מידד טסה: "לעולם לא אשכח את הצוואה המרגשת שהשאיר לי אחי אביאל ז"ל"

נעים להכיר

"מידד טסה, 26, נשוי ואב לילד, מתגורר בפתח תקווה, אברך, זמר ויוצר".

ילד. פלא

"התחלתי להופיע על במות בגיל מאוד צעיר, כמה חודשים לפני הבר מצווה. באירועים משפחתיים התחלתי לשיר כבר בגיל שבע. ניסיתי לברוח מזה, אך ללא הצלחה. הרבה פעמים שואלים אותי איך זה הרגיש להיות זמר מצליח בגיל כל כך צעיר, אבל האמת היא שלא כל כך חשבתי על זה. זה גם לא היה לי מוזר, כי מהר מאוד התרגלתי לזה. ובכלל, לא ידעתי שאני כזה מפורסם. פשוט לא הפנמתי את זה. יחד עם זאת, וככל שהזמן חלף, הבנתי שאני לא יכול להיות כמו כולם. למשל לא הייתי יוצא לטיולים במקומות הומי אדם או הולך לים, כי אני לא אוהב למשוך תשומת לב. כשאני לא על הבמה אני לא נותן לעצמי להרגיש זמר.

"מעבר לכך, כשזה קורה גם מי שנמצא איתי פחות נהנה. אנשים באים ומקיפים אותנו, וזה לא נעים. דווקא לאחרונה קצת יותר נפתחתי בעניין הזה. הבנתי שאני פשוט רוצה לחיות נורמלי. לא להיות סגור כל הזמן. כשאני בכל זאת יוצא ואנשים ניגשים וכו', לפעמים אני פשוט אומר שלא מתאים עכשיו, שאני מבקש פרטיות. לא קל לי לומר את זה, אבל לפעמים זה לגמרי הדבר הנכון".

השילוב הראוי

"כשהייתי בן 13 ההורים שלי ואני חיפשנו ישיבה בשבילי, ואחד החברים שלהם, שידע שלמצוא ישיבה טובה לבחור שהוא גם זמר זה לא כל כך פשוט, המליץ להם על ישיבת 'אור החיים' של הרב אלבז. אותו חבר לקח אותי לישיבה. הרב הכיר אותי קצת, קיבל אותי בחיוך, וביקש ממני לשיר שני שירים.

"אחרי שסיימתי לשיר הרב סיפר שגם הוא יועד להיות ילד פלא, אך בסופו של דבר בחר בתורה. היה לי מאוד טוב בישיבה, ובסופו של דבר למדתי שם עשר שנים. מגיל 13 עד 23, עד החתונה. גם היום, בכולל שאני לומד בו, אנחנו קבוצה של חבר'ה מ'אור החיים'. הרב איפשר והמליץ לי לשלב בין התורה למוזיקה, אבל תמיד הבהיר שהתורה היא העיקר. ובדרך הזו, ברוך ה', אני הולך". 

תביא קצת דינרוס

"לפני כמה שנים בעלים של אולם אירועים גדול הזמין אותי להופיע בבר מצווה של הבן שלו. היו שם המון אמנים, וביניהם ליאור נרקיס, שבמהלך ההופעה שלי הניח עלי 800 שקל כטיפ. בסוף הערב יצאתי עם 3,800 ₪ מהטיפים. שני אנשים עשירים עם סיגרים יוקרתיים התחרו ביניהם מי ישים עלי יותר כסף. לא אספתי את השטרות, זה לא מכובד, ולמזלי הייתה שם ילדה קטנה שאספה הכל. היום זה פחות נפוץ הקטע הזה שמדביקים עליך שטרות של כסף, בטח שלא בעולם הדתי.

"פעם הייתי מופיע יותר בציבור החילוני, היום בעיקר בחרדי ובדתי. וגם כשהופעתי לציבור החילוני, תמיד דרשתי שתהיה הפרדה מלאה בין גברים לנשים. מעולם לא הסכמתי להרקיד מעורב. זה היה התנאי שלי. ולמרות זאת, ככל שחלפו השנים, החלטתי לעזוב את ההופעות האלה לגמרי. לא רציתי להיות במקומות האלה יותר. אפשר להשפיע טוב באירועים חילוניים, אבל יש גם נזקים שליליים. אני מאמין שלפעמים ה'סור מרע' חשוב יותר מ'עשה טוב'".

