"היהודים באים" – איך אפשר לשמור על אדישות מול החרפה הזו?

"היהודים באים" - תוכנית סאטירה שעוררה לא פעם זעם וביקורת, חזרה לעונה נוספת, והציתה מחדש את השיח הציבורי על התכנים הבעייתיים שמשודרים בה. הפעם, כך נראה, הלהבות מסרבות להירגע.

תוך הסתתרות מאחורי המונח "סאטירה" - משודרת במשך כמה עונות, תוכנית בוטה המשכתבת בציניות את ההיסטוריה המפוארת של עם ישראל, ובה מסרים מלאי לעג ובוז על כל מה שקדוש עבורו וגיבש אותו לכדי עם. לו היתה תכנית זו משודרת בכל מקום אחר בעולם - היתה נתפסת כאנטישמית.

מה יותר גרוע: האם העובדה שמימון התכנית שמשודרת בערוץ "כאן 11" מגיע מכספי המסים של כולנו, או העובדה שקטעים ממנה מוצגים לתלמידי ישראל כחלק מתוכנית הלימודים של משרד החינוך? תחליטו אתם.

יחד עם זאת, "היהודים באים" איננה העיקר, אלא רק סימפטום שולי ועצוב לתופעה חמורה בהרבה, כמו פצע מוגלתי שבקע על עורה של חברה חולה.

מודעה להפגנה שמפרסם בימים אלה ארגון אופק

קורבנות הפולחן לאלוהי הרייטינג

בשנת 2011 שידרה הזכיינית "קשת", את העונה השלישית של תוכנית הריאליטי "האח הגדול". כקודמותיה, גם עונה זו ידעה לא מעט ביקורת. נראה היה כי מפרק לפרק, ניסתה ההפקה למתוח עוד ועוד את סף הרגש והקיבולת של הצופה הממוצע.

הדרמות היו גדולות. את הבולטות מהם סיפקה מתמודדת אשר הצהירה שהיא מפרגנת למחבלים מתאבדים. לא פחות נורא מכך, היא התעקשה בכל תוקף לבזות את ספר התנ"ך. בחוסר רגישות משווע, הצהירה המתמודדת כי עבורה ספר התנ"ך הוא רק ספר היסטוריה, ולקחה אותו איתה כחומר קריאה, בכל פעם שהלכה לשירותים. הדייר הדתי, שבתמימותו האמין שתינתן לו ההזדמנות אמתית לעשות קירוב לבבות והפצת תורה בבית האח הגדול, בילה את זמנו בניסיונות כושלים להחביא את ספר התנ"ך, ובבכי קורע לב שנבע מחוסר אונים.

הפקת התכנית, שלרוב מתערבת בכל צעד ושעל, בחרה למלא פיה מים. ובמקום לכבד את הספר הקדוש לעם היהודי, ניצלה את הוויכוח האמוני, מחזרה אותו ללא הרף בפרומואים, וגרפה אחוזי רייטינג גבוהים.

באותה עונה פרועה, החליט "אלוהי" הרייטינג כי חשיבות התכנית עולה על סולידריות לאומית, וכי אין מקום להתחשב באסון רצח משפחת פוגל שהתרחש יממה קודם לכן. מנחה התכנית ארז טל, הוסיף חטא על ההחלטה המביישת לשדר עסקים כרגיל, וביקש מהצופים להניח את מאורעות היום מאחור.

הביקורות על שידור הפרק היו מעורבות, יש מי שמחה והזדעזע, ויש מי שקיבל את הידיעה בשוויון נפש. ככל הנראה לא מתוך רוע, אלא מהאפאטיות והציניות שדבקה לנשמתו כמו מסטיק לסולייה ביום חמסין. עונה זו הציבה רף חדש בכל מה שקשור לגבולות מוסריים, והמסר שנשלח לציבור היה שרייטינג ובידור חשובים מחיי אדם וסמלים הקדושים לעם ישראל.

נראה כי ככל שהתפתחה הטלוויזיה המסחרית - התדרדרה המוסריות, הבושה, הסולידריות והכבוד.

