פרסי, רומאי, נוצרי וגרמני נפגשים במסעדה. זו לא התחלה של בדיחה...

בתקופה האחרונה, עדים היינו לשנאה בלתי מרוסנת כלפי הציבור החרדי בישראל, וכנגדה עדים אנו לשנאה דומה כלפי קהילות יהודיות באירופה וארצות הברית, בעוד איראן וטורקיה מאשימות את ישראל בהפצת הנגיף בעולם. דווקא בימים אלה, בהם הכול סובלים ועסוקים בחיפוש פתרונות, והיו צריכים לשכוח מישראל, איכשהו האנטישמיות גועה ופורצת. התנועה למאבק באנטישמיות (CAM) עושה מאמצים מיוחדים בימים אלה כדי להלחם בהשמצות.

האם זה הוא צירוף מקרים?

הבה נתאר לעצמנו אדם המטיל קוביה, וזו נופלת על המספר שש. הוא מטיל אותה שוב, והנה שוב המספר שש. שוב מטיל, ושוב שש. כך במשך עשרות שנים. הייתכן לומר שזהו צירוף מקרים?

כעת נוסיף לסיפור את העובדה הבאה: האיש מכריז בפנינו מראש כי יטיל את הקוביה תמיד על המספר שש!

במשך אלפי שנים, כל מה שביקש העם היהודי היה שקט ושלום בין העמים. מאז ומתמיד היינו העם הידידותי ביותר, אפילו פעם אחת בהיסטוריה לא ניסינו להשתלט על העולם - מה שאי אפשר לומר על יתר האומות: מצרים, בבל, פרס, יוון, רומא, הנצרות, האסלאם, האימפריה הנאצית. אפילו צרפת הקטנה בהנהגת נפוליון ניסתה פעם להשתלט על העולם...

בעוד אנו, היהודים, תמיד חיינו בשקט מופתי. ביקשנו רק את ארצנו הקטנה, שבקושי ניתן לראותה על המפה. לא זכינו לאוכלוסייה גדולה, ובמשך כל שנות גלותנו לא הצגנו איום צבאי על אומות העולם. גם היום, כל רצוננו לחיות בשלום עם האומות. מתי ביקשנו מלחמות?

מכל בחינה שבה נביט על המצב, לא היתה סיבה הגיונית לאומות העולם להאשימנו בנסיון השתלטות על העולם, ולבקש כל כך את השמדתנו.

אם איננו רואים את גודל האבסורד, הבה נתאר לעצמנו שבעה אנשים מתקופות היסטוריות שונות, אשר נפגשים זה בזה, ודנים יחד ב"בעיה היהודית". מה כל אחד מהם יטען זה באוזני זה?

הפרסי: היהודים הללו מתבדלים, את מנהגי המלך אינם עושים, אינם מכבדים אותנו. לכן ראוי להשמידם מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד! (המן האגגי, 460 לפני הספירה למניינם).

היווני: היהודים הללו שומרים על מנהגיהם העתיקים, לפי עדותנו הם משתחווים לראש חמור עשוי זהב, ומדי שבע שנים שוחטים גוי יווני לקורבן ואוכלים את בשרו. (דָמוֹקריטוּס, המאה ה-1 לספירה למניינם).

הרומאי: היהודים הללו היו מצורעים שגורשו ממצרים, "גזע ששנוא על האלים", הם עובדים את החמור, "לבם נמשך אחר העצלוּת וגם את השנה השביעית הפרישו לבטלה". (טקיטוּס, המאה ה-1 לספירה למניינם).

הנוצרי: היהודים הללו הם גזע מקולל כי שלחו את אלילנו הצלוב להריגה, בפסח הם חוטפים ילדים גויים כדי לאפות מדמם מצות. (האינקוויזיציה, עלילות דם באירופה).

המוסלמי: היהודים הם גזע טמא שאסור לבוא אתו במגע. הם נענשו בגלות ושיעבוד בגלל שסילפו את התורה האמתית של מוחמד. (אבו זכריא יחיא אלרקלי).

הנאצי: יהודים אמנם מדברים גרמנית ומתבוללים באירופה, אך הם למעשה גזע טפילי חסר-מדינה שמנסה לשלוט בנו. המוסר היהודי הורס את העולם, הוא אויב האנושות. (היטלר, המאה ה-20 למניינם).

