כך שלושה פרקי תהילים בכיתה יוצרים תהודה בכל הארץ

הייתה זו הפעם הראשונה שהלכנו, בנות דודותי ואני, באותה עונה לבריכה. היא הייתה גדולה. אפילו ענקית במושגים שלי כילדה קטנה. המים היו בגוון ירקרק-תכלת, והיה להם ריח של כלור.

היינו ראשונות שם, והבריכה הייתה ריקה. לפתע קפצה לתוכה אחת מבנות הדוד. היא תמיד הייתה אמיצה ונועזת. הקצף סביבה היה לבנבן, והיא צרחה בחדווה. אבל מה שמשך את תשומת לבי היו המעגלים שנוצרו סביבה. אותם גלים הלכו והתרחקו עד שהגיעו לסוף הבריכה.

שנים אח"כ התקלקל לי המודם.

הגיע אלי טכנאי מבזק עם מודם תקין, העמיד אותו מול המודם שלי ואחרי כמה זמן המודם שלי "חזר לתחייה". הוא הסביר לי שהמודם המקולקל החל לפעום לפי הקצב של המודם התקין, וזה נקרא שיש ביניהם תהודה. 

שנים אחר כך למדתי על תדרים, תהודה ועל אפקט הפרפר. על כך שמשק כנפי פרפר עשוי ליצור שינויים קטנים באטמוספרה שבסופו של דבר יגרמו להופעת סופת טורנדו או ימנעו את הופעתה.

כנפי הפרפר העדינות יכולים לגרום לסופת טורנדו אדירה. איך?

ובכן, יש תהודה בין משק כנפי הפרפר לבין האוויר העוטף את כדור הארץ, דבר שגורם להיווצרות של סופות חזקות.

הרעיון הוא אותו רעיון – פעולה של דבר קטן גורם להתחוללות של מערכות מורכבות וגדולות בהרבה.

וזה מה שהמלב"ים מסביר בפירושו _{(תהלים ל"ו, ו'),} שהשם מנהיג את העולם בשתי הנהגות: בהנהגת חסד ובהנהגת אמונה. הנהגת אמונה זו הנהגה על פי חוקים וכללים, זכות וחובה. הנהגה זו היא על פי חוקי הטבע. לעומת זאת הנהגה של חסד היא הנהגה שאיננה כפופה לחוקי הטבע.

אלא ששתי הנהגות קשורות זו בזו. הנהגת החסד משפיעה על הנהגת האמונה שהיא ההנהגה על פי חוקי הטבע לטוב או למוטב, לשבט או לחסד.

מסביר המלבי"ם שגם הטבע מתנהג בדרך הפלא, בנסים נסתרים.

לפי מה?

לפי מעשה בני האדם.

כאן הוא מביא דוגמא מפיזיקה: כאשר לוקחים כינור קטן ומעמידים מולו כינור גדול, ופורטים על הקטן, יתנענעו טורי הכינור הגדול לפי מה שיפרטו על הכינור הקטן שלעומתו.

האדם הוא עולם קטן ומולו העולם הגדול.

מסביר המלבי"ם שכל מעשי האדם, רע או טוב, יעורר כנגדו רע או טוב בעולם הגדול. דור שייטיבו מעשיהם וישמעו אל מצוותיו, תריק להם הנהגת השם לפי חוקי הטבע שובע רצון, ולעומת זאת דור סורר ומורה – יעצור השם את השמים ולא יהיה מטר.

אולי זו גם משמעות תקיעת השופר – תקיעה בפיה הקטנה תוציא מהצד השני של השופר קול גדול!

כולם מבינים שד' קורא לנו!

כולם מרגישים שהשם מטלטל אותנו. אלו הקשורים אל השם שואלים את עצמם "מה השם רוצה מאיתנו?". אבל יש רבים שעדין לא שואלים. שעדין לא גילו את השם. אבל זה לא באמת. אמנם כרגע הם יוצאים ומפגינים ומחפשים אשמים למצב שאף אחד לא הזמין, ואף אחד לא רצה בו, ואנחנו מסתחררים בתוכו ומחפשים עוגן כדי לתפוס בו ולהיאחז בו.

ההרגשה היא שזרקו אותנו למים, ומה יהיה איתנו עכשיו... מה יהיה עם הבריאות של כולנו? מה יהיה עם הפרנסה? וכמה זמן אפשר לשבת בבית ו"להתבשל" בין ארבעה קירות? הילדות של הילדים מתמוססת לנו עם הזמן... מערכת החינוך מנסה לצוף על פני המים... יש נערים ונערות שהתבלבלו לגמרי. ולא רק הם. גם המבוגרים מבולבלים. אפילו המשטרה מבולבלת.

