גלות הדעת של הרוצח בשגגה – גרועה יותר מגלות הגוף

השגגה של ההורג – "בפתע", "בלא איבה", "בלא ראות", ובכל זאת עונשו גדול: הוא נאלץ לעזוב את ביתו ואת עיר מולדתו, הוא גולה לעיר מקלט ושוהה שם עד מות הכהן הגדול, תקופה שלא ניתן לשער מראש כמה זמן היא תימשך.

אמנם ההריגה נעשתה בשוגג, אולם התורה עדיין תובעת את ההורג על כך שהוא לא נזהר יותר. ההריגה לא נעשתה מתוך מצב של אונס מוחלט, שלא היה לו מה לעשות ובאמת לא ניתן לתבוע כלום מההורג, אלא מתוך מצב של שוגג. הוא הרג בלי שימת לב. אילו הוא היה נזהר יותר, חברו לא היה נהרג.

הרב אליהו דסלר ("מכתב מאליהו" חלק ד עמוד 170), מדבר על עניין הגלות לעיר מקלט. נראה מעט מדבריו.

עניין הגלות שחייבה התורה לרוצח בשגגה, שיגלה מעירו לעיר מקלט, יש בו מעין קללת "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד', י"ב) הנאמרת בקללת קין, בעקבות רצח אחיו – הבל. עונש הגלות הוא גם הנהגת מידה כנגד מידה – הוא גרם שנפש הנהרג תינתק ממקומה בעולם הזה, ולכן גם הוא יגלה ויתנתק ממקומו הקבוע.

עניין הגלות הוא גם לימוד ותיקון לחטא. מדוע? כי מה גרם לו לזלזל בחיי חברו? מן הסתם בגלל שהוא היה טרוד יותר מידי בעסקי עצמו ובצרכיו הגשמיים. לכן מגלים אותו ממקומו ומנתקים אותו מעירו ומעסקיו, ועליו ללמוד מזה למעט את דביקותו – ולו במעט – בענייני הגשמיות האנוכיים שגרמו לקלקולו.

בעניין הגלות יש רובד נוסף, עמוק יותר, שהוא "בבחינת סוד" (לשון הרב דסלר).

יש שני סוגי "נע ונד" - חיצוני ופנימי.

את ה"נע ונד" החיצוני כולנו מכירים. עדים אנו לאנשים שכל חייהם נעים ונדים ממקומם. אין להם מקום מגורים או מקום עבודה קבוע, וכתוצאה מאילוצים שונים הם חיים בטירוף. חכמי הסוד כותבים, שמי שנאלץ להיעקר ממקומו ולנסוע הרבה בעולם לצורך פרנסתו, יתכן שדבר זה בא לתקן חטא של רציחה, או בגלגול זה או בגלגול אחר.

אולם יש נע ונד פנימי, שהוא חמור הרבה יותר.

התוכן הפנימי של "נע ונד" החיצוני, הוא בלבול הדעת וערפול ההכרה. מי שחטא כנגד חיי חברו, דעתו נעשית מטורפת, מחשבתו מיטלטלת מצד לצד וחייו אינם חיים. התוצאה החיצונית של זה היא שהוא אינו יכול למצוא מקום קבוע בעולם להתיישב בו.

"והנה עֵדִים אנו בדורנו לתופעות איומות, שהרציחות מתרבות למעלה ראש, דם האדם נעשה הפקר ממש, ואיש את רעהו חיים בלעו. ולדאבוננו הגדול, גם מבפנים לחומת התורה לא נמלטנו מזה לגמרי, כי תחת מסווה של ''מצוות'', יורד אחד לחיי חברו, מביישים ברבים ומספרים לשון הרע, שכל אלו הם מאביזרייהו דרציחה כידוע. וגם התוצאות הנוראות לא אחרו מלבוא: הן החיים מתמוטטים, והמנוחה ושלוות החיים נסתלקו לגמרי. ועוד, שמקצה תבל עד קצהו רצים וטסים המוני בני אדם בממדים ובמהירות שלא היו כמותן מעולמים. הם חושבים בדעתם שעושים כל זאת לשם הנאה, או לשם מה שקוראים ''בידור'' שהוא באמת פיזור הנפש, דהיינו בלבול הדעת.

"אנו צריכים לדעת, לפי עומק דעת תורתנו הקדושה וסודותיה, שמה שבני אדם בהמוניהם מיטלטלים ממקום למקום בלי הרף, אינו אלא מקללת קין: 'נע ונד תהיה בארץ''. כך הן תוצאות הציביליזציה המודרנית שהתייצבה על דרך הכחשת התורה: הבהילות גוברת, השחיתות והרציחות מתרבות, איש נשמר מאחיו ואין בטחון, ומנוחת הנפש מסתלקת, ומבחוץ סכנת מלחמות איומות שבכוחן להרוס ולהחריב את כל חיי העולם הזה חס ושלום, סכנות הממלאות את כל האוויר, כל נשימה ונשימה ממש.

"...המתמיד בלימוד התורה הקדושה מוצא את מקור חייו בתוך עצמו, ו'חדשות' מבחוץ אינן שייכות לו כלל ולא יעניינו אותו. הוא מרוכז בתוך עצמו ושום דבר מבחוץ לא יצליח לבלבל אותו. מאידך גיסא, הבטלן - ישן, מת בתוכו. כל תנועה קלה מבחוץ תבלבלהו, והוא מיד יתחיל לרדוף אחריו בדעתו. זו בחינת נע ונד הרוחני - קללת קין" (הרב דסלר, שם).

בואו נמצא את הנקודה הפנימית ונאחז בה.