ימי הקורונה, ולא רק: לחץ וחרדות בכתב היד

לאור האתגרים הרבים הפוקדים אותנו בימי הקורונה, בחרתי להתמקד בנושא של לחץ וחרדות בכתב היד.

זה לא סוד כי המציאות הטרופה אליה נקלענו מעלה את רמת הלחץ, המתח, החרדה, העצבנות. זוהי מציאות המשפיעה עלינו 24/7 ומלווה אותנו בכל החלטה בכל רגע ורגע.

יתירה מכך, חוסר הוודאות, או יותר נכון אי הוודאות, הם גורם מכריע המשפיע על מחשבותינו, תפקודנו ובריאות נפשנו. שאלות כמו: מה יהיה? מתי יגמר? ואיך יגמר? ימצא חיסון, לא ימצא חיסון? מתי? יועיל, לא יועיל? פרנסה? העסק יצליח לשרוד? וכו' וכו', הם רק חלק קטן מרשימת השאלות המטרידות אותנו והמקננות במוחנו, כל אחד ואחת כפי עסקיו וענייניו.

לצערנו, המציאות קשה עוד יותר ממה שחשבנו. אסביר.

לפי נתונים שפורסמו ע"י קופות החולים במסגרת חופש המידע, עולה כי יש עלייה של עשרות אחוזים במטופלים המקבלים מרשמים לכדורים פסיכיאטריים, החל מציפרלקס, פרוזאק, קלונקס ועד טרזודון וזולופט. כדורים אלו כבר אינם נחלת הפרט, למעלה מ-20% מאוכלוסיית המבוגרים בארץ מטופלים בכדורים פסיכיאטרים. לא קשה לחשב כמה זה יוצא במיליונים! וזה לא כולל את כמויות הצריכה המסופקות והניתנות ב"שוק השחור" לכל דורש וללא שום פיקוח.

ולא רק בארץ. בארה"ב המצב עוד הרבה יותר חמור, עד כדי כך שבעיות בריאות הנפש כבר הפכו לגורם מספר אחת באחוז תפוסת המיטות בבתי החולים. ובכלל, בעולם יש עלייה מתמדת של כ-50% בכמות הסובלים מדיכאון ומחרדה.

שמא יחשוב הקורא שכל זה בעקבות הקורונה, אז זהו, שלא! הלוואי שרק בגללה... סטטיסטיקה זו אינה כוללת את תקופת הקורונה, כך שברור לכל בר דעת, שהנתונים האמתיים מרקיעים שחקים, ובכל רגע ורגע רק עולים ועולים!

לעיתים אני שומע קולות האומרים שאם כמות גדולה כל כך של אנשים נוטלים כדורים אלו, אז אולי זה לא נורא כל כך... אולם האמת אינה כן!

זה נכון שבטווח המידי התרופות מועילות, ובמקרים מסוימים אף מצילות חיים. אולם שימוש ממושך בהן, גורם בטווח העתידי ללא מעט בעיות ותופעות לוואי. מחקרים מראים כי שימוש ממושך גורם לתחלואה גופנית, לנזקים עצביים בלתי הפיכים ולקיצור תוחלת החיים.

לרוב, המשתמשים לא מודעים לתופעות אלו, וחלקם, כאשר מתוודעים לתופעותל רוצים להפסיק מיד, מה שעלול ליצור מצוקה קשה ולדרדר עוד יותר את המצב.

ישנם גם קולות האומרים שעדיף להימנע בכלל משימוש בכדורים. הגם שזו השאיפה הכללית, הרי שעל פי מחקרים וניסיון של לא מעט שנים בתחום, גם זה אינו מדויק.

צריך להבין שני דברים: א. מי שנמצא בחרדות ובדיכאון עמוק, קל וחומר אם התחיל לקחת כדורים ויפסיק מיד לגמרי, עלול לאבד שליטה ולהגיע חלילה למחשבות על אובדנות בעקבות הקושי להתמודד עם הבעיה ולהמשיך לחיות אתה, ולדאבוננו היו דברים מעולם...

