מנהלת "שמורה במבול": "הרופאים היו פסימיים לחלוטין, ואז קיבלתי שיחת טלפון מצמררת"

קשה היה להשיג את לאה ראם לראיון. אם ל-8, עובדת במשרה מלאה, ובנוסף לאלו – מנהלת ביד רמה את ארגון "שמורה". ניסינו לשוחח בשעות לא שעות, בדרכים הפקוקות ובלילות לבנים, בהפסקות קצרצרות בעבודה או ברגעי הפוגה בבית. ראיון אחד אפילו נקטע בתאונת דרכים פתאומית... זה היה מבהיל, אולם לאה לא נבהלה יותר מדי. נראה היה כי היצר עושה כל מה שביכולתו כדי להפריע לנו לשוחח. חצי שנה חלפה עד שחלקיקי הריאיון הצטרפו זה לזה, וסוף סוף הדברים השתבצו ליריעה אחת סדורה. להפתעתנו, הריאיון הושלם ויצא לעולם באותו חודש בדיוק בו הוקם ארגון "שמורה". אלול תשע"ה - אלול תש"פ.

רק חמש שנים עברו מהקמת הארגון, אך "שמורה במבול" נראה כאילו הוא קיים מאז ומעולם. מאות מיילים לאלפי בנות החברות בארגון, שמונה עלונים של סיכום דיונים פוריים ומספר כפול של כנסים נצברו ברזומה של לאה ראם, ה"אימא" הבלתי נלאית של הארגון.

הרה’’ג רבי ישראל גנס שליט’’א נשיא השמורה בטקס קביעת מזוזה במשרדי ה’שמורה’

"זה באמת מדהים, בלי עין הרע", משתאה גם לאה בעצמה כשהיא מתבוננת לאחור. "לא הייתי מאמינה שהמיזם הקטן ש'נפלתי אליו', יתפוס כה הרבה מקום, ויגרום לתודעה כה גדולה. מי היה חושב שכך 'שמורה' תתפתח? באופן אישי, כשעלה לי הרעיון להקים ארגון עבור הבנות העובדות, בוודאי שלא תיארתי לעצמי כי הוא יגדל עד כדי כך".

מתי חשבת על הרעיון לראשונה?

"עבדתי במשך שנים במשרד האוצר ואחר כך במשרדי ביטוח לאומי, והכרתי הרבה בנות ונשים שעובדות כמוני במשרדים מעורבים. ראיתי מה קורה להן כשהן יוצאות מהחממה הסגורה ונחשפות בבת אחת למקומות עבודה לא חרדיים, והצטערתי. הן עובדות לצד גברים, שומעות חוויות מבנות שאינן שומרות מצוות, נבהלות ומתבלבלות. חשבתי כי כדאי לאחד את הבנות, לחזק אותן בהתמודדות ולקשר ביניהן, אך שום דבר מעשי לא יצא מהמחשבות האלו".

עורו ישנים מתרדמתכם

ואז הגיע המאורע שהפך את מחשבותיה של לאה לארגון בר קיימא ורב תהודה.

"לפני חמש שנים בעלי נפצע אנושות בתאונה קשה. הוא ספג פגיעה חמורה, שברים מסכני חיים בגולגולת וברגליים ועוד... הוא שכב מחוסר הכרה במשך 8 ימים. הרופאים היו פסימיים לחלוטין. שבוע לפני ראש השנה, התעוררתי לפתע ב-4:00 לפנות בוקר עם הבזק מחשבה שהיה חזק ממני: 'אולי ה' רוצה שתעשי את זה כאן ועכשיו? למה את מחכה?' קמתי והתיישבתי מיד ובלי לחשוב כמעט הקלדתי מייל שנשלח בסופו של דבר ל-11 חברות ממעגלים שונים שהכרתי. 'בנפשו יביא לחמו' כך כתבתי להן, ושאלתי אותן אם ירצו להשתתף במיזם חיזוק לעובדות חרדיות. ביקשתי מהן לשתף הלאה וחיפשתי שם מתאים לארגון העתידי. תופפתי על השולחן בתחינה להקב"ה שישלח לי שם... והשם קפץ ונכתב לי משמים: 'שמורה במבול'. עד שסיימתי לכתוב ולערוך את המייל, ולהחליט למי לשלוח, כבר עלתה השמש ויום חדש הפציע. עמדתי ללחוץ על שליחת המייל, ובדיוק צלצל הטלפון. ראיתי על הצג את מספרה של אחותי, ולא הרמתי. חששתי שאם היא תשמע מה אני עושה, היא פשוט תצחק ואני לא אשלח. בשבריר רגע אישרתי את שליחת המייל, אחת עשרה הודעות נשלחו במקביל, ורק אז עניתי לה.

