באיזו משרה דוד המלך מתקנא? במשרת אם

בסוף המזמור "לדוד ה' אורי וישעי", אותו כולנו אומרים בחודש אלול, אומר דוד המלך: "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים". אומרים חז"ל" (ברכות ד) "אמר דוד המלך לפני הקב"ה: 'יודע אני בך שאתה נותן שכר טוב לצדיקים לעולם הבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו'. כן. לדוד המלך יש רגעים מסוימים שהוא לא בטוח שיש לו חלק לעולם הבא. על העולם הבא שלו הוא לא בטוח!

אבל למרבה התדהמה, יש מישהו שדוד המלך כן בטוח שיש לו חלק לעולם הבא. תנחשו מי? אם בישראל! כשדוד המלך חזר מהכנסת ספר תורה הראשונה, לאחר שהוא פיזז וכרכר בכל עוז לפני ה'. חיכתה לו קבלת פנים מאשתו מיכל בת שאול: "מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הריקים".

דוד כועס על דבריה של מיכל, והוא עונה לה קשות, כשבסוף דבריו הוא אומר: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה!"

אומרים חז"ל דבר מבהיל: מה דוד המלך בעיקר כועס על דבריה של מיכל? אמר לה דוד למיכל: "אותם נשות ישראל שצווחת אותם וקראת אותם אמהות (שפחות) אינם אמהות אלא אימהות, הלוואי יהא לי חלק עמהם לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב: 'ועם האמהות אשר אמרת - לוואי עמם אכבדה'.

כתוב כאן שעיקר הקפידה שהיה לדוד על מיכל היא: למה קראת לנשות ישראל הצדקניות בלשון פחותה, כאילו הם שפחות. הן לא אמהות אלא אימהות! האימהות האלו הן אמותינו הקדושות. מסיים דוד המלך ואומר: הלוואי עמם אכבדה! הלוואי ויהיה לי חלק עמהם לעתיד לבא.

זאת אומרת: דוד המלך, על העולם הבא שלו הוא לא רגוע. הוא לא בטוח. אבל על העולם הבא של האימהות - על זה הוא כן בטוח, ולכן הוא כ"כ מקנא בנו. הלוואי עלי. הלוואי וגם אני הייתי כ"כ רגוע כמוכם, הלוואי וגם אני הייתי זוכה להיות מהנשים השאננות האלו שיודעות בבירור שהם מסודרות לעתיד לבוא.

והשאלה כמובן זועקת אחת ולתמיד: הוי באמת. הוי באמת. בדיוק דוד המלך?! בדיוק הוא לא בטוח שיש לו חלק לעולם הבא. ובדיוק אנחנו כן?! מה ההיגיון בזה?! אם לנו בטוח שיש חלק לעוה"ב, אז מה ההיגיון שלדוד המלך יש מה לחשוש שמא בדיוק לו - לא יהיה חלק לעולם הבא?!

והעניין הוא ככה: מסר חד כתער! יהודי נשלח לעולם הזה לעשות מה שצריך. מה שמוטל עליו. מי שעושה מה שמוטל עליו בעולם הזה - זוכה לעולם הבא. נקודה. אין פה מה להבין. אין פה מה להתפלסף. אין פה כל מיני חשבונות מסובכים.

כל אחד צריך שיתברר ויתאמת אצלו מה חובתו בעולמו, ואם הוא עושה מה שמוטל עליו. לא משנה אם הוא אברהם אבינו, או הקצב של השכונה. יש לו חלק לעולם הבא.

עד כאן ברור? וכאן מתחיל הסיפור: לאמא יהודיה אין ספקות. אין אצלה שטחים אפורים. היא יודעת בדיוק מה מוטל עליה! מה פירוש. יש הררי כביסות - צריך להכניס אותם למכונה? צריך לתלות אותם ליבוש? צריך לקפל ולהכניס לארון? צריך או לא צריך? צריך! יופי. אני כבר יודעת מה ה' רוצה ממני בחצי שעה הקרובה. את זה!

צריך להלביש את קובי? צריך להכין סנדוויץ לשושי?

הלאה. קמים בבוקר. צריך להלביש את קובי? צריך להכין סנדוויץ לשושי? צריך ליטול ידיים ליוני? צריך או לא צריך? צריך! יופי. אני שוב יודעת בדיוק בדיוק בדיוק מה ה' רוצה ממני לבוקר הזה. הלאה. צריך היום לאכול ארוחת צהרים? צריך לטגן בצל? צריך לשים כוס אורז אחת? צריך לשים שתי כוסות מים? צריך לשים על האש ולחכות חמש דקות בשביל שיהיה פה אוכל? צריך או לא צריך? יופי! אני יודעת מה ה' רוצה ממני!

וכן הלאה וכן הלאה. אמא בישראל יודעת בדיוק מה ה' רוצה ממנה. אשה מקבלת הוראות עדכניות כל חמש דקות מחדש מה היא צריכה לעשות. וכפי שסיכמנו מי שעושה מה שצריך - הדרך שלו בטוחה לעולם הבא. אין פה מה להסתפק.

לעומת זאת, דוד המלך יושב בבית המדרש וכל היום הוא צריך לקבל החלטות והכרעות ולהפעיל שיקול דעת מה רצון ה' במקרה הזה. ומה ה' רוצה בסיטואציה הזו. האם לסגור כעת את הגמרא וללכת לטפל בנושא פלוני אלמוני. או אולי להמתין עם זה. ואולי יתברר שזו מצוה שיכולה להיעשות ע"י אחרים? כיצד להכריע בנושא פלוני הכל כך מורכב, האם להגיע לפשרה או לחתוך בסכינא חריפא?