בית המשפט קבע: נפגעתם? בעיה שלכם!

כאקט מחאה, תוך הסתמכות על חוק העונשין האוסר פגיעה ברגשות דת, הוגשה תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בירושלים.

התביעה, נגד שידורי קשת וחברת "קופרמן הפקות", הוגשה על ידי שניים מצופי התוכנית. אלו יהודים שומרי מסורת, שחוו "פגיעה נפשית גסה מן החילול הבוטה, חוסר הכבוד והביזוי הקיצוני לתנ"ך". לאחר כשנה וחצי של דיונים, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, וקיבל את טענותיהם של הזכיינית וחברת ההפקה בעניין חופש הביטוי. בנוסף, חייב בית המשפט את התובעים לשלם לזכיינית ולחברת ההפקה הוצאות משפט על סך 20 אלף שקלים.

לעומת זאת, אותו בית משפט מחוזי בירושלים גזר על טטיאנה סוסקין, אישה שציירה כרוז של חזיר, שלוש שנות מאסר, מהן שנתיים בפועל. בגזר הדין ציין השופט שטטיאנה פגעה ברגשות המוסלמים בכל העולם!

בימים האחרונים מתקיימות הפגנות סוערות מול משכנו של ראש ממשלת ישראל. גם משם מתקבלות תמונות מבישות, בהן מבזים משתתפי המחאה את סמלי המדינה והדת היהודית באופן חמור ובוטה להחריד.

שוב פעם מקבל עם ישראל מסר מעוות, הן מצד המפגינים הפרובוקטיביים, והן מצד בית המשפט שלא פעם מאפשר להם להשתלח בכל מה שקדוש: אמונתכם ודתכם אינם חשובים דיים כדי להחיל עליהם את החוק; התנ"ך וסמליכם הדתיים והלאומיים הם הפקר, רגשותיכם הם עניינכם, עלבונכם הוא שלכם, וחופש הביטוי מעליכם.

השחקנים של "היהודים באים" מקבלים מטר איומים וקללות. מהי דעת הרב זמיר כהן על כך? ובנוסף, מהם מקורות המימון המקוממים לתכנית המבזה את אבות האומה, ומה התשובה לטענה "אנחנו רק צוחקים"? צפו:

"אין לכם בעלות על הדת"

נטלי מרכוס, יוצרת וכותבת הסדרה "היהודים באים", כתבה בתאריך 24/7/20 בדף הפייסבוק שלה פוסט ציבורי: "חברים, התנ״ך זה לא התנחלות, אתם לא יכולים לשבת עליו ולהגיד 'זה רק שלי!'. אין לכם בעלות על הדת, על הסיפורים והמסורת, משה רבינו הוא שלנו בדיוק כמו שהוא שלכם"

אסף בייזר, גם הוא מיוצרי וכותבי הסדרה צייץ בטוויטר שלו: "תפנימו סמוטריצ'ים - זה התנ"ך שלי, ואני אצחק אם אני רוצה".

קשה להאמין לאפשרות שמישהו שחש שייכות אמיתית וכנה כלפי אדם, בעל חיים, חפץ או רעיון - יבזה אותו באופן כה חמור כפי שמבזה התכנית "היהודים באים" את גדולי האומה היהודית וסיפורי התנ"ך.

ישאלו את עצמם יוצרי התכנית שחוזרים על הטיעון, שכביכול מה ששייך להם, מקנה להם את הזכות ללעוג לו: האם מותר להורה ביולוגי אשר גידל וחינך את ילדיו - להכות אותם, לבייש אותם לעיני כל ולרמוס את כבודם? הם הרי שלו. התשובה ברורה - לא!

הורה שפוי לעולם לא ישפיל ויצער את ילדיו מסיבה אחת פשוטה - הוא אוהב אותם, הוא רוצה לפאר ולרומם אותם, לטפחם ולשומרם מכל משמר.