הטרוריסט הערבי: אמנם יש לנו ארבעים מדינות בעולם, אך גם הארץ היחידה שהיהודים כבשו למעשה שייכת לנו, ודינם לטבוע בים - אף היהודים שגרים בחוץ לארץ, מאחר שהם גזע מסוכן שרוצה לשלוט על העולם. (חמאס, חזבאללה, דאעש, איראן).

קחו את שבעת השונאים הללו מרחבי ההיסטוריה, והושיבו אותם בחדר אחד. מהר מאוד ניווכח כי התרבויות והאידיאולוגיות הללו שונות לחלוטין זו מזו, ואין סיכוי שיגיעו אי פעם להסכמה. היוונים האמינו בעליונות תרבותם, אך כך גם הרומאים. הנוצרי מאחל למוסלמי גיהנום על הכפירה בנביאו, וכן להיפך. הנאצים והקומוניסטים כפרו בכל הדתות. לא נמצא בין האנשים האלה אף מכנה משותף מלבד זה: היהודים אין להם מקום בעולם!

האנטישמיות היא אותה אנטישמיות, אך הסיבות לה רבות מספור, והשתנו מקצה לקצה במשך הדורות וחילוף התרבויות.

אין אף עם אחר בעולם שחווה את השנאה האנטישמית שאנו חווים לאורך ההיסטוריה.

הקוביה נופלת פעם אחר פעם אחר פעם על המספר שש, במשך אלפי שנים. צירוף מקרים? ובכן, התורה הכריזה שכך יהיה:

"ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך" (דברים כח, סה),

"והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה" (דברים כח, לז), רש"י: "לשון ושננתם, ידברו בך".

הגויים מרגישים עמוק בלבם שכל מה שקורה בעולם, קורה בשביל ישראל

כפי שראינו, המכנה המשותף היחיד בין האנטישמים היה בשנאה קיצונית לעם ישראל. האם זה הוא צירוף מקרים?

אם אדם מטיל קוביה פעם אחר פעם על המספר שש, ברציפות במשך עשרות שנים, לא נוכל לפטור זאת כצירוף מקרים. על אחת כמה וכמה, כאשר הכריז מראש, עוד לפני שהטיל את הקוביה הראשונה, שהוא עתיד לקלוע תמיד למספר שש...

האנטישמיות ליוותה את עמנו ברציפות במשך אלפי שנים, מסיבות שונות זו מזו, ועל ידי תרבויות מנוגדות זו לזו. הקוביה נפלה שוב ושוב על אותה הספרה ללא שינוי - בכל דור ודור באים עלינו לכלותנו.

(איור: shutterstock)

עובדה זו ייחודית לנו: אין אף עם אחר מלבדנו שיצא לגלות והתפזר בכל ארצות העולם, שנרדף לאורך אלפי שנים בידי האימפריות הגדולות ביותר, ואיכשהו זכה לשרוד חרף הרדיפות האיומות ואף לשוב לארצו.

על זאת מגיע הפלא הגדול מכל, התורה חזתה מראש שכך יהיה. תורת ישראל ניבאה את ההיסטוריה של עם ישראל לפני 3300 שנה, זמן רב לפני שקמו האימפריות שרדפו אותו בגלותו. נצטט כאן חלק מפסוקי הנבואה:

"והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ... ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך" (דברים כח, סד).

"והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה" (דברים כח, לז), רש"י: "לשון ושננתם, ידברו בך".

המושג שנקרא "אנטישמיות" הוא למעשה כינוי ייחודי לשנאת ישראל; אף עם אחר לא נצרך לכינוי מיוחד כדי לתאר את השנאה ההיסטורית שליוותה אותו במשך אלפי שנים.

"ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה? ואמרו, על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים" (דברים כט, כג).

"בידוע שעשו שונא ליעקב" (ספרי על בראשית לג, ד). ואמרו חז"ל על פשר שמו של הר סיני: "מאי הר סיני? שמשם ירדה שנאה לאומות העולם" (שבת דף פט, א).

"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" (הגדה של פסח).

כתב הרמב"ם באגרת תימן, לפני 800 שנה:

"ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו... קנאונו הגויים כולם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה. ורצונם להילחם בה' ולעשות מריבה עמו – ואלוקים הוא ומי ירב לו!".