האיש כל הזמן צריך לקבל הכרעות, והוא כל הזמן צריך לבדוק את עצמו בזכוכית מגדלת האם יש לי נגיעה אישית שבעקבותיה אני נוטה להכריע בצד כזה או אחר. והאם אני לגמרי לגמרי צודק בסדר העדיפויות ובסולם הערכים? את מי לדחות ואת מי לקבל? וכולי האי ואולי. אחרי כל חשבון הצדק ונקיות הדעת. אולי אני עדיין טועה ובגדול?

כן. רבי יוחנן בן זכאי בגיל מאה ועשרים על ערש דווי בוכה ואומר: 'שתי דרכים לפני ואיני יודע באיזה דרך מוליכים אותי'. כך זה דוד המלך. כל היום הוא יושב בבית הוראה על גחלים וצריך לפסוק הלכות, וכל הזמן הוא עם יד על הדופק:. האם אני צודק או לא צודק?

והנה. הגיע יום הדין! דוד המלך צועד לתפילה בבית הכנסת כולו חיוור כסיד: "סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי". כולו זוחל ורועד. מי יודע האם השלמתי חוקי או לא? והנה. בדרך הוא עובר ליד הגינה. ומה הוא רואה שם? אמאלה שאננה משחקת עם הילד שלה בגינה. הנה, האמא הזו יודעת בדיוק מה ה' רוצה ממנה כעת. היא יודעת בדיוק מה היא צריכה לעשות ברגע זה, והיא עושה את זה באופן הכי מושלם. היא יודעת שעכשיו צריך לעשות לאורי נד נד. והיא עושה את זה, באהבה, בנאמנות, במסירות אין קץ! והיא שאננה. בטח. היא יודעת שהיא עושה מה שצריך.

דוד המלך פונה לאבא שבשמים: "אנא ה'. מה שבטוח בטוח. בזה יום הדין - אני מתחנן לפניך שאזכה להיכתב בספר של אותה אמא. זו עם הנד נד מהגינה"

מיכל בת שאול השתוקקה להניח תפילין

את זה דוד המלך מבין. את זה הוא מסביר למיכל בת שאול שלא הבינה. ועל זה מיכל בת שאול נענשת, שהיא לא מספיק העריכה את האמא שבה. את המקום האימהי שמקבל פקודות נון סטופ ישר מהרבש"ע, ויודע בדיוק מה היא צריכה לעשות!

מיכל בת שאול השתוקקה להניח תפילין. היא זיכתה את האמהות האשכנזיות ליטול לולב מידי שנה ולברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת לולב'. היא מאפשרת לאימהות להגיע לבית הכנסת בראש השנה אחה"צ ולברך 'לשמוע קול שופר' ולהרגיש טוב. הנה. גם אני זכיתי לקיים מצות שופר למרות שאינני מצווה ועושה. אשרי חלקן של נשות ישראל הצדקניות שכ"כ מבטאות את תשוקתן למצוות ה'.

אבל במקביל דוד המלך נוזף במיכל ואומר לה: למה לך? למה לך לחפש מצוות שאינך מצווה ועושה. הרי אין מצווה ועושה יותר גדולה ממך! כל רגע מחדש ה' מצווה אותך מול נתוני השטח השוטפים: 'תכיני ארוחת צהרים'. 'תשכיבי את הילדים'. 'תני צומי לשושי שכבר חצי שעה עושה ברוגז ומחכה לפיוס ממך'. בשביל מה לך לחזר אחרי מצוות שאינך מצווה ועושה??? את מלאה במצוות בלי סוף.

כן. דוד המלך יום אחד היה בבית המרחץ והוא נבהל לגלות שהוא שרוי בלי מצוות! ואז הוא נזכר במצוה שניתנה ביום השמיני, והוא מקלס עליה ואומר: "למנצח על השמינית". נו. מה תעשה אשה אם היא תמצא את עצמה ללא מצוות? מה התשובה? אשה בחיים לא תמצא את עצמה בלי מצוות.

תמיד הכביסות יחכו לה. תמיד המטלות ימתינו לה. תמיד מישהו שם יבכה וירצה משהו. עליה נאמר הפסוק: "אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת", מי הוא זה שעושה צדקה בכל עת?? זו  אם בישראל שבכל עת בכל עת ובכל שעה, היא מצווה ועושה סביב השעון.

אשה אף פעם לא תמצא את עצמה בבעיות מהסוג של דוד המלך! היא אף פעם לא תהיה ללא מצווה. ועל זה דוד המלך נוזף במיכל ואומר לה: למה את מחפשת לרעות בשדה שלנו - הגברים? למה את מזלזלת בתפקיד שלך? למה את מתייחסת לתפקיד הנשי שלך כאילו זה סוג של שפחה. אותו תפקיד אימהי, שאת חושבת שהוא עבדות. אינם אמהות אלא אימהות, ולוואי עמם אכבדה.

מיכל בת שאול כבר מבינה את זה. השאלה האם אנו מבינות את זה? בשביל זה יש עשרת ימי תשובה. לחזור בתשובה הכוונה היא לשוב, כל אחד צריך לשוב למקומו. עד עכשיו היה בלגן. כל אחד ישב במקום של השני. ובעשי"ת אבא שבשמים מבקש מכולם: כל אחד שישוב למקומו. כל אחד שיבין איפה העבודת ה' האמיתית שלו, שיגדיר לעצמו מה חובתי בעולמי, מה המשבצת המסוימת שלי. לפי הנתונים שלי. כל אחד יתבצר בעמדתו, בתפקידו ובמשימתו, וכך ביחד נקלס לקל עילאה, ונקרב את הגאולה.