השבת של חיה פאכטמן: "חששתי מאד ובקשתי מה' שייתן לי כוח לשמוח עם התינוק"

מהי שבת בשבילך?

"זמן שמוקדש למשפחה, זמן שבו יכולים לראות ולהתרכז בכל הטוב שיש לנו בחיים, לחוות אותו ולהודות עליו לקב"ה".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?
"ברגעים אלו של השיחה, יום חמישי בלילה, תפסת אותי במהלך הכנת החלות. אני אוהבת מאד להכין בצקי שמרים לחלות ולעוגות לכבוד שבת. היה עדיף שאעשה זאת ביום רביעי, כך לפחות היה התכנון השבועי שלי, אך יש רצוי ויש מצוי.

"סדר ההכנות הרצוי שלי הוא אפיה ביום רביעי, כולל הכנת קינוחים וגלידה יחד עם המיקסר שיוצא החוצה. את הניקיונות אני מתכננת ליום חמישי, ואת הבישולים ליום שישי.

"בפועל, בכל שבוע ההספקים שונים מעט, וכל מה שאני מספיקה לפני יום שישי זו הצלחה. לפעמים, בגלל סדר היום העמוס שלי בעבודה, אני לא מספיקה להכין כלום לפי התכנונים הנוצצים. ואז אני מגיעה ליום שישי וצריכה להספיק הכול במרוץ קדחתני: אופה, מבשלת, מנקה, מקפלת כביסות שהצטברו, מארגנת את הילדים, מקלחת אותם, פולה כינים, ומנסה לא להיות מאוכזבת מכך שלא הדלקתי נרות מוקדם".

האתגר שלך בהכנות לשבת?

"להיות שמחה במה שיש ובמה שהספקתי לעשות. אני רוצה להתכונן לשבת עם נחת פנימית. פעם הייתי קמה בימי שישי, במיוחד אלו הקצרים של החורף, עם תחושת לחץ ממשית. הרגשתי שאינני יכולה לנשום, וכאילו משאבת אופניים לוחצת עלי ודוחסת עוד ועוד אויר. עם כל שורה נוספת ברשימת המשימות, נכנס עוד לחץ לבטן.

"ואז פניתי ללימודי אימון, וכחלק מהלמידה, עברתי תהליך אימון בעצמי. גיליתי שאפשר להפיק הרבה דברים בלי להילחץ בדרך. למדתי לטפוח לעצמי על השכם, לשמוח במה שעשיתי ולהישאר בנחת גם כשהזמן לחוץ.

"נכון, לפעמים השבת לא מוכנה כמו שרציתי. נכון, יש נשים מוכשרות שמכינות 12 סלטים ואני קונה אותם מוכנים, ויש נשים עם 10 ילדים ולא 5 כמוני שמתארגנות יותר טוב ממני. הכול נכון. אז מה? אני מתמקדת במקום שלי, ויודעת כי גם לגדל 5 ילדים, זה לא מובן מאליו. להאכיל, להקשיב, לקלח, להלביש, להרגיע ולהעסיק – כל אלו לוקחים הרבה זמן, בפרט ביום שישי. אין לי מושג איך מסתדרות אימהות למשפחות גדולות וצפופות יותר, וחשה אליהן הערכה רבה. אך זה לא גורע מגודל תפקידי שלי.

"במקום שלי, עם ההספקים שלי והמטלות שלי – אני שמחה ומודה לה' על כל שבוע שנכנסנו לשבת בשמחה ובנחת".

כאימא ועקרת, יועצת ומאמנת, מהם הטיפים שלך להתארגנות יעילה?

"יש לי כמה טיפים: ראשית, עוד לפני התחלת הבישולים אני מעמידה על האש סיר גדול עם הרבה בצל קצוץ, שום פרוס, וגם כמה שיני שום שלמות, ומטגנת את הכול יחד. זה לא לוקח הרבה זמן, ואני עושה זאת תוך כדי שיחות טלפון ביום חמישי בלילה. היות ואינני משתמשת באבקת מרק, הבצל והשום המטוגנים שימושיים אצלי מאד ומעשירים את טעם המאכלים.

