שבת חזון: על הציפייה והתקווה לגאולה בימים גדולים אלו

שבת זו נקראת 'שבת חזון' על שם ההפטרה שנקראת תמיד שבת קודם ט' באב. בסוף ההפטרה הקב"ה מבטיח לעם ישראל ש'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. אכן שבת זו היא הזמן הטוב ביותר לחזק בליבנו את הצפייה והכמיהה לבניין בית המקדש וכך גם נוכל לידע לבכות ולבקש גאולה...

במדרש (ילקוט שמעוני איכה רמז תתקצז) הובא שאחר החורבן אמר לפניו משה רבינו, "רבש"ע שמא אין חזרה לבנים?, אמר להם אל תאמרו כך יש דור שהוא מצפה למלכותו מיד הם נגאלים שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

וכן הובא במדרש תהלים (שוחר טוב מזמור מ), למנצח לדוד מזמור, קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. זהו שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו (ישעיה כה ט). אין ביד ישראל אלא שיקוו שיגאלם הקדוש ברוך הוא, וכו'.. שמא תאמר עבר קציר, כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (ירמיה ח כ), קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (תהלים כז יד), קוה אל ה', וקוה אל ה', תקוה אחר תקוה, חזק ויאמץ לבך, אם קויתם ולא נושעתם, קיווי ושובו וקיווי, ואם תאמר עד מתי נקוה, כבר כתיב יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם (שם /תהלים/ קלא ג), ואומר חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' (שם /תהלים/ לא כה), אם עושין כן, הרי אתם נושעים, שנאמר אשר לא יבושו קווי (ישעיה מט כג), וכתיב וקוי ה' יחליפו כח (שם /ישעיהו/ מ לא), וכתיב וקוי ה' המה יירשו ארץ (תהלים לז ט), לכך נאמר קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי, דוד שקיווה לי עניתיו" ע"כ.

ויותר מכך מצינו בילקוט שמעוני (תהלים רמז תשלו), למנצח לדוד מזמור שיר קוה קויתי ה' ויט אלי. זש"ה ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, אין ביד ישראל אלא הקווי, כדאי הן לגאולה בשכר הקווי, וכו'. ע"כ. ומבוא מדברי המדרש דבר פלא וחיזוק עצום, שאפילו אם אין ביד ישראל שום סיבה לגאול אותם, מכל מקום אם הם מקווים ומצפים למשיח זוהי סיבה מספקת לבדה שהקב"ה יגאל אותם. ואפילו שעם ישראל מקווה כל כך המון שנים... אל יאוש! הרי כבר אמר דוד המלך בתהילים קווה אל ה'... וקווה אל ה'... פעמיים קיווי אחר קיווי. ללמדנו שיהודי לא מפסיק לקוות. וזה מה שענה הקב"ה לרחל אמנו שבכתה וביקשה שבניה ישובו חזרה לארצם. שאם "יש תקווה לאחירתך"... אזי "ושובו בנים לגבולם". אם הם מקווים ומצפים אזי מובטח שהם יחזרו.

גאון עוזנו החיד"א הקדוש בספרו מדבר קדמות (אות ק' קיווי דף נד:)  בשם ספר צמח דוד לבאר את הנוסח שאנו אומרים בתפילה, "את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קוינו כל היום" שהלשון כי לישעותך קוינו וכו' אינו מובן, שהרי אם עם ישראל צריך להיגאל אם כן הטעם כי לישועתך וכו' מיותר. ואם עדיין לא הגיע הזמן מה מועיל הטעם כי לישעותך... אומנם לפי דברי המדרש הנ"ל הדבר מובן היטב. שבעבור הצפייה והתקווה של עם ישראל זכאים הם לגאולה.

הצפייה לגאולה היא לא סתם צפייה לעולם גשמי יותר טוב, לעולם עם פחות מחלות, ופחות קשיים... הצפייה צריכה להיות בעיקרה צפייה לראות את הנהגת הקב"ה בחוש, צפייה לחיבור מתמיד וישיר עם בורא עולם, ללא מסכים ומחיצות המבדילים ביננו. צפייה לבית המקדש שבו קרובנות התמיד היו מכפרים על העוונות של אותו היום. וכמו שהובא במדרש רבה (במדבר כא) 'מעולם לא הי' אדם בירושלים ובידו עוון. כיצד? תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה, ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום'. לכך אנחנו צריכים לצפות לעולם רוחני יותר.

ולהבין את הדברים היטב, אביא מה שראיתי שהובא מספר 'שלמים מציון', (הובא בעלון שלמים מציון) הכולל את דברי תורתו של הגאון הרב בן ציון פלמן זצ"ל, ושם מובאים דברים שנהג לומר בימי בין המצרים. וכך סיפר.

"מעשה באדם עני ואביון, שבקושי רב הצליח להביא כל יום טרף לביתו". "יום יום היה מכתת רגליו בעבודות שונות ומשונות, כדי להרוויח מעט כסף שיספיק לו ולבני ביתו לצורכי אותו היום".

