הרב אברהם אוחיון: מבעל סופרמרקט - למחבר ספרים וקומיקסים בקצב מסחרר

"אנשים לא מבינים למה עברתי מכתיבת חידושי תורה עמוקים לכתיבת קומיקסים רווי מתח ודמיון", אומר לי הרב אברהם אוחיון בתחילת שיחתנו. "בעיקר הם שואלים מדוע אני מכניס 'סרטים הוליוודים כתובים בספר' לראש של הילדים שלהם, ולא הולך בקו עדין ורגוע יותר. אז אחרי 20 שנה בהן לא התראיינתי כמעט מעולם, על אף הבקשות החוזרות ונשנות, החלטתי עכשיו לפתוח את הנושא ולענות על כל השאלות. חשוב לי להסביר מה נותן ה'אקשן' לילדים, ומה הקשר של כל זה לאינטרנט".

נראה שהרב אוחיון "חם" על הנושא ורואה בו שליחות מיוחדת, אבל עוד לפני שאנחנו מתחילים לדון בעניינים הבוערים, אני מבקשת ממנו שיספר קצת על עצמו. השאלה הראשונה שקופצת לי, היא האם הרצון לכתוב הגיע מהילדות, ותשובתו המפתיעה של הרב משאירה אותי בהלם. "עד כיתה ו' בקושי ידעתי לקרוא ולכתוב", הוא מטיל את הפצצה, שזורקת אותנו הרבה שנים אחורה.

הרב אברהם אוחיון

מילד דחוי למצטיין הכיתה

הרב אוחיון גדל בנתניה, במשפחה מסורתית חמה ואוהבת. "הייתי ילד היפר, לא לומד כלום, וכל היום רק עושה צרות. התוצאה היתה, שאף אחד לא רצה להיות בחברתי, וגם בבית ההורים שלי כבר לא ידעו מה לעשות", הוא מתאר. "ואז קרה דבר פלא, שאין לי עבורו הסבר הגיוני. זה היה כשהייתי, בן 12, ילד בכיתה ו', ישבתי עם אבא שלי בשבת בבית הכנסת, והקשבתי לדרשה של הרב. אני לא יודע בדיוק מה, אבל משהו מהדברים שלו עורר אותי להתחזק. החלטתי לחזור בתשובה, שמתי כיפה ענקית על הראש והלכתי לבית ספר. כל הילדים צחקו עליי, אבל אני עמדתי בשלי".

"אולי", הוא אומר ועיניו מצטעפות, "רק אולי, חיפשתי מקום אחר בעולם להיות שייך אליו, אחרי שבמקום בו הייתי נסגרו בפני כל הדלתות". 

בסיומה של אותה שנת לימודים, הודיעה הנהלת בית הספר להוריו של הרב שהוא סיים את חוק לימודיו אצלם. "מרוב שהיה להם קשה איתי, ודי לחכימא ברמיזא, הם פשוט לא יכלו לסבול אותי יותר", הוא אומר. "וכך, בסיומה של אותה שנת לימודים, מצאתי את עצמי מחפש מקום חדש, כאשר כל מה שידעתי הוא לקרוא ברמה של כיתה א', לא יותר".

בהשגחה פרטית שמעו הוריו על ישיבה לצעירים במגדל העמק. "אבי לקח אותי לשם, אבל גם שם לא הסכימו לקבל אותי, בגלל שלא ידעתי כמעט דבר מבחינה תורנית. כנראה שאבא שלי הרגיש שזו האופציה האחרונה, כי הוא ממש התחנן שיקבלו אותי לתקופת ניסיון. וכך, אחרי תחנונים ממושכים, נעתר המנהל להכניס אותי לישיבה לתקופה של שלושה חודשים".

