היוצר רועי לביא: "תודה לאל שניצלתי מהיהודים המשיחיים"

נעים להכיר

"רועי לביא, 42, נשוי ואב לשלושה, מתגורר באילת, מוזיקאי יוצר".

אלוקים לא מרשה

"נולדתי למשפחה מסורתית-דתית בפתח תקווה, שמרנו בבית על דברים בסיסיים כמו שבת וכשרות. אני זוכר שמגיל צעיר שאלתי את אמא שלי למה אסור לעשות דברים מסוימים והיא אמרה לי שככה כתוב בתורה. שאלתי מי כתב את התורה, ענתה שאלוקים. שאלתי מי זה אלוקים ולמה צריך להקשיב לו, וכאן כבר לא קיבלתי תשובות. לא ממנה ולא מהמורים שלי. למדתי בבית ספר ממלכתי דתי, ולא דיברו איתנו על הדברים האלה.

"כשהייתי בן שש עברנו לאילת, אמא אחותי ואני. שנתיים אחר כך חזרנו לשנה בפתח תקווה ואז שוב ירדנו לאילת. היום אני מבין שקרו כמה דברים לא פשוטים בעקבות המעברים האלה. למשל, עברתי בין שמונה בתי ספר שונים, וזה המון – במיוחד בהתחשב בכך שפרשתי מהלימודים בכיתה י"א. כשהייתי בן שמונה אמרתי לאמא שאני רוצה לחזור לאילת, וזה מה שקרה באמת. האמת היא שאילת היא המקום היחיד שבו אנחנו באמת מרגישים בו בבית".

אהבה ממבט ראשון

"החיבור שלי למוזיקה התחיל בגיל צעיר מאוד. אני ממש זוכר את הפעם הראשונה, את הקליק הראשון. כשהייתי בן חמש הלכנו לדודים שלי מנתניה, היה להם פסנתר בבית, והצלילים שלו הפנטו אותי. מישהי מהמשפחה לימדה אותי לנגן קטע פשוט, ומאז לא עזבתי את המוזיקה. אמא שלי קלטה את העניין, קנתה לי גיטרה ורשמה אותי לחוגים של נגינה. עד היום אני חייב לה המון על זה".

צבאות ה'

"השנים באילת היו טובות סך הכל, וסביב הבר מצווה, לצערי, הפסקתי לשמור גם את מעט המצוות ששמרתי עד אז. לא הבנתי למה אני לא יכול ללכת לים עם חברים בשבת, למשל. חיפשתי תשובות עמוקות ולא קיבלתי. היצר הרע שלי התלבש על הספק הזה ושכנע אותי לעזוב הכל. הורדתי את הכיפה, עשיתי כמה עגילים באוזניים, ויצאתי לדרך חדשה. מאז, במשך עשר שנים, הייתי לגמרי מנותק מחיי התורה והמצוות.

"כשהייתי בן 17 עזבתי את בית הספר, כי הבנתי שאני הולך להתעסק במוזיקה. עזבתי את אילת, ושכרתי דירה בפלורנטין. התקבלתי למופע שרץ חזק בזמנו, בהשתתפות גיא זוארץ ואמנים נוספים. הייתי המוזיקאי הכי צעיר בהפקה.

רועי לביא - "אין סוף":

אמת מארץ תצמח

"הייתי בן 23. גרתי בתל אביב אבל עבדתי כאיש מכירות בירושלים, ושם התחברתי לקבוצה של יהודים משיחיים. היום אני יודע שרובם בכלל לא יהודים. ומעבר לכך, שהם כת מאוד מסוכנת שמאמינה בישו. החבורה הזו היא ממש מלכודת דבש, כי אתה יכול להרגיש סוג של רוחניות שם, אבל יש בזה אפס אמת ואפס מחויבות. אחרי כמה חודשים עזבתי גם אותם, בלי לדעת למה. משהו שם פשוט הרגיש לי לא נכון. תודה לאל שניצלתי מהיהודים המשיחיים'.