כעת המאה ה-21 למניינם, אנו חיים בעידן של מחשבים, מטוסים וחלליות. אלפיים שנה חלפו מאז חורבן בית המקדש, עודנו עם קטן מאוד, שבקושי ניתן להצביע עליו במפת העולם, אבל מסיבה בלתי ברורה, התקשורת העולמית עדיין מתעסקת בנו בכותרות. מדינות גדולות וחזקות מעלילות נגדנו עלילות דם וקוראות להשמדתנו.

התורה ניבאה כי באחרית הימים יהיו צרות ואסונות גדולים, ולבסוף, מלחמת גוג ומגוג שבה יתאספו העמים לצור על ירושלים בירת ישראל.

מה שקורה בעולם אינו צירוף מקרים, אלא נבואה אלוקית שמתגשמת לנגד עינינו.

הבה נתאר לעצמנו מצב הפוך שבו אומות העולם היו מתעלמות מעם ישראל ושוכחות מקיומו; מצב הפוך שבו התקשורת בישראל היתה מתעלמת לחלוטין מהציבור החרדי ושוכחת מקיומו. הרי מצב כזה היה מעיד, חלילה, שאין גאולת העולם תלויה בעם הנבחר!

(צילום: shutterstock)

אין זה צירוף מקרים שלפני 700 שנה האשימה אירופה את היהודים במגפת הדבר השחור, ואין זה צירוף מקרים שכיום אומות בעולם מאשימות את ישראל במגפת הקורונה.

הגויים מרגישים עמוק בתוך לבם, שכל מה שקורה בעולם, קורה בשביל ישראל. למרות שאינם מודעים לכך, חשים בחשיבותו ואחריותו של עם ישראל בגאולת העולם. תחושה זו מתבטאת אצל אומות העולם בשנאה, בטענה שעם ישראל אחראי לכל אסון שקורה בעולם. אך מאחורי השקרים והקונספירציות, מסתתרת האמת הרוחנית, שעם ישראל אכן נועד להגן על העולם בכוח תורתו ומעשיו הטובים: ”אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (יבמות סג, א).

כשעם ישראל מתרשל בקיום התורה, אסונות באים לעולם. תחילה פוגעים באומות, ומאוחר יותר פוגעים בישראל.

התקשורת העולמית מפנה את שנאתה לעם ישראל, בעוד התקשורת הישראלית מפנה את שנאתה אל הציבור החרדי, אל בני התורה. זו עדות לכך שגם אצל בני עמנו הרחוקים ביותר, קיימת התחושה העמוקה שהכול תלוי ביהודים שומרי תורה ומצוות. מכאן נובעת השנאה לעם ישראל ובתוכו - אל בני התורה.

עובדה זו צריכה לחזק אותנו, שאכן אנו אחראים לגורלנו, ובכוח התורה והמצוות נינצל מן המגפה. על ההתמודדות הנכונה מול גלי השנאה, נרחיב בעז"ה בכתבה הבאה.

להיות חרדי בארצנו, ארץ ציון וירושלים

בתקופה האחרונה היינו עדים לחיצי שנאה יוצאי דופן בקיצוניותם אל הציבור החרדי בישראל, שמעידים על גודל השנאה שהיתה עד כה 'מרוסנת'. יהיה התירוץ אשר יהיה - נראתה שמחה לאיד בכאבו של הציבור התורני, שהואשם בכל ביטוי של נבזות, והאיחולים המחרידים שאיחלו לו, היו דומים במידה מפתיעה לסיסמאות אנטישמיות שהופנו כלפי ישראל במאה הקודמת. מה שמעניין הוא, שאין זו תופעה ישראלית בלבד, אלא תופעה כלל עולמית. בארצות הברית סובל הציבור החרדי

אבדות רבות בנפש, וגלי האנטישמיות מבהילים בעוצמתם.

כפי שהתקשורת בישראל משמיצה את הציבור החרדי, כך התקשורת בעולם משמיצה את ישראל, ואומות ערביות מאשימות את ישראל בהפצת נגיף הקורונה.

התנועה למאבק באנטישמיות (CAM) ערכה לאחרונה כנס דיגיטלי (שבמקור היה אמור להתקיים במוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית בפילדלפיה), בנושא תעמולה אנטישמית על רקע התפשטות נגיף הקורונה. באירוע השתתפו יותר מ-30 אלף אנשים מארצות הברית, אירופה וישראל.

