"לימדו אותי שיהודים שותים דם של תינוקות, ופתאום היהודי מתייחס אלי הכי יפה"

דווקא ברגעים בהם התעופפו כדורי הרובים מעל ראשו, הבין ישראל סלאח שיש מי ששומר עליו מלמעלה. מאוחר יותר הוא גם הופתע לשמוע שיהודים בעצם לא שותים דם של תינוקות, והבין שאין אפילו צורך להתפלל למותם. כך, אחרי שנולד כמוסלמי בדרפור שבסודן, הוא החל אט אט את דרכו אל היהדות, ולמרות שעבר בדרך לשם קשיים רבים, עמד מולם בנחישות גדולה, עד לגיור.

הבריחה לישראל

ישראל, שנשא בעבר שם ערבי טיפוסי, נולד למשפחה בת 15 ילדים בסודן. "כשבגרתי, הגיעה ההחלטה לברוח מהאזור בו גדלתי, והגעתי יחד עם קבוצה של כמה אלפי סודנים למצרים", הוא אומר. "במצרים הקיף אותנו צבא גדול מאד של חיילים, והיחס שקיבלנו מהם היה נורא בלשון המעטה. משום כך, אחרי תקופה בה עברתי קשיים רבים, החלטתי לנסות להגיע לישראל, שילמתי 100 דולר לבדואים כדי שיובילו אותי לשם, והלכנו לילה שלם ברגל לכיוון גדר הגבול. סמוך לגדר השאירו הבדואים אותי ואת חברי לבדנו ונעלמו להם, ואנחנו נותרנו עומדים שם, לא יודעים מה לעשות". 

ישראל סלאח בעבר

למרות אי הוודאות, החליטו השניים להמשיך קדימה לכיוון הגבול עם ישראל. "לפתע החל להתעופף לעברנו מטח של כדורים, ושלושה חיילים מצריים ששמרו במקום ירו עלינו מטווח של 40 מטר בלבד. בזמן ששמעתי את הכדורים שורקים סביבי, היה ברור לי שזה נס שהם לא הצליחו לפגוע, ובאותם רגעים הרגשתי שיש מישהו מלמעלה ששומר עליי".

כשהגיעו לגדר, קפצו ישראל וחברו פנימה לכיוון מדינת ישראל, והחבר המשיך לרוץ קדימה ונעלם מעיניו. "לא ידעתי לאיזה כיוון הוא הלך, ולכן התחלתי להתקדם בעצמי. כך רצתי על ההרים בחושך גמור, עד שעלה היום", הוא מתאר. "לא היה לי מושג לאן אני הולך ואת מי אפגוש בהמשך, אך גם לא היתה לי ברירה אחרת חוץ מלהמשיך. בשעה 8:30 בבוקר ראיתי לפתע חיילים, וחששתי שמא הם מצריים. הייתי צמא מאד, בלי מים, ולכן החלטתי ללכת לכיוונם בכל מקרה, ידעתי שאני מסתכן בכך במותי, אך הבנתי שגם בלי מים אני עלול למות. התקרבתי אליהם בידיים מורמות, וחיכיתי לראות מה יקרה, כשליבי הולם בחוזקה".

כאשר פנה אליו החייל בשפה הערבית, חשב ישראל שזהו הסוף. "זה היה חייל בדואי המשרת בצבא ישראל, אך אני לא תיארתי לעצמי שיש דוברי ערבית בארץ, ולכן היה ברור לי שהוא מצרי", הוא אומר. "החייל בדק אותי וביקש שאוציא את כל מה שיש לי בתיק, וכאשר ראה שאני לא מסוכן, שאל איפה החבר שלי". בדיוק אז, הגיע גם חייל יהודי למקום. "היהודי קודם כל נתן לי לשתות, ואמר לי לא לפחד בגלל שאני בישראל, ובאותם רגעים עמדתי מולו לא מאמין. מאז ומעולם סיפרו לי שהיהודים הורגים אנשים, ופתאום דווקא החייל היהודי הזה מתנהג אליי הכי יפה. החזקתי את הבקבוק ביד שלי, ומרוב פחד ממנו לקח לי זמן עד שהעזתי לשתות, אבל זה היה הרגע הראשון בחיי בו הבנתי שמה שסיפרו לי על היהודים הוא שקר גמור".

אחרי שנרגע קצת, הלך ישראל יחד עם החיילים לחפש את חברו. "בדרכנו, ראינו שלוש גדרות, ואני לא הבנתי איך זה יכול להיות, כי קפצתי מעל גדר אחת בלבד. כאשר מצאנו את חברי, הוא היה עם חולצה קרועה, מלא שריטות, וזאת אחרי שנאבק כדי לעבור את שתי הגדרות הנוספות. גם שם הרגשתי שה' עשה לי נס, כי היה ברור לי שעברתי רק גדר אחת ומשם המשכתי על כביש חלק". בתוך מדינת ישראל, נלקחו ישראל וחברו קודם כל לחדר בו יכלו לישון. "אחרי שנחנו מעט ונבדקנו אצל רופא, שהינו במשך שנה בכלא קציעות. משם שוחררנו לעבודה באחד המושבים, ואני התגלגלתי בהמשך לאילת ולבסוף לאשקלון". 

מגלה את השקרים

איך הגיעה המחשבה להפוך ליהודי, ולמה בכלל להתגייר?

