שרה ירט: "היינו בקושי כלכלי גדול, ולבסוף זכינו לחתן את כל הילדים בלי חובות כלל"

הרצאות וסדנאות, תכניות ופעילויות, וכולם בנושא המעשרות. שרה ירט, האישה שלקחה על עצמה לחולל מהפכה הנושא, מספרת: "דווקא בימי הקורונה האלו, כאשר המצב הכלכלי מלא בסימני שאלה, חשוב לי לספר לכולם על הסוד העתיק להצלחה בפרנסה. אני רוצה לשתף ככל האפשר ולגלות לאנשים איך הם יכולים לשדרג בקלות את המצב הכלכלי שלהם. ולא, לא מדובר כאן בהרפתקה כלכלית עלומה, ולא בשיטת פירמידה כושלת, אין פה מלכודת ולא היסחפות. אני מספרת לכולם על הסיסמה המנצחת שהקדוש ברוך הוא מגלה לנו: 'עשר בשביל שתתעשר' – אם תתנו מעשרות לצדקה מכל רכושכם, מבטיח לנו הבורא כי הוא ייתן לנו ברכה והצלחה בתוספת אחוזים".

את לא חוששת להצהיר ולהבטיח כך לאנשים בלי להסס?

"זו לא הבטחה שלי. זו הבטחה של בורא העולם: כתוב בתורה: 'עשר תעשר' ופרשו חכמינו ז"ל: 'עשר בשביל שתתעשר'. ויש לנו גם רשות מיוחדת ונדירה: 'ובחנוני נא בזאת', בנושא המעשרות הקדוש ברוך הוא מרשה לנו לבחון אותו. זו הבטחה באמת מדהימה- איך יכולים אנחנו הקטנים לבחון את ריבונו של עולם? בנתינת המעשרות ה' מתיר לנו כביכול להעמיד אותו במבחן ולחכות במו עיננו לברכה שתבוא".

האם אנשים ראו ברכה מיוחדת בעקבות הפרשת מעשרות?

"יש אינספור יהודים שהחלו להפריש מעשרות, וברוך ה' נושעו בפרנסה. רבים מהם זכרו לחזור אלי ולעדכן בתוצאות ה'מבחן' שעשו עם נתינת המעשרות. גם אני בעצמי חוויתי וראיתי ניסים גלויים בפרנסה. מאז שזכינו להתמיד בנתינת מעשרות, נחלצנו מעניות גדולה מאד. בלי כל הסבר הגיוני, בלי לקבל עבודה חדשה, ובלי לזכות בפתאומיות בפיס, זו הייתה פשוט הצלה שמימית".

(צילום: shutterstock)

הצלה? עניות גדולה? למה את מתכוונת?

שרה מוכנה להרחיב, וכשהיא חוזרת לאותם ימים קשים מצטעף קולה: "זה היה לפני כעשרים שנה. היינו במצב כלכלי נורא. בעלי עבד תמיד, אף פעם לא נמנינו על הבזבזנים, וחיינו בצמצום גדול. ה'מותרות' הכי יקרות שהכרתי אז היו חבילת שוקולד פשוט. ולמרות זאת ההוצאות תמיד היו גבוהות מההכנסות, המשכנתא הכבידה את העול ללא הפסקה, ובכל חודש הפכנו את העולם כדי לשלם את הוצאות היום יום. ולא תמיד הצלחנו. הלוואה הצטרפה להלוואה, המינוס בבנק הלך והעמיק. ניתקו לנו את המים והחשמל לעתים קרובות, ומכשיר הטלפון היה יותר מנותק ממחובר. מהר מאד עוקל חשבון הבנק, ואנו לא ראינו שום מוצא. בלחץ ובקושי גדול ניסינו לשרוד מיום לחברו.

"קשה לי להיזכר באותם זמנים. הייתי בוכה הרבה לריבונו של עולם ואומרת לו: 'מה רצית ממני? רצית שנעבוד אותך בלב שלם, שנקיים מצוות בשמחה. ובמקום זה, אני רק בוכה כל היום על הכסף. בבקשה, אני אובדת עצות לגמרי. תעזור לנו אתה...'