"כשאני מכינה אותם לפני הבישולים, יש לי בבת אחת תשתית מוכנה וזמינה לדגים, לטשולנט, לסלטים, וחלק אני גם שומרת לקציצות של אמצע השבוע. את שיני השום השלמות אני מכניסה בעופות ובדגים והם מעניקים טעם נפלא.

"שנית, ביום שישי אני מכינה לילדים ארוחת צהרים רגילה לגמרי, משביעה ומזינה: אני שמה בתבנית מגש כנפים, מוסיפה גריסים, שופכת מים בכמות רבה, ומתבלת בקטשופ, פפריקה ומלח. את התבנית הזו אני אופה לצד תבנית העוף של ליל שבת, כך שזה אפילו לא מעכב אותי בשאר הבישולים. לאחר שעת אפיה בתנור, הגריסים מקבלים טעם עשיר מהעוף, ונהיים כמו פתיתים. זוהי ארוחה מהירת הכנה שלא דורשת ממני הרבה עבודה. אני מניחה את התבנית המוכנה על השיש, והילדים יכולים לקחת כמה שהם רוצים. הם אוהבים מאד את המנה הזו, וכך הם רגועים ושבעים.

"כמו כן, ביום שישי בצהרים, שתי בנותיי הגדולות יוצאות עם הקטנים לשחק בגינה הסמוכה לביתנו. הגינה מוצלת היטב, ובפרט בקורונה אין תיירים ואנשים לא מוכרים, והם יכולים לשחק בהנאה ובחופשיות. לאחר שעה - שעתיים של משחק חווייתי באופניים ובמתקני הגינה, הם חוזרים הביתה מרוצים ונכנסים בזה אחר זה לאמבטיה. בזמן הזה אני מסיימת לבשל ולנקות, ללא הפרעות.

"עוד טיפ שהוכח אצלנו כיעיל מאד: בימי שישי הקיציים והבלתי נגמרים, בכל פעם שמסדרים את הבית לשבת, עד שמגיע זמן הדלקת נרות, הבית מתבלגן שוב ושוב, והתסכול גובר. למדתי לסיים קודם את הבישולים והמקלחות, ורק בסביבות ארבע וחמש בצהרים לסדר את חדרי הילדים. לכל ילד יש תפקידים קבועים בסידור הבית, וכך בכניסת שבת הבית מסודר ונוצץ כמו שאנו אוהבים.

"ואם הזכרנו את התפקידים של הילדים, יש לנו פריווילגיה מעניינת כתושבי הרובע היהודי: אחרי שהבית מסודר, הילדים לבושים ומאורגנים לשבת, וכל אחד עשה את תפקידו, הם מקבלים פרס קטן - שקל אחד. יחד הם הולכים לקיוסק הסמוך וקונים להם ממתק לשבת. המוכר בקיוסק הוא ערבי, ולכן הקיוסק פתוח גם בשעה כזו, ואני יכולה לנצל את הזמן השקט בבית לסידורים אחרונים. במושגים של יום שישי רבע שעה לפני הדלקת נרות זה המון זמן, ואני מספיקה הרבה מאד ברגעים האלו, בלי ילדים מתרוצצים מתחת לרגלים".

תארי את התפריט השבתי שלכם.