"'בעלך התעורר!' היא צעקה בהתרגשות, ואני נדהמתי. אחותי סיפרה כי בדיוק הבוקר בעלה, גיסי, היה במשמרת בבית החולים לצידו, ויחד עם חבר נוסף הם תקעו לפניו בשופר. זה היה מחזה סוריאליסטי: הוא מוטל חסר הכרה במחלקת טיפול נמרץ, והם תוקעים ומזכירים לו את חודש אלול? הסובבים צחקו להם, שאלו אם הם נורמליים, הרי הוא לא שומע כלום וממתי שופר מעיר אנשים...? אבל הם החליטו לתקוע, ותקעו שוב ושוב. ופתאום, באותן שניות שכתבתי את המייל, הוא החל להגיב לשמע התקיעות. החבר תקע בשופר, וגיסי 'שאל' את בעלי: איך התקיעה יצאה? הוא לא התכונן לתשובה, והתגובה שהגיעה הדהימה אותו: בעלי פקח את עיניו והזיז את ידו לאישור. החבר המשיך ותקע, ובעלי המשיך לאותת. בעלי אכן בעל תוקע והשקיע הרבה (גם) בעניין היקר הזה, הפעם זה היה מרגש לראות זאת: כשהשופר נתקע והקול לא יצא צלול, בעלי לא הזיז יד. וכשהתקיעה יצאה היטב – התזוזה הייתה מורגשת, ומשמעותה ברורה: בעלי חזר לחיים. אז מי אמר ששופר לא מעיר אנשים מתרדמתם?!

כנס "שמורה במבול", בהשתתפות אלפי נשים

"מיהרתי לבית החולים, לראות את הפלא במו עיניי. ברוך ה', ההתקדמות המשיכה והרופאים הוציאו לבעלי את מכונת ההנשמה. הוא הצליח לנשום לבד, מצבו השתפר והכיוון היה מעודד במיוחד. לאחר יום עמוס ומרגש, חזרתי הביתה. בתיבת המייל חיכו לי 350 הודעות חדשות, וכולן עם כותרת אחת: 'אני רוצה להצטרף לשמורה'.

"מאז מצבו הלך והשתפר, הוא יצא מטיפול נמרץ, ואחר כך הועבר לשיקום. בחסדי ה', לאחר חצי שנה הוא חזר הביתה. אומנם בעין אחת הוא לא רואה כי ניתק לו עצב הראיה, והוא גם סובל מצליעה קלה, אך מלבד זאת הוא מתפקד כרגיל, לומד בתורה הקדושה כל היום ואפילו חזר ללמוד וללמד בכולל שבראשותו. כולנו זוכרים אילו ניסים גלויים התרחשו עמנו ומודים על כך לה' בכל יום מחדש".

עוד אני מעכלת את הסיפור המופלא, ולאה מוסיפה בקריצה מחויכת: "אם תשאלי אותי, הקטע השמימי באמת בכל הסיפור הוא, הולדתו של ארגון 'שמורה'. הארגון היום דורש ממני כל כך הרבה משאבים: זמן, כוחות, מחשבה וכספים, שבדרך הטבע, אין סיכוי שבעל יסכים שאשתו תתנדב למערך כזה. הקב"ה 'חישק' את בעלי: הוא היה מחוסר הכרה, והקמת הארגון הייתה טריגר לנס ההצלה... המשפחה כולה מאפשרת לי להישאב לארגון כל-כולי למרות שכולם 'משלמים מחיר', משום שכולנו מרגישים את הזכות העצומה ואת יד ה' בכל המהלך".

כנס "שמורה במבול"

תיבה ווירטואלית במבול

איך התפתחה פעילות "שמורה" מאז אותו מייל ראשוני?  

"התחלתי עם מיילים של חיזוק לבנות העובדות במקומות מעורבים. הרגשתי כי הקב"ה מכתיב לי כל מייל מחדש. אחר כך התמסדנו למייל השבועי המפורסם והפופולרי 'אישי לשלישי'. בהמשך הוספנו מייל ביום חמישי עם דבר תורה לכבוד שבת, ולפני החגים מאמר קצר בענייני דיומא. הסיפורים האישיים של בנות המתמודדות עם ניסיונות מחיי העבודה זרמו אלינו כל הזמן. קראנו אותם ובכינו... לאחר מחשבה העלינו אותם על הכתב ושיתפנו בין בנות הקבוצה. על כל סיפור הגיעו אלינו עשרות תגובות. כשראינו נושאים שהסעירו במיוחד ונגעו לכלל הבנות, איחדנו את התגובות המחכימות, ערכנו לעלון PDF מסודר וחילקנו לבנות. העלון הראשון היה בנושא 'איך להתנהל במקום העבודה תוך שמירה על הגבולות שלנו'. זה היה עלון מושקע, בן מאה עמודים, ובשני העמודים האחרונים הוספנו הנחיות הלכתיות מאירות עיניים מרבנים.

