מגיע לו עונש וקשה לך לעשות את זה? זו הסיבה!

השבוע קיבלתי למייל שאלה: האם הסמכות כוללת גם ענישה?

חשבתי עם עצמי לפני שעניתי לאותה אמא, ושאלתי את עצמי, למה היא מתכוונת, האישה הזו?

האם ברור לה מהי סמכות? או שמא לא? למה היא התכוונה בשאלתה?

אז חשבתי עם עצמי, ועניתי לה תשובה שאני רוצה לשתף בה גם אותך. אולי גם את מתלבטת ומתחבטת עם עצמך, מה מותר לי, כאמא, לעשות? איך נכון וראוי לי להתנהג? מה הקו האדום שאותו אסור לי לחצות? ומה כן אפשר ומתי? האם זה בסדר שאני אומרת לילדים שלי מה לעשות, או שאני מעמיסה ומכבידה ולבסוף מחליטה שלא לבקש?

אז בואי נתחיל מכך, שאם את הסמכות - כי כך הקב"ה קבע והחליט, וזו הסיבה שהוא נתן לך ילדים – אז הסמכות כוללת את כל מה שקשור מסביב כדי לקבל וליצור את הסמכות הזו.

זאת אומרת שאם את הסמכות, אז את מחליטה, ומחובתך לומר מה עושים בבית שלנו ומה לא עושים בבית שלנו.

אם את הסמכות, אז מחובתך ומתוקף סמכותך להחליט מה נכון וכיצד לנהוג כרגע.

אם את הסמכות, אז בידיך ומחובתך (עד כמה שתצליחי) לנהוג באיפוק, בסבלנות ולא ממקום רגשי שלא שולט ומרשה לעצמו לפרוק ולפרק את מה שיש בדרך...

אז האם בסמכותך להעניש את הילד שלך?

ודאי שכן!

את האם, את זו שמחובתך ומתוקף תפקידך אמורה לעזור ולגרום לילד שלך לעשות את שמוטל עליו לעשות. ואם יש צורך גם בענישה, אז אין ברירה, תעשי את זה.

כאשר את מבינה שאם וכאשר את מענישה את הילד שלך, את עושה זאת מתוקף תפקידך, וזה כדי לעזור לו, ויש צורך בעונש כרגע אז זה חלק מתפקידך – את עושה את זה ממקום נכון ואמתי, ולא ח"ו ממקום נקמני ומרגיש אשם.

כאשר קראתי את השאלה שכתבה לי אותה אמא, הרגשתי שהאישה היקרה הזו לא שלימה עם עצמה, והיא צריכה אישור (במקרה הזה של מנחת הורים) כדי להעניש את הילד שלה.

מדוע היא צריכה את האישור? כי היא לא שלימה עם הדרך שבה היא פועלת.

ח"ו, איני באה בטענה לאותה אמא. היא שאלה בתום לב, ומה שהיה חסר לה הוא מודעות למה שהיא מרגישה עם מה שהיא עושה ואיך שהיא פועלת.

יכול להיות שגם את מרגישה ככה?

נסי להבין את עצמך בדוגמא.

משל לאב, שהרופא ל"ע אומר לו "תקשיב, הבן שלך צריך לעבור ניתוח דחוף, ז"א חתך בבשר החי, תפרים, כאבים, החלמה וכו'. אבל אין דרך אחרת לרפא את הבן שלך, זו הדרך היחידה. כבר ניסינו הכל"...

מה יעשה אותו האב?

הוא אמור להחליט על חיי בנו. הוא לא רוצה שבנו יסבול או שימות ח"ו, אבל הוא מבין שהדרך לעזור לו היא זו ואין דרך אחרת. הוא כבר ניסה להתחמק ולמצא דרך אחרת, ושום דבר לא עזר, אז עם כל הכאב, ועם תפילה, הוא יחליט לקבוע בעצמו לבנו תור לניתוח.

חלק מהיותנו הורים הוא להחליט דברים לא נעימים וקשים בשביל ילדינו. אחד מהדברים הוא ענישה.

נכון שקשה לנו, נכון שאנחנו מנסים למנוע, לפעמים מוותרים, לפעמים מתעלמים ולפעמים מחמירים...

אם אגיע בגישה ובמחשבה אמתית של "אני האם, אני הסמכות, זהו תפקיד שד' נתן לי ועלי לעשותו, כי אני יודעת שזה מה שנכון וצריך כרגע כדי לחנך נכון את הילד שלי" - אעניש ואהיה שלימה עם עצמי. הכי חשוב הוא שתעשי את זה נכון, בלי פגיעות בלי עלבונות, בלי כעס. זו הצורה הנכונה כדי לקבל את התוצאה הטובה, והיא בסה"כ - ללמד את הילד שלך ולעזור לו.

איך להעניש ובאלו עונשים - בפעם הבאה בע"ה.

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il