המחוקקים. היו כאלו שגם נזכרו בביקור אחר של נתניהו בבית המשפט, אז נאלץ ראש הממשלה להגיע כדי להגן על רפורמת הגז שהוביל. המסר מהאירוע היה ברור עוד יותר וחידד את השינוי מבשר הרעות שעברה "מערכת הצדק" בישראל מגוף שיפוטי למחוקק העל של ישראל. 

מאז המהפכה השיפוטית עליה הכריז אהרון ברק, הפך בית המשפט העליון לגוף החזק ביותר בישראל, חזק יותר מחברי הכנסת, הקואליציה, ראש הממשלה או הנשיא. שופטי בית המשפט הפכו מאז המהפכה ההיא לאדוני הארץ; הם פוסלים חוקים כראות עיניהם, בנימוקים ערכיים כביכול של "סבירות" ועוד, ומחייבים ארגונים שונים לקבל על עצמם את השקפת עולמם האישית של השופטים.

אבל, לכל היה ברור כי לצד כל הנימוקים הללו, בית המשפט מתעדף באופן ברור את עקרונות השמאל על פני הימין. ומי שחשף את קלונם של השופטים לעיני כל לא היו שרי הממשלה, חברי הכנסת או בכירים אחרים בוועדות ממשלתיות, אלא דווקא תנועה אחת אקטיבית ואמיצה, אשר פועלת ללא גיבוי ממשלתי, אשר פרסמה דו"ח מסודר החושף את האופן בו בית המשפט, בעצם, מפלה ארגוני ימין לעומת ארגוני שמאל, ללא כל צדק חוקי ומשפטי. התנועה שחשפה את האמת הזו היא תנועת רגבים.

מה הביא אתכם כתנועה המתעסקת בהשתלטות על קרקעות בנגב להתחקות אחר התנהלות בית המשפט כלפי הימין?

"במהלך השנים, כורח המציאות הוביל אותנו לא פעם להילחם בבתי המשפט מול פולשים בדואים וערביים שנכנסו לקרקעות לא להם. בחלק גדול מאותם המקרים יצאנו מבית המשפט בהרגשה שהיחס אלינו שונה מהיחס שניתן לקבוצות וארגונים המזוהים עם השמאל הפוליטי. בשלב מסוים החלטנו לבדוק את תחושת הבטן הזו, שאינה ייחודית רק לנו אלא מוכרת היטב בקרב הימין, לדו"ח מסודר שיבחן את התנהלות בית המשפט, והתוצאות שגילינו היו חד-משמעיות", הוא מציין.

אברהם בנימין מבהיר כי תנועת רגבים נזהרה מאוד בחיבור הדו"ח, זאת במטרה להוציא ממנו מסקנה ברורה שאיננה משתמעת לשתי פנים. "לשם כך, ערכנו מחקר השוואתי, שהקיף דיונים שנערכו בבתי המשפט במשך מספר שנים. במסגרת הדו"ח נבדקו עתירות שהוגשו הן מצד שמאל והן מצד ימין של המפה הפוליטית. לאחר שליקטנו את התביעות הדומות, החלטנו לבדוק את התנהלות השופטים כלפי התביעות משני צדי המפה הפוליטית, עוד בשלב של לפני שמיעת הדיונים והצגת התמונה המלאה בבית המשפט, כך שלא ניתן לטעון כי השופטים מתייחסים אחרת לתביעות השונות בשל ההבדלים ביניהן, משום שמדובר בשלב שעוד לפני הצגת הנתונים בפני השופטים. הנתונים שעלו גילו כי בית המשפט בישראל מוטה באופן ברור לטובת השמאל".

אברהם בנימין (קרדיט: רגבים)

כיצד גיליתם את ההטיה לטובת השמאל, אם לא לקחתם בחשבון את הדיונים עצמם ואת פסיקת השופטים?

"מסתבר כי עוד לפני הפסיקה והדיונים עצמם ניתן לראות את היחס של השופטים לתיק, ולבחון האם השופטים לוקחים את העתירה ברצינות, או שהם מייחסים לה חשיבות פחותה. ואת הפן הטכני הזה בדקנו".