"זה התחיל כשראיתי את הקב"ה ברגעי הבריחה שלי לישראל, והמשיך אחר כך בגילוי שקרים נוספים שגדלתי עליהם. בעולם המוסלמי, למשל, מתפללים שה' יפגע ביהודים, ופתאום גיליתי שהיהודים מתפללים דווקא את ההפך הגמור ורוצים שיהיה טוב לכל העולם. חשבתי אז לעצמי - אם כל המיליונים שמאמינים באיסלאם מתפללים כך, ובכל זאת מדינת ישראל מתפתחת, אז ברור שהתפילה שלהם היא תפילת שקר שבכלל לא עוזרת. דבר נוסף שראיתי, הוא עד כמה נזהרים ביהדות מאכילת דם, והבנתי שכל עלילות הדם שסיפרו לי עליהן לא היו ולא נבראו. בנוסף, במצרים רק רצו לירות בי, ובישראל החייל קודם כל נתן לי לשתות, ואחרי שראיתי את האנושיות הזו בעיניים, לא יכולתי להתעלם ממנה".

במהלך הזמן, החל ישראל לשאול יהודים סביבו על היהדות. "ראיתי את בעל הבית שלי מניח תפילין ומתפלל, וביקשתי ממנו שיסביר לי על התפילה. יהודי נוסף לימד אותי לברך, והעובדה שמודים לה' על כל דבר שאוכלים, נגעה לי מאד. כך התחלתי לדבר עם אנשים נוספים על ערכי היהדות, ולבסוף הם הפנו אותי לבית הדין לגיור".

אולם דרך ארוכה עוד היתה לפני ישראל עד הגיור. "דחו אותי מלהתגייר 18 פעמים, וכל כמה חודשים ניסיתי שוב. זו היתה דרך ארוכה וקשה, אבל עם הזמן למדתי יותר ויותר תורה והלכות, והצלחתי לענות בבית הדין על כל השאלות. עוד לפני הגיור כבר נכנסתי ללימודים בכולל, וגם הרבנים איתם הייתי בקשר עזרו לי בתהליך. עברתי 6 שנים ארוכות של נסיונות עד שזכיתי להתגייר, והיו לא מעט רגעים קשים בדרך, אבל הצלחתי להתמודד איתם ולא להתייאש".

ישראל סלאח כיום

זכור לך איזה קושי מסוים מאותה תקופה?

"עברתי בערך שנתיים בהן כבר למדתי בכולל, אבל לא יכולתי להשלים מניין. היינו עשרה אנשים בכולל הזה, ויום יום, 3 פעמים ביום, הייתי שומע איך חבריי מחפשים עשירי לתפילה. היה קשה לי מאד לעמוד לידם ברגעים האלה ולהרגיש כאילו שאני לא קיים, אבל יחד עם זאת הבנתי שזהו ניסיון מאת ה', לראות עד כמה הרצון שלי להמשיך בדרך הזו הוא חזק".

לא היו רגעים שבהם חשבת להתייאש?

"היה רגע כזה, אחרי שעברתי תשע דחיות מצד בית הדין, ובאמת חשבתי להפסיק לנסות, אלא שאז קרה דבר מיוחד שנתן לי כוחות להמשיך. במשך שנתיים הייתי מדליק נר שדולק למשך כל השבוע, ומתפלל לידו שאזכה להתגייר. יום אחד, שמעתי שיעור של אדם 'קבליסט', והוא השתמש בנרות ובשמות של טומאה כדי לתקשר עם נשמות. אחרי ששמעתי את השיעור הזה, נבהלתי וחששתי שמא גם הדלקת הנר שלי היתה אסורה, ושאלתי על כך את אחד מחבריי בכולל. החבר הרגיע אותי שמותר להדליק נר, אך הציע לי שאכוון בכך לעילוי נשמת אחד הצדיקים, ואני בחרתי לעשות זאת לעילוי נשמת הבבא סאלי".

זמן לא רב אחר כך הגיע החלום. "בחלום, ראיתי את עצמי עומד בראש גבעה, מביט למטה, ורואה שם שתי נשים לבושות שחור. התחלתי ללכת לכיוונן, אך לפתע שמעתי מישהו מקיש באצבעו מאחורי. הסתובבתי לאחור וראיתי את הבבא סאלי יושב על סוס לבן. הוא הורה לי באצבעו ללכת אחריו, וכך התחלנו לעלות לראש ההר. הבבא סאלי התקדם לפני ואני עליתי בעקבותיו עוד ועוד, עד שכבר לא יכולתי לראות אותו, אבל המשכתי לעלות. כשהתעוררתי מהחלום, הרגשתי שיש לי בשביל מה להמשיך, ובזכותו קיבלתי את הכוח להמשיך לנסות". 

מעביר קדושה

כיום, איך אתה מרגיש שהסביבה מקבלת אותך?

"באופן כללי בסדר גמור, וגם אם כן קורה שפוגעים בי, אני משתדל לקבל את זה באהבה. כאשר שמעי בן גרא קילל את דוד המלך, דוד אמר לאנשיו שלא יפגעו בו כי העלבון הזה הוא מאת ה', וכך גם אני מרגיש - שאם עליי לעבור איזשהו עלבון ממישהו, זה בהשגחה פרטית".

אחרי שזכה להתגייר, הולך ישראל בכל ערב מעבודתו היישר לכולל. "אני שמח לקיים את המצוות, ומקווה להמשיך וללמוד תורה עוד ועוד", הוא אומר. "בנוסף, החלטתי לארגן בכל שבת תהילים לילדים, כדי להמשיך את אור התורה גם אליהם. מגיעים לאמירת התהילים הזו בכל שבת כמה עשרות ילדים. אני מרגיש שזהו הגיל הכי משמעותי לחיבור עם היהדות, ושמח על הזכות שיש לי להעביר את הקדושה הזו גם אליהם".