(צילום: אייל לוי)

'אני מתמודד במים'

"המצווה החשובה ביותר עבורי היא 'ואהבת לרעך כמוך', ומתוך כך מאוד חשוב לי להתייחס לכל בן אדם בצורה יפה. זה הדגל שלי. אני רוצה מאוד להשקיע בזה, ולא לרדת מזה אף פעם. הדבר הזה מאוד חשוב לי גם בזכות אחי האהוב אביאל ז"ל. אביאל נפטר לאחר שטבע במקווה. באחד הימים הוא הלך למקווה שהיה באזור הישיבה בה למד, מסיבה מסוימת איבד את ההכרה, ועד שמשו אותו מהמים נגרם לו מוות מוחי.

"הרופאים הסבירו לנו שבמצב כזה בן אדם יכול לחיות יומיים לכל היותר, אך להפתעת כולם הוא התחזק, ואחרי תשעה ימים נפטר. זה קרה בדיוק בחצות יום של ערב ראש השנה, זמן של 'תיקון בית דין'. קברנו אותו בסמוך לפטירתו, ממש לפני החג, וישבנו עליו שבעה במשך חצי שעה בלבד. אביאל היה תמיד בריא, ובחור מיוחד מאוד. אנחנו 12 אחים במשפחה, והקשר שלי ושלו היה מיוחד מאוד.

"חודש לפני שאביאל נפטר הגעתי לשבת בבני ברק, והוא בא לבקר אותי. איכשהו תמיד כשהייתי מגיע לבני ברק הוא היה יודע על כך ובא להיות איתי. ישבנו, דיברנו, ואז הוא השאיר לי את הצוואה של חייו: 'מידד, אני רוצה להגיד לך משהו מאוד חשוב. תתייחס לכל אדם בצורה יפה. גם לילדים. כל מי שניגש אליך ורוצה לדבר איתך, תקבל אותו בסבר פנים יפות. תחייך. תהיה סבלן. זה מה שאני מבקש ממך'. אביאל ידע שאני שר וכו', ומאוד היה לו חשוב שלא אהיה שחצן חלילה. לעולם לא אשכח את הצוואה המרגשת שהשאיר לי אחי אביאל ז"ל.

"תמיד ידענו שהוא אדם מיוחד, אבל רק אחרי שהוא נפטר גילינו עד כמה. שמענו עליו סיפורים מדהימים. וקראנו דברים שכתב ביומנים שלו. הוא מאוד אהב לכתוב. אחרי שהוא נפטר מצאנו בכיס החליפה שלו פתק קטן שבו היה כתוב: 'אתה שם בשמיים, ואני מתמודד במים'. אני מתכוון להוציא בקרוב שיר שזה הפזמון שלו".

אחותי, כלה

"סדר היום שלי עמוס ויחסית קבוע, ואני מאוד מרוצה מכך. פותח את היום בשחרית, ומגיע לכולל בתשע וחצי. לומד טור שולחן ערוך, ומתכונן למבחנים של הרבנות. אני מסיים שם באחת, וחוזר ללמוד שם משלוש עד שש. אם יש אירוע אני נח בצהרים ויוצא אליו בערב, ואם לא אז פשוט בבית עם אשתי. לדעתי הדבר החשוב ביותר זה הבית, ורק אחר כך העבודה וכל השאר.

"ואם כבר מדברים על הבית, אספר מעט על אשתי. תודה לאל, היא הבחורה היחידה שנפגשתי איתה לטובת שידוכין. חמש שנים לפני שנפגשנו אחותי אמרה לי שהיא תהיה אשתי. אגב, אני מאמין שזכיתי בה בזכות השבת. לפני כמה שנים נסענו לשבת בטבריה, והוויז אמר שנגיע כמה דקות לפני השקיעה. הבנתי שאנחנו הולכים להגיע ממש לפני שבת, זה לא מצא חן בעיני, אז אמרתי לה' שמעתה והלאה אני מקבל על עצמי להתעסק בחצי השעה שלפני כניסת שבת רק בדברים שקשורים לשבת. ואני זוכר שהמילים שחשבתי עליהן כשקיבלתי על עצמי את הדבר הזה הן 'בואי כלה'. זה ממש לא היה מתוכנן, אבל שבוע אחר כך נפגשתי איתה. לא חלמתי שזה יקרה כל כך מהר".

