לאבא ולאמא מותר ולילדים אסור, הייתכן?

שעות אחה"צ, כמעט אף אחד לא היה בבית. הקטנים בני ה-4 וה-6 שיחקו להנאתם בסלון, הגדולים יצאו לחברים וללימודים. היא החליטה שהיא מקדישה זמן לעצמה, שוכבת על הספה לנוח ולפטפט קצת בטלפון עם אחותה על דא ועל הא.

"את שומעת מה קרה?", היא מספרת לאחותה.

"לא קיבלו את הילד שלי למוסד שרציתי. תאמיני לי, אנשים רשעים כאלה, יושבים שם, בוחרים רק את מי שהם רוצים ונוח להם, מסננים ככה חופשי בלי לראות בעיניים.

"מה, את לא יודעת על מי אני מדברת?! את יודעת מי זה המנהל שם, שכחת שהיית אצלו גם כן עם ישראל ובסוף לא רציתם להיכנס לשם?

"את מכירה, את מכירה, כן בדיוק הוא, כן, הם גרים שם למעלה ברח' עץ הדר, בוילה המפוארת...".

זו הייתה שיחה שגרתית. קצת רצתה לשפוך את לבה. היא לא שמה לב ששיר בת ה-6 שמעה והאזינה לשיחה.

למחרת בארוחת הערב.

"אמא, אני שונא את יהודה, הוא כל הזמן מרביץ לי בכיתה והוא מרביץ גם לכולם".

"סליחה, שמואל, זה לשון הרע. אני מבקשת לא לדבר לשון הרע על אחרים, גם לא על ילדים מהכיתה, אחים שלך לא צריכים לדעת כרגע מי המרביץ של הכיתה".

"אמא, זה לשון הרע לספר לך דברים שילדים עושים לנו?", שאל חיים בן ה-10.

"אמא, אתמול כשדיברת עם דודה מאיה בטלפון שמעתי אותך מספרת על המנהל שהוא איש רשע, זה לא נקרא לשון הרע?", שאלה שיר בת ה-6.

"ככה לא מדברים לאמא, זה נקרא חוצפה. וחוץ מזה שאולי זה היה לשון הרע, אבל...".

* * *

זה לשון הרע או לא לשון הרע?

לאבא ולאמא מותר, ולילדים אסור? אולי לילדים מותר ולהורים אסור?

והאם לשמוע סיפורים שהילדים מספרים לנו על מה שקרה להם הוא בבחינת לשון הרע וצריך לעצור?

אחד הדברים המשמעותיים בחינוך הוא דוגמא אישית.

כאשר ילד רואה ומרגיש שאמא ואבא מקפידים על הלכות מסוימות, הנהגות וכדומה, הוא באופן טבעי יעתיק ויעשה בקלות ואפילו בשמחה ובאהבה, כי זה מה שהוא רואה בבית, וכן להיפך.

כאשר הילדה ראתה ושמעה שאמא מדברת לשון הרע ומשתמשת במילים לא "חינוכיות" באופן ברור וטבעי, היא מבינה שזה בסדר, וכשאמא אוסרת - נוצר בלבול אצל הילד, והוא לא מבין את הסתירה. כן או לא? מותר או אסור? הרי אמא עשתה או אמרה...

הוא מרגיש תסכול גדול מאד והתנגדות לקבל.

אנו, כהורים, מבינים הרבה פעמים שאנו דמות חינוכית לילדינו, ולידם אנחנו מתאמצים "להתנהג יפה וכיאות". אבל הילד מרגיש. הוא שם לב שאמא לא שלימה עם מה שהיא אומרת. ואם קרה שלא שמנו לב והילד ראה או שמע, נפלנו בפח שטמנו לעצמנו, ולא קל לתקן.

הרבה פעמים אני שומעת הורים שאומרים "זו חוצפה להעיר לאמא!", או "כשתהיה אבא תדבר איך שאתה רוצה!", או "זה לא לשון הרע" (כשזה כן...) - במטרה להשתיק.

אבל הילד הפנים.

ויש לכך השלכות. לילד יהיה קשה לקבל מאתנו, הוא יכעס, הוא ירגיש בלבול. הוא לא יהיה בטוח בעצמו ולעיתים גם יטה לשקר כשהוא לא ליד ההורים.

ומה לגבי לשון הרע אצל ילדים, יש דבר כזה?

נכון להגיד לילדים שכיוון שאנו ההורים שלך, ואנחנו רוצים וצריכים לדעת עליך הכל בשביל החינוך שלך, אנחנו גם צריכים לפעמים לדעת את שם הילד שעליו מדובר.

וכיוון שאנו ההורים שלך, אנחנו המקום שאליו אתה יכול לבוא ולספר דברים, גם מי עשה לך, ואין בזה איסור לשון הרע.

מובן שדיבורים מסוג זה יאמרו בצד, ששאר האחים לא ישמעו. הרי אין בכך תועלת, וחשובה מאד ההקפדה שסיפור הדברים עם שמות יהיה רק מה שקרה או קשור לילד שלי, ולא לילדים אחרים.

את רוצה לחזק את הילדים בהלכות לשון הרע? תתחזקי בזה את, ותשתדלי גם כשאת לא ליד הילדים.

כשהילדים מספרים דבר שאינו חשוב להישמע, או דבר שחשוב לומר לך, אבל לא ליד כולם, תעצרי ותגידי "חמוד, זה לשון הרע. בבית שלנו לא מדברים על אנשים אחרים, ואם קרה לך משהו אני אשמח לשמוע אותך בצד ולא ליד כולם".

כאשר הילדים יראו דוגמא אישית חיובית, המסר ודאי יופנם, ואין הטמעה טובה מזו.

בהצלחה רבה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il