"ראיתי אותך בוכה": כתבה מכתב נוגע לאביה בעל תסמונת דאון, לרגל יום הולדתו ה-50

בהיותה בת לאב בעל תסמונת דאון - כבר בילדותה, ר'יצי אן קסטילו הרגישה שהיא שונאת את ה'חבילה' שלה.

לרובנו יש חרטות מהילדות שקשורות לאופן שבו גידלו אותנו, אך לטענתה - ריצ'י אן גדלה עם תחושה שהיא הייתה עושה הכל כדי להחליף את אבא שלה, באבא אחר - עד לרגע שבו הפכה לבוגרת. "אבא, לקח לי כל כך הרבה שנים עד שאזרתי מספיק אומץ להתמודד מול כולם. לא תמיד ידעתי לספר להם את האמת, פחדתי. כילדה, לא ראיתי אותך שונה, ראיתי אותך כאבא שלי - לא הבנתי למה צוחקים עליי וקוראים לי 'הנה הבת של הלא נורמלי'. הבנתי את זה שנים אחר כך, וזה הפך אותי לפחדנית. 

"בכיתה כולם היו מציקים לי כי אמרו שאתה שונה, וזה הפך אותי לפחדנית אבל לא מגיע לך בת פחדנית - מגיעה לך אהבה, הבנה, סבלנות וקבלה כמו שכל אדם עם תסמונת דאון צריך. מעולם לא עשיתי דבר כזה, לפרוש את הרגשות האישיים שלי לעיני כולם ולכתוב לך ברכת יום הולדת אישית ברשתות החברתיות, אבל אני מרגישה שאני חייבת לך את זה כי אתה כל כך אמיץ. עברת כל כך הרבה, ואף פעם לא פחדת - אפילו פעם אחת".

אני לא יכולה לדמיין את עצמי בנעליים שלך

ממשיכה ריצ'י אן וכותבת כי "במשך כמעט כל חייך, אפשרת לרופאים להכניס בך מחטים, לנתח אותך וכל החיים שלך עשית דיאליזה. אני יכולה למנות עוד שורה ארוכה של הגבלות ודברים לא נעימים שעברת, אבל רק לעתים רחוקות ראיתי אותך מתלונן. אחרי לילות ארוכים בבתי חולים, אחרי הניתוחים וההליכים הכירורגיים שעברת, תמיד הצלחת לומר: 'אני לא חושש - כי אני סומך על האדון'. תמיד חייכת, גם אחרי יום ארוך במרכז הדיאליזה. 

"אתה האדם הכי חזק ואמיץ שאני מכירה, ואני לא יכולה לדמיין את עצמי בנעליים שלך. ראיתי אותך במקרה הגרוע ביותר שלך כשאתה נשבר ואומר שאתה עייף, וזה גרם לי לבכות במשך ימים. לא יכולתי לסבול לחזור איתך שוב לבית החולים. ראיתי אותך בוכה כי הברך שלך הייתה מלאה בנוזלים, וזה כאב לי כי לא יכולתי לעזור לך. אני לא יכולה להרגיש את הכאב שלך, אבל הלוואי ויכולתי לתפוס את מקומך כדי שלא תצטרך להרגיש יותר כאב. 

"אם יש דבר אחד שאני מצטערת עליו - זה שהסתרתי אותך מחיי פעמים כה רבות, כי עמוק בתוכי אני עדיין אותה ילדה קטנה שפחדה להיפגע. אבא, שום כמות של מילים לא יכולה לסכם כמה אני מצטערת על שנעדרתי מחייך בתקופות שהיית זקוק לי ביותר, ואני מצטערת שאני לא מבקרת אותך לעתים קרובות יותר. אני אוהבת אותך יותר ממה שאי פעם תוכל לדעת, ואני מקבלת ממך השראה לעבור גם את האתגר הקשה ביותר בחיי. אני חזקה ואמיצה בגללך, ואני כל כך אוהבת אותך", סיכמה. 

נקודה למחשבה: לא משנה מאיזה בית אתם מגיעים, ומי הם ההורים שלכם. הורים זה הורים, ואנחנו מחויבים בכבודם בכל מצב שהוא.