באותם חודשים קצרים, עבר הרב אוחיון מהפך מקצה לקצה. "נכנסתי שוב לכיתה ו', ואינני יודע אם אני הילד היחיד בעולם שזה קרה לו, אבל עברתי שם שינוי אדיר. הייתי יושב בכיתה בבוקר ולא מבין כלום, ואז נשאר ללמוד בעצמי כל יום עד השעה 8 בערב ברציפות, כולל בהפסקות. המלמד הצדיק שלי, הרב שלוש, שראה את הרצון הגדול שבער בי, היה נשאר אתי ומסביר לי את הכל במסירות ובאהבה. וכך, בתוך שלושה חודשים בלבד הפכתי למצטיין של הכיתה. מילד שבקושי הצליח לקרוא, התחלתי לשנן גמרות בעל פה, וכאשר ראו זאת בישיבה, החליטו להחזיר אותי לכיתה ז'".

הרב אוחיון כותב ספרים

שלושה חודשים אחר כך המחנך של כיתה ז' הרים ידיים. "הוא אמר שאין לו מה לעשות אתי, וההנהלה הקפיצה אותי באותה שנה לכיתה ח'. הייתי בשנה אחת בשלוש כיתות, וסיימתי אותן בהצטיינות", הוא מספר, וההתרגשות ניכרת בקולו גם כעבור שנים. "לאורך השנה ההיא המבחנים שלי הוצגו לראווה במסדרונות הישיבה, כולם עם ציונים גבוהים, כהוכחה להיכן ניתן להגיע עם כוח הרצון, ובסיומה נבחנתי לשבע ישיבות שונות והתקבלתי לכולן. בסופו של דבר בחרתי ללכת לישיבת 'אור גאון' בבני ברק".

איך אתה מסביר את השינוי האדיר הזה? איפה התחבאו הכישרונות כל השנים?

"הכישרונות היו שם תמיד, אבל הם לא נותבו למקום חיובי, כי לא ידעו כיצד לכוון אותי לניצול היכולות. בגלל התנהגותי הבלתי נשלטת, נוצר מן מעגל קסמים שלילי של דחיה, ומאז שאני זוכר את עצמי עד שהגעתי לישיבה, לא הייתי רצוי בחברה אלא בדיוק להיפך".

מעבר לכך, ילד בגיל 12 שמחליט מעצמו לחזור בתשובה זה לא מחזה רגיל. האם תוכל להצביע על הסיבה למפנה הזה?

"הורי שיחיו לא ניהלו אורח חיים דתי כל כך כשהיינו ילדים, אבל אני יכול לומר בבירור, שהחינוך שהם העניקו לנו היה חינוך של אהבת תורה עד אין קץ והתבטלות מוחלטת לגדולי הדור. אבא שלי היה עשיר גדול, אפוף תהילה, מקושר עם כל המי ומי, אבל כשהוא היה רואה רב – ולא משנה מאיזה חוג או זרם – הוא היה מתבטל כעפרא דארעא, פשוטו כמשמעו. הוא היה מספר סיפור על צדיקים ומתחיל לבכות כמו ילד קטן. פשוט, היה לו כבוד אמיתי, בוער, לחז"ל ולכל דבר שבקדושה, ועל סולם הערכים הזה אנחנו גדלנו וטיפסנו".

הרב אוחיון נזהר בלשונו. "לא כל ילד חרדי זוכה לגדול כמו שאני זכיתי. הציבור החרדי מגדל ילדים בבתים שמורים, בחממות רוחניות. אני גדלתי בבית עשיר מאוד, בצונאמי של גשמיות, וראיתי בחוש איך ההורים מבטלים את כל העולם הזה מול תלמידי חכמים וצדיקים. זהו חינוך מעשי, לא תיאורטי. אבא שלי לא היה תלמיד חכם, אבל ההתלהבות שלו מתורה וממצוות היתה שיעור חינוכי עצום. זה מה שזיכה אותו ואת אמי שיחיו לראות ילדים ונכדים תלמידי חכמים, וכנראה זה מה שגרם לכולנו לחזור בתשובה ולהימשך לתורה, כמו פרפר אל האור".

