חוה: עובדות מפתיעות על הראשונה בהיסטוריה, חוה

1. משמעות שמה של חוה
שמה של חוה מעיד על מהותה כאם-כל-חי, כלומר היא המביאה חיים לעולם, כפי המובא בתורה: "ויקרא האדם את שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי" (בראשית, ג', כ').
אם כן, נראה ששמה היה אמור להיות "חיה" ולא "חוה". חלק מהמפרשים מסבירים כי נקראה "חוה" משום שהנחש הקדמוני קרא לה בשם "חויא", שמשמעותו "נחש", וזאת על מנת לשייך אותה אליו. לכן, נקראה חוה בשמה זה, המזכיר את חטאה בעקבות פיתוייו של הנחש.
סיבה נוספת אותה מביאים המפרשים לכך שנקראה בשמה "חוה" היא כיוון שחוה גרמה בחטאה שכל הנשים יחוו צער בזמן ההיריון והלידה, כפי שקוללה: "בעצב תלדי בנים".
הסבר נוסף מתבסס על היסוד לפיו האדם נבדל משאר הבריות הבריאה בכוח הדיבור שבו. אחד הפירושים למשמעות המילה "חוה" הוא "מדברת". כלומר, אם כל חי נקראת בשמה על שם כוח הדיבור המייחד את המין האנושי.

2. חוה היא אשתו השנייה של אדם הראשון
במדרש (בראשית רבה, פרשה כ"ב, אות ז') מובא כי חוה, אם האנושות, אינה האישה הראשונה של אדם הראשון.
מדרש אחד מביא כי אשתו הראשונה של אדם הראשון, הקרויה בפי חז"ל "חוה הראשונה", נבראה ע"י הקב"ה מעפר האדמה, כפי שנברא האדם הראשון.
מסיבה זו, חוה הראשונה ראתה את עצמה כשווה לאדם הראשון ואף התנשאה עליו.
המדרש מביא כי אדם וחוה הראשונה היו בעלי מריבות, ולבסוף הם נפרדו כשחוה הראשונה הפכה להיות לשדה המביאה לנזקים בעולמנו.
מדרש אחר מסביר אחרת את הסיבה לפרידתם של אדם וחוה הראשונה – בתהליך היצירה של חוה הראשונה, אדם הראשון היה ער, וכיוון שראה את תהליך יצירתה כשהיא מלאה ברירים ודם, מאס בה.
את חוה השנייה יצר הקב"ה כשהוא מרדים את אדם הראשון, כדי שלא ימאס בה, וכן יצר אותה מעצם אדם הראשון ולא מעפר האדמה כפי שמובא: "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (בראשית, ב', כ"ג).
על כן נאמר בתורה "זאת הפעם", כלומר בפעם השנייה שנבראה עבורו אישה.

3. המקום ממנו ברא ה' את חוה מעיד על מהות הנשים
המדרש מביא כי הקב"ה כביכול תהה מאיזה מקום בגופו של אדם הראשון יברא את האישה. חששו היה שאם יברא אותה מראשו של אדם הראשון – תהא היא גסת רוח,
אם יברא אותה מעינו של אדם הראשון – תהא היא סקרנית,
אם יברא אותה מפיו של אדם הראשון – תהא היא פטפטנית,
אם יברא אותה מאוזנו של אדם הראשון – תהא היא צייתנית,
אם יברא אותה מידו של אדם הראשון – תהא היא גונבת,
אם יברא אותה מרגלו של אדם הראשון – תהא היא פדרנית.
החליט הקב"ה לברוא אותה מצלעו של אדם הראשון שזהו מקום צנוע, על מנת שתהא היא צנועה.
(מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב, סימן ו').

