גיוס נשים לצבא: 17 עובדות שאתם חייבים לדעת

1. עמוס הראל במאמר "מי צריך לוחמות", מתאר את התהליך שהוביל לפתיחת שערי ‏הפיקוד הבכיר בצה”ל בפני נשים. הוא מציין כי יריית הפתיחה נורתה בבג”ץ “אליס ‏מילר” בו אילצו השופטים את “מעוז השוביניזם הצבאי”, קורס טיס, לפתוח את ‏שעריו לנשים. בזה אחר זה נפרצו האיסורים: נווטת ראשונה, רופאה מוטסת ‏ראשונה מעבר לקווי האויב, לוחמות נ”מ, מג”בניקיות, חובלות. התקשורת הנלהבת ‏שיתפה פעולה עם רוח הקדמה. הקיטוּרים של חלק מהמפקדים על לוחמות שאינן ‏עומדות בדרישות הפיסיות והמקצועיות ועל בעיות בלכידות היחידתית, נתפשו ‏כפטפוט פרימיטיבי שדינו לעבור מהעולם.‏ (הרב זמיר כהן, ספר 'המהפך' 3, 'דומים אבל שונים')

2. בין הנימוקים שהועלו נגד השילוב: קושי של נשים לעמוד במשימות פיסיות ‏תובעניות ובראשן נשיאת משקל כבד, ריבוי פציעות אצל לוחמות (במיוחד שברי ‏מאמץ), הגמשת קריטריונים חשובים ביחידות צה”ל כדי לאפשר קבלת נשים ‏למסגרתן, הכנסת מתח מגדרי למערכות לוחמות, ופגיעה בתפקוד המבצעי של ‏היחידות בשעת מבחן.

3. אל”מ (מיל.) רז שגיא, מפקד בחטיבת גבעתי וחוקר היסטוריה צבאית, חוקר מזה ‏שנים את שילוב הנשים בתפקידי לחימה בצה”ל. ממצאיו הקשים הובילו אותו ‏לייסד את ה”פורום לחוסן צה”ל” שבמשך שנים בדק את הנושא ופרסם את ‏מסקנותיו בין השאר בחוברת שכותרתה “מעגל ההשפעה הסמוי על שילוב נשים ‏ביחידות הלוחמות בצה”ל”. הפורום מצא ששילובן של נשים ביחידות קרביות ‏גורמת לפגיעה מדאיגה ביכולותיו של צה”ל כגוף לוחם, לנזק ברמה המבצעית ‏ליחידות שנשים שולבו בתוכן, ולנזק פיזיולוגי לנשים עצמן: “שברי הליכה באגן ‏הירכיים, פריצות דיסק, דברים מזעזעים, נזקים ללא תקנה”. לדברי שגיא “אני לא ‏איש דתי, אני איש השומר הצעיר אבל כל המחקרים מוכיחים שהשרות הקרבי ‏פוגע בבנות". (הרב זמיר כהן, ספר 'המהפך' 3, 'דומים אבל שונים')

4. כבר בשנת 2003 פרסם האלוף רון טל מחקר שקבע ‏שלא ישולבו נשים בתפקידי לחימה כי הדרישות גבוהות מדי בשבילן.‏

5. החוקרת האמריקאית איליין דונלי שעומדת בראש “המרכז למוכנות צבאית” ‏בוושינגטון, הייתה חברה בתחילת שנות התשעים בוועדה נשיאותית שמינה ג’ורג’ ‏בוש האב ובחנה את סוגיית הלוחמות. במסגרת המחקר, היא הגיעה למקומות ‏יוצאי דופן, מטיסה במטוס קרב ועד לצפייה בסדרת שבי לטייסות. והיא אומרת: ‏‏”בהתנגשות בין צורכי הצבא לשוויון לנשים, הצבא חייב לקבל עדיפות”.‏