"תבטיח לי שלא תפסיק לכתוב"

אלא שכאן מפתיע הרב אוחיון בשנית. "עד גיל 16 למדתי בישיבה בהצטיינות, אבל אז החלטתי לעזוב, היתה לי ירידה רוחנית רצינית, ובמשך חצי שנה עסקתי בכל מיני עבודות מזדמנות", הוא מספר. "בהיותי בן 16.5 פתחתי עסקים שונים, שהצליחו מאוד, ובגיל 17.5 כבר היתה לי מכולת שכונתית. שנתיים אחר כך פתחתי סופרמרקט גדול בקניון בנתניה, והפכתי לאיש עסקים צעיר, שמרוויח טוב מאוד". אלא שרכבת ההרים בה חי הרב אוחיון הגיעה אז לעיקול מסוכן. "הסופרמרקט לא שרד, נפלנו בעקבות פתיחת חנות של מתחרים גדולים לצידו, ואני מצאתי את עצמי בקריסה כלכלית ובדכדוך הנפש".

בסיומה של אותה תקופה החלה להבליח קרן אור חדשה. "ההורים שלי הלכו והתחזקו עוד קודם, ונהגו להזמין את הרב עמוס אוזן מנתניה להעביר שיעור בביתם", מתאר הרב. "באחד הימים בהם זה קרה, אני בדיוק התכוונתי לצאת עם חברים, אך הרב ביקש שאשאר לשמוע את השיעור, ובסופו סיכמנו שנלמד כל ערב גמרא. כמה חודשים אחר כך הוא כבר שלח אותי לסמינר 'ערכים'".

בחג הפורים באותה שנה, סעד הרב אוחיון בביתו של הרב יהודה יוספי, שהיה אחד המרצים בסמינר. "היו בסעודה הזו בערך 300 איש, הרב היה מבושם עד דלא ידע, והוא העמיד אותי לפני כולם ואמר בקול: 'אתם רואים את הבחור הזה? מכאן הוא נוסע לישיבה והוא יהיה תלמיד חכם גדול בעזרת ה''. הייתי אז עם רעמת שיער מכובדת, ותהיתי באוזניו 'מה אני אעשה בישיבה? הרי ודאי שלא יהיה לי טוב בחיים, כפי שטוב לי כעת?', ואז הוא סיפר בפני כולם שפעם הוא התלונן בפני רעייתו הרבנית שלדג של שבת יש טעם של נפט. הרבנית אמרה לו, שהדג מצוין והגרון שלו חולה, ובאמת היתה לו דלקת בגרון. 'שמעת?' אמר לי הרב יוספי, 'התורה מתוקה, אלו הכלים שלך שצריכים תיקון. תלך לישיבה, והטעם יבוא אחר כך'. ואכן, אותה שבת הייתה יריית הפתיחה של החיים האמיתיים שלי".

אז באמת נסעת משם לישיבה?

"כן, משם נסעתי לישיבה, בהתחלה רק לשבת, ומאז נשארתי יום ועוד יום, ולא יצאתי ממנה במשך שבעה חודשים. התחברתי בצורה יוצאת דופן למורי ורבי רבי אהרן פיינהנדלר שיחיה, ראש הישיבה, ומאז ועד היום אני קשור אליו מאוד. אפשר לומר שאם החזרה בתשובה הקודמת שלי היתה ממקום של ילד, שחיפש איזושהי שייכות, אז עכשיו זה בא ממקום פנימי ואמיתי יותר, ולכן גם החזיק מעמד".

במהלך שהותו בישיבה, התחיל הרב לכתוב חידושים שעלו במחשבתו על דפים מזדמנים. "היה לי מדף שלם מלא בניירות כאלה, שכתבתי עליהם תוך כדי לימוד", הוא נזכר. "במקביל ללימודי ההלכה והגמרא עסקתי רבות גם בתורת חסידות אשלג, והיא העניקה לי את הנהורא בעבודת ה'. שנה וחצי אחר כך כבר פתחתי ישיבה לחוזרים בתשובה, ותוך כדי לימודים למסלול רבנות, המשכתי בכתיבת החידושים".

כיצד התקבלה ההחלטה להפוך את חידושי התורה האלה לספרים?