ב. גם אם לו יצויר שאפשר לחיות עם המצב, ברור שאי אפשר לקרוא לזה "איכות חיים". וכפי שקובעת האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, "האדם הדיכאוני יחווה איבוד עניין או הנאה כמעט בכל פעילות"... מה שעוד יותר מדאיג, הוא מחקר חדש שנעשה אך לאחרונה, המראה בבירור שחרדות ומצבי לחץ ודיכאון מקצרים את תוחלת החיים.

לפני שאתן מספר עצות מעשיות בהתמודדות עם מצבי לחץ, חרדה ודיכאון, אנסה להראות בקצרה כיצד  באים הדברים לידי ביטוי בכתב היד.

ראשית עלינו לדעת שהסממנים והמאפיינים הם רבים, כמו גם הדקויות שבהם. אולם על קצה המזלג אזכיר חלק מהבולטים שבהם. בדרך כלל נראה בכתיבה:

א. מהלך שורות יורד - כשאדם מרגיש חוסר שביעות רצון, עצבות או כאב נפשי המשפיע על התפקוד היומיומי התקין, זה מתבטא בקושי לעמוד על מהלך שורות ישר, דבר הדורש עקביות והתמדה, היפך המצב של מי שכביכול נרפה ו"נזרק" אל זרועות התסכול, הייאוש והעצבות. דבר זה מתבטא בכתיבה במהלך שורות יורד.

ב. לחץ חלש בכתב היד - על אותו עיקרון דלעיל. כתב היד נטול חיות, וויטאליות. כביכול "עושה טובה" שהוא כותב. התוצאה - לחץ חלש בכתב היד.

ג. רעידות בכתב היד - במקרים קשים יותר יהיו הפרעות שינה, הפרעות אכילה, אכילה מתוך לחץ, אכילה שיש בה כדי "התפרקות" על האוכל. יתכן גם מקרה הפוך של איבוד עניין וחוסר רצון באכילה. כשהתופעות ממושכות, הגוף מגיע לתשישות, עייפות מבחינה פיזיולוגית, מה שיוצר חוסר איזון ביוכימי במוח, המתבטא מבחינה נוירולוגית ברעידות בכתב היד.

ד. כתב יד קטן - בעקבות הקושי, הבלבול, והעצבנות הנוצרים עקב המצב, הכותב מאבד עניין בסביבה ובחברה, מחפש להתנתק ולהסתגר בפינה שלו. על כן הנטייה היא לכתוב קטן יותר, להתכנס בתוך עצמו. אין רצון להתבלט.         

ה. כתב יד רחב - חוסר הרצון לפעול וליטול יוזמה, באיזשהו שלב מביא את האדם לחוסר דיוק ולשליטה עצמית נמוכה. הוא נכנע למצבים בהם הוא הוא מרגיש קושי בהתמודדות, מה שגורם לו כביכול "להימרח". כך גם כתב היד "נמרח" לרוחבו...

ו. אותיות קעורות / קמורות בהגזמה. אותיות קעורות מדי, כדוגמת האות ש' - הוא יוצר קערה עמוקה ורחבה, מה שמעיד על הקושי להתרומם ולזקוף עצמו מהמצב בו הוא נמצא.

אותיות קמורות מדי, כדוגמת האות ד' - הגג העליון "נופל" לכיוון שמאל, סוג של עייפות החומר, הסתגרות ושאר הדברים שהוזכרו לעיל.