אחרי העלון הזה הופיעו כבר 8 עלונים, שכל תוכנם מתבסס על דיונים ושיתופים מעשירים מבנות הקבוצה עצמן. אין כאן הנחתה מבחוץ, ולא הטפה. וזה הדבר המיוחד כאן: עד היום נשים פחדו כשמישהו דיבר איתן על רוחניות. הן הרגישו מותקפות וחסרות אונים, וסתמו את האוזניים. ב'שמורה' הכול מגיע משיתוף חברי ביננו: הדילמות והשאלות, החוויות, העצות והפתרונות, הכול מבפנים. כי כולנו באותה סירה, ואנו רוצות ויכולות להתחזק יחד. בהמשך הוצאנו גם מגזין חודשי המופץ גם בדואר, ובו יש כתבות מיוחדות שנכתבות מתוך הצרכים הרלוונטיים לבנות".

הפעילות לא נערכת רק באופן וירטואלי. "שמורה במבול" הפכה לתיבת נוח חמימה ונעימה, שפוגשת את הבנות גם פנים אל פנים:

"זה היה בשלב הבא" מסבירה לאה ראם, "אחרי כמה חודשים ביקשנו לערוך כנס לכל המשתתפות. היססתי מאד אם בכלל מישהי תבוא, ולשמחתי, האולם היה מלא מפה לפה. 300 בנות הגיעו והקשיבו להרצאות המרתקות. בשנה השנייה כבר מנינו 700 בנות, והסיעתא דשמיא רק הולכת ועולה: בכנס האחרון שעשינו בירושלים נגמרו כל הכרטיסים תוך 5 שעות, ולאחר ביקוש גדול עשינו עוד שני כנסים בבני ברק ובמודיעין עילית, יחד היינו יותר מ- 3000 בנות, בלי עין הרע. היום חברות ב'שמורה' שש עשרה אלף בנות, והיד עוד נטויה. אין מצב שההתקדמות הזו היא אנושית. ברור שזה לא אני, זה רק הקב"ה שמרים את השמורה על כפיו.

"בנוסף לכנסים ולמיילים השבועיים, פתחנו מוקד ייעוץ. בנות פונות כל הזמן, ומתנדבות בעלות 'שאר רוח' עונות או מעבירות את השאלות לרבנים. בהמשך הוצאנו גם מגזין חודשי המופץ גם בדואר, ובו כתבות מיוחדות שנכתבות מתוך הצרכים הרלוונטיים לבנות. כיום יש גם ימי עיון לנשים העובדות בהיי טק. לאחר שראינו כי ימי הגיבוש לעובדים מעמידים את הבנות בדילמות קשות, החלטנו להרים את הכפפה, והשקענו בארגון ימי גיבוש עם פעילויות חווייתיות, ואותם המעסיקים יכולים להזמין עבור העובדות כך שתוכלנה ליהנות ללא חשש".

את פונה לנשים או לבנות רווקות?

"גם וגם. שמורה פונה לכולן, ויש גם פעילויות שמכוונות דווקא לבחורות. לפני שבועיים ערכנו כנס גדול ל-1500 בנות סמינר שמסיימות כעת את לימודיהן, כדי שייכנסו לעולם העבודה ברגל ימין. השנה, בגלל הקורונה, התבטלו כל מיני תוכניות, כמו פעילות גיבוש בל"ג בעומר. בשנה שעברה יצאנו עם הבנות ללילה חווייתי ביער אבינדב עם פעילויות מותאמות ומעניינות, אוכל משובח, מוזיקה וריקודים, ותפילת ותיקין בכותל המערבי. זה היה לילה נפלא שנתן הרבה כוח ותעצומות לכולן. החלום שלי הוא לערוך פעילות בכל רבעון.

"אני רואה כל הזמן שהקב"ה איתי וגומל לנו בהארת פנים מיוחדת בזכות הארגון. שנה אחת עמלתי על הכנת כנס גדול לבנות 'שמורה'. ישבתי יחד עם אחותי וטרחנו עד השעות הקטנות של הלילה. תוך כדי עבודה שאלתי אותה בלי תכנון: 'אולי יש לך שידוך להציע לבן שלי?' הבן שלי בכלל לא היה בשידוכים, ואיכשהו השאלה הזו נזרקה מפי. השעה ארבע לפנות בוקר, שתינו עייפות ולא מרוכזות. אחותי מחנכת דגולה בסמינר, ולפתע קפצה ממקומה בהתרגשות, והחלה לספר לי על בחורה מצוינת שהיא מכירה היטב. למחרת היא פגשה 'במקרה' את אם הבחורה וזרקה לה את הרעיון. תכל'ס, ראינו שזה מתקדם... ואז הרמתי כמה טלפונים לבירורים, והבנתי שאכן, כל מה שאחותי אומרת אכן נכון. הבירורים היו קלים עד להדהים, ממש הרגשתי בחוש כי ה' חוסך לי שעות של בירורים וטרחה סביב השידוך, כביכול במקום ההכנות המתישות לכנס. ברוך ה', הכנס הצליח מאד, ומעט אחריו גם השידוך נסגר במזל טוב. זכינו בכלה מקסימה עוד לפני שהתייגענו, ביקשנו וטרחנו. כך, בכל רגע ורגע, הקב"ה מראה לכל מי שעושה את רצונו את ידו הרחומה".