במשפט שלמה המפורסם, שתי נשים טוענות שתינוק המריבה שייך להן. לבסוף פסק שלמה המלך לבתר את התינוק ל-2 ולחלקו בשווה בין שתי הנשים. בעוד האם המתחזה הסכימה לפסק הדין, האם האמתית הגיבה לפסק הדין בקריאה: "תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ". היא הסכימה לוותר על בנה, ולו רק שיוכל להמשיך לחיות. כאשר שמע המלך את תשובות שתי הנשים, הבין מיהי האם האמיתית ונתן את פסיקתו הסופית.

אגב, גם במוסר ההשכל הזה חיבלו יוצרי הסדרה, והסצנה עוותה ונתלשה לחלוטין מהקשרו האותנטי של הסיפור המקראי.

את הכאב החד שמרגיש אדם מאמין, מול מערכונים נוטפי בוז וגיחוך כלפי קדושי ישראל, לעולם לא יבינו אלו שעל חשבון כאב זה - הרוויחו את תהילתם.

הרב זמיר כהן תוהה מדוע לא רועשת הארץ על כך שתוכנית הסאטירה "היהודים באים" מבזה במשך שנים שם שמיים ולועגת לגדולי האומה היהודית: "כשראיתי זאת, לקחתי מספריים ועשיתי קריעה בבגד":

תאגיד השידור "כאן" - עד כאן!

התאגיד רכש את זכות השידור של התכנית "היהודים באים", ותחת הכותרת הבומבסטית: "הפקת מקור סאטירית", הוא מגיש בגאווה לציבור, על חשבון הציבור, סצנות מחרידות על קדושי ישראל.

גם אם בניגוד לציווי תורתנו, שמורה זכות דמוקרטית לבייזר, מרכוס וכל העוסקים במלאכת הביזוי לצחוק - שיואילו לצחוק על חשבונם הפרטי, בביתם הפרטי ולא על חשבוננו.

לא יתכן שרגשותיהם ותחומי העניין של מיליוני יהודים בארץ ובעולם יבוטלו במחי יד, ובנוסף הם גם יקבלו חשבונית לתשלום.

תאגיד "כאן 11" הוא גוף ציבורי המתוקצב בכ-800 מיליון ש"ח בשנה מכספי משלמי המסים. כן, גם מכספיהם של המסורתיים, הדתיים והחרדים. בתקופה הקצרה בה פועל התאגיד, דיווחו לא פעם גופי תקשורת שונים על כשלים התנהלותיים, נטילת סמכויות ללא אישור, ומועצה שחבריה מוחים על הפיכתם לחותמת גומי. נדמה לעתים כי שוכח התאגיד שהוא גוף ציבורי שאמור לתת מדיה מייצגת, לכלל הציבור הישראלי - שבמיטב כספו מאפשר את קיומו.

מסקירה קלה של לוח שידורים "כאן 11" ניכר שיש שפע של תוכן לצפייה: דרמה, דוקו, פנאי וחדשות. יחד עם זאת, בכל מה שקשור למסורת, ערכים ותרבות יהודית, התוכן אותו מציע הערוץ לצופיו - דל עד לא קיים.

גם את הקולות שעלו לא פעם על כך שבתאגיד מנסים "לנקות את השטח" מכתבים ומגישים חרדים - כבר אי אפשר להשתיק. במקומות עבודה, בכנסת, באוניברסיטאות, ובעצם, כמעט בכל מקום, ניתן לראות שילוב אוכלוסיות חלשות ואפליה מתקנת. מסקרן לדעת האם דבר זה מיושם גם בתאגיד השידור הציבורי. האם כאשר נצא לסיבוב במסדרונותיו נראה עובדים דתיים וחרדים בהתאם לגודלם באחוזים באוכלוסיית ישראל?!

על מה בעצם אנחנו כל כך כועסים?

גם מבלי להיכנס לענייני הלכה ולאיסור הגורף על מה שמבצעים היוצרים, יש לשער כי מה שמניע אותם הוא הצורך בהכרה והערכה. המטרה המרכזית שלהם, כך נראה, היא לעשות אומנות, ובאמצעות הצחוק לגרום לנו לחשוב קצת אחרת על הדברים - כהגדרתה של סאטירה.