"חיפשתי את המשך הדרך, השאלות על משמעות החיים וכו' המשיכו להציק לי, ואז, בזכות ארגון הידברות, נפתח לי השער לתורת ישראל. לפני עשרים שנה הידברות היה ארגון קטן יחסית, ורגע לפני שעליתי על מונית שירות מירושלים לתל אביב נתקלתי בחוברת של הרב זמיר כהן, ושמה: 'תורה ומדע חלק 2'. לא חשבתי יותר מדי, רציתי שיהיה לי מה לקרוא בנסיעה. אז לקחתי אותה והתחלתי לקרוא.

"הדבר הראשון שסקרן אותי זה מה הקשר בין תורה ומדע. איך בכלל כותבים את שני הנושאים האלה באותו משפט. ידעתי שיש תורה, שבה אני לא מאמין, ולצד זאת יש מדע שתמיד עניין אותי, אבל לא הבנתי מה הקשר ביניהם. התחלתי להתעמק בחוברת, והיום ברור לי שהנסיעה הזו היא נקודת המהפך המשמעותית ביותר בכל תהליך התשובה שלי".

רועי ודוד. צילום: שגיא נווה

מתוק מדבש

"יש המון דברים טובים ויפים בגישה של הרב זמיר כהן, אבל אני זוכר שאחד הדברים שהכי אהבתי באותה חוברת שבזכותה חזרתי בתשובה היה שהרב הביא בה הוכחות מדעיות לאמיתות התורה, אבל לא ניסה באופן ישיר להחזיר אותך בתשובה. הדברים פשוט קרו מעצמם. היו שם כמה דוגמאות שטלטלו אותי. למשל, הדהימה אותי העובדה שיחסית לא מזמן גילו בנאס"א כמה זמן לוקח לירח להקיף את כדור הארץ, אבל הידע הזה כבר מופיע במקורות מאוד קדומים של התורה. או, למשל, מהו ההסבר המדעי שהתגלה רק לאחרונה ומופיע במקורות שלנו, שמסביר למה דבש הדבורים טהור למרות הכלל ההלכתי שמה שיוצא מיצור טמא – טמא גם הוא. בזכות הדברים האלה הבנתי שהתורה, שברחתי ממנה כל החיים, היא אמת לאמיתה, ושאני חייב לעשות עם זה משהו".

הרוצה להחכים ידרים

"הרגשתי רצון גדול לחזור לשמירת המצוות, וזה גם היה נראה לי הדבר הנכון מבחינה שכלית. התחלתי עם התפילין, ולאט לאט הוספתי עוד דברים. בהתחלה היו ניסיונות מאוד קשים של לא לעבוד בשבת, ותודה לאל זה הסתדר. עבדתי במקום שבו כל העובדים חוץ ממני עבדו בשבת, ורק אני קיבלתי אישור מיוחד לא לעבוד בשבת.

רועי לביא ורונן בננו - "לתפוס ת'רגע":

שבת (ת)שלום

"אחרי שחזרתי לאילת הכרתי כמה חברים, והקמנו יחד את להקת 'התבלינים'. הוצאנו אלבום, שירים שלנו נכנסו לגלגל"צ, ובמידה מסוימת חיינו את החלום. בתקופה הזו נכנסתי במקביל ללמוד בישיבה באילת, והמשכתי להתחזק. רוב החומרים ששרנו בלהקה היו שלי, והקפדתי על כך שהם יהיו מתאימים לערכים החדשים שלי כבעל תשובה. מעבר לכך, עם התבלינים מעולם לא הופענו בשבת. ליאור לוי, המתופף, ואני, לא הסכמנו להופיע בשבת. עבורי זה לא היה תמיד כל כך פשוט, אבל ליאור ממש עבר סיפור מטורף עם זה.

