10 כללים איך ללמד ילדים לסמוך על עצמם

1. רוצה שהילד יאמין לך ולדבריך? – אפשרי לילדך לשמוע את מילותיך.

חשוב שילד ישמע לא פעם שהורה אומר לו: "אני סומך עליך שתעשה את זה טוב ביותר", או שישמע שהורה אומר להורה השני: "אני בפירוש חושב שאפשר לסמוך על דניאל!".

חישבו איך תוכלו להעביר את המילים הללו, את המחשבות הללו, את רוח הדברים, כך שהילד יאמין להם, וידע שאתם באמת חושבים את מה שהבעתם במילים.

2. "אם הוא אומר, הוא יודע" – בדקי שאת המשפט הזה הוא כל העת שומע.

למדי את האחים להוקיר את אחיהם ולהעריך אותו בכל מה שעושה. אמרי: "אם מיכאל הכין לכם את ארוחת הערב - אתם יכולים להיות בטוחים שזה בסדר!"; "אם ריקי אמרה שהיא תיקח אתכם לגינה - היא תיקח!"; "אם אח שלכם הבטיח – אני בטוחה שיקיים".

הרבי לדבר בזכות האח, באופן טבעי, ללא שום מלאכותיות. תמיד תמצאי מה לומר, ולא כפי שאומרות לי אימהות בהרצאות: "הוא כל כך מתנהג גרוע, שאני לא מוצאת בו שום דבר שראוי להערכה".  

3. אל תגונני על הילד יתר על המידה – רק אם תעזבי את השטח הוא ידע!

הוא ידע להסתדר בעצמו רק אם את תצאי  מהמערכה.

הוא רב עם חבר בכיתה, אל תמהרי לומר לו: "אל תתחבר אתו!", או: "איזה מין  ילד זה!". אינכם יודעים מה היה, לכן חבל שתתערבו. תנו לו להסתדר בעצמו, רק חזקו את ידיו.

4. המעיטי במתן פרסים מתנות, שוחד ועונשים – אלו דברים ממש מיותרים.

כל אלו דברים חיצוניים, שבניגוד למה שנראה, גורמים לילד לא  להעריך את עצמו. למה שיעריך את עצמו אם אינו יודע לפעול בעצמו למען עצמו ולמען הכלל? מי מעריך ילד שלא יודע לפעול בעצמו? - אף אחד!

מי מעריך ילד, שתלוי בהורים לחלוטין, כך שעל כל פסיעה מפסיעותיו מקבל מתנה, או חלילה עונש?

כפי שלא היה מעריך ילד אחר שתלוי בהוריו, כך, גם לא יעריך את עצמו אם יהיה במקום הזה.

5. הורה חרדתי שאינו סומך על ילדו – יעביר לילדו את החרדה שלו!

אתם הורים חרדתיים? אתם חוששים מכל מהלך שהילד עושה, ודואגים כל הזמן מה יקרה לו ואיתו?

אם תעשו במקומו, או כל היום תתקנו אותו, הוא לא ילמד. הוא בסך הכול יהיה חרדתי כפי שאתם. חרד מכל פסיעה, מכול מהלך, מכל מה שקורה סביב. מרוב פחד יישען עליכם יותר ויותר חזק עד שיימאס לכם וגם לו.

6. "רואה שאתה לא מצליח?" - הוציאו את המשפט מלקסיקון השיח.

מכירים את המשפט הזה? לא פעם הורים אומרים לילד: "תן לי לעשות את זה, אתה רואה שאתה לא מצליח?" או: "אמרתי לך שאתה לא יכול!".

הילד לומד שהוא לא יכול לסמוך על עצמו, וחבל. ייתכן אמנם שלא יצליח הפעם, אבל ילמד לעתיד, וזה מה שחשוב באמת.

"תראה שלא תצליח" זהו משפט אומלל ומיותר, הלא, אם לא יצליח - הוא כבר יראה בעיניו שלא הצליח, לא? עם משפטים כאלו שתאמרו לו, ספק אם ילמד לעתיד. לא חבל?

7. הילד שאל שאלה? - השיבי לו בשאלה!

ילדים שואלים אותנו שאלות. לפעמים הם באמת לא יודעים את התשובות, לפעמים הם יכולים לחשוב ולדעת.

רוצים לגרום לילד לסמוך על עצמו? אל תענו לכל מה ששואל אתכם. החזירו אליו את השאלה: "מה אתה חושב על זה?", "איך באמת אתה מסביר את זה"?, "למה לדעתך זה קורה?".

הילד יבין שהוא יכול לסמוך על עצמו שידע את התשובה, ולא חייב לחכות שאימא תענה לו, או מישהו אחר מהמבוגרים. כך גם ישב בכתה וילמד באומץ, ואם לא יבין משהו - הוא ישאל לפני הכול את  עצמו, וינסה ככל יכולתו להגיע לתשובה.

8. בוא נבדוק בילקוט אם הכנת מערכת! לפני כן אני לא מרשה לך ללכת!

תני לילד להכין את המערכת שלו לבדו, לסדר את החפצים שלו בעצמו, לזכור ללכת לחוגים שלו בעצמו.

אל תתלונני שהילד לא יודע לעשות את כל אלו. אל תאמרי שהוא לא יזכור אם לא נזכיר לו.

להפך, אם תזכירו לו - הוא לא יזכור. מדוע?

כי לא התאמן בזכירה עצמית. הוא סומך כל הזמן עליכם, וחבל.

9. שחררי את החבל! הקשר הוא הבל.

אם לא תשחררו את החבל - הילד לא ידע לסמוך על עצמו.

ילד קטן מושך את החבל שהגננת מחזיקה, והולך אחריה. ילד גדול כבר לא צריך חבל כדי ללכת אחרי הגננת. ילד גדול יותר כבר לא צריך ללכת אחרי, הוא יכול להיות זה שהולכים אחריו.

אם  לא תשחררי את החבל, ותמשכי אותו כל העת אחריך, איך ידע לאיזה כיוון ללכת?

10. הילד מתעקש על אף שאמרת לו? – תני לו ללמוד מטעויות עצמו.

אף אחד לא לומד מטעויות של אחרים. כל אחד צריך לעבור את הדרך שלו כדי ללמוד.

רוצים שילמד וידע איך להתנהג או מה לעשות? תנו לו להתנסות!

אל תאמרו לו: "אמרתי לך!". אם לא הצליח, הוא לא צריך את התזכורת הזו, כי הוא כבר יאמר לעצמו מה שצריך לומר. ככל שיתנסה יותר בעצמו, כך ייטב לו.

אבל, שימי לב! אל תתני לו להתנסות בדברים המסוכנים לו, לבריאותו או לנפשו.

סוף דבר,

למדו את הילדים לסמוך על עצמם. זה יעזור לילד מחר, וזה יקל עליכם, ההורים.

ילד שסומך על עצמו יכול בעצמו להחליט החלטות ולא ינדנד לכם סתם כך. הוא יכול לעזור לאחיו, ולהקל עליכם בזאת. הוא מסוגל לבצע משימות מבלי חשש, וכך לטפס שלב אחר שלב קדימה, כשהראש פנוי ללמידה נוספת.

מתוך הספר "מגיע לך 10 בחינוך ילדים!", מאת מנוחה פוקס.