"באחד הימים, בהיותי בחור ישיבה, ראה הרב אליעזר רז שיחיה את החידושים שהעליתי על הכתב. הוא אמר לי: 'אני לא מאמין שכתבת את זה, יש לך כשרון כתיבה מיוחד'. יצאתי ממנו עם המלצה חמה ועידוד להוציא לאור את החידושים כספר, אבל עדיין לא היה נראה לי שיצא מזה משהו רציני. משם פניתי לרב יצחק אייזיר וידער זצ"ל, שמדי יום היה קורא את החידושים שלי ומבקש שאגיע אליו גם מחר. הוא גילה התפעלות יוצאת דופן ועודד אותי מאוד להוציא את החידושים על ספר.

"מאוחר יותר, הציע לי שותפי לישיבה, הרב שמעון בן דוד, שאשלח את החידושים שלי לרב משאש זצ"ל. שלושה חודשים אחר כך קרא לי הרב משאש לבוא אליו, וכאשר נכנסתי ללשכתו הוא נעמד. הייתי המום מהיחס שלו והרגשתי לא בנוח, אך הרב אף הגדיל לעשות, והסכים להתיישב רק אחרי שאני התיישבתי. הוא ביקש ממני להבטיח לו שאמשיך לכתוב כל יום במשך חצי יום, עד סוף ימי. מאוחר יותר, כאשר הגעתי לרב עובדיה יוסף זצ"ל, הוא אמר לי את אותם דברים ממש, וביקש שאתחייב בפניו שלא אפסיק לכתוב בחיים".

מהו הספר הראשון שהוצאת לאור?

"פרי ביכורי היה הספר 'הבן יקיר לי', ספר חינוך העוסק בהנחיית הורים לילדים כיצד להביע חום ואהבה. הספר נמכר באלפי עותקים וזכה לתואר 'רב מכר', ולאור הביקוש הרחבתי אותו למהדורה מורחבת של 4 כרכים עבי כרס, שאף הם זכו לתואר זה.

"לאחר מכן עסקתי בהאדרת חיבורי גדולי רבותינו על מועדי השנה, וההצלחה היתה מסחררת בכל קנה מידה. ומשם המשכתי לכתוב עוד ועוד ספרים תורניים כשבמקביל תמיד, כתבתי את החידושים שלי, שיוצאים בימים אלו כסדרה עשירה וגדולה בשם 'נקודה של אמת'".

ספרי הרב אוחיון

מלאה הארץ אינטרנט

אז איך מגיע סופר תורני להוציא לאור מאות ספרי ילדים וקומיקסים?

"בתחילה רציתי להנגיש גם לילדים ספרים תורניים שהם גבוהים יותר, כמו חובות הלבבות ומסילת ישרים, ולמרות שכולם אמרו לי שזה בלתי אפשרי ממש, הסדרות האלה הצליחו בצורה שאי אפשר לתאר. הספרים הופצו ברבבות עותקים ואף תורגמו לשבע שפות, והתחלתי להוציא לילדים גם סיפורים על רבנים. כך המשכתי בהפצת ספרים תורניים, עד שלדאבוננו... מלאה הארץ אינטרנט".

מה הקשר בין אינטרנט לספרי ילדים?

"ובכן, בעקבותיו של רבי אהרן פיינהנדלר, נכנסתי גם אני למלחמה בפגעי הטכנולוגיה, אני מתעסק לא מעט בחינוך ושלום בית, משתדל לעזור לפונים אלי, ושומע על הדרך לא מעט סיפורים קשים שהחלו משיטוט תמים ברשת. הרב פיינהנדלר ביקש ממני שאשנה את כיוון הכתיבה לילדים. הוא הורה לי להתחיל לכתוב קומיקסים עם הרבה אקשן, והסביר שספרים כאלה יכולים להוות תחליף לריגושים שמוצאים ברשת. כאשר ניסיתי בהתחלה לכתוב משהו עם עלילה עדינה יחסית, הרב ביקש שאוסיף עוד הרבה מתח ודרמה לספרים, וכל זאת כדי להרחיק את הילדים מצפיה במסכים". 

למה שקומיקס ירחיק ילדים מצפייה במסך?

