הרב אהרן מרגלית: "היה שווה להיות 5 חודשים בבידוד בשביל...". ראיון מעצים

"סבא, מה שלומך? אני חושבת עליך כל הזמן. איך אתה מסתדר בבית לבד כל כך הרבה זמן?!", זו היתה השיחה שקיבל הרב אהרן מרגלית לפני כמה שבועות מנכדתו בת ה-10. היה זה בעיצומו של הסגר בעיר מגוריהם, אשדוד, והנכדה הצעירה, שנשארה יום ועוד יום בבית, הרגישה פתאום מה עובר על סבא שלה כבר חודשים ארוכים. אלפי אנשים בישראל נמצאים כיום בבידוד, אך בדרך כלל מדובר בתקופה של שבועיים ואפילו פחות. לעומת זאת, עבור הנמצאים בקבוצת סיכון, כמו הרב מרגלית, נגזר להמשיך את הבידוד מרצון כבר תקופה ארוכה, שלא נראה שיש לה סוף. "עניתי לה שהיה שווה לעבור 5 חודשים בבידוד, כדי לשמוע ממנה משפט כזה מתוק", אומר הרב, שמוצא את האור בכל הזדמנות. כך, כפי שהבטיח לעצמו כבר בילדותו הקשה, הוא מתעקש גם הפעם לצמוח מתוך המשבר.

הבידוד שלא נגמר

כמי שנמצא בקבוצת סיכון, איך מתמודד הרב עם תקופת הקורונה?

"כבר לפני פורים הבנו את המצב והסתגרנו בבית, ובעצם נכנסנו לבידוד מרצון בלי שכפו זאת עלינו. ניהלנו לראשונה בחיינו ליל סדר ביחידות, וזו היתה הפעם הראשונה שאשתי שאלה שאלות ולא יכולתי לומר לה: 'תני לי לחשוב על זה יום יומיים'... בתקופה זו העברתי גם מעט מאד הרצאות, כמה מהן בשטח הפתוח לפי כל כללי משרד הבריאות וכמה בזום או בטלפון. היו גם מארגני אירועים ששלחו אליי הביתה צוות צילום להרצאות מוקלטות, אך הכל יחד הסתכם בפעמים בודדות. לגבי מצבי הרפואי אינני חושש. אני מתמקד במה שיש ביכולתי לעשות, מקפיד מאוד על הוראות הבריאות, ומעבר לזה סמוך ובטוח שה' שומר וגם ישמור". 

כבר בילדותו, הרב עבר תקופה של בדידות איומה בבית החולים. האם יש איזה שהן נקודות של אור שיצאו דווקא מהמצב הזה?

"בוודאי שבמבט לאחור מצאתי הרבה מאד תועלות מאותה תקופה. שם מתחת לשמיכות, צמחה ונבנתה האישיות שלי, ושם היא חושלה כמו פלדה. דווקא אז התחלתי להבין תובנות חיים, שאחר כך קרמו עור וגידים, תובנות שמלוות אותי מאז ועד עתה. בילדות שלי היו הרבה קושי, כאב, בדידות, געגועים, קנאה וכעסים. הרגשתי הילד הכי אומלל עלי אדמות, שאין אומלל יותר ממנו. אבל בסופו של דבר, כשבגרתי קצת, הבנתי שבעצם יש לי שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היתה ללכת עם מגה-פון גדול, להסביר לכל אחד מה עברתי, ולקבל את כל ההצדקות שבעולם לכמה שאני מסכן.

הרב אהרן מרגלית עם אביו והקביים

"האפשרות השניה היתה לקחת אחריות ולהתמקד במה שאני כן יכול לעשות. נכון שאינני מתפקד במאת האחוזים - הכתפיים משותקות, הידיים חלשות וקשה להפעיל אותן, וגם הרגל מתקשה לזוז. אנשים שלא חוו זאת, לא יודעים עד כמה יכול להיות מורכב עבורי להתלבש, או אפילו להניח את הכיפה על הראש. אז אפשר להתמקד בקושי ובכעס על החסכים שהיו לי, אבל במקום זה אפשר גם להרים את הראש ולשאול מה אני כן יכול לעשות. להפסיק להתמקד במה שאין לי ולאחרים יש, אלא לראות לאן אני יכול להתקדם". 