"באותו ערב היה לנו לחץ גדול במיוחד. היה עלינו להחזיר חוב גדול למחרת, וכסף אין. האווירה בבית הייתה טעונה מאד. נכנסתי לישון בחוסר אונים, ועם תפילה נואשת לבורא עולם שיראה לנו איך לצאת מהמיצר הזה. לא הצלחתי להירדם. החוב המאיים היה תלוי מעלי ולא הצלחתי להרפות. לפתע נפלה במוחי מחשבה מפתיעה: 'עשר בשביל שתתעשר, עשר בשביל שתתעשר'.

"המילים הדהדו בתוכי שוב ושוב, ולפתע הצלחתי לזהות אותן ולהתפעם. הקב"ה שלח לי את התשובה ואת הפתרון. רציתי ישועה בפרנסה? רצית רווחה? הנה התשובה: 'עשר בשביל שתתעשר'. השעה הייתה לפנות בוקר, ואני התנערתי מהמיטה בחצי ריקוד. כשאני נרגשת כולי הבטחתי לעצמי כי החל מהיום אנו מפרישים עשירית מכל כסף שיגיע לידינו. הרגשתי כמו מגלי הזהב ביבשת אמריקה.

"כשבעלי התעורר וראה את שמחתי המפתיעה, הוא היה בטוח שקיבלתי בחלום את כספי החוב, אבל אני חשתי שמצאתי את הפתח לעושר האבוד שלנו. עוד באותו יום מצאתי שקל, ובהתרגשות גדולה נטלתי מטבע של עשר אגורות והכנסתי למעטפה.

"זו הייתה תחילת התהליך הניסי שלנו. את אותו חוב החזרנו מהלוואה נוספת שנמצאה ברגע האחרון, אולם הדרך לישועה כבר הייתה ברורה לפנינו. מכל סכום כסף שהגיע לידינו הפרשנו מעשר והנחנו במעטפה. כשהמעטפה התמלאה העברתי את הכסף לצדקה, והרגשתי עשירה באמת. עד היום שמורה אצלי מעטפת הביכורים הזו, בה שמתי למשמרת את המעשרות הראשונים שלנו. זוהי מעטפה קטנטונת ואהובה מאד. לאט לאט עברנו למעטפות גדולות יותר, שיכילו גם שטרות... וכשאלו לא הספיקו, זכיתי לעבור לקופסאות".

באופן כללי, האם לא הייתם פטורים ממעשרות במצב הכלכלי שלכם?

"יש בכך כל מיני פרטים בהלכה. אבל אישית, דווקא בגלל הקושי שלנו- היה לנו 'שווה' להפריש מעשרות. זוהי ההשקעה הכי טובה שלנו... הרב שיינברג זצ"ל מ'תורה אור' היה נוהג לומר: 'במעשרות תחמירו, ואף פעם לא תפסידו'. ומהניסיון שלי, תמיד תרוויחו. שמעתי סיפור קטן על אברך שניגש אליו וסיפר שהוא דחוק מאד בכסף, והאם יכול לוותר על נתינת מעשר. ענה לו הרב: 'מצד הדין אולי אתה לא מחויב לתת, אבל, אם לא תיתן מעשרות, איך תוכל להתפרנס?'"

ובכל זאת, איך הצלחת למלא מעטפות וקופסאות בימים של עניות כה גדולה?

"בתחילה גם אנחנו חשבנו כך. לאחר ההתעוררות הגדולה, חווינו 'ברקס' חזק. מה מעשר? איך ניתן? הרי ב-200 שקל האלו יכולנו לקנות כמה זוגות נעליים לילדים? זה היה נראה מופרך לחלוטין. אבל אני תמיד מדמה את התהליך הזה ללימוד שחיה: בהתחלה מפחדים מאד להכניס את הראש למים, מנסים פעם ופעמיים, לומדים איך לשאוף אויר, לעצום עיניים ולהיכנס מתחת למים. ולבסוף, מגיע הרגע שמצליחים גם ליהנות מהשחייה ומהחוויה. פשוט נהנים.

"כך הרגשתי עם המעשרות: נשמתי עמוק, עצמתי עיניים. דמיינתי את הקב"ה מתבונן בי ואומר: 'נו, שרה, נראה אותך!' אמרתי לעצמי, 'הקב"ה הבטיח, אין מצב שזה לא יתקיים. ומה הם מאתיים שקלים לעומת ההבטחה האלוקית של שפע עד בלי די?'