6. דונלי קראה ראיונות עם יועצות הרמטכ”ל לענייני נשים בישראל והגיעה למסקנה ‏שצה”ל נוטה לכיוון קיצוני יותר מאשר הצבא הבריטי והאמריקאי. דו”ח של משרד ‏ההגנה הבריטי מ-2002 קובע ש”הצבא מודה בכך שנשים יהוו סיכון ליעילות בקרב… ‏אין הצדקה לקחת את הסיכון שלשילוב הנשים במסגרות אלה תהיה השפעה ‏שלילית על תפקודן במצב לחימה”. ואילו החוק האמריקאי אוסר על שילוב נשים ‏ביחידות לוחמות או תומכות-לחימה מתחת לרמת חטיבה. ב-2002 בוטלה בארה”ב ‏טירונות משולבת לגברים ולנשים.‏

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

דונלי סבורה כי בישראל “סדרי העדיפויות מבולבלים. השימוש התכוף בביטויים ‏פמיניסטיים יוצר דמורליזציה אצל הגברים. גישה כזאת יכולה להשפיע לרעה על ‏ההתנדבות ליחידות קרביות. חשוב לא לשבור את הלכידות היחידתית ואת האמון ‏של החיילים בהיררכיית הפיקוד. בלעדיהם אין משמעת, זו סתם חבורה של נושאי ‏נשק".

7. הורדת הסטנדרטים כדי לשלב לוחמות, היא טוענת, פוגעת בהכנה למציאות של ‏קרב. “התוצאה היא שחיים יאבדו וביצוע משימות ייפגע. מנסים להפוך את הצבא ‏לעדין ורגיש יותר, אבל זה הצבא היחיד שיש לכם. אין לו תחליף”. הפתרון שלה: ‏מניעת אפליה בקבלת נשים לקורסים, אך לא שילובן ההמוני ביחידות הקו הראשון. ‏‏”גבר יכול לסחוב 45 קילוגרמים ולצעוד אתם על פני 30 קילומטרים. תעמיס את זה ‏על גוף נשי ומה שתקבל זה עצמות שבורות”. ‏(הרב זמיר כהן, ספר 'המהפך' 3, 'דומים אבל שונים')

 כל מה שרציתם לדעת, והצבא פחד לספר לכם

ראש מחלקת ההגנה בצה"ל על גיוס נשים קרביות

עמדת היהדות על שירות בנות בצבא

8. התורה מייחסת חשיבות עליונה לשמירת ערכי הצניעות והקדושה במחנות ‏צבא ישראל. ככתוב בתורה:‏ ‏ “כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ ‏לְפָנֶיךָ. וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ! וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ”. ‏

9. כך כתב הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר): "ולאשר כהיום שנת תשל"ב עת צרה היא ליעקב כי בעוונותינו הרבים מתכננים שוב להפעיל וללחוץ על גיוס בנות בצורת התנדבות לשרות לאומי, ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת שכל זה הוא ב"יהרג ואל יעבור" ראיתי הכרח לחזור ולפרסם פסק דין הנ"ל מאדירי התורה ז"ל שנתפרסם בשנות תשי"ב-תשי"ג". על מכתב זה חתמו גם הרב אלעזר מנחם שך, הרב יחזקאל אברמסקי, האדמו"ר מגור והאדמו"ר מויזניץ. 

10. בשנת תשי"ב פרסם החזון איש את המכתב הבא: כה לשון המכתב: "ובהיות השלטונות עומדים לחוקק חוק לחייב בכח הזרוע את בנות ישראל להתייצב ולהתגייס לשירות לאומי אזרחי שלא במסגרת הצבא, על כן אנו מגלים דעתנו, כי תוקף פסק הדין האוסר גיוס נשים חל גם על שירות לאומי אזרחי בכל חומרתו. ואנו פונים אל כל בנות ישראל, ואנו מחייבים אתכן בכוח תורה הקדושה, להיקהל ולעמוד על נפשכן, להיות למופת לכלל ישראל, כחנה ושבעת בניה, וארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון והשליכו עצמן לים, ולהתנגד בכל האמצעים נגד החוטפים אשר קמו עליכן.