"בתקופה ההיא, ליאור, שלא היה דתי, היה מתופף קבוע בהפקה מסוימת. הוא לא הסכים להופיע בשבת, ובכל שבת מצאו לו מחליף. אחרי כשנה עם ההסדר הזה, הניהול של ההפקה התחלף, וכשהמנהל החדש ראה שמתוכננת הופעה בשבת, וליאור הודיע שלא יגיע ושימצאו לו מחליף, המנהל החדש אמר לו שאם הוא מביא לו מחליף - המחליף הזה כבר יחליף אותו לתמיד.

"ליאור לא ידע את נפשו. הוא הבין שהוא הולך לאבד את הפרנסה שלו. צריך להבין שזה לא מסוג העבודות שאתה עוזב ומוצא אחרי יומיים משהו אחר. בכל זאת, ולמרות הסיכון, הוא החליט שהוא לא מופיע בשבת ויהי מה, ובאמת פוטר מאותה הפקה. כמה ימים אחר כך, ממש באותו שבוע, הוא קיבל טלפון מההפקה של עידן יניב ובו נאמר לו שהם מחפשים מתופף בדחיפות. ליאור זרם עם ההצעה והכפיל את הכנסתו. עידן הופיע הרבה יותר מאשר ההפקה הקודמת בה עבד ליאור, ובמקומות יותר גדולים.

"וזה לא הסוף. הסיפור לא נגמר כאן. ליאור והנהג של עידן, שגם היה הנהג של שלומי שבת - נהיו חברים טובים, ובשלב מסוים אותו נהג הבין שהמתופף של שלומי עומד לעזוב. הנהג הביא לליאור את דיסק ההופעה של שלומי ואמר לו: 'תתאמן על השירים, תתכונן, אתה עומד להיות המתופף של שלומי שבת'. זמן קצר לאחר מכן באמת אותו מתופף עזב, והנהג אמר לשלומי שיש לו מישהו במקומו. שלומי אמר לו שהוא צריך מישהו שמכיר את המופע, והנהג אמר לו שיש מישהו שמתאמן עליה כבר חודשיים. ליאור אכן התקבל להפקה של שלומי, והכפיל את ההופעות והשכר שלו פי ארבע. והכל בזכות מסירות הנפש שלו על שמירת השבת. אני גם רואה בכך שהוא הגיע דווקא להפקה של שלומי רמז משמיים. לא סתם קוראים לו שלומי שבת".

צילום: ספיר בן עמי

שחור חזק

"הלהקה שלנו המשיכה להצליח, והבנו שאנחנו צריכים לעבור לתל אביב. לאחר המעבר התחלתי ללמוד בישיבת חב"ד ברמת אביב, ושם כבר ממש הפכתי להיות חבדניק. לאט לאט גם התקשורת גילתה בנו עניין, ובאחד הראיונות שלנו בערוץ 24, ערוץ המוזיקה, קרה משהו שחולל אצלי שינוי גדול. בכל הופעה שלנו דאגתי להגיד במשך חצי דקה משהו שקשור ליהדות. כל חברי הלהקה וההפקה היו בסדר גמור עם זה, אבל לאישה אחת שהייתה קשורה להפקה שלנו זה הפריע. גם באותו ראיון בערוץ 24 הזכרתי דברים שקשורים ליהדות ואחרי הראיון היא אמרה לי: 'רועי, תעשה לי טובה, את היהדות שלך תשמור לעצמך'.

"רתחתי מעצבים בפנים, אבל לא הגבתי. את הכעס החלפתי בקבלת החלטות טובות ובהתחזקות נוספת. זה היה לפני פסח. בספירת העומר לא הופענו, ולפני ההופעה הראשונה שלנו לאחר ספירת העומר נסעתי לבני ברק כדי לקנות בגדים של חרדי. כך רציתי להיראות, כך הרגיש לי נכון. להופעה הבאה שלנו כבר הגעתי לבוש שחור לבן לגמרי. כנראה שיהודי לפעמים צריך את העקיצות האלה כדי להתקדם.

