מה יש לעשות מדי בוקר? 7 הלכות חשובות

1. "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז ח) הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו כמו ישיבתו ותנועתו ועסקיו כאשר הוא לפני מלך גדול, וכן אין דיבורו והרחבת פיו בהיותו עם אנשי ביתו וקרוביו כמו בהיותו במושב המלך, כי אז משגיח בודאי על כל תנועותיו ודיבוריו שיהיו מתוקנים כראוי. כל שכן כאשר ישים האדם אל לבו כי המלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיהו כג כד), בודאי מיד תגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת ויבוש ממנו:

2. וגם בשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד כשיעור משנתו יזכור חסדי ה' יתברך שמו אשר עשה עמו, שהחזיר לו את נשמתו אשר הפקידה אצלו עייפה, והחזירה לו חדשה ורגועה, כדי לעבוד עבודתו יתברך שמו בכל יכלתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם, כמו שאמר הכתוב: "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג כג). פירוש, בכל בוקר נעשה האדם בריה חדשה, ויודה בכל לבבו להשם יתברך שמו על זאת. ובעודו על משכבו יאמר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". (ואף על פי שעדיין אין ידיו נקיות יכול לומר זאת, כיון שאין בו שם). ויפסיק מעט בין תיבת "בחמלה" לתיבת "רבה":

3. "יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (משנה אבות ה כ). "עז כנמר", פירושו שלא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך שמו. "קל כנשר" – כנגד ראות העין, לומר שתהא קל לעצום עיניך מראות ברע, כי הוא התחלת העבירה, העין רואה והלב חומד וכלי מעשה גומרין. "רץ כצבי" – כנגד הרגליים, שרגלך לטוב ירוצו. "וגיבור כארי" – כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב; ואמר שתחזק לבך בעבודתו ותתגבר על היצר לנצחו, כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ:

4. לכן צריך האדם להתגבר כארי, ומיד כשיעור משנתו (ואמר "מודה אני" וכו') – יקום בזריזות לעבודת הבורא יתברך ויתעלה, קודם שיתגבר עליו היצר הרע בטענות ותואנות לבל יקום, ויתחכם עליו להשיאו בחורף: איך תקום עתה בבוקר השכם והקור גדול? ובקיץ ישיאנו: איך תקום ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך? או בטענות אחרות וכדומה. כי היצר הרע הוא יודע היטב לצוד בני אדם במהמורות בל יקום.

ולכן כל בעל נפש הירא וחרד לדבר ה' צריך להתגבר עליו ולא ישמע לו. ואף אם יכבד עליו הדבר מפני כבדות הגוף ועצלותו, ישים מגמתו רצון מלך מלכי המלכים הקב"ה. וישים אל לבו, כי אם היה קורא אותו איזה אדם לאיזה עסק שירויח בו ממון או לגבות חובו, או שהיה קורא אותו שיציל את ממונו מן ההפסד, כגון אם נפלה דליקה בעיר וכדומה, בודאי היה קם בזריזות מיד מפני אהבת ממונו ולא התרשל. וכן אם היה צריך ללכת לעבודת המלך, היה קם בזריזות ולא היה מתרשל, פן יעלילו עליו, או כדי למצוא חן בעיני המלך. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקב"ה, שיש לו להיזהר לקום במהירות ובזריזות. והמרגיל את עצמו בדרך הזה ארבע או חמש פעמים, לא יכבד עליו אחר כך, והבא ליטהר מסייעין לו:

5. אם אפשר לו להשכים ולקום בחצות הלילה לעשות אז תיקון חצות, מה טוב, כמו שנאמר: "קומי רוני בלילה לראש אשמורות" וגו' (איכה ב יט). וכמו שהקב"ה מקונן בעת ההיא, שנאמר: "ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו" (ירמיהו כה ל), ואומר: "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות" (ברכות ג א). ואם אי אפשר לו לקום בחצות, יתגבר על כל פנים לקום קודם עמוד השחר, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום: "אעירה שחר" (תהלים מ ט; קח ג), אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי. וגם לאחר חצות הלילה יכול לעשות תיקון חצות.

ואחר כך יעסוק בתורה, איש איש כפי יכולתו. ושיעור משניות קודם לכל דבר (ועל ידי זה זוכה לנשמה, משנה אותיות נשמה). ואם אינו בר הכי, יעסוק בתהילים ובמעמדות וספרי מוסר. וטוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה.

תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה, שכינה כנגדו, שנאמר: "קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'" (איכה ב יט). פירוש, שהשכינה היא אז כנגדך. עוד אמרו רז"ל, שכל העוסק בתורה בלילה נקרא "עבד ה'", כמו שכתוב: "כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" (תהלים קלד א) (ועיין לקמן סימן ע"א). ובלילות הקצרות, שאי אפשר לו להשכים כל כך, לכל הפחות יתאמץ לקום בעוד שיהיה לו זמן להכין את עצמו ללכת לבית הכנסת להתפלל עם הצבור:

6. מזמורי תהילים, וכן שאר פרשיות מתורה נביאים וכתובים שאינם שגורים בפי הכל לאמרם בעל פה, אפילו מי שהוא יודע לאמרם בעל פה, יש לו להיזהר שלא לאמרם בעל פה. וסומא מותר.

7. יש למחות ביד האומרים תחינות שבמעמדות, שמסיימין "ברוך אתה י"י שומע תפלה"; אלא יש לומר "ברוך שומע תפלה" בלא שם (טורי זהב סוף סימן קל"א):