הבעיה מתחילה כאשר לא באמת מקבלים ומכבדים את הזולת, אלא מנסים להאכיל אותו בצפרדעים שהוא פשוט לא מסוגל לבלוע. אם הוא מתלונן על הקושי שלו - לועגים לו, משייכים אותו לצד פוליטי מסוים, או שפשוט מבקשים ממנו להעביר ערוץ. אין זה סוד שאת רוב הבוז והלעג מפנה הסדרה בעיקר כלפי צד אחד בעם.

טקטיקה ידועה היא לצבוע מחאות בצבעים פוליטיים, כדי להסיט את הזרקור ממקור הבעיה האמיתי. מחאתנו נגד תוכניות הסאטירה הפוגעניות אינה מחאה פוליטית. זה לא עניין של ימין ושמאל, או של אנשים דתיים יותר או פחות. זוהי זעקת מחאה כואבת מדם לבו של רוב העם, שמאס בביזוי קדושיו, והחליט להתקומם נגד רמיסת הזהות וההיסטוריה שלו.

בסולם הערכים של יוצרי הסדרה, שחיטת פרות קדושות זוהי פעילות דמוקרטית, אומנותית וחשובה. בקרניו של עגל הזהב שלהם, לעומת זאת, הם אוחזים בחוזקה.

כנראה כשמתפרנסים מפרובוקציה והכנסת אצבעות לעיניים, הדרישה להישאר אנושיים ומכילים הינה משימה מאתגרת מדי. עם ריבוי הערוצים והסגידה לרייטינג, יש קושי להחזיק צופה מתחילת פרק ועד סופו. אנשים משתעממים מהר. עובדה זו כנראה גורמת ליוצרים לצאת מכליהם כדי להצחיק, לשכוח מהמושג צער בעלי חיים ולבצע בפרות הקדושות טבח, במקום שחיטה מבוקרת.

מי יחנך את משרד החינוך?

לאחרונה נחשף כי סרטונים של "היהודים באים" מוקרנים לתלמידים בשיעורי תנ"ך. לאחר מחאה, התערבות חברי כנסת ופניה לשר החינוך, ההפניה לסרטונים מהאתר הרשמי של תוכנית הלימוד של משרד החינוך - הוסרה. דבר זה גרר קריאות למרד מצד חלק מהמורים, שהצהירו שימשיכו להקרין קטעים מהסדרה לתלמידיהם.

על אף חשיבותה של חשיבה ביקורתית, יש לזכור שלא אחת מורים מתלוננים על היחס המזלזל של תלמידים והוריהם ואבדן הסמכות החינוכית בכתה. ישאלו את עצמם המורים, כיצד הם מצפים לכבוד וקבלת סמכות מתלמידיהם, בזמן שהם בעצמם מזלזלים בהנחיות המעסיק שלהם.

תפקידו של מורה לתנ"ך הוא ללמד תנ"ך ומפרשים, לא לחשוף את התלמידים למידע כוזב, בוטה והומוריסטי שאין לו תועלת, מלבד הפיכת האווירה בכתה לקלת-דעת ומגוחכת.

במשך תקופה ארוכה שנבחרי ציבור פופוליסטים שונים "דואגים" לחינוך החרדים, ודורשים בכל תוקף לכפות על מוסדותיהם ללמד את לימודי הליב"ה. דרישה זו גרמה לסערות ולדיונים ארוכים, שגרמו לקרע בעם להתעמק.

בציבור החרדי נמנעים מלהחזיק מכשירי טלוויזיה וספרי כפירה, כדי לא לחשוף את ילדיהם לתכנים לא ראויים. אתם באמת מצפים שחרדים יסכימו לטמא את מוחם של ילדיהם הטהורים, תינוקות של בית רבן, בתוכן מחריד שכזה?!