"ואתן מצוות להעדיף ולהיות כלואות בבתי הסוהר, ולקבל עליכן לסבול עוני וייסורים, ולקדש שמו יתברך, ככתוב: 'כי עליך הורגנו כל היום'.

על המכתב חתמו הרב צבי פסח פרנק, הרב ראובן בנגיס, הרב איסר זלמן מלצר והרב דב בעריש ויידנפלד.

בשולי המכתב, הוסיפו הרב שך והסטייפלר את הפסקה הבאה: "אנו מודיעים דעת תורה כי פסק הדין הוא שריר וקיים בכל תוקפו, ואיסור חמור לבת ישראל להתגייס למה שקוראים 'שירות לאומי' אף בהתנדבות, כדין אביזרייהו, שהוא ייהרג ואל יעבור. ואנו קוראים לכל בנות ישראל והוריהם לעמוד על נפשם ולא להיגרר אחר פיתויים ואיומים שזו חובה לאומית, שבאמת הוא מהאיסורים שאנו חייבים למסור עליהם את נפשנו".

11. גם גדולי ישראל מקרב יהדות ספרד מפרסמים איסור עליו חתומים 70 רבנים מגדולי חכמי הספרדים באותו הזמן (ביניהם ה"בבא סאלי" רבי ישראל אבוחצירה, הרב בן ציון אבא שאול, הגאון רבי מרדכי שרעבי, הרב עובדיה יוסף, רבי שלום לופס, רבי יהודה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף) וזאת לשונם: "גזירה זו שבאה במסווה של התנדבות לשירות לאומי קשה ומסוכנת לישראל שבעתיים מגזירת העברה על הדת בפרהסיא באשר מוסווית היא במעטה של התנדבות. על כן אנו חוזרים ומכריזים ומזכירים במשנה תוקף את פסק הדין של גדולי הדור שפסקו בשעתו ש'גיוס בנות לשירות לאומי' הינו כגיוס לצבא ואסור באיסור מוחלט".

12. בנו של הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, מסכם זאת בספר הלכות שהוציא לבנות ישראל (אוצר דינים לאשה ולבת) בשנת התשמ"ט (17 שנים אחרי שהשירות הלאומי הפך להתנדבותי) וכך כותב: (סי’ לז’ אות ל’ עמ’ שפד’): "אסור באיסור מוחלט לבנות להתגייס לשירות צבאי, ואף לשירות לאומי, וכל כבודה בת מלך פנימה להיות תחת השגחת הוריה. וכבר הורו כן כל גדולי הדור, ושמרת לעשות ככל אשר יורוך".

13. וכך כותב הרב מרדכי אליהו בתשובה לשאלה שהופנתה אליו ע"י הרב אביגדור נבנצל: "אין שום היתר לאפשר לבנות ללכת לשרות לאומי אפילו מה שנקרא בהתנדבות" (עיטורי כהנים, גליון 104, עמ’ 30, תשרי התשנ"ד).

הרב זמיר כהן - למה בחורי ישיבה לא מתגייסים לצבא?

נשים בצבא משתפות: "שום דבר לא הכין אותי ל'שוק' שקיבלתי

14. אסתי ברנדס, לוחמת מג"ב, פרסמה את דעתה בנושא, תחת הכותרת: "את מאבדת את הנשיות שלך". הנה ציטוטים מתוך דבריה: "תרשו לי לפנות אליכן בנות, אתן לא יודעות מה אתן מבקשות. עם כל היופי שבוואסח הנחשק, וברצון להיות שוות פיזית לגברים, אנחנו פשוט לא.

"הייתי לוחמת במג"ב. נשמע מפוצץ, אבל...", משתפת ברנדס. "הסיפור שלי מתחיל כשהייתי בכיתה ט', והבנתי שהחיילים האלה, החסונים, הם גדולים ממני בסך הכל ב-4 שנים.