"המשכתי ללמוד בישיבה, ותוך כדי הבנתי שסגנון ההופעות האלה כבר לא מתאים לי. הבנתי שאני לא רוצה להסתפק בחצי דקה של יהדות, אלא שההופעה כולה תהיה יהדות. בשלב הזה החלטתי לפרוש מהלהקה והודעתי להם על כך. יש מצב שזו הייתה העזיבה הכי יפה אי פעם בתולדות המוזיקה. כולם הבינו שזה הולך לקרות, וזה פשוט קרה. עד היום אנחנו חברים טובים, ולפעמים, כשזה מתאים, אני אפילו מתארח בהופעות שלהם".

צילום: גונן שמר

תוצרת הארץ

"במשך כל הזמן הזה המשכתי ללמוד ולהתחזק, ובשלב מסוים התחלתי להוציא שירים עצמאיים. השיר הראשון שהוצאתי לבד נקרא 'עד אליך', ולאחרונה הוצאתי עם דוד ד'אור את 'האין, היש והנצח', שנכתב בעקבות הלימוד שלי בישיבה. בעזרת ה' בקרוב אוציא את האלבום הראשון שלי, אשר זכה לשם 'בציר 2020'. מאז שעזבתי את הלהקה הוצאתי כמה שירים, הם חלק מהיבול שלי, ועכשיו אני קוצר את הפירות ומאגד אותם באלבום אחד. מעבר לכך, האלבום יימכר בצורה מאוד מעניינת – הרוכשים יקבלו בקבוק יין ממותג, שעליו יופיע קישור להורדת האלבום.

"מעבר לכך, לאחרונה התחלתי להופיע בטיילת של אילת, ואנחנו גם מתכננים בקרוב גם כמה הופעות שקטות במדבר. בנוסף, יש לי אולפן הקלטות, שבו אני מפיק את המוזיקה שלי וגם חומרים של אחרים. עם השנים ראיתי שזה לא כל כך זול להפיק שיר, אז החלטתי להשקיע את הכסף ברכישת ציוד ולהפיק עצמאית. ככה, עם השנים, פיתחתי מיומנויות של הקלטה, מיקס סאונד וכו'. בכללי, בעקבות הקורונה, הרבה אנשים התרחקו זה מזה, אבל במקביל גם נוצרו חיבורים מאוד מעניינים ומפתיעים. יש למשל אנשים שמגיעים אלי ואנחנו עובדים יחד על החומרים שלהם. הם באים ליומיים-שלושה וחוזרים עם כמה שירים. זה מאוד מסקרן. מי יודע אילו עוד חסדים והארות הקב"ה טומן לנו במגיפה הנוכחית".

רועי לביא - "היום שהציניות הרגה את הרגש":

אישה נקנית בשטר

"כשנכנסתי לישיבה ברמת אביב, ניגש אלי חבר ושאל אותי אם יש לי דולר של הרבי מלובביץ'. אמרתי לו שאין לי, והוא מיד הוציא דולר מכיסו ונתן לי אותו, תוך כדי שהוא אומר שההסכם בינינו הוא שאני מחזיר לו את הדולר כשאתארס. על הדולר היה כתוב: 'התקבל מידו הקדושה של הרבי ביום שני אור לכ"ה מרחשוון תשנ"א'.

"שלוש שנים אחר כך, הכרתי את אשתי, פנינית חן. אחרי הפגישה השנייה עם אשתי המיועדת קיבלתי הודעה פתאומית מאותו חבר. הוא ביקש שאחזיר לו את הדולר. מיד הבנתי שהדולר סיים את תפקידו, ושזו ב"ה תהיה אשתי. כמו שסיכמנו, החזרתי את הדולר לחבר באירוסין שלנו, שהתקיימו בכ"ו מרחשוון, בדיוק 30 שנה אחרי שהרבי העניק אותו לראשונה. מה רבו מעשיך וחסדיך ה'".