נפגעתי מהמטפלת - האם כדאי להפסיק את הטיפול?

התחלתי ללכת לטיפול. המטפלת אמפתית, מכילה ובעלת רישיון לעסוק בטיפול. באחד המפגשים נפגעתי מאוד מיחסה של המטפלת ומתגובתה לחוויה שהעליתי. החלטתי שאני מפסיקה את המפגשים, אף על פי שנהניתי מאוד מהטיפול עד אז. האם אני נוהגת נכון?

אני שומעת ממך כמה נפגעת, עד כי הפגיעה גרמה לך להפסקת הטיפול, ללא יכולת עיבוד החוויה ושיתוף המטפלת ברגשותייך באמצעות שיח כן.

מהותו של הטיפול הינו הקשר הטיפולי, וקשר כזה, כמו כל מערכת יחסים, מלווה לעיתים בפגיעה, באי הבנה, בכאב ובקונפליקטים. אין אפשרות לשמר את הקשר סטרילי מקשיים, ולצפות רק לאמפתיה. לקשר הטיפולי מגיעים עם מטען של דפוסי תקשורת, ובאמצעות הקשר ניתן לעבוד עליהם. לדוגמה, מטופלת המאופיינת בחוסר אמון כלפי הסובב אותה, תנהג כך גם מול המטפלת, ובאמצעות הקשר תחווה רכישת אמון.

באמצעות שיח על הקושי ניתן לרכוש מיומנויות תקשורת, לעבוד על דפוסים (כמו למשל הימנעות מקשר כאשר קרתה פגיעה). הצעתי הינה לשתף את המטפלת ברגשותייך. אני מאמינה כי אם המטפלת שלך אכן מקצועית ואנושית - היא תוכל לעבד עמך את הכאב, לאפשר לך לספר לה עד כמה התאכזבת וכאבת, ולעבד את תחושותייך הקשות ביחס אליה.

וכן, גם מטפלת היא בן אדם, גם היא יכולה לשגות, וזה בסדר ליידע אותה על כך.

(אסתי בראון, עו"ס קלינית. מתמחה בטיפול בגישה הנרטיבית בנוער ובמבוגרים, וב-IPT)

* * *

 יש לי ביטחון עצמי נמוך. אני ביישנית מאוד, וקשה לי להתחבר לאנשים אם הם לא יוצרים את הקשר. קשה לי עם מצבים חדשים ועם לקדם את עצמי. אני בת 21, וחוששת מראיונות עבודה או ממפגשים אישיים או קבוצתיים. אני נמנעת מללכת לאירועים. אני גם נלחצת כשבוחנים אותי, אין לי אומץ. רציתי ללמוד חינוך, אבל אני יודעת שכשזה יגיע לפרזנטציות ולדבר מול אנשים בגילי, או מול המרצים, לא אצליח, ארעד ואגמגם ושום דבר לא יילך לי. לא הגיוני שבגיל כזה לא אוכל לעשות שום דבר עם החיים שלי... אני רוצה לטפל בזה, אך מבולבלת ממגוון שיטות הטיפול שיש, ואיני יודעת מה מהן יכול להתאים לי.

טוב שאת רוצה לטפל, כי את צודקת, באמת אין סיבה שלא תוכלי לקדם את עצמך. את צעירה וכל החיים לפניך. את מתארת בעיות שקשורות לביטחון עצמי ולביישנות, ויכול להיות שאת גם סובלת מחרדה חברתית. המצב שאת מתארת מתסכל מאוד, כיוון שאינך מממשת את עצמך.

בחרדה חברתית, למשל, אחד הטיפולים היעילים ביותר לבעיה הוא CBT, עם שיעורי הצלחה מרשימים ביחס לטיפולים אחרים, ויש לו מתודה ברורה, תהליך מובנה ופרק זמן קצר יחסית שבו השינוי מתרחש. בנוסף, הוא נותן לך כלים להתמודדות עם הבעיות בעצמך, גם ללא עזרת המטפל, ולכן הוא הפך לחלופה מבוקשת ואטרקטיבית.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

 אנו ב"ה מתחזקים, ובתי כיום בגיל ההתבגרות, ולאחרונה היא מתלבשת בניגוד לרוח הבית והחינוך היהודי שאנו רוצים ללמד. מה עלי לעשות על מנת למנוע הידרדרות בתחום הצניעות?

ראשית, חשוב לא להיבהל מהמצב, שכן הניסיון החינוכי מראה שהבת בעצם מנסה, שלא במודע, לבחון את גבולותיך בנושא ואת יציבותך המחשבתית שם. ככל שנושא הצניעות בלבוש יהווה עבורך טאבו - כך בתך תרפה ממנו ומהניסיון לפרוץ את גבולותיו. חשוב שתבהירי לה שאצלכם בבית יש כללי לבוש שלא עוברים אותם.

שנית, ייתכן כי בתך מצאה לה דרך 'טובה' להבליט את אישיותה ואת נוכחותה בעיני הסביבה. זוהי דרך קלה, זמינה ונוחה למשוך את תשומת ליבם של סובביה.

דא עקא, שבדרך זו נחשפים הסובבים למראה החיצוני שלה, ולא לתכנים הפנימיים הקיימים בה, כך שהיא עדין לא מקבלת את ההערכה ותשומת הלב האמיתית לה ציפתה - הערכה בזכות מי שהיא, ולא רק בזכות מה שהיא.

טבע העולם, שככל שדבר הוא יקר ערך, מקומו צפון ושמור, ואיננו חשוף לעיני כל. מי שחושף ומחצין עצמו לעיני כל, חושף בראש ובראשונה את העובדה כי אינו מעריך מספיק את עצמו, ולכן מאפשר לסובבים להתרשם מחיצוניותו.

כשבתך תלמד שהמעטה החיצוני שהתברכה בו הוא חלק בלתי נפרד ממהותה ואישיותה, כשהיא תבין שמשבירת קווי צניעות בלבוש היא לא תזכה להערכה על מי שהיא אלא רק על מה שהיא, היא תבין ותדע עד כמה זו איננה התנהגות ראויה, ותלמד להעריך את עצמה מתוך עצמה, ולא להיעזר בסביבה לשם כך ולעבור גדרים הלכתיים.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)