"באותו רגע החלטתי שגם אני רוצה, גם אני רוצה לאכול חול, להגן על המדינה שלי, ולהסתער לקו האש. התחלתי לברר על הצבא, הצטרפתי לכושר קרבי, בעיקר התעניינתי בשריון. בעיקר רציתי להיות בשריון. הבנתי שאין נשים בשריון, והתרגזתי: מי יחליט שאני לא חזקה מספיק כדי לשרת עם הבנים?

"בסופו של דבר סיימתי תיכון סיימתי מכינה והתגייסתי למג"ב. שום דבר לא הכין אותי לשוק שקיבלתי. הריצות, המשקלים, ואפילו האוכל הגרוע. נלחמתי בשיניים להיות הכי טובה, אבל זה לא הספיק, כי הקושי הוא אחר.

"גם אני הייתי במחשבה שהחטיבה זה מה שחשוב, אבל הכל זה בוואסח. כשתהיי שם, רובצת לך בחול, רוצה לאכול, את מרגישה שאיבדת את הנשיות שלך. את לא תחשבי: 'הי, אני משרתת בגולני, משרתת בצנחנים. תראו איזה מגניבה אני.

"אבל זה לא העניין", קוראת אסתי מתוך ניסיון מר. "זה כאב של גוף שלא התאושש מאתמול. עייפות, רעב, המון תסכול. נהניתי. פרחתי. אבל זה היה כרוך במחיר גבוה. נקעתי את הקרסול, אבל המשכתי, כי רציתי להיות לוחמת, ודפקתי לעצמי את הקרסול לכל החיים.

"החיים בצבא לא מחייכים לנשים, מרדפים מעצרים הפרות סדר, בהם את כל הזמן צריכה להוכיח את עצמך כאישה. כי גברים לא מאמינים בך. אסור לך לחשוף שקשה לך, כי אז הם פותחים עלייך יותר עינים. הם מחפשים שתיכשלי כדי להוכיח את מה שהם מאמינים בו, שאת חלשה.

"את סוחבת על עצמך אפוד, קסדה, נשק, ועדיין צריכה לרוץ ביחד איתם. שעות על גבי שעות של עמידה במקום, של שמירות, בוקר, צהריים, או לילה, אז את פשוט נושכת שפתיים וממשיכה", אמרה.

"בתור לוחמת את חווה שתי מלחמות: את המלחמה הביטחונית היום יומית, והמלחמה על המקום שלך בתור אישה.

"ראיתי בנות מתפרקות, ורוב הבנות לא שורדות - לא את הטירונות ולא את השטח. זאת פשוט התעלמות מעובדות, מהפיזיולוגיה שלנו בתור בני אדם. לרצות להיות כמו לוחמים מרחוק – זה קל. אבל מניסיוני, לבצע זה כבר סיפור אחר", מסיימת ברנדס את דבריה.

15. טופז גולדנברג התגייסה לחיל האוויר מתוך רצון לתרום למדינה, ומתוך תקווה שתוכל לשמור מצוות גם בצבא. לתדהמתה, גילתה פעם אחר פעם כי השירות הצבאי מתנגש ללא הרף עם דרישות ההלכה.

בשיחה לעיתון 'בשבע', אמרה גולדנברג את הדברים הבאים: "כשהתגייסתי לצבא, לא הבנתי שמשמעות הגיוס היא, שצה"ל יוכל להציב אותי בכל תפקיד שהוא. יש שם 120 קורסים. זה יכול להיות גם מ"כית, שזו טירונות מעורבת, וגם אי אפשר ללבוש חצאית בכל מהלך השירות.

טופז מתייחסת למדור 'בת חיל', המעודד בנות דתיות להתגייס לצה"ל, וטוענת כי היו כשלים רבים בהתנהלותו: "המדור עושה מאמצים רבים לשכנע בנות דתיות להתגייס לצה"ל, אבל אין שם שום הסברה. יש להם רשימה של מקומות לבנות דתיות, אבל למעשה המקומות הללו לא ראויים לבנות דתיות".