"התקדמנו צעד אחר צעד. עם כל נס שראינו התחזקנו יותר בנתינת המעשרות. זו הייתה התרגשות אמתית. כמו שהיינו מתרגשים אם מנהל בנק ישראל היה מכניס אותנו לסודות ההתנהלות שלו, ומבטיח לנו אוצרות. איך אפשר שלא להתלהב?"

ולא היו לך קשיים של מימון בנתינת המעשרות?

"היו גם היו. בשנים הראשונות נתנו מה שיכולנו, וכשלא יכולנו – לא הרמנו ידיים. רשמנו את הסכומים המדויקים כחובות למעשרות. החוב למעשרות הגיע לכמה עשרות אלפי שקלים! הניסיון היה קשה. לתפוס היטב במידת הביטחון ולזכור שזה רק ניסיון. לא הרפינו, המשכנו להפריש מעשרות או לצבור אותם כחוב, ובחסדי ה', גם זכינו לרווחה ועוד שילמנו מכספינו את כל החובות למעשרות".

ומתי ראיתם בעיניכם את קיום ההבטחה של העשירות?

"לא נהיינו עשירים בבת אחת. זה היה תהליך מיוחד, שמימי, ולא מובן בעיניים פשוטות. כי חיצונית- לא החלפנו עבודה, המשכורת לא גדלה, ולא קבלנו דירה במתנה. ובכל זאת פתאום החזרנו הלוואות יותר בקלות, קיבלנו הלוואות אחרות במאור פנים. החובות הצטמצמו מאליהם, ולאחר זמן סיימנו עם כל החובות והמינוסים המאיימים. סוף סוף יכולנו לנשום לרווחה, בלי לדאוג ללחם וחלב שצריך לקנות בבוקר. בהמשך גילינו כי הגאון מווילנא אומר כי: 'הנותן מעשר אינו מתחסר, והנותן חומש – מתעשר'. מיד שדרגנו את ה"חוזה" שלנו והתחלנו להפריש חומש, והניסים גדלו אף הם בהצמדה. השנים חלפו, ואנו זכינו לחתן את כל ילדינו ללא חובות. עובדה מדהימה שבעבר לא הייתי מסוגלת לחשוב שנזכה לכך.

(צילום: shutterstock)

"אין לזה הסבר טבעי, ואני עדיין בתוך התהליך. עוד לא עשירה, אבל בטוחה שגם העושר יגיע, בדיוק כמו ההבטחה: בשביל שתתעשר. וגם בלי לייחל לעשירות, כבר עכשיו קבלתי מתנה מופלאה: ביטחון כלכלי ורוגע נפשי, שלא תלויים כלל בגובה המשכורת שנכנסת לבנק. כבר לא נתונה בלחץ אימים מכל שקל שעלי להוציא, אלא להיפך, שמחה הרבה יותר בכל רכישה. קבלתי יכולת חדשה לעשות דברים שתלויים בכסף וליהנות מהם. ועד היום, בכל פעם מחדש, אני מתרגשת להפריש את המעשרות. ממש מחכה שכסף יגיע רק כדי שאוכל לזכות ולהשקיע אותו במקום הבטוח ביותר.

"בשלב הזה כבר סיפרתי לכל מי שרק יכולתי על הזכות לתת מעשרות. רציתי להפיץ את התגלית הזו ככל האפשר. וברוך ה', הזכות הזו מדבקת ממש, ויש לי כבר עשרות סיפורים אמתיים של אנשים שזכו להפריש מעשרות וזכו גם לראות במימוש ההבטחה השמימית".

מה את עושה כדי להרבות את מעגל נותני המעשרות?

"אני מוסרת הרצאות לכל המעוניין ומפיצה את הלכות מעשרות בכל מקום אפשרי. לא כולם יודעים אבל יש הלכות רבות בעניין המעשרות, שאם לא מדייקים בהן לא יכולים לקיים 'ובחנוני נא בזאת'. המעשר הוא תמיד מצווה, ויכול לצאת ידי חובת נתינת צדקה, אך לעתים הנותן לא תמיד יעמוד בקריטריונים של ההיתר לבחון את הקב"ה. זה קשור לדיוק בחישוב, למקבל הכסף ולעוד פרטים חשובים שעלולים גם לעכב. לאחר שלמדתי המון על הנושא, גיליתי כל מיני פרטים מדהימים, ואני מוסרת את השיעורים בקבוצות שונות במדיה ובסדנאות. במהלך הסדנאות אני מביאה מקורות גם להלכות הבסיסיות שיש לדעת בקשר למעשרות, על מנת לבחון את מה שקורה בעקבות הנתינה. ויותר מכל - אני מבקשת לעורר על הזכות לתת מעשרות, ומשתפת בסיפורי ישועות אמתיים שקרו וקורים כל העת".