במסגרת המחקר שערכו ברגבים, נאספו עתירות מימין ומשמאל, ונבדקו הנושאים הבאים: תוך כמה זמן נקבע דיון בתיק; האם תוך זמן קצר, מה שמלמד על החשיבות שנותן בית המשפט לעתירה, או שמא בית המשפט דוחה את הדיון למועד מאוחר יחסית, שמשמעותו הפוכה – חשיבות פחותה שמעניק בית המשפט לתיק המדובר. וכן, האם בית המשפט מחייב את המדינה להשיב תוך זמן קצר לעתירה, או שהמערכת המשפטית מאפשרת למדינה להרוויח זמן. עניין נוסף שנבדק בדו"ח, הוא האם בית המשפט מעניק צו משפטי שמגביל את הפעילות בקרקע כל עוד מתנהלת העתירה, או שהשופטים מוותרים על צו שכזה למרות שהבעלות על הקרקע נמצאת בדיונים.

הנתונים שעולים מהדו"ח מצביעים על בעיה עמוקה בהתנהלות מערכת המשפט. "המספרים מוכיחים כי יש פערים מאוד ברורים לרעת העותרים מימין", אומר בנימין. "באחד המקרים הללו, ייצגנו יזמים חרדים שבדואים השתלטו על הקרקע אשר רכשו, וכעת היזמים מבקשים להחזיר לרשותם את השטח שרכשו בכסף מלא. במהלך הדיון בבית המשפט דרשנו מהשופטים לחייב את הבדואים לעזוב את המקום בתוך זמן קצוב, כפי שהורו למדינה לבצע במגרון ובנתיב האבות, שם היו אלו ערבים שטענו לבעלות על קרקע שבה התגוררו יהודים. אך בית המשפט התחמק מכך בלוליינות מדהימה, וטען כי המקרים אינם שווים. זה היה אחד המקרים האחרונים שמוכיחים כי בית המשפט מתייחס אחרת ליהודים מול ערבים".

מה באמת הסיבה לכך שבית המשפט מפלה בצורה כה בוטה תביעות של יהודים מול תביעות דומות מצד ערבים?

עורך הדין בועז ארזי, אשר מגיש את התביעות מטעם תנועת רגבים, מעריך כי מדובר דווקא בגזענות סמויה כלפי הערבים. "לצערי", הוא אומר, "פעמים רבות המדינה שלנו איננה מתנהלת באופן נכון, ואני חושב שיש פה עניין של גזענות סמויה, כאשר השופטים מראים בפסיקותיהם כי סף הציפיות שלהם מהאזרחים הערביים נמוך אל מול ציפיותיהם מיהודים במקרים דומים. ולכן הם מאפשרים לערבים להתנהל בניגוד לחוק ולמוסר".

לעומתו, אברהם בנימין, דווקא מטיל זאת על השקפת עולמם של השופטים. "כמו שאמרתי קודם לכן, השופטים הם בני אדם עם עמדות פוליטיות. והעמדות הללו הם עמדות שמאל רדיקליות, בחלק גדול מהמקרים. החלוקה בבית המשפט נעשית בין שופטים שמרנים לאקטיביסטים, הראשונים מזוהים יותר עם הימין והאחרונים עם השמאל. לשופטים האקטיביסטים יש רוב ברור בבית המשפט, לצערנו, ולכן הפסיקות נראות כפי שהן נראות", הוא אומר.

התכנית הערבית להשתלטות על שטחים ביו"ש

"תנועת רגבים היא תנועה העוסקת קודם כל בגאולת קרקע בארץ ישראל, במובן החוקי של זה", אומר ארזי. "הפלסטינים פועלים במטרה לקבוע עובדות בשטח, ביו"ש, וכנגד זה אנו נלחמים", הוא אומר. לדבריו, "מטרתם של הפלסטינים היא להקשות בעתיד על מדינת ישראל לבנות בשטחי C בנייה יהודית, בעוד השטחים הללו נתונים כיום תחת שליטה ישראלית רשמית". בועז ארזי מבהיר כי ניתן לראות את המציאות הבעייתית הזו בשטח, כאשר רוב המתגוררים ביו"ש הם יהודים, ולמרות זאת הערבים שולטים במקום על רוב השטח. "כך שהאידיאולוגיה הפלסטינית התממשה לה, דה פקטו, בשטח", הוא מבהיר.