"המאכלים שלנו חוזרים על עצמם ודי שגרתיים: בליל שבת אנו אוכלים חלות ביתיות ודג סלמון עם סלט חסה לצידו למנה ראשונה. יש גם מעט סלטים כמו סלט חצילים בטעם כבד, טחינה וחמוצים. למנה שנייה אני מגישה מרק עם קניידלאך. במרק אין עוף אלא רק עצמות לטעם. אחרי המרק אני מביאה את העוף האפוי עם תפוחי האדמה, ולעתים קרובות הילדים כבר שבעים ולא נוגעים בו, אך זה לא מפריע לי. אני יודעת שהם כבר אכלו ביום שישי, וכעת רוצה שיאכלו לפי מה שערב ונעים להם. לבעלי חשוב הסדר הקלאסי של סעודת שבת, ולכן אנו ממשיכים כך. למנה אחרונה אנו מתפנקים עם גלידה מייפל ביתית, כשמעליה אני מפזרת פקאנים מסוכרים קצוצים ומזלפת סירופ שוקולד. לילדים אני מכינה מנה אחרונה נוספת שאהובה עליהם עוד יותר מהגלידה: אני חותכת פרוסות בננה, ממיסה שוקולד מריר בשקית, מצפה את הבננה בזילוף, ומקפיאה. כשהבנה קפואה הילדים מתלקקים ונהנים ממנה מאד. הילדים גם אוהבים מאד פרוסות אבטיח קפואות, ואנו מגוונים בקינוחים הבריאים האלו לפי הפירות שיש בשוק.

"בשבת בבוקר, הילדים מתעוררים לפני, שומרים על השקט ונהנים מסדר קבוע: במקרר מחכים להם מעדני חלב, והגדולים נוטלים את ידיהם של הקטנים, מלבישים להם סינרים, ויושבים יחד לארוחת בוקר שבתית. כך אני מרוויחה עוד כמה דקות לפינוק של שבת. כאשר אני קמה, מאוחר יותר, אני מביאה להם לשתות שוקו ופרוסת עוגה.

"בסעודת הבוקר אנו אוכלים כמו בליל שבת, חלות עם סלטים ודג סלמון, אחר כך אוכלים טשולנט, והקינוח כנ"ל - גלידה, בננה משוקלדת או אבטיח קפוא או גם וגם.

"בסעודה שלישית אנו אוכלים קוגל תפוחי אדמה, המחומם על גבי תבנית הפוכה על הפלטה".

איך נראה שולחן השבת אצלכם?
"בעלי מספר את פרשת השבוע, והוא עושה זאת בפשטות יפה, ממש לפי סדר כרונולוגי. הילדים מקשיבים מרותקים ואני נהנית לא פחות. פעמים רבות אני מופתעת לגלות, כי למרות כל השנים שלמדנו שיעורי פרשת שבוע בסמינר, העמקנו במפרשים וגם נבחנו, עדיין יש הרבה פרטים בסיסיים שאני לא מכירה, או זוכרת בשטחיות מריכוז הצהרים של הגננת. וכך, בזכות בעלי, אני שומעת כבוגרת כיצד נהיינו לעם וכיצד נהגו אבותינו, ושואבת מכך הרבה כוח ולקחים.

"לאחר הפרשה אנו גם לומדים יחד הלכות. בכל תקופה אנו מעיינים בספר אחר: הלכות אהבת חסד, הלכות שבת או הלכות ברכות וכו'. הגדולות יושבות ומקשיבות, והקטנים מקשיבים כמה שהם רוצים. העיקר שתהיה אווירה טובה בשולחן השבת.

"את דפי הקשר מהגנים והכיתות אנחנו לא מקריאים בסעודה. אני עוברת עליהם מיד לאחר הדלקת נרות, ובסעודה עצמה כל אחד מהם רק 'משוויץ' עם הדברים היפים שהוא עשה וזכר.

"בכלל, הם אוהבים מאד שאני שומרת את הד"שים הטובים שלהם לספר לאבא, וכשאבא מקשיב בסעודה לכל אזכור משמח כזה כמו 'מוישי ויתר' 'חנהל'ה עזרה יפה' - הם מתמלאים חשיבות ושמחה, ויודעים שאבא יודע עליהם הרבה דברים טובים.

"בסעודה שלישית בעלי אומר דבר תורה עמוק יותר ומיוחד על הפרשה, ובדרך כלל רק אני וביתי הגדולה מבינות. הילדים בינתיים הולכים לשחק וזה בסדר גמור מצידינו".

