בשביל מה אנחנו צריכים להתבייש? 5 נקודות למחשבה

הברך "בורחת"

לאנשים מבוגרים יש כ-206 עצמות בגוף. תהיתי, מה מחבר אותם ביחד? האם יש דבק מיוחד שמחזיק אותן זו ליד זו? למשל, מה מחבר את מִפְרָק הברך - המחבר בין עצם הירך לעצם השוק?

שימו לב לפלא: בברך שלנו עומדות 2 עצמות, זו על זו. אך העצמות לא "בורחות" ימינה-שמאלה. הן לא זזות. איך השוק אינה "בורחת" קדימה יחסית לירך? וכשאנו קופצים - איך העצמות הללו אינן זזות ימינה או שמאלה?

הכירו את "הרצועה הצולבת" - רצועה המחברת בין העצמות (ירך והשוק) בתוך מִפְרָק הברך. רצועה זו שומרת על יציבות הברך ועל שיווי המשקל של כל הגוף. מקור השם הוא בהצטלבות "הרצועה הצולבת הקדמית" עם "הרצועה הצולבת האחורית", היוצרת את האות "X".

4 רצועות עיקריות מייצבות את מִפְרָק הברך: 2 רצועות צולבות במרכז הברך (קדמית ואחורית) ושתי רצועות חיצוניות. תפקיד הרצועה הצולבת הקדמית (ACL - Anterior cruciate ligament) הוא למנוע תזוזה של השוק קדימה. תפקידה של הרצועה הצולבת האחורית (PCL - Posterior Cruciate Ligament) הוא למנוע תזוזה של השוק אחורה. הרצועות הצדיות מונעות תזוזה של השוק פנימה והחוצה.

כאשר הרצועה הצולבת הקדמית פגועה, אנו עלולים לחוש שהברך כאילו "בורחת", דבר שיכול להיות מלווה בכאב, בנפיחות ובחוסר יציבות. ללא רצועה צולבת קדמית, הברך אינה יציבה בנשיאת משקל, בשינוי כיוון, בירידה במדרגות ועוד.

הרצועה הצולבת מהווה את אחד המייצבים החשובים של מִפְרָק הברך, אבל מי יצר רקמת רצועה זו בצורה כה גמישה? מי חיבר וכרך אותן בין העצמות בדיוק שבעזרתן מתבצעת תנועה מתואמת וחלקה של עצם השוק מול עצם הירך גם בעת שינויי כיוון חדים, כפי שמתבצע בעת בלימה פתאומית, נחיתה מניתור וכדומה?

ועוד לא דיברנו על הפלא הקיים בשאר המפרקים (המחברים בין העצמות), כגון מִפְרָק הכתף, מִפְרָק הקרסול ועוד...

מה התועלת בזה שאנחנו מתביישים?

יש אנשים שלא ברור להם מדוע בורא עולם יצר באדם בושה. מדוע נזר הבריאה צריך להתבייש? הרי מדובר בתחושה לא נעימה בכלל. הייתכן כי בורא עולם רוצה שנתבייש?

נתבונן מה היה קורה אילו בורא עולם לא היה טובע בנו את מידת הבושה.

לולא הבושה מבני אדם, לא היינו מקיימים הבטחות, לא ממלאים בקשות שמבקשים מאתנו, לא גומלים חסד, ולא נמנעים מלבצע עבירות ופשעים. לולא הבושה, רוב בני האדם לא היו מכבדים אפילו את הוריהם, וכל שכן בני אדם אחרים. לא היינו מחזירים פיקדון או הלוואות, שהרי כל מי שעושה את הדברים המגונים הללו, עושה אותם רק אחרי שהסיר מעליו את מסווה הבושה. אם כן, גדולה חשיבותה של הבושה, ומה רבה התועלת והעזרה שהיא מביאה לעולם.

צריך גם מאד להתפלא, מדוע נתן בורא עולם לאדם טבע להתבייש מבני אדם (בגלל התועלות שהוזכרו שיש לו מהבושה), ולא נתן בו טבע להתבייש מ...בוראו, המסתכל עליו תמיד?! אני חושב שזה היה מקל ומסייע לנו מאד בעבודת ה'.

אלא רצה הבורא בחוכמתו המופלאה, שהאדם  לא יעבוד אותו תחת לחץ הבושה, ויופחת על ידי כך החיוב לשלם לו שכר עבור עבודתו - שהרי הוא לא עובד את בורא עולם מרצונו הטוב. המצב הרצוי הוא להגיע למידת הבושה מהבורא דווקא על ידי התבוננות ברוממותו ובגדלותו, ועל ידי זה שנדע שבורא עולם מסתכל על מעשינו הגלויים והנסתרים...