עוד מציינת טופז כי "מרגע שמתגייסים, אין למדור בת חיל בעצם שום סמכות לעזור לנו. הם לא יכולים למשל להעביר אותנו לתפקיד אחר. חברה שלי שהתקשרה אליהם לבקש עזרה, אמרו לה שהסמכות שלהם היא עד הגיוס. עכשיו רק הרבנות הצבאית יכולה לעזור לה. את בעצם ננטשת, את כמו כל חייל רגיל שמגויס לחיל האוויר".

"לאחר השיבוץ, הייתי בטירונות נפרדת לבנות, אבל היה לי מפקד גבר – דבר שמאוד הקשה עלי", היא מסבירה.

טופז מתייחסת לכך, שכאשר התגייסה לצבא, למרות שהיתה בתהליכי תשובה מתקדמים, עדיין לא חלחלה בה ההבנה שהשירות הצבאי אסור לנשים בתכלית. "לא ידעתי כלום, לא ידעתי מהי דעת תורה, מה עם ישראל באמת צריך ממני בתור אישה. חשבתי שהעיקר שאני תורמת לעם ישראל, לא משנה איך. אבל גם מי שרוצה לתרום לעם ישראל, צריך לקבל הדרכה של תורה".

"צריך להבין שהטייסת היא מקום קיצוני מבחינת התנאים הדתיים. דתיות בדרך כלל לא נמצאות שם. אבל חשוב לי להבהיר: לא משנה איפה את נמצאת, זה עדיין לא בסדר שאת בצבא. אם גדולי הדור אמרו באופן גורף, שאסור לבנות להיות בצבא, אז יש פה עניין גדול של ערך הצניעות של האישה מול הרצון שלה לתרום. ולכן לא משנה אם התנאים נוחים יותר או פחות לבת הדתית בצבא. השאלה היא איך אני כאישה יהודייה תורמת לעם ישראל על פי הדרכת התורה", מסבירה טופז.

חוויותיה בטייסת לא היו קלות. "הבנים לא שמחו בכלל כשהגעתי לטייסת, באופן מוצדק לגמרי", היא אומרת. "פיזית, אני לא יכולה לעבוד כמו שהם עובדים. אני לא יכולה להבריג דברים כמו שהם, לסחוב כמוהם, ככה זה. אצלנו למשל אסור היה לבנות להביא טילים, כי זה מסוכן להן לסחוב. היה ברור שהבנות שם רק למטרה שוויונית, שיראו שיש פה נשים. זה לא באמת מועיל למערכת".

טופז מתייחסת לקושי מעצם השהייה המשותפת של חמש בנות בתוך 70 בנים. "להיות בנוכחות גברית 24/7 זה לא נוח לאף אישה, לא רק לי כדתייה. דיברנו בינינו הבנות שקשה לנו עם זה, להיות מיעוט. לא תמיד היינו ביחד, ואז זה להיות יום שלם בת יחידה רק עם גברים. זה מאוד מקשה, למרות שאני הקפדתי שלא יגידו לי שום דבר שלא מתאים".

טופז מתארת את התמודדותה הקשה בחברה המעורבת בה נאלצה לשרת: "בהפסקה, למשל, כשכולם ישבו במועדון, לא ישבתי איתם אף פעם. ישבתי בחוץ וקראתי ספר. בכלל, בקושי דיברתי עם אנשים בטייסת. בשעות העבודה לא דיברתי מעבר לתחום המקצועי, ובשעות שאחר כך גם לא דיברתי איתם. בשעות העבודה הייתי פשוט שומעת המון שיעורים באוזניות. מעולם לא ישבתי איתם בשק"ם. הייתי בבדידות כזאת. כשאתה לא מדבר עם אף אחד – אתה פשוט בודד", היא מספרת. "זה היה ממש לא פשוט".

גם בשבתות היתה בודדה. "לא רציתי ולא יכולתי לשבת עם כל הבנים בחדר האוכל, אז הייתי אוכלת בחוץ. בשבתות הייתי מקדשת לעצמי לבד בחדר, אוכלת לבד. לשבת לבד זו לא אווירת שבת. הייתי יושבת בשבת ובוכה, ואז כועסת על עצמי שאני בוכה בשבת".