"תעינו כשה אובד", אומר דוד המלך. השה, אין לו שכל לחפש את הרועה. הוא לא יודע לקרוא לרועה. הוא הולך לאשר ימשכו אותו עיניו והריח אשר באפו, מבלי לשים לב לזאבים השוחרים לבשרו... מבלי להיות מודע לתהומות אותם הוא מגרד. אנחנו מרגישים כשה אובד.

אבל השם יודע שאנחנו לא שה. שזה זמני. שבסוף נגלה אותו.

אנחנו רק צריכים למצוא אותו בתוכנו.

השם אומר לנו "לסוסתי ברכבי פרעה דימתיך רעיתי".

וכי מכל השבחים שהדוד משבח את רעייתו לא מצא דימוי יותר מתאים לה מאשר לדמות אותה לסוסה? ועוד לסוס ברכבי פרעה?

בסדר, הסוסים של פרעה היו המשובחים ביותר בעולם, נו, אז מה?

השם קורא לנו: אחותי, רעייתי, תמתי. קורא לנו שושנה בין החוחים. השבחים הללו מחמיאים מאוד. אז איך זה שהשבח הגדול ביותר שהוא משבח אותנו זה שאנחנו דומים לסוס ברכבי פרעה? זה היופי שלנו? מה יפה בלהיות סוס?

מה מונח בזה?

כשאדם רוכב על סוס – מי המנהיג ומי המונהג?

האדם הוא המנהיג, וסוס הוא המונהג. אבל בקריעת ים סוף היה משהו שונה.

אומר המדרש שכשקרבו המצרים לים סוף וראו איך בני ישראל חצו אותו והאדמה הופכת להיות בוצית יותר ויותר, הם הבינו שזו הולכת להיות מלכודת מוות וניסו לעכב את הסוסים מלרוץ אל תוך המים, אבל הסוסים השתוללו.

הסוסים הפכו למנהיגים.

הם אלה שהובילו את המצרים שרכבו עליהם ישר אל תוך המים.

וזה מה שאומר לנו השם: אתם דומים לסוסי פרעה כי אתם מנהיגים אותי. ההתנהלות שלי היא לפי איך שאתם מנהגים אותי. אתם יכולים להוביל אותי למקומות אחרים... יש לי כוח לעשות הכל. אבל אתם הם אלה שמובילים אותי. תובילו אותי למקום שהוא טוב לכם... אני רוצה להיטיב לכם... רע לכם? יש לכם קורונה? אני יכול בשנייה אחת לגמור את כל הסיפור. אבל זה תלוי בכם...

אנחנו חושבים - מי אני, ומה כבר תשפיע התפילה שלי על המצב המסובך כל כך?... אני בסך הכל שה קטן... יש אנשים צדיקים,  גדולי הדור... שהם יתפללו... שהם ילמדו... זה מה שישפיע! מה זה משנה מה שאני עושה?

וזה לא נכון!

אולי השם שם אותנו בבידוד מפני שהוא רוצה שכל אחד מאיתנו יתפלל. שכל אחד מאיתנו ישב וילמד. שכל אחד מאיתנו יעשה את המאמץ להתחבר אליו. שכל אחד ואחת מאיתנו יעשה את הקורבן הפרטי שלו וישים אותו על מזבח הלב שלו!

וכאן אספר.

הייתי מחנכת כשהייתה רעידת אדמה חזקה בטורקיה, ותוך דקה אחת מתו 30,000 אנשים. היה זה בשלהי חודש אלול, כמה ימים לפני ראש השנה. הבנות הגיעו מזועזעות לכתה. כולנו היינו מזועזעות. רעידת אדמה חזקה כזו בשעה 3 לפנות בוקר, כשאנשים נמים את שנתם ולא יודעים שזו שנתם האחרונה... איזה פחד!

- כל זה נרשם בראש השנה הקודם, אמרתי לבנות, בואו נתפלל שבראש השנה הבא עלינו לטובה יגזרו עלינו גזירות טובות. בוא נקבל עלינו קבלות להתחזק במצוות על מנת להרבות בזכויות.

- מורתי, בואי נגיד תהילים – קראה אחת הבנות.

- מתי? לא הבנתי.

- מיד אחרי התפילה נשב ונגיד תהילים.

- הרעיון מקסים ונפלא, אמרתי, אבל אנחנו לא יכולות לומר תהילים בזמן השיעור. יש לנו חומר ללמוד ועלינו להספיק אותו עד סוף השנה... אבל אם אתן רוצות, אתן יכולות לומר תהילים בהפסקה הגדולה.

חזרתי הביתה וסיפרתי לבנות שלי.

- אמא, אל תרשי להן לומר יותר משלושה פרקי תהילים בהפסקה. הן צריכות גם הפסקה! ואם יגידו יותר פרקי תהילים לא תהיה להן הפסקה, וזה לא יחזיק מעמד ולא ימשיך.

צודקת! חשבתי.