האם הפעילות שלך נעצרה או הואטה בגלל הקורונה?

"ברוך ה' לא נעצרתי, והפעילות רק הלכה ובהתעצמה. דווקא עכשיו ראיתי בכך שליחות חשובה להגיע לכמה שיותר אנשים ולעזור להם לשקם את הפרנסה. הסדנאות אולי לא יכולות להתקיים במתכונתן הרגילה, אבל יש עוד הרבה אופציות להעברת מידע ושיעורים. אני כותבת ומשתפת, מספרת ומפיצה, ואתמול אפילו שלחתי מכתב ללשכתו של ראש הממשלה".

מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו?

"כן, כתבתי לו שבימים האלו חשוב לספר לעם ישראל כי יש אופציה להתאושש מנזקי הקורונה. לעם ישראל יש סוד כלכלי מוכח, שיכול להציל את כולנו. בקשתי ממנו לעודד את נתינת המעשרות לפי ההלכה, וכך ההתאוששות מהמשבר הכלכלי תהיה בעזרת ה' קלה בהרבה".

נראה לך שהוא באמת ייענה לבקשה מקורית כזו?

"אינני יודעת אם המכתב באמת יגיע לידיו או שייתקע בדרך. בכל אופן אני השתדלתי לעשות את מה שבידיי. למעשה, זו לא הפעם הראשונה שכתבתי לו מכתב. לפני עשרים ושנה, כשהוא היה ראש ממשלה בכהונתו הראשונה הספקתי לשלוח לו מכתב. אז היה זה מכתב בקשה לרגל מלאת חמישים שנה למדינת ישראל. כתבתי לו שאנו רוצים לעבור לגור בירושלים, ובבקשה שיעזור לו, כבניו של לוחם צה"ל שנפגע על משמרתו בירושלים והגיר מדמו על אבניה".

האם המכתב הגיע לידיו? האם הוא ענה לך?

"אינני יודעת אם הוא קרא את המכתב, אני קבלתי אז מכתב רשמי המשתתף בצערי, ומפנה אותי למשרד השיכון".

שרה שולפת את העתק המכתב והעתק התשובה, ואנו נהנים לראות את המסמך ה"עתיק", מלא התמימות השורשית.

המכתב

התאכזבת מהתשובה המתחמקת הזו?

"ממש לא התאכזבתי. שלחתי אותו כחלק מההשתדלות שהרגשתי כי מוטלת עלי לעשות".

מהיכן הרעיון להשתדלות לא שגרתית כזו? אני מעזה לשאול מול עיניה הבורקות באמונה נחושה.

"את לא הראשונה שמתפלאת על כך... חברתי שהקלידה את המכתב במחשב שאלה אותי בזעזוע: 'את נורמלית? אם זה יגיע לזבל של ראש הממשלה, תגידי תודה...' אבל אני לא נבהלתי. כבר אז ידענו על עניין המעשרות, וזכינו להפריש מדי חודש את דמי המעשרות. לאור זאת, ידעתי שאנחנו עושים את חלקנו בצורה הטובה ביותר. ואם צריך עוד השתדלות מעשית, בנוסף לעבודתו הקבועה של בעלי, ובכן, לצורך כך שלחתי את המכתב. בלבי פנימה ידעתי שאינני שולחת את המכתב ללשכת ראש הממשלה. אני שולחת אותו ישירות לקדוש ברוך הוא. אולי הכתובת הארצית הייתה מעון ראש הממשלה, אולם המען האמתי שלי היה ריבונו של עולם. והוא אכן היה זה שענה לי ממרומים.

