זוגיות ושלום בית
אני חושב שאשתי ואני לא מתאימים. האם זה ייתכן?
כולם מחמיאים לנו כמה אנחנו זוג למופת, אבל בתוך הבית אין דבר אחד ששנינו מסכימים עליו, ואנחנו תמיד נגררים לוויכוחים. מה עושים?
- פינחס הירש
- פורסם כ' תמוז התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)שלום לך. אני שנים רבות סובב סביב תחושה שאינה מרפה, והייתי רוצה לשמוע חוות דעתך.
ובכן, אני חש כי אני ואשתי איננו מתאימים זה לזו. זה נשמע אולי מוזר. אנחנו נשואים כעשר שנים, פלוס חמישה ילדים בעה"ר, וכל הסביבה רק מחמיאה כמה אנחנו זוג למופת ואיזו הרמוניה יש בינינו וכו' וכו'. אבל בתוך הבית, אין הסכמה או דעה אחת על שום נושא (כמעט). תמיד ניגרר לוויכוחים, ותמיד זה יהיה צד אחד שיכריע כאשר הצד השני נשאר עם טעם חמוץ... מה שכמובן לא תורם לתחושה הטובה.
אשמח לשמוע כיוון חשיבה בנושא, או כיצד אפשר לשנות את המצב. תודה רבה.
* * *
שלום רב!
ניתן לומר בהחלט כי נושא השאלה קרוב ללבם של הרבה זוגות בינינו, וכי רובנו מדחיקים, "מכבים שריפות" וממשיכים בזרימת החיים. לדעתי טוב שהנך מעלה את העניין למודעות, כיון שיש דרך קלה לשיפור משמעותי וחבל לא להיות מודעים לכך.
ובכן: ישנם שני מישורים בהם חילוקי הדעות יכולים לפגוע. האחד הוא המישור הפסיכולוגי. במישור זה נפגעת לנו תחושת המוטיבציה להשקעה, והיכולת שלנו להתחבר ולהתרגש מהצד השני, בעקבות התחושה שהנך מכנה "חוסר התאמה". השני הוא המישור הטכני / מעשי. כאשר שוב ושוב אנו לא מצליחים לפתור חילוקי דעות בצורה מיטבית, נפגעת לנו היכולת לעשות זאת בעתיד, ואנו נכנסים לדפוס מסוים של פתרון קונפליקטים המשאיר חמיצות בפה בכל פעם מחדש.
שני היבטים אלו קשורים זה בזה, וכאשר נפתור את האחד, המישור השני ישתפר פלאים.
אז קודם כל המישור הפסיכולוגי: אין, ולא יכול להיות זוג שחושב אותו דבר מרגיש אותו דבר, וחווה אותו דבר. אנחנו אנשים שונים לחלוטין, וכל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו של רגשות חוויות ותחושות. ובכל זאת ניתן בהחלט לחוש "התאמה", וזאת כאשר נוכל להבין כי דווקא השוני בינינו יכול לתרום לחיינו הרבה יותר מאשר אילו היינו זהים. חשוב לעצמך כמה משעממים ולא מאתגרי חשיבה יכולים להיות חיים לצד מי שמהנהן בראשו על כל אמירה שלך, וכל החלטה שעולה בראשך מיד מיושמת בשטח. חוויה זו חווים אנשים בודדים הכמהים להתחתן... וכאן עלינו לעבור למישור הטכני: אם זה תורם ומהנה כל כך, כיצד זה שההיפך הוא זה שקורה? אז קודם כל, כי חשבנו עד היום שזו בעיה, ולכן זה הפריד והפריע... אבל בעיקר כיון שאין לנו שני צדדים! אתה בטח שואל: להיפך, יש לנו שני צדדים, וזו הבעיה! ובכן: נסה לשחזר את הקונפליקט האחרון ביניכם. אני לא יודע כמובן מה הוא היה, אבל אקח לדוגמה ויכוח על נסיעה לשבת: לנסוע להורים, או להישאר בבית. נניח כי אתה הצגת את העמדה של ההישארות בבית, והטעמת את עמדתך בנימוקים הגיוניים ומשכנעים להפליא. האם היו לך שני צדדים? אני מניח שלא. נכון אמנם שזוגתך הציגה עמדה שונה, אבל זו הייתה בעיניך עמדתה שלה. לך לא היו שיקולים לכאן ולכאן, כיון שהשיקולים לנסיעה הם שלה. אותו הדבר מהצד השני.
אילו יכולת לשקף את עמדת הצד השני, להעמיד את טענותיו ושיקוליו בטוב טעם ודעת, וכן מבקש את זוגתך לנהוג כך, ושניכם יכולתם להסביר את ההיגיון של שני הצדדים, בטוחני כי ההחלטה שהייתה מתקבלת הייתה החלטה משותפת! והחלטה משותפת אינה משאירה לעולם טעם חמוץ. היא החלטה שלקחה בחשבון גם את שיקולי, ולכן כאשר החלטנו לנהוג לא כמו שחשבתי בתחילה, זו שוב החלטה שלי, כי כרגע גם אני החלטתי שניסע לשבת, מתוך כך שכלל הצדדים שוקללו וזו החלטתי!
בפתרון קונפליקטים הגישה הנ"ל נקראת win win! שני הצדדים מנצחים. עד היום התנהלתם במהלך של "ויתור וכפייה" כאשר צד אחד כופה לבסוף את דעתו והצד השני חש מובס ומוותר. אגב, גם פשרה היא חצי ויתור שלי וחצי כפיה שלי. אך כאן אנו חותרים לכך שאיזו החלטה שלא תהיה, שני הצדדים יחליטו אותה יחד, וזה קורה, כאמור, רק כאשר יש לנו שני צדדים.
כן, בהחלט, אתם מתאימים לדרך של בניה משותפת, והיכולת שלכם לפתרון קונפליקטים בצורה משביעת רצון רק תעלה ותשתפר עם הזמן, אבל זה מצריך סבלנות ונכונות לעבודה. להיכנס לנעלי השני, לשמוע ולהציג את ההיגיון בשיקוליו, זה הרבה פעמים לא פשוט כמו שזה נשמע.
בהצלחה רבה!
פינחס הירש הוא יועץ זוגי.