הצטיידתי למחרת בשקית גדולה עם ממתקים, ואחרי התפילה הודעתי לבנות שאני מרשה לומר רק שלושה פרקי תהילים בהפסקה הגדולה, ומי שתסיים - תקבל ממתק.

בהתחלה נשארו רק 7 בנות.

הקבוצה הלכה וגדלה.

כל הפסקה גדולה מצאתי את עצמי יושבת עם קבוצה גדולה של בנות, וכולנו אומרות שלושה פרקי תהילים. בשלב מסוים לא יכולתי לממן את ההוצאה הגדולה הזו, ושתי בנות מהכתה, מיוזמתן, הלכו למרכז ואספו כסף מבעלי חנויות למטרה הזו.

לקבוצה הצטרפו גם בנות מכתות קטנות יותר, ואפילו כשכבר לא חלקו שום ממתק, המשכנו באמירת שלושת פרקי התהלים. היינו כבר קבוצה של כמאה בנות. כשהגענו לפרקים ארוכים במיוחד, אמרנו רק את אותו פרק.

הפעילות הזו נמשכה חצי שנה!

אחרי חצי שנה הגענו סוף סוף לפרק האחרון. עשינו סיום ביום שלישי. סיום על כל ספר תהילים.

חשבתי לעצמי, מה יהיה עכשיו?

ובאותו שבוע הודיעו שגדולי ישראל הורו להוסיף שלושה פרקי תהילים בסוף התפילה!

כך עובדת התהודה!

נבין שכרגע השם קורא לנו.

קורא לכל אחד שנמצא בפינה שלו, והוא מצפה ממנו מה שהוא יכול לעשות כדי להתחבר אליו.

כאן אביא ממה שסיפר החפץ חיים. הוא אמר שבעיירתו ראדין היה סוחר תבואה שהיה תמיד חמוץ פנים. כשהתעניין בשלומו, הוא התלונן שהפרנסה קשה. אנשים קונים מעט, וכל סחורה שמביא הם מחפשים בה חסרונות, ועד שהוא מצליח להשביע את רצונם יוצאת לו הנשמה.

פרצה מלחמת העולם הראשונה, ואנשים ברחו מראדין עמוק לתוך רוסיה. וגלות זה כמו בגלות. אנשים לא גרים בבית שלהם. אין להם פרנסה. הכסף אוזל במהירות. יהודים בעלי חסד מכניסים לביתם משפחות ומאפשרים להם לישון תחת גג  ולהסתתר מהקור הנורא. אבל אוכל – זו בעיה. אין כסף, ולכן קשה להשיג אוכל. אנשים רעבים. כל אחד חושב מאין יבוא עזרו.

והנה פוגש החפץ חיים את אותו סוחר תבואה, אלא שפניו נוהרות ומלאות שמחת חיים.

-אוהו, שלום עליכם ר' איד, פונה אליו החפץ חיים.

-גם אתם פה?

-ומה נשמע אצלכם? איך הפרנסה? מתעניין החפץ חיים.

-נפלא! פשוט נפלא! הלוואי תמיד כך!

-נפלא? מתפלא החפץ חיים, הלא אנשים רעבים ללחם. כיצד זה נפלא כל כך אצלך?

-הרב מבין, מסביר לו סוחר התבואה, כל סחורה שאני מוציא - לוקחים אותה! לא עומדים לבדוק אם זה מתולע או לא, אם זה טרי או לא, ממש חוטפים כל מה שאני מציע, ועוד משלמים לי עליה פי עשרה!

אמר החפץ חיים לתלמידים שלו: אתם מבינים? בדורות הקודמים כשיהודי עשה מצווה היו בודקים אותה בשמים איך עשה? עם איזו כוונה? האם דייק בפרטים? אבל עכשיו זה זמן מלחמה! כל מצווה שיהודי עושה – חוטפים אותה בשמים, ועוד משלמים עליה פי עשרה!

גם עכשיו אנחנו בזמן מלחמה. מלחמה נגד היצר הרע, שיודע שהולכים לגלות שהוא סתם דמיון. הוא לא משביע ולא מרווה. הוא רק משגע את השכל ומעוות אותו.

נהיה חכמים!

נדע שזו בשורה גדולה לכל אחד ואחת מאיתנו.

ד' מאמין בנו. הוא מאמין בכל אחד ואחת מאיתנו. הוא יודע איזו נשמה גבוהה יש בכל אחד ואחת מאיתנו. הוא יודע אלו כוחות יש בנו.

אנחנו הם אלה שלא יודעים!

הוא רוצה שנגלה את עצמנו.

שנדע שיש תהודה בינינו ובינו.

נזכור שכל תפילה של כל אחד ואחת מאיתנו, כל מצווה ומצווה שאנחנו עושים, כל מחשבה, כל כוונה שבלב - משפיעים ובגדול!

ונזכור – משלמים על זה פי עשרה!!!