נתן שרנסקי, פעיל זכויות יהודי הנאבק באנטישמיות, סיפר כיצד אנו עדים לתעמולה אנטישמית נרחבה באיראן, בטורקיה ומדינות נוספות, בהן מאשימים את היהודים כמי שהפיצו את הקורונה: "מאשימים את היהודים שעשו זאת כדי להרוס את השווקים ולהרוויח כסף, ומאשימים את ישראל כמי שעומדת מאחורי הפצת הווירוס. תופעת האשמת היהודים במגיפות אינה חדשה. ראינו אותה כבר במגיפה השחורה באירופה".

מנכ"ל התנועה טען: "לאור העלייה הכללית בממדי האנטישמיות, אנו קוראים לממשלות לנקוט יד תקיפה נגד כל גילוי של אנטישמיות, ולקהילות היהודיות לנקוט משנה זהירות".

"דו"ח אנטישמיות שהוכן עבור ההסתדרות הציונות העולמית ליום השואה, חושף כי בארה"ב מתרחשת בכל יום לפחות תקיפה אחת של יהודי, ובגרמניה מותקף יהודי כל שלושה ימים בממוצע. ברבעון הראשון של שנת 2020 ישנה עלייה חדה במקרי האנטישמיות בעולם. הדוח שהופק על ידי אלי נחום, חוקר תופעת האנטישמיות וגמלאי משרד ראש הממשלה, מגלה כי מגפת הקורונה המשתוללת בעולם הפכה לסיבה מרכזית לאנטישמיות... יהודי התפוצות חוששים להסתובב במרחב הציבורי עם סממנים יהודיים כמו כיפה, טלית, תליוני מגן דוד, מציין נחום בדו"ח המיוחד. הדו"ח מציין גם כי כבר בשנת 2019 חוו יהודי העולם אירועים אנטישמים בסדר גודל שלא היו בעבר, כאשר ברוב מדינות העולם בהם מתבצע מעקב אחר אירועים אנטישמיים, נרשם בשנה החולפת מספר שיא של אירועים. בגרמניה וארצות הברית חלה עלייה במספר האירועים האלימים שמבוצעים על רקע אנטישמי."

(דו"ח: מתחילת 2020 חלה עלייה חדה במספר מקרי האנטישמיות בעולם, מעריב, אנה רייבה ברסקי, 20/04/2020)

נראה כי השנאה כלפי ישראל בעולם בנויה כגלדי בצל: תחילה, השנאה ליהודי באשר הוא יהודי, ובגרעינו, השנאה ליהודים בני תורה.

כך תיארו חז"ל את תקופת אחרית הימים שלפני בוא הגאולה: "חכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת" (סוטה מט, ב).

המיאוס מהווה עדות חזקה מאוד להיותנו העם הנבחר, עדות לחשיבותם של בני התורה - מחזיקי הגחלת של עם ישראל.

באיזו תקופה נהיה יותר גאים בכיפה שלראשנו מן התקופה הזו, בה משמיצים בני תורה בגלל אותה כיפה המבטאת את אמונתנו בקב"ה?

יש גאווה אחת בלבד שה' מתיר:

"כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד, משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי, נאום ה'" (ירמיהו ט, כג).

יראי ה' עלולים לחוש עצמם מושפלים ונבזים בעיני העם, אך צריכים לזכור כי באריה מת לא יורים חיצים!

קראתי פעם אמירה מחזקת מאוד של ניצול שואה, שטען כי הסיבה ששמר על יהדותו, היתה מפני שראה אנטישמיות מטורפת ומחרידה כלפי עם ישראל, רצח עם שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה. אם הנאצים היו העם המרושע והרצחני ביותר שידע העולם, מה עובדה זו מלמדת על מושא שנאתם? היטלר ימ"ש טען שהיהודים הינם העם הגרוע והרע ביותר מכל העמים, שהמוסר היהודי הרחמן עיוות את האנושות, ואמר שעיקר מלחמתו היא להשמיד את זרע ישראל מן העולם.

אמירות קיצוניות אלה מלמדות אותנו על האמת - כי אחרי הכל - במי נלחמים אנשי הרשע הגדולים ביותר בהיסטוריה, אם לא בצדיקים הגדולים ביותר בהיסטוריה?