תפסיקו להחליש את העם

אברי גלעד, מנחה ומגיש ברדיו ובטלויזיה, רואה בשידור תכנים מסוג "היהודים באים" כפוגעניים, המחלישים את העם. בפוסט שפרסם בתמיכה במחאה נגד התוכנית, כתב: "כשאנחנו מגיעים למרחב הציבורי, כמו 'כאן 11' או כל פרהסיה ציבורית אחרת במדינה, יש כללים אחרים בעיני. לא רק שכלל הציבור מממן את היצירה הזאת, אלא כלל הציבור צורך אותה, וגם אם זאת סאטירה נושכת, היא לא יכולה לירוק בפנים. הרבה צופים, בעיקר דתיים, של ערוץ 11 מרגישים פגועים עד עצם נשמתם מכמה מערכונים של היהודים באים".

"בעיני, גם לא עושים תכניות אוכל עם אוכל לא כשר בערוצים מרכזיים, ובטח שלא אוכלים טריפות ושרצים כמשימות בתכניות ריאליטי. זה לא סתם מגעיל. זה מחליש את העם, זה יוצר זרות וניכור, מרחק וכעס", כתב גלעד, והוסיף: "בערוץ שאמור להיות מדורת שבט - שומרים על השבט מלוכד סביב הסיפור שלו, והסיפור של השבט שלנו הוא היהדות".

ובכלל, איך קרה שבארצות הברית, משה רבינו וציטוטים מהתנ"ך זוכים לכבוד רב, ואילו בישראל, מה שקצת מריח יהדות מוביל למחאות ולגלוג?!

יורם אטינגר, קונסול ישראל בטקסס, שימש כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית. הוא הביע את פליאתו הגדולה על ההבדל בין הערכה הרבה שרוחשים לגדולי ישראל במוסדות אמריקאיים, למול חוסר ההערכה כלפיהם במדינת ישראל.

אטינגר מספר כיצד התפעל בביקורו הראשון בגבעת הקפיטול, מושב הקונגרס האמריקאי, כשראה פסל בדמותו של משה רבינו ניצב מול כסא יושב הראש. גם באולם המרכזי של בית המשפט העליון - בתקרה שמעל מושב תשעת השופטים העליונים, מוצב ברוב הדר וכבוד - משה רבינו ובידיו לוחות הברית. אטינגר ממשיך לתאר איך בכניסה לקמפוס באוניברסיטת "ייל" מוצבת אנדרטה עליה חרוטות בעברית סמלה הרשמי עם המילים "אורים ותומים", המבטאות את כוחו של הכהן הגדול. גם באוניברסיטה היוקרתית "קולומביה" בניו יורק, קיים סמל עם ארבע אותיות השם ומתחתם השם אוריאל - אחד ממלאכי ישראל. ובחותם אוניברסיטת "דארטמות" מתנוססות המילים "אל שדי".

אולי כדאי שיוצרי "היהודים באים" ובכלל אנשי התוכן והמדיה הציבורית והפרטית, יעשו מעט חשבון נפש, ויבררו עם עצמם מהיכן מגיע הרצון לירוק בתוך הצלחת ממנה הם אוכלים, ולמה כל כך חשוב להם לבעוט בהיסטוריה שלהם ולבוז לה?! אולי חשבון הנפש יגרום להם לראות את גדולי האומה היהודית, כפי שאומות העולם רואים אותם.

ב"מיין קאמפ" - ספרו המקולל של הצורר הנאצי (פרק ב', שנות לימוד וסבל בוינה) תיאר היטלר ימ"ש, את שנאת היהודים כלפי עצמם:
"אך מה שמעולם לא הצלחתי להבין, היתה שנאתם חסרת הגבולות כלפי הלאום שלהם, הם בזו לגדולתם הלאומית, ביזו את תולדותיה וגררו את גדולי מנהיגיה אל הביוב. המאבק העוין הזה נגד המין שלהם, השבט שלהם, המולדת שלהם, היה חסר טעם כמו שהוא לא מובן. זה לא היה טבעי"
חשוב לדעת שבימים אלו, כאשר האנטישמיות משתוללת, כל אחד מאיתנו הוא שגריר עם אחריות לאומית. 
אַשְׁרֵי הָאִישׁ-- אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.

"איך אתם יכולים לישון בלילה?" - הרב אהרון לוי על "היהודים באים"