4. עת המפגש בין חוה לאדם הראשון
הקב"ה קישט את חוה ככלה וקלע את שערותיה לצמה לפני שהביאה אל אדם הראשון.
"אמר רבי שמלאי: מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים. מברך חתנים מניין? "ויברך אותם אלקים" (בראשית א', ח') ומקשט כלות מניין? "ויבן ה' אלהים את הצלע" (בראשית ב', כ"ב(".
(בראשית רבה, פרשת בראשית, פרשה ח' סימן י"ג)
מדרש זה מלמד כי קלע הקב''ה את שערותיה של חוה, וזאת כדי לחבבה על אדם הראשון.
בעת המפגש הראשון בין חוה לאדם הראשון, הקב"ה מביא את חוה אל אדם הראשון בליווי של עשרות אלפי מלאכי השרת בקול רינה ושירה. כל פמליה של מעלה יורדת לגן עדן עם נבלים, מצלתיים וכינורות. חמה, לבנה, כוכבים ומזלות מרקדים לפני אדם וחוה (בתי מדרשות, ח"ב, מדרש אותיות דרבי עקיבא).

5. האישה ניחנה בבינה יתרה
הגמרא מסבירה כי ניתן ללמוד שהאישה ניחנה בבינה יתירה ביחס לגבר מהפס' "ויבן ה' אלקים את הצלע" (בראשית, ב', כ"ב) (מסכת נידה, מה, ב').

6. חוה על חטא עץ הדעת: "אם אמות - נמות שנינו. ואם אחיה - נחיה שנינו"
רש"י מפרש על הפסוק בו חוה מפתה את אדם הראשון לאכול את עץ הדעת: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית, ג', ו') – "שלא תמות היא ויחיה הוא, וישא אשה אחרת". 
מובא כך במקורות: "כיון שאכלה חוה מפירותיו של אילן ראתה מלאך המות שבא כנגדה אמרה דומה אני כאילו שאני מסתלקת מן העולם וסוף לבראות אחרת לאדם הראשון תחתי מה אני עושה גורמת אני לו שיאכל עמי שנאמר ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל" (מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב', א').
יש הסוברים כי לאחר שחוה חטאה ונגזר עליה מיתה, סברה כי אם אדם הראשון גם כן יחטא – יחמול על שניהם הקב"ה ולא יכחיד את המין האנושי, אבל אם אדם הראשון לא יחטא ורק עליה ייגזר מיתה, אדם הראשון ימשיך להתקיים וה' ימציא לו אישה חדשה כפי שהמציא אותה ויתקיים המין האנושי בלעדיה והיא תמות.
לכן אמרה חוה: "אם אמות - נמות שנינו. ואם אחיה - נחיה שנינו" (פרקי דרבי אליעזר, י"ג).

7. עשר הקללות בהן קוללה חוה
הגמרא מביאה את עשרת הגזרות שנגזרו על חוה וכנגזרת גם על נשות העולם כתוצאה מחטאה של חוה: דם נידה, דם בתולין, צער גידול בנים, קושי חודשי ההיריון, צער הלידה, השתוקקות האישה אל בעלה, והוא ימשול בך, עטופה כאבל [שחייבת בכיסוי ראש], מנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורים [שדרכה להיות בבית] (מסכת עירובין, ק, ב').

8. מצוות האישה ביהדות כתיקון לחטא חוה
ישנן שלוש מצוות שהן מיוחדות לאישה ביהדות: הדלקת הנר, הפרשת חלה ונידה.
מצוות אלה באות לתקן את חטא חוה שהחטיאה את אדם הראשון והביאה למיתתו.
על אדם הראשון נאמר: "נרו של עולם היה" – חוה כיבתה את נרו של עולם, ולכן יהיה על האישה לתקן זאת ע"י מצוות הדלקת הנר.
על אדם הראשון נאמר: "חלה טהורה היה" – חוה טימאה את חלתו של עולם, ולכן יהיה על האישה לתקן זאת ע"י מצוות הפרשת חלה.
על אדם הראשון נאמר: "דמו של עולם היה" – חוה שפכה את דמו של אדם הראשון, ולכן יישפך דמה ונמסרה בידיה מצוות הנידה.