מתוך האנטישמיות הקיצונית ביותר, הסיק ניצול השואה כי אנו אכן העם הנבחר, ויהדותנו מבטאת תפקיד מרכזי בגאולת העולם.

על זו הדרך, עלינו לבחון את המיאוס בשומרי התורה והמצוות, ולראות בשנאה אליהם סיבה מוצדקת לגאווה יהודית באחרית הימים, הבחירה הקשה להיות יהודי שומר תורה ומצוות בדור הזה, על אפו ועל חמתו של העולם המבקש לאבד את זהותנו היהודית בכל האמצעים שעומדים לרשותו.

זו זכות לעמוד נגד השנאה, נגד ההשמצות, נגד עלילות הדם הבלתי פוסקות ("הדרת נשים", "אלימות חרדית", "נגיף חרדי"). מה שהתקשורת עשתה לחרדים הוא עוול, אך אנו עומדים מן הצד השני של הרשע בגאון, לא זזים מיהדותנו השורשית, ממשיכים להתנדב ולתרום למען ארגונים ארציים שכל כולם קוראים לאהבת ישראל: הצלה, זקא, עזר מציון, יד שרה, עזר למרפא, הידברות, ערכים, לב לאחים. שונאי ישראל מוסיפים שנאה, ואנו מציעים בתמורה אהבה.

אנו החרדים - הציבור המושמץ ביותר בישראל - וזו עובדה. אך זו סיבה לגאווה מוצדקת, המעידה על שוויינו, על חשיבות תפקידנו. זו סיבה לחזור בתשובה ולהצטרף לעם הנצח ללא בושה.

זו הכיפה, זו הציצית, זו החליפה השחורה, זה הכובע, זה הזקן, אלו הפאות, כל סממן שמבטא יהדות אותנטית ברורה ובלתי מתביישת במסורת אבותינו - היא סיבה לגאווה יהודית אמתית.

כמובן, יש לזכור שאל הציבור החרדי מצטרפים מאות אלפי חילונים, מסורתיים ודתיים, אשר מכירים בערך התורה, נמשכים אחריה ומעודדים את בני התורה - כל חובשי "הכיפות השקופות". נציין לטובה בהקשר זה גם אמנים ואנשי תקשורת בודדים שכיבדו והגנו על הציבור החרדי בתקופה האחרונה, והראו בכך קשר אל עם הנצח. ברוך השם, גם באחרית הימים, הציבור החרדי אינו עומד לבד.

נסיים בתקווה טובה: מעשה בארבעה חכמים גדולים שהלכו יום אחד בדרך העולה לירושלים, רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא.

כאשר הגיעו להר הבית החרב, ראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. החלו הם בוכים, ורבי עקיבא מחייך!

אמרו לו: מפני מה אתה מחייך?

שאל אותם רבי עקיבא: ומפני מה אתה בוכים?

אמרו לו: איך לא נבכה, בית מקדשנו חרב וכעת שועלים מהלכים בו!

אמר להם רבי עקיבא: לכן אני מחייך. שהרי הנביאים ניבאו שבית המקדש יחרב, "ציון שדה תחרש, וירושלים עיים (חורבן והרס) תהיה", וכפי שקיים הקב"ה את הבטחתו הראשונה, כך יקיים את הבטחתו השנייה לבנות לנו שוב את בית המקדש: "עוד ישובו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" (זכריה ח, ד). עד שלא נתקיימה נבואת החורבן של אוריה, הייתי חושש שלא תתקיים נבואתו של זכריה, ועכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שתתקיים גם נבואתו של זכריה.

אמרו לו בלשון הזו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו"  (מכות כד, ב).

בימינו, חוכמת סופרים בזויה, יראי חטא מאוסים, האמת נעדרת - אבל - כך ניבאו נבואות אחרית הימים, ואותם נביאי ישראל גם ניבאו גאולה לעולם:

"אחרי הימים ההם, נאום ה', נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. והייתי להם לאלוקים, והמה יהיו לי לעם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, נאום ה', כי אסלח לעונם, ולחטאתם לא אזכור עוד" (ירמיהו לא, לב).

"והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, וכיתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ג).

הבה נחייך גם אנחנו מול כל המחלוקות והשנאה, ונאמר בלב בוטח, עקיבא ניחמתנו!