האם חוויתם שינויים משמעותיים בגלל הקורונה?

"עד שפרצה הקורונה, היינו משכירים את דירתנו בשבת לעתים קרובות. דירה ברובע היא מבוקשת למדי, ואנו נסענו להתארח בארבע כנפות הארץ. נדדנו בשבתות אצל אחים ואחיות שלנו, וגם בבתיהם של דודים מצדי ומצד בעלי. אל דאגה, בחופשים היינו מחזירים להם ומארחים אותנו אצלנו באזור המבוקש של עיר הקודש. כך נהנינו מקשרי משפחה מיוחדים, ולילדים היו הרבה חוויות מעניינות. ופתאום הגיעה הקורונה, ואנו נהנים מחוויה חדשה: להכיר את השבתות בבית שלנו שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע. ואם חששנו שהאירוח החוויתי יחסר לנו, הרי שגילינו שחווית השבת בבית היא משמחת ומענגת מאד, וזו מתנה מיוחדת בפני עצמה".

החלק הכי אהוב עליך בשבת?
"בליל שבת אחרי הדלקת נרות, יש לי כמה דקות, בהן הבית נקי, השולחן ערוך, הילדים מלאי מתיקות, לבושים בבגדים תואמים כמו שאני אוהבת, וניחוח המאכלים עולה מהפלטה. אני יושבת על הספה, מסיימת להתפלל ומתבוננת סביבי בנחת. המרוץ השבועי נעצר, ופתאום יש שקט ושלווה לחוש בכל הטוב הסובב אותנו, ברוך ה'. שוב דבר לא מובן מאליו, מה שהספקתי ומה שהכנתי, הילדים החמודים והאוכל שבמקרר, כל כך הרבה חסדים מאת הקב"ה. זה הזמן להבחין במה שיש לי, להכיר בטוב ולהודות עליו לקב"ה בשמחה פשוטה".

שבת, הכותל ודירה ברובע- נשמע שילוב מבטיח. יוצא לך להיות בשבת בכותל המערבי?

"אולי תתפלאו לשמוע, אולם כדיירת הרובע אני הכי פחות נמצאת בכותל. כשעברנו לגור ברובע היהודי, היה לי חלום ללכת בכל שבת לכותל. כבר בשבת הראשונה מיהרתי עם שני הקטנים אל הכותל, מחכה לקטוף מלאכים... אולם הילדים לא התעניינו בחלומות שלי. רק התחלתי להתפלל וכבר נגמר הפעקאלע, ונהיה להם משעמם. הם משכו לי בחצאית מימין ומשמאל והבנתי שעלי לעשות אחורה פנה ולקחת אותם לגינה הסמוכה.

"לפעמים בשבתות חורף אחרי סעודת הלילה, כשהילדים ישנים, הייתי יורדת לכותל לבד. בדרך כלל בשעה כזו הכותל כבר ריק, ואני יכולה להתפלל בשקט ובריכוז. לאחרונה, בשעה הזו אני כבר עם עיניים עצומות, ולצערי, לא מצליחה לחשוב על שום דבר חוץ מאשר על המיטה".

מהו האתגר שלך בשבת?
"לדאוג לתעסוקה עבור הילדים במשך יום שלם: 5 דקות אחרי הדלקת נרות הילדים שלי כבר מבקשם לצאת לגינה. בשבת בבוקר לפני הסעודה הם שוב נהנים לצאת, יש גינה נסתרת מאחורי בית הכנסת החורבה ושם אין כמעט תיירים, ואנו יכולים ליהנות בשקט.