"ואכן, את ההשראה לכך קבלתי מסיפור שקראתי בדיוק באותה תקופה אודות הצדיק ר' ישראל הבעל שם טוב זצ"ל. בצעירותו הוא היה עני מרוד, ובאחת השבועות לא היה לו כסף לקניית צורכי שבת. בלית בררה הלך הבעל שם טוב הקדוש לעשות השתדלות: הוא דפק על הדלת בארמונו של גביר העיירה. הגביר ששמע את הדפיקות, נטל את אדרתו, הסתדר והתארגן בניחותא וניגש לפתוח את הדלת לנוקש, אולם עד שהגיע ופתח- התרחק ר' ישראל והלך לו. הגביר הבין שהוא זה שדפק על דלת ביתו ורץ אחריו בתימהון לדעת מדוע דפק ומדוע הלך מיד. כשהגיע והשיג את הצדיק, ענה לו הרב ואמר: 'לא דפקתי על דלת ביתך, דפקתי על דלתו של בורא העולם, והוא, ורק הוא, יעזור לי להשיג את צורכי השבת'".

 האם גם את זכית לראות הארת פנים לאחר שליחת המכתב להקב"ה?

"אכן. ראינו סייעתא דשמיא גדולה, וכנגד כל הסיכויים, זכינו לעבור דירה לירושלים זמן קצר לאחר מכן. באותו שבוע ביום ששי, עלינו לירושלים לבחון כמה דירות. הדירה הראשונה שראינו מצאה חן בעיננו מאד, אך היא הייתה בלי סורגים בחלונות, ובסלון לא היה חלון. התלבטנו על הדירה, המשכנו לראות דירות נוספות שממש לא רצינו, וחזרנו בלית בררה לדירה הראשונה. רק דרכנו על פתח הבית, ובעל הבית קידם אותנו במאור פנים, הבטיח מעצמו, ללא שביקשנו, לפתוח חלון בקיר ולממן סורגים בחלונות, וממש רק רצה שנחתום איתו חוזה שכירות. לימים, אמרה לי השכנה ממול, כי במשך כמה חודשים נכנסו ובאו לקוחות שהתעניינו בדירה, ואנו הראשונים שבעל הבית החליט לבוא כך לקראתנו.  

אגב, אותה דירה ירושלמית זכורה לטוב הייתה ברחוב עזרא. ויש דעה שעזרא הוא הנביא מלאכי, שניבא על המעשרות: 'ובחנוני נא בזאת... והריקותי לכם ברכה עד בלי די'.

"כשהוצרכנו לעבור לדירה גדולה יותר, חשתי צער מסוים: כי איך אפרד מהנביא מלאכי? אלא שאז קלטתי שהדירה החדשה ממוקמת ברחוב האמרכלים, והבחנתי שכל האותיות של השם 'מלאכי' נמצאות במילה אמרכלים. מה גם, שמשמעות המילה אמרכלים היא שרי אוצר. התאים לנו...

"לאחר מכן, כששוב היינו צריכים לעבור דירה, אמרתי לבעלי 'הדירה הבאה תהיה בע"ה ברחוב מלאכי'. ואכן, יום אחד בעלי התקשר ואמר לי שראה כי מציעים שם דירה להשכרה, אלא שהיא קטנה וקצת מוזנחת. עניתי לו: 'אם הקב"ה ייתן לנו דירה ברחוב מלאכי, היא תהיה דירה יפה וגדולה'. כעבור כמה חודשים, עבר בעלי באותו רחוב ושם לב שמשפצים את הדירה, והיא עדיין מוצעת להשכרה. עברנו אליה בשמחה ובהודיה לה'. שם גרנו משך זמן ארוך יותר מכל הדירות הקודמות. עד שכנראה מלאכי החליט לדאוג שנבואתו תתקיים וכשהיינו צריכים לפנות אותה, התפללתי לה' שייתן לנו דירה מקדשת השם. שיבינו מה המעשרות נותנות ומרחיבות לבן אדם, גם אם הוא עדיין לא מיליונר. ואכן המציא לנו ה' דירה רחבה ונפלאה בשכונת רחביה. בגבול שערי חסד. הרגשתי איתות מהקב"ה: 'אתם נתתם מעשרות לחסד, לכן תשקיפו על שערי חסד, ואני ארחיב לכם ברחביה'. ולא רק זאת – הדירה שלנו מצויה בקומה עשירית – רמז חביב לעניין המעשר".