הבושה העצומה ממצבו ומהכרת מקומו הנמוך של האדם לעומת גדלות הבורא (יראת הרוממות) – יכולה לשמש לסולם עליה עצום ונשגב ביותר בעבודת ה', שהוא עיקר התשובה, בה אדם לא נמנע מהחטא בשל הפחד מעונש, אלא הוא נמנע מלעבור על רצון הבורא בגלל שהוא מכיר בגדולתו ומעריץ אותו...

"מסיר שומנים"

כיס המרה הוא איבר קטן בצורת אגס, הממוקם בצדו הימני התחתון של הכבד. תפקידו העיקרי הוא אגירת נוזל המרה שמופרש מהכבד, והפרשתו אל המעי הדק בעת שנדרש פירוק של מזון שומני, כדי לסייע בפעולת העיכול.

לאחר ארוחה, מפריש הגוף הורמון שנקרא כוליציסטוקינין (cholecystokinin), שתפקידו לכווץ את כיס המרה - מה שגורם להפרשת מיצי המרה אל המעיים, ולהשתתפותם בעיכול האוכל, בפירוק ובספיגת האוכל השומני.

הסיבה השכיחה ביותר לכריתת כיס מרה היא אבנים הנוצרות בכיס המרה. אבני המרה הן גושים של חומר מוצק שנוצרים בכיס המרה, כשהחומרים שמרכיבים את מיץ המרה, ובראשם כולסטרול, שוקעים ומתגבשים. גודלן של האבנים האלה בכיס המרה אינו קבוע (מחול דק ועד אבנים גדולות).

למרבה הפלא, הסרת כיס המרה מהגוף אינה משפיעה על פעולת העיכול. הגוף האנושי הוא מכונה מופלאה, שמסוגלת להסתדר באופן מופלא גם ללא כיס מרה, וכל עוד הכבד מתפקד כשורה, הוא ימשיך להפריש נוזל מרה ישירות מהכבד למעיים (מערכת העיכול) ללא הפרעה.

מי "הכימאי" שייצר בגאונות את אותו נוזל ירקרק, הנקרא "מרה",המסייע בפירוק ובספיגה של שומנים? מי אחראי על ייצור ההורמון שתפקידו "להודיע" סביב הארוחות על כניסת המזון, ולכווץ את כיס המרה - מה שגורם ליציאת המרה אל המעיים ולהשתתפותה בעיכול האוכל ובספיגתו?

(צילום: shutterstock)

"צדיק ורע לו"... הייתכן?

לעתים, בהתבוננות אנושית, נראה, לכאורה, שאין צדק בעולם. הטענה הרווחת היא, למה להתאמץ ולקיים מצוות, כאשר אנו רואים בבירור איך אנשים יראי שמיים מקיימים מצוות אך סובלים בחייהם? איפה הצדק? רבנו בחיי, בספרו "חובות הלבבות" (שער הביטחון), מעניק לשאלה מטרידה זו מספר הסברים, שעשויים להקל לפחות במקצת על הבנת הדבר:

1.הצדיק נענש על עברה שעשה בעבר: אחת הסיבות שבגללן קורה שהצדיק סובל (כגון קושי בפרנסה), יכולה להיות בגלל עבירה שעשה בעבר (כגון אבק לשון הרע, תפילה ללא כוונה, שכח ברכה אחרונה, שמירת העיניים) שעליה הוא נענש. שהרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ').

2. להרבות את שכרו של הצדיק בעולם הבא: בורא עולם מייסר את הצדיק בעולם הזה כדי להרבות שכרו בעולם הבא.

3.כדי שבני אדם ילמדו מהצדיק לעבוד את ה': לפעמים בורא עולם מייסר את הצדיק כדי להראות לאחרים שהוא עובד את הבורא בשמחה גם כשהוא סובל מעוני ומייסורים. כך ילמדו ממנו בני אדם שאפשר וצריך לעבוד את ה', כי הוא מאמין בבורא עולם ובוטח בו גם כשהוא שרוי בצער וייסורים.

4.להבליט את צדקתו של הצדיק, כדי שידעו הרשעים לעתיד לבוא, מדוע ה' נותן לו שכר ולהם עונש: בורא עולם מנסה את הצדיק בעוני, במחסור ובמחלות בגלל רשעות בני דורו, כדי להראות את חסידותו, שהוא עובד את בורא עולם גם כשהוא מדוכא בייסורים, ולהבליט בכך את ההבדל שבינו לבניהם. כך, הרשעים יצדיקו את משפט הבורא באחרית הימים, כשיראו שהצדיקים מקבלים שכר והם מקבלים עונש, ולא יהיה להם פתחון פה לומר "הרי הם היו חיים בדורנו והיו כאחד מאתנו, ולמה להם מגיע שכר ולנו עונש?".