"אחרי הסעודה הילדים הולכים לשכנים או שילדי השכנים מגיעים אלינו, וזו תעסוקה נחמדת לעוד שעתיים בערך. בזמן הזה הקטנים הולכים לישון ואנחנו יכולים לנוח מעט. כשאני קמה משנת הצהרים גם הקטנים מתעוררים, ועם הטמפרמנט הסוער שלהם שוב מבקשים לצאת לגינה... הגדולה כבר יוצאת לחברות, ואני לוקחת איתי את הקטנים יחד עם ילדי השכנים ושוב מבלים בגינה.

"האתגר התעצם עוד יותר בימי הקורונה, כשלא יכולתי לתת להם לשחק עם השכנים, והיינו צריכים להישאר בבית כל היום. לקטן בן השלוש זה היה ממש קשה, והאמת, גם לי, אימא שלו".

שבת בלתי נשכחת

"בשנה שעברה בשבת ראש חודש ניסן נולד בני הקטן. הבית היה נקי לפסח רק באופן חלקי, וידענו שהברית תחול בעז"ה ב'שבת הגדול'. בתאריך כזה אי אפשר 'לנחות' אצל אף אחד עם סעודת ברית ומוזמנים בגלל הלחץ של ביעור החמץ. לא הייתה לנו ברירה אחרת, וערכנו את הברית בביתנו. היה זה פרויקט מורכב: השגנו דירות ללינה עבור קרובי המשפחה שבאו להשתתף בשמחתנו, בישלתי את רוב האוכל בעצמי, וכל 3 סעודות השבת נערכו בביתנו. זו הייתה שבת מרגשת ומעניינת מאד. אך לא הייתי בלחץ, להיפך, הייתה לנו סייעתא דשמיא מיוחדת, וכלל לא הרגשתי קושי. הייתי מאושרת, נהניתי מהאווירה ומההשתתפות בשמחתנו, וחשתי מלאת כוח וסבלנות, כמו שמעולם לא חשתי.

"האמת היא, שלפני הלידה חששתי מאד ובקשתי מה' שייתן לי כוח לשמוח עם התינוק. ידעתי שזה לא מובן מאליו שהאם מצליחה לשמוח. יש תינוקות צרחנים שמתישים מאד, יש תקופות עמוסות מאד שמקשות על האם, וגם אני, באופן אישי, חששתי מהתקופה המאתגרת הזו. התפללתי על כך הרבה מאד.

"וברוך ה', ראיתי בחוש איך תפילתי נענתה, והכול הסתדר על הצד הטוב ביותר. מיד לאחר הברית הספקתי ללכת לבית החלמה למשך יומיים, ולאחר מכן חזרתי הביתה עם התינוק. ערב בדיקת חמץ היה יום קצת קשה, הילדים חזרו ממקומות האירוח שמצאנו להם, ודרשו את שלהם, זאת לצד עבודות הניקיון שלא גמרנו וההכנה לחג שעוד לא התחלנו...

"עבדנו קשה, ויתרנו על כמה מהחלומות, הסתפקנו בסיר מרק לשולחן עורך, חברותיי שלחו סלטים מפנקים, ודילגנו על הגלידה הנצחית, אבל העיקר שנכנסנו לחג בשמחה. הקב"ה היה בעזרנו, ואנו חגגנו את ליל הסדר, עם תינוק רך בן שבוע וחצי ועם הרבה הודיה לה' ואושר בלב".

מתכון שבתי אהוב במיוחד:

"גלידת מייפל:

מקציפים ארבעה חלבונים

מוסיפים שתי כפות סוכר וממשיכים להקציף.

מוסיפים 250 מ"ל ריצ' וממשיכים להקציף

מוסיפים 1 שקיק סוכר וניל ורבע כוס סירופ מייפל

ממשיכים להקציף במהירות איטית עד למיזוג החומרים ולקבלת קרם חלק.

בעת ההגשה מפזרים מעל המנות פקאנים מסוכרים קצוצים ומזלפים סירופ שוקולד.

שימו לב, את החלמונים הצהובים לא מכניסים לגלידה. אני מכניסה אותם לפשטידת תפוחי האדמה של סעודה שלישית".