"יום אחד החליט העני לנסות את מזלו, ולקנות כרטיס הגרלה שאפשר לזכות בו בסכום כסף גדול מאוד, שביום אחד הוא יכול להתהפך בו לעשיר גדול. ואכן ממחשבה למעשה כך עשה, קנה את הכרטיס המדובר, והגיע עימו לביתו. בבית הראה את הכרטיס הזה לאשתו, וביקש ממנה שתשמור עליו עד מאוד, משום שהוא כרטיס חשוב שיכול להביא להם הרבה תועלת.

"האשה עשתה כמצוות בעלה, והניחה את הכרטיס בארון העליון שבבית שיהא מונח שם למשמרת",

"יום אחד בשעת הצהרים, האמא היתה עסוקה בעיסוקיה, והילדים שהיו בבית חיפשו משהו מעניין להתעסק עימו, ופתחו את הארונות כדי לתור אחר איזה חפץ מעניין.

"אחד מהילדים לקח כיסא, עלה עליו ופתח את הארון העליון ולהפתעתו הוא רואה שם כרטיס גדול ויפה, שמצויר עליו ציור מאוד מרשים. הילד התפעל מהציור הזה, ולקח את הכרטיס כדי לשחק עימו במשחקיו. הילדים כולם התקבצו סביבו, והתחילו לשחק בכרטיס, להעתיק את הציור שמצויר בו, לצבוע אותו, וכהנה וכהנה.

"פתאום, באמצע המשחק הילדים לא נזהרו כראוי, והכרטיס נפל לתוך התנור שדלק בפינה, וברגע אחד נשרף כולו והפך לכמה פרורי אפר.

"הילד שלקח את הכרטיס הצטער מאוד על הציור היפה שאבד, ומרוב צער התחיל לבכות. הילדים הקטנים שראו את אחיהם הגדול בוכה, הבינו שצריך עכשיו לבכות, ולפיכך התחילו גם הם לבכות.

"האמא שלא הבחינה כל אותה העת במעשיהם, כששמעה את הילדים בוכים הזדרזה מיד לבדוק מה קרה להם. וכשסיפרו לה על הכרטיס עם הציור היפה שהורידו מלמעלה והוא נשרף, הבינה שמדובר בכרטיס היקר שבעלה ביקש ממנה לשמור עליו. ואם הוא נשרף כנראה שהפסידו משהו חשוב, וגם היא התחילה לבכות על שריפת הכרטיס.

"ובדיוק באותו זמן, האבא הלך לבדוק איזה כרטיס זכה בהגרלה, ולהפתעתו הוא רואה שהכרטיס שלו עלה בגורל, וזכה בסכום כסף עצום שיכול להפוך את מצבו מחושך לאור. הוא התחיל לרוץ בשמחה לביתו כדי להביא את הכרטיס. הוא נכנס לבית, והוא רואה את כולם בוכים, וכששאל מה קרה, הבין שהכרטיס של ההגרלה נשרף באש… ומיד גם הוא התחיל לבכות… על האובדן הגדול שהפסיד עתה בשריפת הכרטיס שזכה...

"יוצא, למעשה, שכולם בוכים", "אבל כל אחד מסיבה אחרת. זה - בוכה על הציור היפה שאבד, זה - בוכה על הכרטיס היקר שאבד, זה - בוכה כי כולם בוכים, אבל היחיד שבוכה, ומבין על מה הוא בוכה - זה האבא, שמבין את תוכן הכרטיס, כמה הוא היה שווה וכמה הפסיד עתה בשריפתו.

"אותו הדבר הוא בענין האבלות והבכי על חורבן בית המקדש", עובר הרב לבאר את הנמשל. "יש כאלו שבוכים על ההוד והדר החיצוני שהיה לבנין הבית, יש שבוכים על הכבוד שכלל ישראל הפסיד בחורבן הבית, יש שבוכים בשל הצרות והאסונות שסובלים ישראל עד ימינו אנו, ויש שלא מבינים כלום ובוכים כי כולם בוכים"

"אבל האיש המשכיל, מתבונן איזה דרגות של קדושה וטהרה כלל ישראל זכו כשהיה בית המקדש קיים, לאיזה רוממות עלו ונתעלו - וכל זה הפסידו בחורבן הבית. ואצלו הבכי והצער הוא אמיתי שמבין את ההפסד האמיתי שהפסדנו בחורבן הבית. ועל זה צריך להתבונן בימים הללו, על מה לבכות". ע"כ.

אכן אל לנו לשכוח את דברי העידוד והנחמה של התוספתא והביאה גם הרמב"ם (משנה תורה הלכות תענית ט') וז"ל: "כל הצומות האלה עתידים להבטל ולהיות ימים טובים וימי ששון ושמחה לימות המשיח". דווקא הימים בהם כל כך נצטערנו וציפנו יותר ויותר לבניין בית המקדש והגאולה השלימה, הם יהפכו לימי ששון ושמחה וימים טובים. הצפייה והתקווה לגאולה הם הזרעים לימים הגדולים הללו. יהי רצון שנזכה לגאולה השלימה, ועיננו תחזינה בשוב ה' לציון ברחמים אמן!