"כי הרי מהם סרטים ומשחקי מחשב? דייסה צבעונית שנשפכת למוח ומפנקת את הילדים בהנאה נטולת מאמץ. זה גורם להם לצלול לשם, ולאבד את יכולת ההתמודדות עם שורות צפופות בכתב שחור לבן ובלי ניקוד. כאן בדיוק נכנסים ספרי הקומיקס לתמונה, כי החוויה הזאת של סיפור מצוייר, כמעט מונפש, היא התחליף שמחזיק לנו את הילדים רחוק מהמסך. זה נותן להם כעין סרט, אבל במקום בטוח מהאינטרנט".

אבל רוב הילדים במשפחות שומרות מצוות בכלל לא חשופים לאינטרנט. 

"באמת? כי לי דווקא נראה שמי שחושב שהילדים שלו לא שמעו את המושגים אינטרנט ומחשב – מרמה את עצמו. זו המציאות, וחבל לטמון את הראש בחול. גם הילדים שלי לא נוגעים במחשב, אבל כולם חשופים. בתוך המשפחות שלנו יש כאלה עם וכאלה בלי, הדוד ההוא והסבתא ההיא. הילדים פוגשים את זה בכל מיני מקומות, וצריך לחסן אותם לעתיד, לא לבכות על העבר".

"שלא יבינו אותי לא נכון", מחדד הרב, "אני לא אומר שהקומיקס הוא תרופת פלא נגד האינטרנט, אבל הורה שחשוב לו החינוך של הילדים והוא מדבר אתם נגד פגעי הטכנולוגיה, הקומיקס רווי המתח והאקשן נותן לזה תחליף מצוין. בתור דוגמא, כאשר נותנים לאדם חיסון, מזריקים לו חיידק מוחלש לתוך הגוף, וכך הוא יכול להתגבר על המחלה. זה בדיוק מה שאנחנו עושים גם כאן".

"זו עובדה שקומיקס עדין או תורני אינו מהווה תחליף", הוא קובע, "המציאות היא, שהקומיקסים רוויי המתח והאקשן מהווים תחליף בבחינת הרע במיעוטו, וטוב שזה יצא על ידי מי שיש בו קצת יראת שמיים ולא על ידי סופרים שהשקפת עולמם אינה עולה בקנה אחד עם השקפת העולם החרדית".

תחפושת לספר אורות צדיקים

אתה מדבר מניסיון, או אולי ערכת על זה מחקר?

"מחקר בדוק ומנוסה - מהחיים בשטח. אני מקבל בכל יום טלפונים נרגשים מהורים, שמתחננים, 'תמשיך, אתה מציל לנו את הילדים, הם עוזבים את המחשב והולכים לקומיקס שלך'. הספרים האלה מתורגמים לשבע שפות, ולא רק אחד מהם הוא רב מכר, אלא ממש כולם. בעלי החנויות מתקשרים אלי לשאול מתי יוצא הספר הבא, והעובדה הזו מראה יותר מאלף עדים עד כמה הצורך הוא גדול. מה גם, שעוד לא שמענו על ילד שקרא ספר קומיקס, רווי אקשן ככל שיהיה, שירד מהדרך או התקלקל. להיפך, זהו סוג של עוגן ששומר על הילד ומספק לו את ה'מים גנובים' בהכשר ובפיקוח".

הדמיון עולה על כל דמיון

בכל זאת, נראה שלפעמים הדמיון בספריך הולך קצת רחוק. למשל בסדרה 'ניצחתי אותך אייכמן', לא מתוארים סיפורים אמיתיים שקרו בשואה, אלא דברים שלא היו ולא נבראו, ומצב כזה עלול לבלבל את הילדים.

"אני לא מתחמק. הסדרה 'ניצחתי אותך אייכמן' היא סדרה דמיונית ל-ח-ל-ו-ט-י-ן, המבוססת – רק מבוססת – על סיפורי גבורה ואמונה של יהודים בשואה. כתבתי אותה דווקא באופן הזה, כדי לא לחשוף את הילדים בגיל צעיר כל כך לאימי השואה, מה שיכול לפגוע בנשמותיהם הרכות. מטרתה של הסדרה היא לספר על הניצחונות הקטנים שכן היו, להדגיש את ההשגחה הפרטית, גבורת הנפש והאמונה היוקדת שהתגלו דווקא בתקופה הקשה הזו. מתוארים שם גם מצבים רוויי כאב, אבל הם מוגשים ברוך ובנעימות, כי באופן כללי אני לא כותב דברים שעלולים לטלטל את נפש הילדים יותר מדי. אני מניח, וכך גם עולה מהשטח, שהילדים יודעים להפריד בין דמיון למציאות, ולא מתייחסים לסדרה הזאת כמקור היסטורי".