לקריאת הדברים המלאים, לחצו כאן.

למה הדתיים לא משרתים בצה"ל? כל השאלות כל התשובות בנושא הבוער ביותר:

מכתבים מצמררים שהגיעו להידברות מנשים שנפגעו בצבא

16. מכתב שהגיע למערכת הידברות, לפניכם מילה במילה, המסקנות ברורות: "שלום. אני שירתתי בצבא, ובמהלך השירות נוצר קשר מאוד חזק ביני לבין אחד הקצינים בפלוגה, והקצין הזה הוא דרוזי. יש לציין שאני באה ממשפחה דתיה מאוד. אם ההורים שלי ידעו על כך הם יהרגו אותי, יזרקו אותי מהבית...

"יש לציין שליפני הצבא אני בעצמי הייתי מאוד דתייה, ובחיים לא הייתי חושבת על זוגיות עם אדם שהוא לא יהודי!

"אני והקצין אוהבים אחד את השני מאוד. נפרדנו ליפני כמה חודשים בגלל העולמות השונים של שנינו. היינו חייבים לשים לזה קץ, ויש לציין שגם אצל הדרוזים זה אסור, ועם משפחתו זה הסוף שלו.

"למרות הניתוק של ה-3 חודשים פתאום חידשנו שוב את הקשר. לא עובר יום שאני לא בוכה. אני מפחדת מאוד. אני יודעת שה' כועס עליי. אני מפחדת מיום הדין על העונש הצפוי לי.

"מה עליי לעשות?! אני אוהבת אותו וקשה לי לוותר עליו. תגידו לי מה העונש של קשר כזה עם אדם אסור, ומה לעשות בקשר לאהבה הכי גדולה שלי, ולמה, למה ה' בוחן אותי ככה?!

"אני כל יום קוראת תהילים ומתחננת לה' שיסלח לי, אבל בו זמנית אני ממשיכה לאהוב, ומידי פעם להיפגש עם החבר שלי. תענו לי בהקדם כי אני ממש סובלת".

17. מכתב נוסף, מצמרר לא פחות: "קצת קשה לי עם הסיפור, כי אני מתביישת בו, וחוששת שתשפוט חד צדדי מדיי. (וגם שתשפוט ת'אמת, ואני מודה שחטאתי) אבל בכדי לקבל הדרכה נכונה אם יש צורך אני ישלם ת'מחיר", פותחת הכותבת את דבריה.

"לפני 6 שנים התגייסתי לצבא. שירתתי כפקידה. כמובן חילונית לחלוטין (ללא זיקה לדת ידע, מסורת של כיפור, פסח, ראה"ש.). במהלך שירותי נקשרתי למפקד הממונה עלי, שהיה קצין ומבוגר ממני ב-14 שנה, היינו בקשר רומן שנמשך 3 שנים, במהלכן התאהבתי בבן אדם הלא נכון.

"לקראת אמצע הקשר הוא החל להשפיל, להיות אלים פיזי, ובייחוד מילולית, וכן הוא היה אסור (נשוי). אציין שבזמנו לא ייחסתי לזה חשיבות, כי לא הייתי מודעת למעשיי לחלוטין, הכל היה מתום לב.

"הוא היה חבר וקשר ראשון (הקשר היחידי בחיי אז, כי עם ההורים הקשר שלי לא היה אז משהו) בטח הנך תוהה למה לא התלוננתי, אז כמובן הבושה, ויותר מזה ה'אהבה'.

"כאשר הסתיים הקשר מצידו בצורה ממש ממש לא יפה, לקחתי ללב מדיי, ניסיתי לבצע 2 ניסיונות אבדון שהביאו ל-2 אשפוזים", הכותבת מתארת את שעבר עליה.

נראה כי כל מילה נוספת מיותרת.

מה עומד מאחורי הבקשה לאסור הפרדת נשים וגברים? ומה הקשר לכפייה חילונית? הרב זמיר כהן בקטע קצר על הדרת נשים: