"אוי, זה כל כך טפשי, ילדותי מצדי להיפגע מדבר כזה..."

חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, חודש בו הקב"ה קרוב אלינו ביותר ומצפה מאיתנו לתשובה. כמו שאנו מצפים ומייחלים למחילה ממנו כך הקב"ה מצפה מאיתנו שנסלח אחד לשני, ונרבה באהבת חינם.

מדוע קשה לסלוח, ואיך אפשר להצליח לעשות זאת?

דוגמא: יוסף ורותי נשואים כחמש שנים. רותי שמה לב, שכאשר הם מגיעים להתארח אצל הוריו של יוסף בשבת, אמו מכינה במוצאי שבת מגש עם עוגות שהיא אפתה ומגישה את זה ליוסף, "קח, זה בשבילך, שיהיה לך משהו טעים מאמא". רותי הרגישה כל פעם מחדש שהיא נפגעת, אך לא שיתפה את  יוסף כי הרגישה שזה ילדותי מצידה להיפגע מדבר כזה. היא ניסתה להתגבר על הפגיעה בכוחות עצמה, אך בתוך תוכה הייתה סערה פנימית שגרמה לה לכעס ולעוגמת נפש, עד כדי כך שלא הייתה מסוגלת ללכת אל הוריו של יוסף בשבת.

מדוע זה קרה?

אנו מנסים לעבוד כל הזמן עם השכל, שאומר אין צורך להיפגע, מה קרה, בסך הכול? לא צריך להיפגע מדבר כזה. אך הרגש פועל אחרת, והמחשבות לא נותנות מנוחה, ואז נוצר כעס נוסף על הכעס הקיים. כי נוסף לפגיעה, נוצר מצב שהמחשבות לא מרפות, ואין אפשרות להיפטר מהן.

מה עושים?

שלב א': לתת מקום לפגיעה, לא להכחיש או להקטין אותה. אם מנסים לדחוף את הרגש הפגוע לפינה כלשהי בירכתי הלב, שאפילו אני לא אראה אותו, זה לא מצליח. נדמיין את הכאב לגוש שחור ומחוספס ששוקל חמישה ק"ג, לא פחות. לכל אחד ואחד יש גוש כזה בתוכו, שחור ומכביד, שנוצר בעקבות פגיעה כלשהי או רגשות כאובים אחרים. כדי שנצליח לסלוח באמת, צריך לתת מקום לכאב, להסתכל עליו בעיניים ולדבר איתו. לקחת את הכאב-הגוש בידיים, להסתכל עליו ולומר: "אני באמת כועסת, אני באמת פגועה. מותר לי להרגיש כך. זה באמת פוגע, מה שקרה".

שלב ב': לנסות למקד ממה נפגעתי. ממה נפגעה רותי? האם מכך שאמא של יוסף נתנה את העוגות רק בשבילו, או מכך שיוסף לא אמר כלום לאמו? אולי היא ציפתה שהוא יעיר לה, מדוע היא מזכירה רק אותו, ולא אומרת "זה בשבילכם"? הרגש שהציף את רותי היה רגש של זלזול, של חוסר כבוד.

שלב ג': לשים סימן שאלה, ולחשוב האם זה באמת נכון, האם המעשה שנעשה הוא כדי להשפיל אותי או לזלזל בי. זה השלב שבו אנו מנסים להפריד מעצמנו את הגורם הפוגע, לא לקחת את זה אישי, להסתכל על המניעים של הצד השני.

שלב ד: שלב שבו אפשר לראות גם את הצד השני והמניעים שלו למעשה. רק לאחר שרותי דיברה על הפגיעה והבינה ממה נפגעה, נתנה לזה מקום, לא דחקה ולא הכחישה, וקיבלה את עצמה ואת רגשותיה - רק אז התחילה להסתכל על המניעים שגרמו לאמו של יוסף להתנהג כך.

יוסף הוא בן יחיד. אמא שלו רגילה לדבר אליו בצורה כזו. היא מעולם לא פגעה ברותי או זלזלה בה, אך במקרה הזה היא רגישה יותר ליוסף. היא רגילה תמיד, מאז שיוסף קטן, להכין לו את העוגות האלה שהוא אוהב מאוד. זה המקום שבו היא מרגישה אותו כילד הקטן והיחיד שלה. אין שום קשר בין זה לבין האהבה שלה לרותי. כאשר רותי הבינה את זה, כל הכעס והפגיעה התפוגגו, והיא הרגישה מסוגלת לסלוח, ולהבין ולא לקחת את זה בצורה אישית.

מובן שהיא ויוסף אכלו בסוף ביחד את העוגיות... לא הייתה לאמא של יוסף שום כוונה שהיא לא תאכל מזה, למרות האמירה "זה בשבילך".

יעל אלמליח היא מטפלת רגשית מטעם מחלקת שלום בית בהידברות.

מחלקת שלום בית מעמידה לרשותכם צוות יועצים מומחים שיסייעו לכם להוביל את כל המשפחה לאווירה טובה ורגועה, עכשיו גם באמצעות פגישות טלפוניות/וידאו.

לפרטים חייגו 073-222-1310