"שם מתחת לשמיכות, היו מאות שעות של בכי והתמסכנות, אבל מתוך הקושי הגדול הזה צמחה התובנה שהכל תלוי רק בי, ושאם אשנה מבט ואתחיל להתמקד בטוב, הכל יהיה טוב יותר. משם הגיעה ההחלטה להתמקד בפתרון הבעיות הטכניות, כך שגם אם הכיפה נופלת אלמד איך לשים אותה על הראש בלי תחושת מסכנות. מציאות זו נתנה לי גם את היכולת להבין קשיים של אנשים אחרים ולהתחבר לתחושותיהם. מי שמדבר איתי על דחיה חברתית, בדידות, קנאה באחים, או הורים שלא היו לצידו - אני יודע טוב מאד איך הוא מרגיש. כי בזמן שהילדים האחרים גדלו עם הורים בבית, חברים וצעצועים, לי היתה רק כרית שתספוג את הדמעות. הייתי ילד שעד גיל 16 לא יכול היה לתקשר עם אנשים ולומר מה הוא מרגיש, התביישתי אפילו לפתוח את הפה ולענות כאשר מישהו שאל אותי משהו ברחוב. אבל בסופו של דבר כל הכאבים האלה הפכו לכוח אדיר של רגישות והתחשבות כלפי הזולת. היכולת לבכות עם השני על כאבו, המחשבה איך לא לגרום לו מבוכה, והרגישות למצבים שאדם בריא לא מודע להם בכלל, הגיעו משם. נראה לי, שאם הייתי גדל כמו אחיי, לא הייתי יכול להיות האדם שאני היום, ובמבט לאחור זה היה שווה, כדי שאוכל להבין יותר את השני, ולומר לאנשים מילות חיזוק אמיתיות". 

הרב אהרן מרגלית בסיפור אישי בתכנית story:

"אני, כעת ומועיל"

אז מה יכול הרב לייעץ לאנשים הנמצאים גם הם תקופות ארוכות לבד בביתם?

"דבר ראשון, לא להיות מכורים לתקשורת. מספיק להאזין למערכת חדשות אחת ביום. הדבר השני, והחשוב עוד יותר, הוא להתמקד במחשבה על מה אני יכול לעשות כעת באופן מועיל, כשהדגש הוא על אני, כעת ומועיל. אין מה לצפות שאשתי, הרופא שלי, המורה של הילדים או רואה החשבון יעשו, אלא אני. כי כשאדם ממוקד בעשיה, אז אין לו זמן להרהר, ליפול ולשקוע". 

"בנוסף, חשוב לשמור על סדר יום, ועבורנו זה דבר בסיסי ממש. כדאי גם לשמור על תזונה בריאה, למרות שבבידוד בבית זה קצת יותר קשה. יש פחות פעילות פיזית, נמצאים קרוב למקרר, והמנות שסבתא מכינה עבור הנכדים מריחות מצוין. שמעתי מעובד תברואה שבתקופת הסגר הראשון של הקורונה כמות הזבל הביתי עלתה ב-40%, בין השאר בעקבות כל החטיפים שאנשים אכלו".

"אנחנו באופן אישי גם קיבלנו החלטה, החל מהיום הראשון לבידוד, לצאת כל יום לטיול רגלי של חצי שעה, באחד האזורים השקטים שליד ביתנו. אנחנו הולכים לאורך שדרה ארוכה ורחבה מאד, ובכל יום מאפשרים לאחד הילדים או הנכדים להצטרף אלינו לשיחה, תוך כדי הליכה במרחק בטוח מאיתנו. שיחה כזו ממרחק אפשר לעשות רק עם אדם אחד, ואנחנו מקפידים על כך".

"לגבי מפגש עם הילדים והנכדים, אפשר למצוא דרכים יצירתיות. באופן אישי, אנחנו פוגשים את הילדים והנכדים שלנו בקבוצות קטנות בשטח הפתוח. יש לנו חצר מרווחת, עם שולחן וכיסאות שעוברים חיטוי בין משפחה אחת לשניה, וכך עם מסכות והקפדה על שמירת מרחק, אנחנו זוכים לשמור על קשר קרוב עם כולם. רוב ילדינו ונכדינו מתגוררים במרחק הליכה מאיתנו, כך שאנחנו זוכים לביקורים כל הזמן. ישנו סבב קבוע לביקורים שלהם, ובמקרה הצורך הם מחליפים בינם לבין עצמם". 