יש לך גם ספר בשם "זהות כפולה", שבו דווקא מתוארת מציאות מטלטלת.

"הספר 'זהות כפולה' מתאר טייס יהודי אמריקאי שנפל בשבי, ועבר עינויים ושטיפת מוח עד שבחר לעמוד לצידם של שוביו. הוא הפך למוסלמי המעוניין לבצע פיגוע בארצות הברית, אך ברגע האחרון גילה את יהדותו וחזר בתשובה. הספר הזה באמת נוגע במקומות מורכבים יותר עבור נפשם העדינה של הילדים, ולכן הועדתי אותו רק לילדים מעל גיל 13. אני מיצר על כך שלא הדגשתי זאת מראש, והטעות הזאת תוקנה במהדורות האחרונות".

"אבל גם בספר הזה יש נקודות אור שמדגישות ביתר שאת את האמונה בה' ואת הערבות ההדדית", מזכיר הרב אוחיון, "וחוץ מזה, אני מניח שכל הורה מעלעל בכל ספר שנכנס אליו הביתה. אני לדוגמה, לא מכניס שום ספר לבית לפני שאני עובר עליו תחילה ומוודא שהוא אכן ראוי, אז מי שמוצא לנכון שהספר הזה קצת קשה לעיכול, לא חייב להכניס אותו לביתו. אבל רק כדי להמחיש, צריך להבין שיש ילדים שדווקא ספר כזה עשוי לספק להם תחליף לגרוע מכל - פגעי הטכנולוגיה. יש ילדים שנחשפו לסרטים ומשחקי מחשב באופן שאם יתנו להם ספר קומיקס עדין ורך עם מסר תורני, זה פשוט לא ידבר אליהם, בדיוק כמו שאדם מכור לאלכוהול, וכאשר מגישים לפניו כתחליף מיץ תפוזים מרענן, הוא לא יפזול לכיוון הכוס"...

אבל אנחנו ההורים לא יושבים לקרוא כל ספר וסומכים על הרב, אז אם יהיה משהו קשה נוסף, איך נדע עליו?

"מי שסומך עליי, שיסמוך עד הסוף. ואגב, זה נכון שסיפורי מתח כאלה לא היו עד היום, אבל היום הם קיימים – לא רק אצלי. אני ממש לא חריג בתחום. מי שלא מתאים לו, שלא יקנה, אבל שלא יקח מהילדים את ה'מים גנובים ימתקו', ששומרים אותם רחוק ממקומות גרועים בהרבה. אני מבקש לפנות להורים: הורים יקרים, תבדקו היטב מה נכנס אליכם לבית, אך אל תמנעו זאת מילדים אחרים, שצריכים את הספרים האלו כמגן רוחני".

היו שטענו שהכנסת באחד מספריך גם מסרים הקשורים למיסיון.

"יש ספר בשם 'הגרף', המספר על ילד נוצרי שהתגייר, ואביו מנסה להחזירו לנצרות. האב מביא כומר שידבר איתו, והכומר אומר שיש לנצרות מקור בתנ"ך, אך הבן שהתגייר מיד שולל את דבריו. התזמון הלא-מוצלח היה, שבאותם ימים בדיוק הופצו ספרי מיסיון בתיבות הדואר והיו כמה טועים שלקחו צעד קדימה והסיקו בנמהרות שהמיסיון השתמש בשמי כדי להפיץ את הספרונים האלו. לקחו את הדיאלוג הזה והציגו אותו כאילו מדובר בספר של המיסיון. אבל באמת, מדובר במהומה על לא מאומה. מי שעובר על החומר הכתוב, לא יכול שלא לצחוק מהמחשבה הזו".