5.להעניש את הצדיק על מה שאינו מקנא לה' למחות בעוברי עבירה: מפני שהצדיק אינו מוכיח את בני דורו על חטאיהם (כמובן, במקום בו יש סיכוי שיקשיבו לו לדברי התוכחה). לכל אחד מישראל יש אחריות כלפי חברו, אי אפשר להגיד "העיקר שאני לא חוטא, וזה לא ענייני אם הזולת יחטא, זה עסק שלו מול בורא עולם ודינו עם בורא עולם...".

חברים, גדולת האדם היא דווקא כאשר הוא מבין שאינו מבין את הנהגת הקב"ה. לכן אנו מקבלים שכר, כי אף על פי שזה נראה לכאורה אי-צדק, אנו מאמינים שהקב"ה מנהיג את העולם בהשגחה פרטית ולטובתנו, ואין לנו דרך לדעת מדוע זה קורה...

"רשע וטוב לו"... הייתכן?

ישנה טענה רווחת, שלמה להתאמץ ולקיים מצוות, כאשר אנו רואים בבירור בעלי עבירה רבים השרויים בשלווה וחיים בטוב ובנעימים? נראה כאילו חס ושלום אין דין ואין דיין... איך זה יכול להיות? רבנו בחיי מעניק גם לשאלה מטרידה זו מספר הסברים, שעשויים להקל לפחות במקצת על הבנת הדבר:

1.לשלם לרשע שכר על מצווה שעשה בעבר: לעיתים, הטובות שבורא עולם מיטיב לרשע הן מפני שהרשע עשה בעבר מצווה (כגון ברית מילה, כיבוד הורים, נתן צדקה), ובורא עולם משלם לו שכר עבור המצווה בעולם הזה.

2. כדי שינחיל את הטובות לבנו, שיהיה צדיק: לפעמים בורא עולם מוסר לרשע את הטובות, למשל כסף רב, בתור פיקדון, כי עתיד בורא עולם לזכות אותו בבן צדיק שיהיה ראוי לטובות הללו. כלומר, הכסף נמצא אצל הרשע כפיקדון, עד שיגיע בנו הצדיק ויירש הכול.

3. כדי שהטובות יגרמו את מותו ואת רעתו: הטובה שבורא עולם נותן לרשע היא הגורם העיקרי למותו ולרעתו. לעיתים, העושר יכול להזיק לבעליו. למשל, אולי יהיה לרשע יותר כסף, אבל זו עלולה להיות קללה, מאחר שהוא עלול להיות מכור לכסף, כזה שהופך אותו לערך העיקרי בחיים ומזניח את ערכי המשפחה, חינוך הילדים ועוד.

4. מפני שהרשע עתיד לחזור בתשובה, ויהיה ראוי לטובות האלה: לפעמים בורא עולם מעניק לרשע טובות ומאריך לו אף, מתאפק מלכעוס ונוהג בו בסבלנות, מפני שיודע שסופו לחזור בתשובה, ויהיה ראוי להן באמת.

5. זכות אבות - כדי לשלם בזה שכר לאביו שהיה צדיק: לפעמים בורא עולם מיטיב לרשע מפני שאביו / סבו (ואף דורות אחורה) עשה חסד מסוים בעבר, והיה ראוי שייטיבו לבנו בזכותו.

6. לנסות את בני האדם, אם יחדלו לעבוד את ה' כשיראו את הצלחת הרשעים, או ימשיכו לעבוד את ה' למרות הקשיים הכרוכים בדבר: כלומר, לנסות את בני האדם הנראים כצדיקים, ולברר מי מהם צדיק רק כלפי חוץ, ומי מהם צדיק באמת. אלה שבראותם את הצלחת הרשעים, סרים מהר מעבודת הבורא ומזדרזים למצוא חן בעיניהם וללמוד ממעשיהם - מתברר שהם אינם צדיקים, אלא רמאים. ואלה שלמרות הצלחת הרשעים, ממשיכים לעבוד את הבורא - מתברר שהם הצדיקים האמיתים - שלבם שלם עם ה' ושהם נאמנים באמת לעבודת ה', ויקבלו מהבורא שכר על זה.

חברים, גדולת האדם היא דווקא כאשר הוא מבין שאינו מבין את הנהגת הקב"ה. לכן אנו מקבלים שכר, כי אף על פי שזה נראה לכאורה כאי-צדק, אנו מאמינים שהקב"ה מנהיג את העולם בהשגחה פרטית ולטובתנו, ואין לנו דרך לדעת מדוע זה קורה...