"בנוסף, כדאי להשתדל למצוא עיסוקים המביאים לאדם הנאה. לשמחתי, אנחנו הצלחנו לקדם בתקופה הזו כמה פרויקטים שדחינו במשך שנים. התיישבנו לעשות סדר באלבומי התמונות, ויש לנו הרבה מאד כאלה. עשיתי סדר במסמכים, למדתי להפעיל את תוכנת 'זום', והתיישבתי לכתוב דברים שרציתי כבר זמן רב להגיע אליהם ולא הספקתי. בתקופה האחרונה אני גם לומד יותר ממה שהייתי רגיל לפני כן, וזכיתי אף ליצור עץ משפחה, עם חמישה דורות אחורה - מה שדרש הרבה מאד זמן ואינספור שיחות טלפון לקרובי משפחה. מה עוד? חידשתי קשרים עם חברים מבית הספר היסודי ומהישיבה, כאלה שלא פגשתי במשך שנים, ובנוסף חלק ניכר מהיום שלי מוקדש לתשובות לאנשים שונים שפונים. בגלל התקופה הלא פשוטה כמות הפניות בטלפון ובמייל גדלה פי כמה, וזה בלי קשר לטלפונים הרבים שאני מקבל מכל רחבי העולם, בעקבות הספר החדש שהוצאתי - 'בעקבות אתהלך'. הספר הזה הביא בעקבותיו גל עצום של פניות, ואני מקדיש להן שעות רבות בכל יום. כיום אני באיחור של שבועיים וחצי בערך בעניית תשובות, וזה ממש חריג ומציק לי. בכל אופן, אני קם כל בוקר עם שיר בלב, ומרגיש שהיום הזה נושא בתוכו הרבה מאד משמעות. לא מזמן היה סגר באשדוד, והיה פחות נעים לראות את הסביבה כולה מלאה בשוטרים ובמחסומים, אבל חייבים לשמור על החיים והבריאות, ואם לא למדנו, לצערנו, לעשות זאת בדרך קלה יותר, אז זהו המחיר שעלינו לשלם".

האם יש משהו טוב שהרב רואה שיצא עבורו מהקורונה, למרות הקשיים?

"אני רואה הרבה דברים טובים. הקשר עם כל חלקי המשפחה התהדק מאד, ואפילו פיזית אנחנו רואים אותם יותר מהרגיל. נכון שלא חיבקנו אותם כבר 5 חודשים וזה לא קל, את אשתי זה ממש קורע, אבל הקשר עצמו צמח למקומות חדשים. למדנו להכיר טוב יותר את הרגישויות שלהם, ויש לנו איתם הרבה מאד שיחות נפש, זאת כאשר לפני הקורונה גם אנחנו וגם הם היינו יותר עסוקים ופחות פנויים לשיחה. גם עם הנכדים והנכדות, אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים זמן רב במחשבה מה אפשר לעשות כדי שיהיה פחות משעמם, והצלחנו למצוא יחד הרבה רעיונות שיוכלו למלא את הזמן בשמחה ועשיה.

"דבר נוסף שיש לנו עכשיו במשפחה, הוא קו טלפון משפחתי, בו אני מעביר שיחה לכולם פעם בשבוע. לפני כמה שבועות דיברתי איתם על ההזדמנות לשים לב לאנשים בסביבה שמתמודדים, לחשוב אולי יש איזו חברה שסובלת מדחיה חברתית ועכשיו קשה לה שבעתיים. אמרתי להם שזו ההזדמנות להרים טלפון, לגלות עניין, לשוחח ולתת אוזן, והתגובות של הילדים לכך הן ממש משמחות".

"ולבסוף, בתקופה זו אני מנצל את הזמן לכתיבת ספר נוסף. לפני כמה חודשים יצא הספר 'בעקבות אתהלך', שכבר תורגם כבר לכמה שפות, וגרר אחריו תגובות עוצמתיות בהרבה ממה שהיו על הספר 'אתהלך'. רק כדי להזכיר, בספר 'בעקבות אתהלך' מובאים סיפורים אמיתיים על אנשים שהיו במצבים קשים מאד, והחליטו להתמודד ולצמוח מתוך המשבר. הם הבינו שאם הם רק ישנו את נקודת המבט שלהם ויקחו אחריות על חייהם הכל ישתנה, ובאמת ברגע שעשו זאת, הם יצאו מחושך לאור. התגובות המרגשות הובילו אותי להחלטה להוציא ספר נוסף כזה, ואם יש מישהו מקוראי הידברות יציע שם מוצלח לספר החדש - אני מבטיח לו את הספר עם הקדשה אישית ממני".

הוא שכב משותק בהוסטל מספר שנים, לקה בגמגום קשה, איבד שניים מילדיו והתמודד שלוש פעמים עם מחלת הסרטן – מה סוד תעצומות הנפש של הרב אהרון מרגלית? דודו כהן נפגש עמו לשיחה אופטימית ומחזקת על כח רצון, תפילה ואמונה:

לרכישת ספרי הרב אהרן מרגלית לילדים ולמבוגרים בהידברות שופס, לחצו כאן.