עורך הדין בועז ארזי (קרדיט: רגבים)

ארזי מציין כי "הרשות הפלשתינית מפעילה תכנית שורשים מדויקת עם שר מיוחד לענייני שטח C. בכך הם עוקפים אותנו ופועלים בצורה מתוחכמת, כאשר הם מציגים מצג שווא לפיו הם בעלי הקרקע הרשמיים, באמצעות כניסה לא חוקית של בודדים אל הקרקע ועיבודה, כביכול מדובר בקרקע פרטית שלהם מדורי דורות".

הנתונים שאתה מציג בעייתיים במיוחד. למה מדינת ישראל לא אוכפת את הנעשה בשטח?

"כי רבים בקרב מקבלי ההחלטות בישראל לא מאמינים לגמרי בצדקת הדרך שלנו ובזכות שלנו על הארץ. בקרב חלק ממקבלי ההחלטות בישראל שוררת האמונה שלפיה הקרקע אכן שייכת לפלסטינים, ומשכך, מרגישים אותם בכירים ישראליים, כי זו זכותם של הפלסטינים להשתלט על הקרקע.

"סיבה נוספת לחוסר הפעילות של ישראל מול אותם גורמים עבריינים", הוא אומר, "זה החשש מעימותים. יש, כידוע, אלפי השתלטויות בלתי חוקיות על הקרקע ברחבי הנגב, והרשויות נמנעות מלפעול מולם, מחשש להיכנס לעימות מול הבדואים. בצד השני קלטו את המצוקה הישראלית ושם יש מי שדואג שכל פינוי כזה יסתיים בצורה אלימה, בדומה למה שהתרחש באום אל חירן, שם נאלצו שוטרים שהגיעו לפנות מאחז בלתי חוקי לירות למוות באדם שנהג ברכבו, מחשש כי תכנן לבצע פיגוע דריסה נגדם".

המציאות הזו מובילה, לדבריו, לפגיעה בשלטון החוק באזור, ולכך שהמדינה מסכימה להתקפל פעם אחר פעם במטרה להעניק לבדואים תנאים טובים יותר כדי שהם יסכימו לפנות את השטח. "אלו תנאים שכל אזרח ישראלי אחר היה יכול רק לחלום עליהם. כך לדוגמה, המדינה מסכימה להעניק לכל ילד מגיל 18 בעלות על מגרש משלו, במטרה לשכנע את הבדואים לעזוב את השטח. עד-כדי-כך", הוא אומר ומוסיף, "קח בחשבון כי מדובר ב-60 אלף בני אדם בלבד שפזורים על שטח עצום בגודלו של 750 אלף דונם!".

בשורה התחתונה, מה אפשר לעשות כדי לשנות את הנטייה שמאלה בבתי המשפט?

"יש כמה דרכים להסדיר את הנושא המשפטי", אומר אברהם בנימין. "נכון לעכשיו, אין כל איזון בין שלוש הרשויות: המחוקקת, השופטת והמבצעת. כיום, הרשות השופטת היא כעת זרוע על שאין עליה כל ביקורת כמעט, וכעת, לאחר המהפכה השיפוטית, הרשות השופטת היא גם מחוקק העל של ישראל, במקום שתפקיד החקיקה יישאר בידי חברי הכנסת. ומעל הכל יש את השיטה הקלוקלת שבה נבחרים שופטי בית המשפט, אשר כידוע עושים זאת בשיטת חבר מביא חבר, ללא פיקוח ראוי. נקל להבין כי מצב זה פגום מיסודו ואנטי דמוקרטי", מבהירים ברגבים.

במקום זאת, בארגון מציעים מספר דרכים לשנות את התנהלות בתי המשפט. "הדרך הראשונה היא לחוקק את פסקת ההתגברות", אומר בנימין. "חקיקה שכזו תוביל לכך שבית המשפט לא יוכל לפסול חוק שנחקק ברוב "מיוחס" של 72 חברי כנסת, לדוגמה. צעד נוסף שניתן לבצע כדי להגביל את כוחו של בית המשפט העליון, זה להתעמת עם דרך בחירת השופטים ולהביא לכך שהשופטים ייבחרו על ידי המחוקקים ודעותיהם יהיו גלויים לכל בזמן הבחירה בהם, בדיוק כפי שנעשה בארה"ב, שהפוליטיקאים בוחרים שופטים לפי עמדותיהם הפוליטיות".