ט"ו באב ואהבת חינם – לוותר על היתרון שלי ולתת אותו למי שמהווה תחרות עבורי?

בין פרשת ואתחנן המכילה בתוכה את עשרת הדיברות - עמוד התווך של כל יהודי לאיך לקיים את יהדותו כפשוטה, לבין לפרשת עקב, שוכן ט׳ באב ומזכיר איפה טעינו ביסוד הכי בסיסי שקיים. ומנגד, אך נשימה אחרי, מגיחה לה כאילו בשקט בשקט מהדלת האחורית, התוספת שתופסת: ה-ו׳. ואף על פי שבחודש אב ממעיטין בשמחה, ט״ו עושה את כל ההבדל, והופך את השנאה לאהבה. את הקלקול לתיקון. את המוות לחיים.

איני רוצה להרחיב על המוני הישועות בהיסטוריה שלנו שקרו בט״ו באב (תחפשו ברשת, יש אין ספור).

אני רוצה להתמקד דווקא בפתרון. באהבה. בחינם, שפוקד אותנו בדיוק שישה ימים אחרי. אלו הם חמישה ימים שמפרידים בין תשעה באב, יום האבל והאסון הגדול ביותר בתולדות העם היהודי, לבין ט״ו באב, שהיה נחשב בעבר לאחד הימים השמחים ביותר ביהדות.

המשנה בסוף מסכת תענית (דף כ"ו עמוד ב') אומרת: "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן, שאולין שלא לבייש את מי שאין לו".

וכאן עומדת התשובה לחורבן, והיא לא בשמיים כלל וכלל. בעצם היא פשוטה כל כך, ארצית ונגישה, וקוראים לה אהבה. וכמו תמיד, הכוח לבנייה, לתפארת, להשגה - שמורים לבינה וטמונים בך, האישה.

בואי כלה, בואי כלה?

המשנה מספרת שבט"ו באב, כל גבר ואישה שרצו להעלות את ירושלים על ראש שמחתם - היו באים בדיוק לשם. אבל העלייה לרגל היתה יפה שבעתיים, ולא בכדי. יצא אפוא שלא היה זה סתם ערב ״פנויים פנויות״ המבקשים להשתדך. כפי שמביא הרב אלדד יונה, היה זה ערב חסד עצום של ממש, המגלם בתוכו אהבת חינם מהסוג שמזכיר לי, באופן אישי, את זה של רחל עם לאה... כזה המבקש ומצריך התעלות נפשית מאתגרת במיוחד ואמונה וביטחון בה׳ ללא רבב. בכל זאת מדובר בשידוך... רק(!) קריעת ים סוף הפרטית של כל איש ואשה באשר הם, המייחלים להגיע לשלם.

מסופר שבנות ירושלים )העשירות) היו משאילות בגדים מפוארים (לעניות) לצורך המפגש המיוחל עם בחיר לבן, בכדי שלא יזהו מי עשירה ומי ענייה. מדוע ולמה? כדי לתת גם לעניות אפשרות לזכות בחתן איכותי. כן, כן, קראתן נכון. נציין ונזכיר שמדובר בערב אחד, פעם בשנה, עם האפשרות לצאת ממנו כלה, כלומר, בלי לחץ, אבל המון מוטל פה על הכף.

אז למי מביניכן שלא הרימה גבה, אתרגם: ובכן, הן ויתרו על ה״בטוח״ של עצמן לטובת מה שנקרא ״קרב הוגן״... נשמע לכן הגיוני?

עם כל הכרת הטוב, והחברוּת היפה, והסיסמאות פיס&לאב וכו' (כחכוח בגרון + שיעול קל, ולא, זה לא קורונה, תודה ששאלתם...), אם את, נניח, לצורך המשל, רווקה בת 41, וצדיק חלומותיך מגיע ביום הכי חשוב של השנה כדי בע״ה למצוא אותך - האחת שלו, את תעשי את הבלתי יאמן ותתני לזו שלצדך את הכרטיס שלך, את היתרון שלך, תוותרי על הפלוס שלך ותשווי ל(לא)שלה, רק כדי שבסוף היא עוד תעשה לך מחטף מתחת לאף?! ברצינות?!

עם כל הכבוד (ויש, ב״ה) ל״אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמֶּה שֶּׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ כִּמְלֹא נִימָה״, יש גם כבוד למה שנקרא השתדלות, ובנוהג שבעולם, גם אדם הגון ככל שיהיה, ויהיה זה בעל החסד הכי גדול שיהיה, עושה חסד בתנאי שהוא עצמו קודם כבר ״מסודר".

יצאת צדיקה!

לוחות הברית השניים, ה״מתוקנים״, (אלו שהיתה בנו היכולת לשאת ולקיים), באו דווקא אחרי חטא העגל, מפיו של מי שהגדיר אהבה-טהורה-שעמדה-בכל-ניסיון, משה רבנו. הם באו דווקא מיד אחרי השבירה הגדולה שלנו, לרסיסים מהתמימות של "נעשה ונשמע". הלוחות הישנים נשברו, אך נשמרו בארון (דברים י׳, ב׳) כדי להזכיר שיש (לנו) תקנה. הם באו להגיד שיש עם ישראל אחרי החטא הנורא, ויש ה' שאחרי העגל, "הרף ממני ואשמידם" (דברים ט׳, י״ד).

הלוחות השניים הם התורה שאנו לומדים עד ימינו אלה. כל הצער, החולשות, התחלואים והרפיונות של עם ישראל לאורך הדורות, הנם המשך של חטא העגל. חובתנו לזכור כי בכל המהלך הזה קיימת מטרה אלוקית ברורה ובהירה: הקב"ה נתן לנו להיכשל ולחטוא מיד אחרי הפסגה כביכול, על מנת שעל ידי הקרעים, הכאב וההשתוקקות, ייספגו ויופנמו בתוכנו דברי התורה והדבקות האלוקית עצמם, ועל ידי כך -קיום הברית.

אם החושך יכול - האור יכול יותר טוב

רק אחרי חושך יכול לבוא אור, זה פשוט. אבל לא פשוט כלל לעזור לאור הזה לבוא, שכן בשר ודם אנו. היינו צריכים לשגות, כדי שתהיה מחילה ותהיה כפרה, וכדי שנבין שאנו אכן זקוקים לעשרת הדיברות.

כמו אז, להבדיל, באותה נקודה, אחרי כזו שנאת חינם שגרמה לשבר, להרס ולחורבן בהתגלמותו - באה דווקא אהבת חינם גדולה כזו, כשל בנות ירושלים. אהבת חינם כמעט בלתי נתפסת ובטח לא מצויה במושגים של היום, להשאיל מאוצרותינו לעני, כאשר הלה מהווה "תחרות" של ממש עבורנו במשוואה.

בימינו אנו, כשההמון זועק שממונו הגשמי חומק ואוזל, נקראים אנו לפזר בנדיבות מהדבר היחידי שאולי עוד נשאר באמתחתנו: לאהוב. אהבה היא הרפואה למגפה האמיתית, שהחריבה את בית המקדש בתשעה באב והיא באה בהשגחה עליונה מיד אחריו, כדי לבנות מחדש. זו התשובה והיא בחינם.

הטורים מוקדשים לעילוי נשמת דוּוִיד בן שלמה יעקב שווארץ זצ"ל.

תגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה - אוריין-יסכה: hashemonly@gmail.com  (נשים בלבד!)

רוצים להזמין את אוריין-יסכה שבת לערב נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום). חייגו לטל: 073-2221290, או במייל aviva@htv.co.il