"אמת", אומר הרב, "אם הייתי חושב על כך מראש, הייתי נמנע מהאזכור המיותר הזה. אבל בואו נתבונן, למה קל לנו כל כך להזדעק נגד אזכור של נביא השקר של הנצרות, במסירות נפש ממש, הרבה יותר מאשר להילחם נגד האינטרנט, ששורף נפשות רבות מישראל? כנראה שעבודה זרה מזעזעת אותנו עד עומק הנפש וקל לנו למחות נגדה, אבל בנוגע לטלפונים חכמים ואינטרנט עדיין קשה לנו לעשות זאת".

"אגב", מבקש הרב אוחיון להוסיף, "את הספרונים האלו של 'הגרף' הוצאתי מתוך סיפורו של ידידי ורעי דוד החקיין, יהודי כישרוני המלא בחן שילדים אוהבים".

"הבית נשרף, אנחנו צמחנו"

אחרי כל הביקורות, אילו תגובות טובות מקבל הרב על הספרים?

"הרבה הורים עוצרים אותי ברחוב ומספרים לי איך מאז שהספרים בבית, הילדים שלהם יושבים לקרוא ויוצאים פחות לרחוב. הם נהנים, צוחקים מהדמויות, ומקבלים תחושת גבורה וכוח מזה שהטובים תמיד מנצחים. הסוד הכי גלוי הוא, שההורים יושבים לקרוא את הספרים בעצמם, ומגלים בקיאות עצומה בכל קורותיהם של גיבורי הספרים. בנוסף, אני מכיר שכונה בה החליטו ללמוד את ספרי המוסר לילדים שכתבתי, ובסוף עשו עליהם סיום מסכת עם סעודה גדולה באולם, ויש אפילו כמה תלמודי תורה שלומדים על הסדר את סדרות המוסר האלה".

"אז נכון", אומר הרב, "אולי קשה לאנשים לתפוס איך אדם שכותב ספרים עמוקים על הש"ס 'מלכלך' את ידיו בקומיקסים לילדים בני 7, אבל אני רואה בכך עבודת קודש ממש. הקב"ה העניק לי כישרון מבורך, למה לצמצם אותו? בגלל סטיגמות?"

אגב, מה עם השריפה שכילתה את ביתו של הרב ממש לפני שנה?

"מבחינה כלכלית בהחלט קיבלנו מכה קשה, שגם האטה לזמן מה את היכולת שלי להתקדם, אבל מבחינה רוחנית צמחנו מזה מאוד. מאז ומעולם הרגשתי ששום דבר בעולם הזה לא שייך לי, אבל אחרי השריפה התחזקה התחושה הזו פי כמה. פתאום יש הרבה יותר שמחה מכל דבר קטן, ואנחנו נהנים מכל ילד שלנו כאילו הוא נולד ממש עכשיו.

חדר הילדים שנשרף

"לפני כמה שבתות עשינו שבת מיוחדת, בה אמרנו נשמת כל חי, וכל אחד מהילדים סיפר את החוויות שלו מהשריפה. היה מדהים לשמוע עד כמה הם התחזקו בנפשם וברוחניות שלהם בזכותה. האש שכילתה את הגשמיות – הבעירה אור אדיר של רוחניות. אנחנו אמנם מתפללים שלא נבוא לידי נסיון ומוותרים מראשו על הצרות, ה' ישמור, אבל במבט לאחור קיבלנו כאן כמה תובנות עמוקות שלא יכולנו להשיג בצורה אחרת".

הילדים חרטו על הקיר יום שאחרי השריפה

עוד שאלה אחת, קצת מרגיזה, אבל אי אפשר לוותר עליה. מה יהיה עם הסדרות האינסופיות האלה? ההורים כבר מרימים ידיים.

"אני בסך הכל שליח, כלי עזר חינוכי בשביל הילדים. אז אם הם אוהבים את הסדרות, מי אני שאעצור אותם? אני הולך אחריהם באש ובמים, הם מבקשים עוד ואני משתדל לא לאכזב, וכפי שבירך אותי רבי דוד אבוחצירא: 'תמלא כל הארץ ספרים שלך', נראה שזה מתקיים...".