(צילום: אייל לוי)

עול מלכות שמיים

"לפני כשנה הייתי אמור להופיע בבר מצווה, ובסופו של דבר זה יצא בדיוק ביום הלידה של אשתי. הייתי איתה בבית החולים, חיכינו ללידה, שלא התקדמה, ובשלב מסוים אשתי אמרה לי לנסוע להופיע. הגעתי למקום, עליתי, כרגיל קיבלתי את פניו את הילד בקבלת בעול מלכות שמיים, וכחצי שעה אחר כך, בריקודים, אמרו לי שהילד נולד. אחרי שהכל נגמר נסעתי לאשתי, בדקתי איתה את הדברים, והבנתי שהילד נולד בדיוק בזמן שעשיתי קבלת עול מלכות שמיים. זה מאוד מאוד ריגש אותי".

האבא בשדה

"התקופה האחרונה לא הייתה פשוטה עבורי. הקושי הכי גדול שלי בכל מה שקורה מאז שפרצה הקורונה זה חוסר הידיעה. תקופה מאוד מבלבלת. מה שהציל אותי זה שאני מאמין שהכל לטובה מה' יתברך. אם יהיו או לא יהיו אירועים, זה רק בשליטתו. עם האמונה הזו אפשר לעבור את כל הדברים הקשים. וכן, ברור שהיו קשיים. ועדיין יש. היו ביטולים של אירועים, ועכשיו גם יותר קשה להופיע באירועים. קשה להקפיד על ההנחיות, ומעבר לזה גם יותר קשה לשמח, בין היתר כי יש יחסית מעט אנשים באירועים.

"בנוסף, בתור זמר אתה בא לתת מעל ומעבר באירוע, ובהרבה מקרים אמרו לנו להוריד את הווליום וזה פוגע באווירה. הרבה פעמים אנשים מפחדים שאחרים ישמעו את המוזיקה ויזמינו משטרה שתסגור את האירוע. בתוך כל זה גם קורים דברים נקודתיים שמעיבים לעתים על השמחה. באחת החתונות שהופעתי בהן ראיתי שהחופה מתעכבת, שאלתי מה קורה, ואמרו לי שמחכים לאבא של הכלה. מסתבר שהתכנון היה שהוא ינחת בשדה התעופה ומיד יגיע לחתונה. הוא אכן נחת, אבל לא אפשרו לו לצאת. אמרו לו שהוא חייב להיכנס לבידוד. חיכו לו המון זמן כי חשבו שזה יסתדר, ובסוף הוא באמת לא הגיע, והכלה לקחה את זה מאוד מאוד קשה".

כנגד כולם

"אני מרגיש ויודע שהדבר החשוב ביותר שאני עושה בחיים זה ללמוד תורה. ואכן משקיע בזה המון. התורה זה לא רק ידע, התורה היא דרך חיים. התורה היא למעשה הצינור שמחבר אותנו לה' יתברך, ועוזר לנו לחיות כפי שה' רוצה שנחיה. בלי התורה - הבור ריק, אין בו מים. רק נחשים ועקרבים יש בו. ובכלל, רק טוב יוצא מלימוד התורה. למשל, מהלכות נזיקין לומדים איך לא להזיק, וכמה זה לא טוב להזיק. תמיד צריך להתבונן ולראות מה לוקחים מהלימוד. איך הדברים לא נשארים רק בבית המדרש.

"ובכלל, אני רואה שלימוד התורה מאוד מעדן אותי. התורה הופכת אותי לאדם טוב יותר. היום אני מבין שממש לא כדאי לעזוב את זה. בן אדם שלומד תורה ובן אדם שלא לומד תורה זה ממש עולם אחר. אני יודע שבאתי לעולם כדי ללמוד תורה. זה גם מה שהרב עובדיה אמר לי. עשיתי ג'ינגל לש"ס, אז הכניסו אותי לרב כדי שיברך אותי, והוא לא דיבר איתי על המוזיקה, אלא רק אמר: 'תלמוד תורה כנגד כולם'. לעולם לא אשכח את הרגעים האלה".