* * *

"לא המדרש עיקר אלא המעשה" - כעת אגיש בפניכם עצות מעשיות המסייעות במצבים אלו, אשר יתחלקו לשלשה חלקים:

א. גרפותרפיה

ב. תזונה

ג. פעילות גופנית                                                                                                    

א. גרפותרפיה - אני נוהג לומר: "כשם שפרצופיהם שונים כך כתביהם שונים". פירוש הדבר - כשם שלכל אחד ואחת תווי פנים שונים (ופָנים מלשון פְּנים, הבעות הפנים מלמדות על המתרחש פנימה), וכשם שלכל אחד ואחת טביעת אצבע שונה (שזה כשלעצמו פלא גדול, שעדיין לא מצאנו שתי טביעות אצבע זהות מבין 9 מיליארד אנשים הקיימים בעולם!), כך גם כתבי היד שונים מאדם לאדם, ומעולם לא ראיתי שני כתבי יד הזהים לחלוטין! רצוני לומר בכל זאת, שבחלק הזה כל אחד ואחד הוא אינדיבידואל בפני עצמו. לכשנאבחן את כתב היד, אבקש לשנות חלקים בצורת הכתיבה, מה שיגרום לשינוי בדפוס המחשבה וההתנהגות. לדוגמא: כשאדם כותב את האות ש' קעורה מאוד, בזווית שמאלית, היינו נוטה "לשכב" לכיוון שמאל, אבקש להזקיף את האות ש' ולקצר בקערה מצד ימין, וכן על זה הדרך בכל האותיות המעידות על מצבי הלחץ, החרדה או הדיכאון, ולא אוכל לפרטם כי רבים הם...

ב.תזונה - כפי שהסברתי לעיל, החרדה והדיכאון נובעים מחוסר איזון ביוכימי במוח. על כן נחפוץ בהעלאת רמת הסרוטונין במוח, מה שיגרום לאיזון ולשיפור במצבי הרוח (אגב, זוהי פעולת הכדורים כדוגמת ציפרלקס ואחרים).

מחקרים מראים שלמחסור בוויטמינים מקבוצת ה-B, כדוגמת B12, B6, B2, B1, כמו גם מחסור בביוטין, חומצה פולית וויטמין C, ישנה השפעה ישירה על שינויי ההתנהגות ועל תופעות כדוגמת חרדה, דיכאון, אי שקט, אי יציבות רגשית, תשישות, היסטריה ומצבים פסיכוטיים. לכן יש לבדוק את רמת הוויטמינים הנ"ל בגוף, ובאם ישנם חוסרים - יש להשלימם. בד בבד יש לבדוק אם יש אלרגיות למזון או בעיה בתפקוד בלוטת התריס.

רצוי מאוד גם להימנע ממאכלים ומשתייה המכילים קפאין ואספרטיים (ממתיק מלאכותי), ויש להפחית בשתיית אלכוהול ובמזונות המכילים סוכרים מזוקקים.

ג.פעילות גופנית - מחקרים מראים שפעילות גופנית מסייעת רבות בהפחתת מצבי לחץ, מתח, חרדה ודיכאון. הפעילות הגופנית גורמת להעלאת רמת האנדורפינים בגוף.

פעילות גופנית מתחלקת לשתי קטגוריות עיקריות: פעילות אנאירובית - פעילות בה השריר עובד לטווח קצר ובעצימות גבוהה (פעילות שבעיקר שורפת פחמימות כדי להפיק אנרגיה, ולא דורשת חמצן), כדוגמת משקולות, ספרינטים וכל דבר שקשור לכוח מתפרץ, ופעילות אירובית - פעילות בעצימות נמוכה אך לטווח ארוך (הגוף משתמש בחמצן בכדי לשרוף שומן ופחמימות ולייצר אנרגיה. אירובי = עם חמצן), כדוגמת ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים וכדומה. במצבים הנזכרים ראוי לשים דגש על פעילות אירובית, הגורמת לאנדורפינים "להשתולל" בגוף. מי לא מכיר את ההרגשה הנפלאה אחרי פעילות אירובית ממושכת (האנדורפינים הם האחראים הישירים לתחושה נעימה זו). נסו ותיווכחו, זה פשוט ממכר! (זה מסוג "ההתמכרויות" הטובות, לשם שינוי...).

אין במאמר זה תחליף לטיפול/ייעוץ רפואי כזה או אחר, כל המטפל בעצמו עושה זאת על דעתו ואחריותו.

הרב מאיר בר יהודה הוא מומחה בגרפולוגיה קלינית.